פרשת כי תצא - בעניין חובת ההתעסקות בהכנות חשבת

א' גוטן ערב שאבעס!

אנחנו יודעים שיש הלכה בעניין השבת אבידה של זקן ואינה לפי כבודו, וכמו שכתוב;

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ".
רש"י - (דברים כ"ב, א') וז"ל: לא תראה והתעלמת -  רבותינו אמרו: פעמים שאתה מתעלם וכו'. כיצד? היה כהן והשור בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו.

שאלה:
מהו "זקן ואינה לפי כבודו"? על איזה כבוד מדובר? האם מדובר בתלמיד חכם, ואינה לפי כבודו מפאת כבוד התורה שבו, או שמא בכבודו של כל אדם המרגיש שלהסתובב ברחוב עם כלי כזה או עם בהמה ס'פאסט נישט?

בעזה"י מצאתי שנחלקו בזה הראשונים, והובא הדברים בשיטה מקובצת, בבבא מציעא דף ל'.

שיטת הריטב"א וז"ל:

זקן ואינה לפי כבודו. פירש רבינו: זקן בחכמתו, ואינה לפי כבודו מפני חכמתו, ומשום כבוד תורתו דחי לה. אבל זקן או נכבד דעלמא לא חשיב אינה לפי כבודו, אלא או יטפל בה או ייתן דמיה.

אבל הרמב"ם כתב בפרק י"א מהלכות גזלה ואבדה, הלכה י"ג, שאם היה חכם או זקן מכובד. וכן כתב הר"ן לקמן.

רמב"ם וז"ל"

מצא שק או קופה, אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו, אינו חייב להיטפל בהן. ואומד את דעתו: אילו היו שלו, אם היה מחזירן לעצמו, כך חייב להחזיר של חברו; ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היו שלו, כך בשל חברו אינו חייב להחזיר.

רואים מכאן שהלכה זו שייכת לכל אדם, אם הוא לא היה עושה זאת בשביל חפץ שלו, הוא גם אינו חייב להגביה אותו לצורך אחרים. וכך נפסק בשולחן ערוך, בחושן משפט סימן רס"ג.

נשאלת השאלה, הרי מצאנו לגבי מצות אחרות כגון לגבי הכנה לשבת שאפילו אדם שבדרך כלל אינו מתעסק בניקיון הבית או בבישול, אנו פוסקים שיש לו מצווה להתעסק בעצמו בהכנות לשבת, ומובא בשו"ע סימן ר"נ וז"ל:

ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת, ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק; ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים; ור"ז היה מדליק האש; ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול; ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר: לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת.

הביאור הלכה שואל את השאלה ומיישב כך וז"ל:

כי זהו כבודו – יישב בזה מה שהקשה בשו"ת חוות יאיר: איך הקילו בכבודם, הא גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה? לכן קאמר דזהו כבודם, שעוסק בעצמו במצווה, וניכר שעושה כן לכבוד השי"ת. וכהאי גוונא בדוד המלך עליו השלום: "ונקלותי עוד מזאת" וגו'. מה שאין כן אם אין ניכר, כמו זקן ואינה לפי כבודו באבדה וכדומה, שמתחלל כבוד התלמיד חכם על ידי זה. ורוצה לומר, שאין הכול יודעים שהוא עוסק במצווה.

ממה שלמדנו לעי' שאלנו שני שאלות פרקטיות הלכה למעשה למורינו הגאון הרב עמרם פריד  שליט"א:

א. עד כמה צריך אדם להתעסק בעצמו בהכנות לצורכי שבת? האם מספיק שיעשה דבר אחד?

ב. הלכה למעשה, מה הגדר של לבזות עצמו לצורך עשיית מצוה? האם תמיד חייב לבזות  עצמו כמו בהכנה לשבת?

תשובת מורינו הרב שליט"א:

א. מספיק דבר א'.

ב. רק אם ניכר שזה מצוה.

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.