פרשת צו - בעניין שבת הגדול

א' גוטן ערב שאעבס.

השנה (תשפ״ו) יש דבר מיוחד: תאריך שבת הגדול חל בי׳ בניסן. זהו אותו תאריך של ה-שבת הגדול כאשר היו עם ישראל במצרים ומסרו נפשם לקחת את הכבש, שהיה האליל של מצרים, לצורך קרבן פסח, וכמבואר בשו״ע או״ח סימן ת״ל וז"ל:

"שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו."

ומסביר המשנה ברורה מה היה הנס, וז"ל:

שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת, ולקחו כ"א מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה, כמש"כ בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו'. והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם, והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת, ע"כ קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול.

יוצא א"כ שהנס היה בי׳ ניסן, אז מדוע קבעו שיהיה דווקא בשבת, שברוב השנים אינה בי׳ ניסן? במה זה שונה מכל החגים האחרים שנקבעו לפי תאריך החודש ולא לפי יום בשבוע?

אם אפשר, רציתי קודם לשתף אתכם ברעיון יפה, בדרך צחות, ששמעתי פעם מדוע נקראת שבת זו שבת הגדול.
בשבת זו בדרך כלל איננו אוכלים במקום הקבוע שבו אנו רגילים לאכול בשבת. למשל, לפעמים אוכלים במטבח או באחת מפינות הבית. גם האוכל אינו אותו דבר, כגון שאוכלים פיתה במקום החלות הרגילות והטעימות, כדי שלא יישארו פירורים וכדומה. לכן היה אפשר שאדם יחשוב שבגלל זה השבת היא קצת "בקטנה".
לכן דווקא קוראים לה שבת הגדול, כדי ללמד אותנו את ההפך. שינויים אלו אינם ממעטים מקדושת השבת. אדרבה, קדושת שבת זו היא גדולה, מפני שאנו עוסקים בה במצווה החשובה של הכנה לקראת פסח.
ולכן בעזה"י נביא שני הסברים לקושיה זו, ודרכם נלמד על גודל קדושת היום.
מהלך של הט"ז וז"ל:

ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל, דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן, וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן. לכן קראוהו שבת הגדול, דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת. והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי.

הסבר דבריו: שרצו שיבחינו שזה דווקא הנס של לקיחת השה במצרים, ולא על הנס של בקיעת הירדן שקרה גם כן בי' ניסן. ולכן קבעו דווקא בשבת, שזה היום שלקחו השה במסירות נפש.
והקשה הערוך השולחן: מה איכפת לנו אם אנו נחשוב שהיום הגדול הוא גם זכר לבקיעת הירדן?
ותירץ שהיות שניסי מצרים הם יותר גדולים מהנס של יהושע, לא רצו להוסיף זכרון גם על הנס הזה.
וז"ל הערוך השולחן:

דבעשור לחודש עלו מן הירדן כדכתיב ביהושע (ד, יט), והייתי אומר דהזכרון הוא לנס הירדן. לזה קבעוהו על שבת, דבעליית הירדן לא היתה בשבת (ב"ח). ושמא תאמר מה איכפת לנו אם נתלה בירדן, די"ל דימים אלו אנו תולים בניסי מצרים שהם גדולים מניסי הירדן.

לכאורה צ"ע בדבריו, שעדיין, אפילו אם נגיד שניסי מצרים גדולים מניסי הירדן, למה שלא נזכיר אותו גם כן עם הנס של לקיחת השה בזמן יציאת מצרים?
בעזה"י מצאתי מהלך להסביר דברי הערוך השולחן בהגדת בית אהרון והוא כותב ע"פ הפסיקתא, (פיסקא ה – החדש הזה):

ר' חלבו בשם ר' יוחנן: הכא את אומר בעשור לחודש הזה (שמות יב: ג), ולהלן את אומר והעם עלו מן הירדן בעשור (יהושע ד: יט).
ר' חייא בשם ר' יוחנן: לקיחתו עמדה להם בירדן, ואכילתו עמדה להן בימי המן. ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות יב: ח) בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו: א).

רואים שאדרבה, שזה לא שני ניסים שקרו באותו יום, אלא בזכות המסירות נפש שהיה לעם ישראל זה גרם להם הנס לעתיד. בזכות לקיחת השה בעשור זכו לבקיעת הירדן בעשור, ובזכות המסירות נפש שאכלו השה בליל ט"ו כך זכו לנס של פורים, "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שזה היה תחילת הישועה של עם ישראל בזמן מרדכי ואסתר.
עכשיו מובן דברי הערוך השולחן, שרצו לעשות זכר ליום הגדול של לקיחת השה כדי שיעריכו את היום הזה, שבזכות המסירות נפש שהיה באותו היום. ואם היו עושים כן בי' ניסן, היינו חושבים שזה שווים שני הניסים ולא שאחד גרם לשני.
מהלך של הפרי חדש וז"ל:

ועכ"פ יש לדקדק למה לא ייחסו הנס לעשירי בחדש, באיזה יום שיפול, ולקרותו יום גדול. ומה ראו לייחס הנס אל שבת שלפני הפסח? ואולי זכות שבת אהני להו פורתא להצילן מיד המצריים, ולכן יחסו הנס לשבת.

הפרי חדש מסביר שאנו קוראים דווקא שבת הגדול להראות שזה היום שגרם, ובזכות שבת זכינו לנס, שהמצרים לא עשו כלום לעם ישראל כשראו שלקחו את האליל שלהם לצורך קרבנם.
באותו מהלך המהר"ל (דרשת המהר"ל שבת הגדול) מוסיף, ששבת הוא זמן מיוחד לביטול עבודה זרה יותר משאר ימים, כיון ששבת מעידה על אחדות ה' ושהוא בורא עולם ושאין ממש לעבודה זרה.
היוצא:
שני המהלכים מלמדים שיש לנו לייקר ולהעריך את היום של שבת הגדול, שהוא יום של ישועות בזכות לקיחת השה ומסירות הנפש של אמונה שהיה לעם ישראל באותו זמן, ומשפיע לעתיד בכל דור ודור.

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם שבת שלום ומבורך ופסח כשר ושמח.