פרשת חקת - בעניין האכלת בהמות וחיות לפני אכילת האדם

בפרשת השבוע, פרשת חוקת (שנת ה' תשפ"ו - לפי הקריאה של ארץ ישראל),כתוב שלאחר שמרים הנביאה נפטרה, לא היו מים לעדה לשתות, מכיוון שהבאר הייתה קיימת בזכות מרים, ולאחר פטירתה כבר לא היו מים מהבאר, והעם צמאו לשתות מים. ואז ה' אמר למשה: 

(ז) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר". (ח) "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם"

השאלה:
בפסוק כתוב שקודם ישתו העדה, ורק לאחר מכן הצאן והבקר. לכאורה, האם לא היה צריך להיות להפך? שהרי לומדים מהפסוק: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, שלפני שיושבים לאכול צריך קודם ליתן אוכל לבהמות, וכמבוא' במסכת ברכות דף מ';

דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר, ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת.

אכן בעניין הזה יש נידון גדול בפוסקים, ובעזה"י נבאר את הסוגיא.
קודם צריך לדעת שגם אצל אליעזר ורבקה יש לשאול שאלה כזו, שכתוב שם:
בראשית פרק כד' פסוק יט'

"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"

כתוב שהיא נתנה קודם לאליעזר לשתות, ורק אח"כ נתנה לגמלים לשתות?
מהלך של האור החיים הקדוש:
האור החיים שם אצל אליעזר ורבקה, וגם אצל מי מריבה, כותב שאכן בדרך כלל אדם צריך קודם לתת להשקות את הבהמות ורק אח"כ את עצמו. ובשני המקומות האלו ששינו את הסדר, היה מחמת סכנה, אצל אליעזר שהגיע מהדרך והיה מאוד צמא, וכן אצל עם ישראל, שהיו יכולים למות מצמא.
וכן מדויק שכתוב אצל רבקה "ותכל להשקותו". שואל האור החיים, למה היא הפסיקה אותו מלהמשיך לשתות, ולא חיכתה עד שיסיים? אלא שהיא נתנה לו קודם היות שהוא היה במצב של סכנה, ולכן הוא היה יכול לשתות לפני הגמלים. אבל כששיערה שאליעזר כבר יצא מכלל סכנה, אז "ותכל להשקותו", כדי שעכשיו הגמלים יהיו קודמים.
רואים מדברי האור החיים הקדוש שאין נ"מ בין אכילה לשתייה, אלא בשניהם חייבים לתת לבהמות קודם, חוץ ממקום של סכנה שאז האדם קודם.
להלכה לא נוקטים כך, אלא המשנ"ב סימן קס"ז סעיף ו' כותב:

(מ) "מאכל לבהמה - ג"כ מעניני סעודה הוא דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו. כתב המ"א בשם ס"ח דלשתות אדם קודם לבהמה כדכתיב ברבקה שאמרה להעבד שתה וגם גמליך אשקה"

רואים להלכה שלומדים דווקא מרבקה שיש חילוק בין שתייה לאכילה, ולעניין שתייה מותר לאדם לשתות לפני הבהמות.
יש לשאול שתי שאלות:
א. למה שיהיה חילוק בין אכילה לשתייה?
ב. ועוד, לפי האור החיים הנ"ל לכאו' אין ראיה מרבקה, היות שהיא עצרה אותו מלהמשיך לשתות כדי להשקות לגמלים כמבואר לעי' ?
קודם נבאר בעזה"י מה החילוק בין אכילה לשתייה.
בספר שו"ת הר צבי ח"א תשובה צ' כותב שתי סברות וז"ל: שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן צ, וז"ל; 

אני אמרתי בזה ב' טעמים:
(א) די"ל דצער של צמא קשה יותר ולכן בצמא אינו מחויב להקדים לבהמה.
עוד אמרתי דהטעם הוא, משום דבאכילה ימשך סעודתו ויבוא לישכח שבהמתו עדיין לא אכלה, וכמו דמצינו דבענין אסור אכילה קודם תפלה יש חלוק בין אכילה לשתיה, דלשתות מים קודם תפלה ליכא איסורא. ה"ה בבהמה דדוקא באכילה מחויב להקדים דשמא ישכח, משא"כ בשתיה ליכא טעמא דשכחה, ולכן מותר לשתות קודם הבהמה.

יש עוד הסבר מאוד מעניינת בספר יד אפרים קס"ז, שדווקא באכילה צריך להקדים את הבהמה, משום שיכול להיות שכל מה שיש לנו אוכל הוא אדרבה בזכות הבהמות, כמבואר במדרש פרשת אמור בעובדא דאלכסנדר, שכתוב:
"אדם ובהמה תושיע ה'" (תהילים לו, ז)
שלפעמים אין לאדם זכויות, והוא אוכל בזכות הבהמות, וכיון שאוכל בזכות הבהמה ראוי להקדימה תחילה.
וכן משמע מהפסוק (שמשם המקור להקדים הבהמה לאדם) "ואספת דגנך ואכלת ושבעת", שהגמ' בברכות מפרש שזה באופן שאין עושים רצונו של מקום (שאם לא כן היה צריך להיות, שמלאכתו נעשית ע"י אחרים).
וכל זה בעניין אכילה, אבל לעניין שתייה, שזה מזומן בעולם, לא נאמר שהוא בזכות הבהמות, ולכן אין צריך להקדימן.
ומה שהאור החיים לכאו' דחה את הראיה מרבקה, י"ל שהספר חסידים לומד פשט ב"ותכל להשקותו" כמו הפירוש האחר של האור החיים שם, שזה לא בגלל שהיה צריך להשקות את הגמלים קודם, אלא היות שאליעזר בא ממרחק והיה צמא לשתות, אז זה היה מסוכן במצב שלו אם היה שותה הרבה בבת אחת, ולכן נאמר "ותכל להשקותו", כדי שלא יבוא לידי סכנה.

ממה שלמדנו בעניין שצריך להאכיל את הבהמות קודם, שאלנו למורינו הגאון הרב עמרם פריד שליט"א:
א. האם זה דווקא בסעודה, או בכל סוגי האוכל, כגון מזונות?
ב. אם אדם נסע למרחק ושכח לשים אוכל לבהמותיו, עד כמה הוא חייב לטרוח ולשלם כדי להאכיל את  הבהמות שלו?
תשובת הרב שליט"א:
א. אסור כל סוגי האוכל, ומותר רק שתיה.
ב. אף כשאדם לא נמצא בביתו אסור לו לאכול לפני שמאכיל את בהמתו כמבואר שו"ת שאלת יעבץ ח"א סו"ס י"ז ואף שהדבר כרוך בטירחא אולם אם זה כרוך בהוצאת ממון גדולה אינו חייב בכך
וזה לשון היעב"ץ הנ"ל:

עיין בגמרא דשילהי הנזקין יש חידוש כפול בענין זה. דמשמע אפילו מי שאינו בביתו אינו רשאי אף לטעום דבר עד שיתן לבהמתו קודם. א"כ מי שיש לו בהמה אינו יכול לטעום כלום בבית אחר. כל זמן שלא הקדים לה מזונותיה בעתם. ודבר זה נתעלם מהט"ז כמ"ש במקומו בחיבורי בס"ד. והנלע"ד כתבתי יעבץ ס"ט. 

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.