פרשת אחרי מות קדושים - בעניין הפסד ממון עבור כיבוד הורים

א' גוטן ערב שבת!

כתוב בפרשה:
"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". הדברים מובאים בשולחן ערוך יורה דעה, הלכות כבוד אב ואם, סימן ר"מ סעיף א:

צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם. איזהו מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו, או במקום המיוחד לו להתפלל; ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו; ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו...

הגמרא (קידושין ל"א.) מביאה: 

התלמידים שאלו את רב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת ביקשו חכמים פרקמטיא בשישים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו.
....לשנה האחרת נתן הקדוש ברוך הוא שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.

אם כן מדוע היה אסור לדמא להעיר את אביו, הרי אנו פוסקים שכיבוד אב הוא משל אביו?
והאם זו הלכה למעשה, שאם למשל יש לי חנות והמפתח נמצא בבית ההורים והם ישנים, אסור לי להעיר אותם כדי לקחת את המפתח, אפילו שיש לי לקוחות שמגיעים לקנות דברים?

השאלה מובאת בראשונים והתי' שלהם הובא להלכה, ולכן נביא קודם התושבה, ואחר כך הלכה למעשה בענין זה ממורינו הגאון הרב עמרם פריד שליט"א:
תוספות הרא"ש והר"ן מביאים שני תירוצים, וזה לשון תוספות הרא"ש:

וא"ת למ"ד משל אב, אמאי לא הקיצו משנתו, והלא אין הבן חייב לכבדו משל עצמו?
וי"ל, דשאני הכא דלא הפסיד בשביל אביו, אלא שמשך ידו מאותו ריוח שלו.
ועוד י"ל, דנהי דאינו חייב לכבדו משלו, מ"מ אסור לצערו בשביל ריוח שלו.

וכן הרמ"א כותב שדווקא כשיש הפסד וחסרון ממוני לבן אנו אומרים שהבן פטור מכבוד אב, אבל אם זה רק הפסד של רווח, אז צריך לשמוע לאבא.

וז"ל הרמ"א (יורה דעה סימן ר"מ):
ודוקא אם רוצה לזרוק כיסו לים, דאית ביה חסרון כיס, אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא, אסור בכל ענין (למנוע מלעשות) (ר"ן פ"ק דקידושין).

אמנם הערוך השולחן והבאר היטב בשם ספר חסידים כותבים שזה דווקא כשהאב לא היה שמח ולא היה רוצה שיעירו אותו. וכן בסיפור של דמא בן נתינה מדובר שהאב לא היה שמח ממכירת היהלום, היות שזה רווח לבנו, וכן צריך לומר שהאב לא שמח כשבנו מרוויח (אבא גוי, נו... מה לצפות). אבל אם האב היה שמח ורוצה שיעירו אותו, ואם לא, הוא היה מצטער ואומר: למה לא העירו אותי, אז מותר להעיר אותו.
שהערוך השולחן לומד שכדי לא להעיר אבא צריך שני הדברים המוזכרים בתשובה של הר"ן ותוס' הרא"ש לעיל, גם שזה רק מניעת רווח, וגם שהאבא לא היה רוצה שיעירו אותו, בשביל זה.
וז"ל הבאר היטב והערוך השולחן:
באר היטב:

וכתב בספר חסידים, המעשה שהיה מפתח תחת מראשותיו של אביו ולא ניערו, דווקא כשהאב אינו מצטער על שלא הקיצו; אבל אם האב שמח ביותר אם הקיצו, מצוה להקיצו, ומקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה, ע"ש סימן של"ז.

ערוך השולחן:

עוד כתב: ודווקא אם רוצה לזרוק כיסו לים דאית ביה חסרון כיס, אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור בכל עניין. עכ"ל. ואמת שכן כתב הר"ן לתרץ למאי דקיי"ל משל אב, מאי מייתי הגמרא מדמא בן נתינה שהפסיד ריוח סך רב שלא רצה להקיץ את אביו. ותירץ שני תירוצים: האחד, שיש חילוק בין כיבוד לצער; ועוד, שיש חילוק בין הפסד למניעת ריוח, דבצער או במניעת ריוח הכל מודים שמשל בן. ע"ש.

אבל הרמב"ם והטור לא הביאו זאת, משמע דלא ס"ל כן. ואף לדעת הר"ן אין ראיה ממעשה זה אלא כשיש שני הדברים: העדר ריוח וגם צער, כמו להקיצו משנתו וכיוצא בזה, כהך מעשה דדמא בן נתינה. ואף שכתב זאת לשני תירוצים, מכל מקום לדינא אי אפשר לדייק אלא בתרתי, ולכן לפענ"ד הדין צריך עיון.
הלכה למעשה:
1. בדוגמה שהבאנו בשאלה, אם המפתח של החנות נמצא בבית ההורים והם ישנים .
2. להעיר האבא בישביל לבוא לתפלל בבית הכנסת
כותב מורינו הגאון הרב עמרם פריד שליט"א:
אין להעיר את האב
אך כשיודעים שהאב ישמח שיעירו אותו מותר להעירו.

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.