פרשת שלח - בעניין תפילה על קברי צדיקים

א' גוטן ערב שבת!

בפרשת השבוע פרשת שלח לך (ה' תשפ"ו – לפי הקריאה של ארץ ישראל) כתוב :

במדבר פרק יג' פסוק כב' "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם": 

רש"י מסביר:

(כב) "ויבא עד חברון - כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם", 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לד' עמוד ב'

"ויעלו בנגב ויבא עד חברון - ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". 

השאלה:
הרי מבואר שכשבאים להתפלל אצל קברי צדיקים צריכים לתפלל בזכות הצדיק ששוכב שם אלא לתפלל לנפטר עצמו וכמבואר במשנה ברורה וז"ל:
משנה ברורה סימן תקפ"א

"דביה"ק הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר אך אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחנות. ואין לילך על קבר אחד ב"פ ביום אחד".

לכאו' קשה מדברי הגמ' לעיל, שמשמע שיהושוע ביקש מהאבות הקדושים, "בקשו עלי רחמים" האם זה לא היה אסור?

קודם כל, לפני שנבאר את נוסח התפילה של כלב, נתבונן על המעשה של כלב, שהרי ללכת לחברון הייתה סכנה גדולה, שהרי שם היו הילידי הענק, ובכל זאת הלך שם לתפלל להנצל מעצת המרגלים, רואים גודל יראת חטא של כלב  שפחד יותר מלהיכשל ח"ו בעצת המרגלים, שהיה סכנה רוחנית מהסכנה של הילדי הענק שהיו שם.
ולגוף השאלה, יש בזה מחלוקת הפוסקים, ובעזה"י נבאר את הדברים.

המהרי"ל בהלכות תענית, כותב שאסור להתפלל אל המתים עצמם. אלא שהטעם שהולכים לקברי צדיקים הוא משום שמקום קבורת הצדיק הוא מקום קדוש, והתפילה מתקבלת שם יותר בזכות הצדיק.

וז"ל ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות תענית:

"משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קודש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל, אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה".

והמהר"ם שיק כותב שלפי זה צריך ביאור מה שכתוב בגמרא שכלב התפלל בלשון נוכח אל האבות. ומתרץ בכמה אופנים:
א. אין למדין הלכה מדברי אגדה.
ב. אפשר לומר שהלשון לאו דווקא ושאין הכוונה יהושוע פנה אל האבות עצמם, אלא שהתפלל להקב"ה שבזכות האבות ינצל מעצת המרגלים.
וכן פסק המשנה ברורה שהבאנו לעיל, שכתב:

"אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".

אמנם יש פוסקים שסוברים שאמנם אסור לבקש מהמת עצמו שיושיע אותו, אבל מותר לבקש שהצדיק יהיה מליץ יושר בעדו לפני הקב"ה.
וכך ראינו בפמ"ג, שלאחר שמביא את דברי המהרי"ל, הוא כותב:

"ובסידור מענה לשון (שמקור הנוסח שלו הוא מהר"י ז"ל) יש תפלות מה שאומרים על הקברים, משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו".

המהר"ם שיק בתשובה רצ"ג מבאר את דברי הפמ"ג בכמה אופנים:
א. אין בזה משום "דורש אל המתים", משום שפונים אל הרוח והנשמה וכמבואר ביו"ד קע"ט סעיף ובפרט אצל צדיקים, ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים".
ב. אין הכוונה שמתפללים אל הצדיק עצמו, אלא שהצדיק מצטער בצער של המתפלל ובגלל ה' לא רוצה שהצדיק יהיה בצער אז בזכותם ירחם ה'. 
וז"ל:

לא כן המתפלל על קברות הצדיקים שיתפללו בעדינו, אין נותן להם שררות בזה, אלא מודיע צערו להם שיצטערו עמו, ועל ידי זה בצערם יהיה תשועה לו שבזכותם ירחם ה', ועל כן אין לנו מקום לאסור תפילה זו.
....ומכל מקום דעות הפוסקים פליגי בזה, דעת מהר"ח ומהרי"ל ולבוש וסייעתם סבירא להו דעיקר התפילה צריך להיות נגד ה', ובשכר אמונה זו בהשארה הנצחיית, ובשכר ועונש, יקבל ה' את תפלתו. אבל דעת ספר חסידים ובספר הזוהר, ועל פיהם נתייסדה נוסחת התפילה של מענה לשון, סוברים דהתפילה היא שימליצו לטובה עלינו ובעבורינו. 

ולהלכה למעשה, מורנו הגאון הרב עמרם פריד שליט"א כותב, שכאשר אדם הולך לבית הקברות להתפלל, שיתפלל לה' בזכות הנפטר השוכב שם, ולא לנפטר עצמו, וכמבואר במשנ"ב לעיל.
ומורנו הרב פריד שליט"א כותב שהזמן המובחר לתפילה על קברי צדיקים הוא: ערב ראש חודש, יום ט"ו בחודש, ערב ראש השנה, ערב יום כיפור, ויום פטירתו של הצדיק.

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.