פרשת ואתחנן - בעניין מעלת ארץ ישראל

א' גוטן ערב שאבעס!

בתחילת הפרשה מתואר כיצד משה רבינו התפלל שיזכה להיכנס לארץ ישראל. במדרש מובא שמשה רבינו התפלל כמניין ״ואתחנן״ - תקט״ו תפילות:

״וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר...אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן״.ובגמרא במסכת סוטה (דף י״ד ע״א) דרש רבי שמלאי:
״מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל; אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי״.

רואים שעיקר הציפייה ליכנס לארץ ישראל לא היה כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה.

השאלה:
בברכת מעין שלוש אנו מבקשים:

״ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה״.

רואים מכאן שאנו מתפללים שנזכה לאכול מפריה של ארץ ישראל, אז יש לשאול, האם זה לא סתירה לדברי הגמ' הנ"ל?

אכן, יש בזה נידון בין גדולי הראשונים, ובעזרת ה׳ יתברך נביא את המהלכים והטעמים השונים המסבירים את התפילה הזו שאנו אומרים יום־יום.
הטור (סימן ר״ח סעיף י׳) מביא מחלוקת בין רבינו יונה (והרא״ש, לפי הגרסה שלפנינו בטור) לבין הבה״ג וכן היא גירסת הרי"ף והרמב"ם, אם ראוי לומר ״ונאכל מפריה ונשבע מטובה״. וזה לשונו:

״ויש אומרים: ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ואין לאומרו, שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה. ובה״ג ישנו, ואדוני אבי הרא״ש ז״ל לא היה אומרו"

ולהלכה, זה לשון המשנה ברורה:

״ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה  (ויש שאין אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה)״.

אם כן, צריכים אנו להבין את סברת הבה״ג.
הבית יוסף מסביר שלדעת הבה״ג, הבקשה אינה שאנו מצפים לאכול פירות מתוקים ועסיסיים, אלא:

״שאין התכלית בשביל האכילה, אלא מה שאומר אחר כך: ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, הוא התכלית. אלא דמשום דברכה אתיא מפני האכילה, הוא אומר ונאכל מפריה ונשבע מטובה״.

הב״ח מפרש: בזמן הזה, כשאין השראת השכינה, הפירות יונקים מטומאת הארץ:

״ועתה, באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ, נסתלקה השכינה, כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל, יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל״.
אבל לעתיד לבוא:
״כשיבנה בית המקדש, אז קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ״.
ולכן אנו מכניסים בברכה זו:
״ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה, ונשבע מטובתה״.

אולם לפי דברי הב״ח יש להקשות: מהגמרא בסוטה הנ"ל שמשמע שאין מעלה מיוחדת באכילת פירות הארץ, שהרי הגמרא שואלת: ״וכי לאכול מפריה הוא צריך?״ לכאורה משמע שלא כדברי הב״ח.
ומצאתי בעזה"י האליה רבה מביא דברי הב"ח הנ"ל ושואל השאלה הזו, ומדייק כי משה רבינו, ברום גדולתו וקדושתו, לא היה צריך למעלה זו, ולא על זה התפלל כל כך. אולם בשבילנו ודאי יש מעלה גדולה באכילת פירות ארץ ישראל, כפי שמצאנו בכמה מקומות בדברי חז״ל. וזה לשונו:

"ותימא לתמיהתו, דא"כ מאי פריך בסוף פ"ק דסוטה [יד ע"א] מפני מה נתאווה משה ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך, הא י"ל אקדושה קאמר?
ואפשר דשאני משה דשכינה תדיר לגביה אף שלא היה אוכל מפירות ארץ ישראל כדפרש"י סוף פרשת בהעלותך [במדבר יב, ד]. ולזה דקדק הש"ס וכי לאכול מפריה וכו' הוא צריך, ר"ל שמשה אינו צריך לזה". 

וכן בספר מור וקציעה מפרש באותו מהלך את דברי הגמ'.

״אך ודאי הנכון לאמרו, וכמו שכתב הרב בית יוסף. ואף על גב דאמרינן וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך, אנו ודאי צריכין להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כוח וחכמה, כמו שאמרו: אווירא דארץ ישראל מחכים.
ולא על חינם האריך התלמוד להזכיר אכילה מופלגת דרבי יוחנן ותלמידיו כי אכלי פירות גינוסר, שנראית באמת גוזמא. אבל חס ושלום שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח ארץ ישראל נתכוונו, ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה ומוסיפים כוח וגבורת ההשכלה... לפיכך היו מרבים לאכול מהם, ולא רעבתנים וגרגרנים היו חס ושלום״.

הלכה למעשה: לפירות ארץ ישראל יש מעלה לענין קדימה, כשאין שום קדימה אחרת, כמבואר בסוף גליון אזמרה לשמך #233 .

בשם כל צוות אתר שאילות אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.