אמירת קדיש אחרי תחילת פסוד"ז

לכבוד הרב,

אני אבל, ובמקום שאני מתפלל בו פעמים רבות אין מניין בתחילת התפילה, והמניין מתאסף רק באמצע פסוקי דזמרה.

ידוע שיש פוסקים המתירים לאבל להפסיק באמצע פסוקי דזמרה כדי לומר קדיש כשהמניין מתאסף.

שאלתי היא: האם עדיף לכתחילה להמתין מלהתחיל פסוקי דזמרה עד שיהיה מניין, אף שעל ידי כך אצטרך בדרך כלל לקצר בפסוקי דזמרה כדי להספיק שמונה עשרה עם הציבור, או שמא עדיף להתחיל פסוקי דזמרה כסדרם, ובמידת הצורך להפסיק לאמירת קדיש?

ועוד, האם יש חילוק בזה בין קדיש יתום לבין קדיש דרבנן, או שלעניין זה דינם שווה? תודה רבה

שלום וברכה 

אם התאסף מניין רק לאחר שהתחילו ברכת "ברוךשאמר", אין לומר את הקדיש הנהוג לומר לפני "ברוך שאמר" באמצע פסוקי דזמרה.
יתום בתוך י"א חודש העומד באמצע "פסוקי דזמרה", רשאי להפסיק ולומר קדיש על אביו ואמו.
אך אם אפשר, יאמרו בין פרק לפרק או עכ"פ במקום שנסתיים עניין. ויש שכתבו שאם ימצא מנין אחר
לאומרו, לא יאמר.

וז"ל מורנו הגר"ע פריד שליט"א, בגליון אזמרה לשמך:
כתב בשו"ת פני יהושע (או"ח סי' ה, הובא בבאר היטב סי' נג ס"ק ג, ובשע"ת סי' נא ס"ק ב) "חבורה שלא היה להם מנין קודם ברוך שאמר, והתחילו לומר פסוקי דזמרה, ובא מנין, אסור לומר קדיש בתוך פסוקי דזמרה". טעם הדבר הוא שמכיון שלא היה מניין קודם הודו, ממילא לא התחייבו בקדיש זה, ולכך אין להפסיק בשבילו באמצע פסוד"ז.
גם בסידור בית עובד (דיני פסוד"ז, אות יג) כתב כן, וביאר בטעם
הדבר שכיון שהקדיש שלפני הודו הוא רק מנהג, אין להפסיק באמצע פסוד"ז בשביל לאומרו.
אולם החיד"א (קשר גודל, סי' ז סע' לה-לו) כתב שיכולים לומר קדיש. ובטעם הדבר יש לבאר שכיון שלפי האריז"ל (פע"ח שער הקדישים) מסדר וצורך התפילה הוא לומר קדיש דרבנן לפני הודו, אזי מותר להפסיק עבורו גם באמצע פסוד"ז. אולם אף לפי"ז, כיון שכבר אמר ברוך שאמר, כבר נעשתה העלייה הנצרכת ע"י הקדיש ואין תקנה באמירת הקדיש (עי' כה"ח סי' נג ס"ק יג ושו"ת רב פעלים ח"ב סי' יד).

מקורות והרחבה:
בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' מח) כתב בפשיטות שמותר להפסיק בפסוד"ז כדי לומר קדיש יתום, וראייתו מכך שמותר להפסיק בפסוד"ז מפני הכבוד [ומחמת כן מותר לדרוש בשלום הוריו בפסוד"ז], וכיון שאמירת קדיש יתום הוא כבוד אביו ואימו אחר מותם, יכול להפסיק כדי לאומרו אף באמצע
פסוד"ז. וכ"כ בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' יד), שאם לא יאמר עליהם קדיש, יראה בעיני הציבור כמזלזל ומבזה  כבוד הוריו. וכן הביא באלף המגן (על המט"א, דיני קדיש יתום, שער ד ס"ק ח) בשם האחרונים שאבל העומד באמצע פסוד"ז, אומר קדיש יתום, והוסיף שאף שהיא קולא גדולה להפסיק באמצע פסוד"ז, מ"מ כיון שדעת האחרונים כן, כך יש לנהוג. אך כתב שנראה לו שאם ימצא אח"כ מנין לומר בו קדיש, אין לו להפסיק באמצע פסוד"ז (ועי' בשו"ת לבושי מרדכי, ח"א סי' קיב).
ומה שנתבאר שיש לאומרו בין הפרקים ולכל הפחות במקום שנסתיים העניין, הוא מהמטה אפרים הנ"ל. 

יש לכם שאלה נוספת בנושא זה או שאתם זקוקים להבהרה? השאר את תגובתך למטה. (שימו לב שהתגובה לא תפורסם אלא תישלח ישירות לרב המשיב לעיון ולתגובה פרטית)