חינוך למצב של דיעבד

האם מצוות חינוך ילדים כוללת גם חינוך למצבי דיעבד שיכולים אולי לקרות להם כשיגדלו?
לדוגמה: האם צריך ללמד ילד ששכח לספור ספירת העומר בברכה, שהדין הוא שמי ששכח אינו סופר יותר בברכה, כדי שאם יקרה לו כך כשהוא יהיה גדול הוא ידע מה לעשות?
או שמצוות חינוך היא רק למצבי לכתחילה, ואין צורך לחנך למצבים של "אולי יקרה"?
אם יש מקורות הלכתיים בנושא, אשמח לדעת גם את שורש הדין.

שלום וברכה 

חינוך הוא לעשות את ההלכה כמו שהיא. 

ולכן אם ילד מסוגל להבין גם פרטים של 'בדיעבד' גם זה בכלל החינוך. 

יש לכם שאלה נוספת בנושא זה או שאתם זקוקים להבהרה? השאר את תגובתך למטה. (שימו לב שהתגובה לא תפורסם אלא תישלח ישירות לרב המשיב לעיון ולתגובה פרטית)