בצדק תשפוט עמיתך

האם מצות בצדק תשפוט מחייבת לדון לצד זכות הכי חזק שיש, או שמספיק לדון לכיוון זכות?

כגון שאמר לו חבירו משפט שגרם לו צער, האם מספיק שיחשוב בליבו "דרכו של אדם זה לא לחשוב כל כך לפני שהוא מדבר" שנשאר כאן קצת דבר שלילי, או שחייב לדון אותו לכף זכות גמורה שיחשוב בליבו "כנראה לא הבנתי את כוונתו"?

שלום וברכה 

נראה שהכל לפי הענין: אם ניתן לדון שהמעשה ממש טוב וראוי, צריך לחשוב כך. 

ואם ברור שעשה דבר לא טוב, יש לדון שטעה, או לא עשה מתוך מחשבה, גם זה בכלל המצוה. 

וכמו שכתב החפץ חיים (שמירת הלשון חלק ב פרק יז): צריך לחפש עליו זכות, שמא בשגגה דיבר או עשה דבר זה, או שלא ידע שדבר זה אסור לעשות או לדבר, או שמא כבר התחרט על הענין הזה. 

יש לכם שאלה נוספת בנושא זה או שאתם זקוקים להבהרה? השאר את תגובתך למטה. (שימו לב שהתגובה לא תפורסם אלא תישלח ישירות לרב המשיב לעיון ולתגובה פרטית)