פרשת בלק - בעניין ק"ש ותפילה תוך כדי שעובר זמנם

א' גוטן ערב שאעבס!

בפרשת השבוע, פרשת בלק (ראשי תיבות: ברכה לא קללה, החיד"א), כתוב:
במדבר פרק כ"ד פסוק ט"ז:

"נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי קֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן"

ומפרש רש"י:

"ויודע דעת עליון: לכוון השעה שכועס בה."

והגמרא בברכות דף ז' ע"א מבארת שהשעה שבה הקב"ה כועס היא זמן קצר מאוד - רגע ממש.

השאלה:
אם בלעם רצה לקלל את עם ישראל דווקא באותו רגע של כעס, איך היה מספיק לומר את כל הקללה בזמן כל כך קצר של רגע אחד בלבד?

השאלה הזו מובאת בתוספות בברכות ז'. ותוספות מתרץ בשני דרכים. ובעזה"י נראה לבאר האם אפשר ללמוד חידוש להלכה, מאחד מהדרכים של תוספות.
וז"ל תוס';

"ואם תאמר מה היה יכול לומר בשעת רגע? יש לומר כלם, אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן".

נבאר ונעמיק בעזה"י בדברי תוס';
תירוץ א' (וכן מובא מתוס' ע"ז ד':)
יש לומר שבלעם רצה לומר "כלם" וה' הפך את זה ל"מלך", וכמו שכותב "ותרועת מלך בו". 
(בספרי מוסר וחסידות מבואר שאין זה רק היפוך אותיות, אלא יש כאן לימוד גדול. ראשי התיבות של כל"ם הם כבד, לב, מוח. זאת אומרת שבלעם רצה שהכבד והלב, שהם מקום משכן היצר הרע והתאוות, ישלטו על המוח, והמוח שהוא בסוף, ישמש רק כדי להצדיק ולתרץ את אורח החיים והתאוות של האדם.
אבל הקב"ה הפך את זה למל"ך מוח, לב, כבד. הפוך, המוח והשכל שולטים על רצונות הלב ותאוות הגוף, אז מתקיים בהם "ותרועת מלך בו"ֹ)
אבל לכאורה יש לשאול איך מהני לומר "כלם" כשבלעם לא הזכיר את מי הוא רוצה לקלל?
הפתח עינים מביא השאלה הזו מהיערות דבש (ומכח השאלה הזו היערות דבש מתרץ תי' אחר), אבל הפתח עינים כתב שאפשר לתרץ בשני אופנים או שהיות שכוונתו על עם ישראל אז לא צריכים להזכיר שמם או שבלעם הקפיד לראות המחנה ישראל כדי שכשיאמר "כלם" הוא יסתכל על מחנה ישראל וזה מספיק.
וזה לשונו; 

"וראיתי בספר יערות דבש ח"א דף ס"א ע"ד שכתב דהך שינויא דהתוס' אינו מתישב דלאיזה אומה יהי' דלא יש זמן להזכיר האומה שמקלל?
ולי ההדיוט נראה דלק"מ דהרי אמרינן לקמן דף ל"ד ע"א א"ר יעקב א"ר חסדא כל המבקש רחמי' על חבירו אין צריך להזכיר שמו שנאמר קל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים וה"נ נימא דאין צריך להזכיר שם האומה אלא שכשאומר כלם בדעתו על האומה. 
ואם נפשך לומר הכא היה מסתכל באומה ואומר כלם והא ודאי סגי. ואפשר שזה טעם שהוצרך בלק להביאו כדי שיסתכל בהם דאין זמן להזכיר שמם לפום הך שינויא דהתוס'": 

תירץ ב' של תוס'

"אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן".

יש נידון בהלכה האם כשאחד מתפלל לפני סוף הזמן וממשיך תפילתו לאחר סוף זמן תפילה האם זה נחשב שהתפלל תוך הזמן תפילה היות שהתחיל בתוך הזמן, זאת אומרת האם אמרינן שהעיקר להתחיל התפילה תוך הזמן?
המגן אברהם בסימן ק"י סק"א כותב בשם הכנה"ג שאם אחד רואה ששעה עוברת שלא יתחיל השמונה עשרה היות שבאמצע כבר יעבור הזמן אלא שיתפלל הביננו. 
אמנם הערוך השולחן (שם סעיף ה') חולק ומביא ראיה מתוס' הנ"ל שכמו שבקללה של בלעם אם הוא התחיל בזמן הזעם הוא היה יכול להמשיך לקלל, וכאילו זה עדיין זמן של הזעם, רואים שהעיקר הוא זמן ההתחלה, אז ה"ה לגבי תפילה, העיקר הוא להתחיל לפני סוף הזמן.
וז"ל של הערוך השולחן:

"ודע שיש מי שאומר דכשהשעה עוברת יתפלל הביננו [מג"א סק"א בשם כנה"ג] ומזה נראה דס"ל דאם התחיל בתפלה קודם גמר הזמן של תפלה ונמשכה עד אחר הזמן לא מקרי שהתפלל בזמנו דהא ודאי כונתו שעתה עדיין לא עבר הזמן דאל"כ מאי נ"מ ולכן ס"ל שיתפלל הביננו ויסיים בתוך הזמן אבל כל הי"ח ברכות יסיים אחר הזמן ולענ"ד נראה מתוס' ברכות [ז'. בד"ה שאלמלי] דהולכין אחר ההתחלה ואם התחיל בזמן תפלה מקרי תפלה בזמנה אף על פי שמסיימה לאחר הזמן ע"ש": 

לכאו' יש לחלק בין עת רצון לזמן תפילה שעת רצון אכן רואים בתוס' שהעיקר להתחיל בעת הזו אבל כשתיקנו שחרית בתוך זמן מסויים אז אם הוא ממשיך ומתפלל אחרי הזמן אז התפילה לא הוה כתיקונה.
וכן אנו רואים מדברי המחצית השקל סימן ז' בשם האר"י ז"ל, שכשיחיד מתפלל מזמורי תהילים אחרי התפילה בציבור הוא ממשיך העת רצון שהיה בתפילה בציבור גם לאחר כך כשהוא מתפלל תהילים ביחידות, וזה דווקא לגבי עת רצון אבל לא לגבי זמן תפילה.
וז"ל המחצית השקל אורח חיים סימן ו;

"ובתשובת בית יעקב סימן קכ"ז חולק עליו וכתב ודאי אם אומרו בעשרה, דהיינו צבור, יש לאומרו קודם התפלה, אבל היחיד טוב שיאמרו אחר התפלה, והביא בשם האר"י ז"ל שההשפעה היורדת מלמעלה על ידי תפלת הצבור, כל העסק שאדם עוסק בבית הכנסת אחר התפלה, קודם שיצא מבית הכנסת, היא נכללת תוך אותה ההשפעה ועולה עמו. והביא ראיה מש"ס דברכות דף ז' ע"א שאמרינן על פסוק ואל זועם בכל יום [תהלים ז, יב], וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימריה. והקשה התוספות [ד"ה שאלמלי] אם כן איך רצה בלעם לקללם באותו רגע לולי שהקב"ה לא זעם כל אותן הימים, מה היה יכול לומר באותו רגע. ותירץ לחד תירוצא אם היה מתחיל לקלל בעת הזעם, אף שעבר הזעם מכל מקום גם מה שהיה מקלל אחר זה חס ושלום היה חל, כי הכל נמשך אחר ההתחלה שהיה בשעת הזעם, ואם כן כל שכן במדה טובה שהיא מרובה, כיון שתפלת צבור היא רצויה, וכמו שאמרו [שם ח, א] על פסוק ואני תפלתי לך ה' עת רצון [תהלים סט, יד], אימתי עת רצון כשהצבור מתפללים, אם כן כשהתחיל העת רצון אף גם מה שאומר אחר תפלת הצבור היא בכלל רצון אף ביחיד, כיון שהתחיל עם הצבור, ע"ש עוד":

להלכה שאלנו למרינו הגאון הרב עמרם פריד שליט"א מה ההלכה למעשה
תשובה הרב שליט"א:
להלכה פוסקים כמגן אברהם וכמובא במשנ"ב סימן פ"ט ד'. רל"ג י"ג. שצריך להתפלל כל השמונה עשרה תוך הזמן.
ואם כן אם אחד מתפלל שחרית ורואה שלא יספיק לתפלל כל השמו"ע לפני סוף זמן תפילה ע' 'באזמרה לשמך' על מה שאפשר לדלג בתפילה כדי שיספיק לתפלל כל השמו"ע לפני סו"ז תפילה.
ואם אחד לא יספיק לתפלל כל השמו"ע של שחרית לפני חצות אז שלא יתחיל ושיתפלל פעמיים מנחה
ואם אחד לא יספיק לתפלל כל השמו"ע של ערבית לפני עלות אז שלא יתחיל ושיתפלל פעמיים שחרית.

בשם כל צוות את שאילות אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.