פרשת שופטים - הקשר בין הסנהדרין לעבודת הקורבנות

א' גוטן ערב שבת!

בית המקדש הוא מקום עבודת הכהנים, להקריב בו קרבנות. אבל בפרשה מבואר שבית המקדש הוא גם מקום של משפט, ושם הייתה לשכת הגזית של הסנהדרין הגדול, וכמו שכתוב:

(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

השאלה היא, האם יש קשר בין עולם המשפט לעולם הקרבנות שהתורה מדגיש ומצוה ששניהם יהיו באותו כתובת - הבית המקדש? לכאו' זה שתי עולמות שלא קשורים זה לזה?

המקור לכך שצריך להקים את הסנהדרין דווקא במקום העזרה, מול המזבח, לומדים מסמיכות הפסוקים. שבסוף פרשת יתרו כתוב: "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ומיד לאחר מכן, "ואלה המשפטים". ומביא רש"י שם:

"ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח."

מכאן אנו לומדים שמקום המשפט של עם ישראל צריך להיות ממוקם דווקא בתוך בית המקדש, מול המזבח.

אז נשאלת השאלה ששאלנו: מה הקשר בין שני הדברים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה,  עולם הקרבנות ועולם המשפט?

בעזה"י מצאתי שני מהלכים מאוד מעניינים להסביר הקשר בין עולם החוקתי לעולם הקרבנות.

הגור אריה שם בפרשת משפטים מסביר שבית המקדש תכליתו להביא שלום בעולם, (וכמבואר בפסוק מפרשתנו הובא לעיל.)  ולשלום אמיתי יש שני חלקים: אחד בין אדם למקום, ואחד בין אדם לחבירו. שעל ידי הקרבנות נעשה שלום בין אדם לקונו, ועל ידי משפט צדק, נעשה שלום בין אדם לחבירו.

וז"ל:

"לומר שתשים סנהדרין אצל המזבח.
ואם תאמר, דגם זה קשה למה סנהדרין אצל המזבח, ואין זה קשיא, דהם שוים לגמרי, דהמזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים הקרבנות, שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה, והמזבח שעליו ההקרבה הוא שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.
…וכן המשפטים מטילים שלום בעולם. וכן אמרו במכילתא (כאן סוף הפסוק) מה ראו דינין להקדים אותם לכל המצות שבתורה, כשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם, נפסק הדין שלום ביניהם.
נמצא כי המזבח והדין הם מתקשרים ועושים שלום בעולם. כי צריך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ואחר כך צריך שלום בין איש לחברו, נמצא הכל מקושר.
ובשביל זה היה המזבח ולשכת הגזית באמצע העולם, כמו שדרשו (סנהדרין לז.) "שררך אגן הסהר" (שיה"ש ז, ג), זה לשכת הגזית, כמו שהטבור באמצע גוף האדם, כך לשכת הגזית באמצע העולם, כי האמצע מקשר כל החלקים לפי שהוא באמצע, נמצא המזבח ולשכת הגזית מאחדים ומקשרים הכל."

והמהלך השני הוא מהאבני אזל (ר' אלכסנדר זושא פרידמן, הובא בספרו מעינה של תורה)

שאצל אומות העולם, החוקים האזרחיים אין להם קשר לדת או לקדושה, אבל אצל עם ישראל, אדרבה, המצוות, בין אם הן בין אדם למקום או בין אדם לחבירו, אין ביניהן הבדל; הכל מצוות מה', וכולן קדושות. וכל העולם נברא כדי לקיים את כל המצוות, כמו שכתוב: "אסתכל באורייתא וברא עלמא", והמצוות, אפילו המצוות ה"אזרחיות", הן קדושות, והן תכלית בריאת העולם, שהעולם נברא כדי לקיים אותן.

וממילא התורה מצוה לנו לשים את מקום המשפט מול המזבח, כדי ללמדנו שכשם שהקרבנות הם עבודת ה', כך גם עולם המשפט של בין אדם לחבירו הוא ג"כ עבודת ה'.

וז"ל האבני אזל:

"אצל כל אומות העולם אין החוקים והיחסים בין אדם לאדם ענין של דת, כי אם חובה חברתית או אזרחית כדי לקיים סדר ומשטר במדינה, ואילו אצלינו היהודים גם המשפטים הם ציווי השם ויש בהם קדושתה של מצוה. כשם שהקרבנות מהווים את עבודת ה' בבית המקדש, כך גם מהווים המשפטים את עבודת ה' של היהודי בחייו היומיומיים."

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם א' שבת שולם ומבורך.