פרשת אמור - בעניין לחבול בעצמו בעקבות צער

א' גוטן ערב שבת!

בפרשה כתוב:

(ה) "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת".

מסביר רש"י שזו אזהרה לכל ישראל, לא רק לכהנים, שאסור לעשות את כל הדברים האלה בגופו.

גמ' בסנהדרין ס"ח: איתא שכשמת ר' אליעזר, התאבל רבי עקיבא על רבו והיה מכה בבשרו עד שהיה דמו שותת, וז"ל הגמ' שם;

"למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא (בדרך) מן קיסרי ללוד, היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן."

לכאורה היה אסור לר' עקיבא לעשות כן, שהרי כתוב בפרשה "ובבשרם לא ישרטו שרטת"?

תוס' שם ד"ה היה מכה בבשרו, שואל את השאלה הזו, ותירץ שר' עקיבא היה מכה בבשרו מרוב צער על ההפסד של תורה, וזה מותר. (עוד מעט בעזה"י נלמד מה המקור לזה)

וז"ל תוס';
"היה מכה בבשרו - ומשום שרט לנפש (ויקרא יט) ליכא, דמשום תורה קעביד, כדאמר הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן."

אמנם תוס' ביבמות תירץ עוד מהלך, וכן הובא ברמב"ן, שיש הבדל בין שריטה למכה, שדווקא שריטה אסורה.
אבל הרא"ש במועד קטן פ"ג סימן ס"ג חולק על תוס', וכותב שאין חילוק, היות שכל שעושה מעשה בידיים אסור.
הטור יו"ד סימן ק"פ, וכן השולחן ערוך שם סעיף ז', מביאים שתי השיטות.
נחזור לתי' של תוס' בסנהדרין ס"ח שלהכות הגוף מחמת צער של תורה, מותרת. מסביר המנחת חינוך במצוה תס"ז אות ג',  שעל תורה מותר לחבל בעצמו, זה ע"פ הגמ' במסכת מכות כ': שלא אסרה תורה אלא על המת בלבד, אבל על ספינתו שטבעה בים ועל ביתו שנפל מותר, ולכן גם על הפסד של תורה מותר. 
והדברים הובאו ברמ"א שם סעיף ו' "על צער אחר שרי". אמנם הש"ך מביא להלכה את דעת הב"ח, שרק לאו ליכא אבל איסורא איכא. וז"ל הש"ך:

"והב"ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפילו על צער אחר, ודלא כב"י."

א"כ לפי דעת הש"ך הדרא קושיא לדוכתא, איך ר"ע היה עושה חבלה על עצמו?
אלא מתרץ המנחת חינוך יסוד גדול בדעת הש"ך, שהאיסור הוא רק כשמצטערים על הפסד של גשמיות ודברי עולם הזה, אבל כשהצער הוא על איבוד דבר רוחני, כמו אצל ר' עקיבא, אז לכו"ע אין בזה אפילו איסור.
וז"ל המנחת חינוך פרשת ראה מצוה תס"ז:

"ולכאורה אם איסור יש, האיך עשה ר"ע? נהי דלא הוי אלא על התורה, מ"מ איסור יש. וצ"ל דדעת הרהמ"ח דעל דבר מעולם הזה יש איסור, אבל על התורה שרי".

ולכאורה אפשר להביא ראיה לדברי המנחת חינוך שיש הבדל בין מצטער על דברי תורה או על דברי עולם הזה, מימי ספירת העומר, שיש לשאול איך אנו מתאבלים בימים אלו על מיתת תלמידי ר"ע, הרי אסור להתאבל יותר מי"ב חודש על מת? אלא שהאבלות היא על אובדן התורה של 24,000 תנאים קדושים, שאילו הם לא היו מתים קודם זמנם, התורה של היום הייתה ברמה הרבה יותר גבוהה, ולכן שייך להתאבל אפילו היום, היות שזה על התורה שהפסדנו, וכדרכו של המנחת חינוך.

בשם כל צוות את שאילות אנו מאחלים לכם שבת שלום ומבורך.