גדולי ישראל טועים?
שאלה
הלכה למעשה,
האם אסור לחשוש שיש טעויות בפסיקה של רבנים בכירים בדורנו,
עבור חברי-הכנסת החרדים, ועבור הציבור החרדי?
קראתי טענות שאסור לחשוש, משום 5 סעיפים אלו:
1] "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו.".
והרי "מאן מלכי? רבנן!".
2] "בהמתן של צדיקים, אין הקב"ה מביא תקלה על ידן.
צדיקים עצמן לא כל שכן.". [מתוך: התלמוד-הבבלי, חולין, ה', ב'.].
3] ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור. [מתוך: איוב, כ"ב, כ"ח.].
צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
4] קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו. [משלי, ט"ז, י'.].
"קסם על שפתי מלך" - על שפתי חכם היושב בדין. [פירוש רש"י לפסוק.].
והגר"א בפירוש למשלי:
"קסם על שפתי מלך", הדיבור של המלך הוא כמו "קסם",
משום שלמרות שמנסים לרמות אותו, הפסק דין שלו אמת.
וזהו "במשפט לא ימעל פיו".
משום ש"מאן מלכי? רבנן!".
5] "על פי התורה אשר יורוך,
ועל המשפט אשר יאמרו לך,
תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.". [מתוך: דברים, י"ז, י"א.].
"ימין ושמאל" - אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
וכל שכן כשאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.
[מתוך: פירוש רש"י לפסוק.].
אבל סברתי שמותר לחשוש, משום 9 סעיפים אלו:
1] עצם האפשרות ההלכתית להתחייב "פר העלם דבר של ציבור".
פר העלם דבר של ציבור הוא קרבן חטאת מסוג חטאת פנימית,
אותו מביאים הסנהדרין והציבור,
במקרה שהסנהדרין טעו בפסיקת הלכה,
והתירו עשיית דבר אסור שהעונש על עשייתו במזיד הוא כרת,
ועל ידם הוכשל רוב הציבור היהודי שמתגורר בארץ ישראל באותו חטא בשוגג.
במקרה כזה, אין חיוב לכל אחד מהקהל להביא קורבן חטאת,
אלא על הציבור או בית הדין להביא פר לקרבן חטאת.
אם ההוראה השגויה גרמה לקהל לעבור על איסור עבודה זרה,
יש להביא שעיר לחטאת ועמו פר לקורבן עולה.
האם יש מקור לזה שההלכה הזאת לא נועדה לקיום בפועל,
אלא היא רק "דרוש וקבל שכר"?
2] משה רבנו הציל את מיכה,
למרות שנאמר לו שמיכה רשע,
ומיכה תרם אקטיבית לעשית העגל.
מקורות:
"אמר לו משה להקב"ה: אתה הרעות לעם הזה, שעכשיו אם אין להם לבנים, משימין בניהם של ישראל בבנין?
אמר לו הקב"ה: קוצים הם מכלין. שגלוי לפני, אילו הם חיים היו רשעים [גמורים], ואם תרצה תנסה והוציא אחד מהן.
הלך והוציא את מיכה.".
[מתוך: התלמוד הבבלי, סנהדרין, ק"א, ב'.].
ואח"כ רשום על מיכה הזה:
""עגל מסכה" - וי"א מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים,
והיה בידו שם וטס שכתב בו משה "עלה שור עלה שור" להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס,
והשליכו לתוך הכור ויצא העגל.".
[מתוך: פירוש רש"י ל-שמות, ל"ב, ד'.].
3] ששה העוונות של משה רבנו.
אמר לפניו: כל הכעס הזה עלי למה?
אמר לו: "על אשר לא קדשתם אותי" [דברים, ל"ב, נ"א.].
אמר לפניו: עם כל הבריות אתה מתנהג במידת רחמים שנים ושלושה פעמים,
שנאמר: "הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלוש עם גבר.". [איוב, ל"ג, כ"ט.].
ואני עון אחד, ואין אתה מוחל לי?
אמר לו הקב"ה: משה, הרי עשית ששה עונות ולא גיליתי לך אחד מהם.
בתחילה אמרת [ברשימה יש 7, משום מחלוקת בגרסאות]:
1] "שלח נא ביד תשלח" [שמות, ד', י"ג.].
2] "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" [שמות, ה', כ"ג.].
3] "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם." [במדבר, י"א, כ"ב.].
4] "לא ה' שלחני" [במדבר, ט"ז, כ"ט.].
5] "ואם בריאה יברא ה'" [במדבר, ט"ז, ל'.].
6] "שמעו נא המורים" [במדבר, כ', י'.]..
7] "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" [במדבר, ל"ב, י"ד.].
ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך?
אמר לפניו: ממך למדתי, שאמרת "מחתות החטאים" [במדבר, י"ז, ג'.].
אמר לו: אני אמרתי "בנפשותם" ולא "באבותם".
[מתוך: מדרש תנחומא, פרשת ואתחנן, סימן ו'.].
ומקור קרוב לזה:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן,
יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל,
לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם." [במדבר, כ', י"ב.].
"יען לא האמנתם בי" - גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ.
כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עון משה ואהרן.
והלא "הצאן ובקר ישחט" [במדבר י"א] קשה מזו?
אלא לפי שבסתר, חסך עליו הכתוב.
וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם.".
""להקדישני" - שאילו דברתם אל הסלע והוציא,
הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה,
שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דבורו של מקום,
קל וחומר אנו.".
[מתוך: פירוש רש"י לפסוק.].
4] היו דברים שמשה רבנו שכח למשך זמן מסוים.
רבותינו אמרו "שלא היה דבר שלא נמסר למשה רבנו בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש".
הן אמת שכל דברי התורה נאמרו למשה בסיני, ואין שום חכם שיכול לדעת יותר ממה שידע משה רבנו,
וגם אם תצרף את כל חכמי דורות ישראל, מיום מתן תורה עד סוף כל הדורות,
אין חידוש שלא ידעו משה רבנו, כלומר, ה' נתן למשה רבנו את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה, בשלימות.
והנה האדון ברוך הוא בחכמתו יתברך, גם רשם בתורה שבכתב את כל התורה שבעל פה שאמר למשה,
אבל לא הודיע ה' למשה את מה שנתן לו בעל פה, היכן הוא רמוז בתורה שבכתב,
'וזו היא עבודת בני ישראל עמלי התורה בכל דור ודור, ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני, והסודות, והדרשות,
לכולם יתנו להם את מקומם בתורה שבכתב,
פירוש הדבר, שחכמי הדורות, כל עבודתם, היא לנסות ולמצוא את כל התורה שבעל פה, איפה היא רמוזה ונמצאת בתורה שבכתב'.
ולזה תמצא שבאו התנאים וחברו 'תורת כהנים' ו'ספרי' וכל דרשתם בכתובים, אינם אלא על פי ההלכות והלבישום בתורת ה' תמימה שבכתב,
ואחריהם ועד היום, זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה,
וזו היא עבודת התורה הנקראת 'ארץ החיים'.
וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב,
וזה שאמרו רבותינו, "דרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה",
אין הכוונה שלא ידע משה רבנו, את עיקרן של הדברים,
שהרי ממנו באה התורה לישראל, ו"ידע אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש",
אלא שמשה רבנו, לא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה,
פירוש לא ידע משה רבנו היכן נרמזו כל הדינים הללו בתורה שבכתב.
[מתוך: אור החיים, פרשת תזריע, פרק י"ג, פסוק ל"ז.]
ולכן כל מקום לאחר מתן-תורה בסיני, שמשה רבנו "לא ידע" הלכה מסוימת,
זה בדיוק כמו לרשום שהוא שכח הלכה מסוימת.
ויש מספר דוגמאות לשכחה כזאת:
א] "אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם,
הרני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן.
התחיל לעשות חשבון עמהם,
אלה פקודי המשכן, והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת,
וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחשת התנופה שבעים ככר.
עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן,
שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין.
התחיל עומד תמה ואומר: עכשו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם.
והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה.
מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו,
ותלה עיניו וראה שהיו עשויין ווין לעמודים.
התחיל להשיב להם בקול רם, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.
באותה שעה נתפיסו ישראל.
מי גרם לו. על ידי שישב ועשה חשבון, אלה פקודי המשכן.".
[מתוך: מדרש תנחומא, פקודי, פרשה ז'.].
ב] "יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה, שנאמר "מחלליה מות יומת" [שמות, ל"א, י"ד.], אבל לא היה יודע באי זו מיתה הוא ימות".
[מתוך: התלמוד הבבלי, בבא בתרא, קי"ט, א'.].
ג] "יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו".
[מתוך: התלמוד הבבלי, בבא בתרא, קי"ט, א'.].
ד] "נתעלמה ממנו הלכה.
געו כולם בבכיה והיינו דכתיב "והמה בוכים פתח אהל מועד" [במדבר, כ"ה, ו'.]
וכתיב "וירא פנחס בן אלעזר" [במדבר, כ"ה, ז'.] מה ראה?
אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה,
אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני, הבועל את כותית קנאין פוגעין בו?
אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.".
[מתוך: התלמוד הבבלי, סנהדרין פ"ב א'.].
ה] "אמר רבי הונא בשלושה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה,
ואלו הן: בשבת, ובכלי מתכות, ואונן.
א] בשבת מנין, שנאמר: "ויותירו אנשים ממנו" [שמות, ט"ו, ט"ז.] וגו'.
כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם: "הוא אשר דבר ה', אכלהו היום כי שבת היום לה'" [שמות, ט"ו, כ"ג, כ"ה.].
ב] ובכלי מתכות מנין, שנאמר: "ויקצף משה על פקודי החיל" [במדבר, ל"א, י"ד.].
וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות.
וכיון שלא אמר משה, אמר אלעזר הכהן תחתיו,
שנאמר: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" [במדבר, ל"א, כ"א.], אמר להם למשה רבי צוה ולי לא צוה.
ג] באונן מנין, שנאמר: "ויקצף על אלעזר ועל איתמר" [ויקרא, י', ט"ז].
וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים. "הנותרם לאמר" [ויקרא, י', ט"ז.].
רבי פנחס ורבי יהודה ברבי סימון אמר להון אף אתון לא אשתריתון: "וידבר אהרן אל משה" [ויקרא, י', י"ט],
בדבור ענה כנגדו, כדכתיב: "דבר האיש אדני הארץ" [בראשית, מ"ב, ל'.] וגו'.
"הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם" [ויקרא, י', י"ט.],
אמר לו היום מתו בני והיום אקריב קרבן, היום מתו והיום אוכל בקדשים,
מיד דרש אהרן קל וחומר למשה, ומה מעשר הקל אסור לאונן, חטאת דחמיר אינו דין שיהא אסור באונן.
מיד: "וישמע משה וייטב בעיניו" [ויקרא, י', כ'.],
הוציא כרוז לכל המחנה ואמר, אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי.
אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק,
זכו ונתייחד הדבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם",
תני רבי חייא לאמר אליהם, לבנים לאלעזר ואיתמר.".
[מתוך: ויקרא רבה, י"ג, א'.].
וקצת בדומה לזה רשום:
"ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו,
אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו.
אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ממשה,
דכתיב "ויקצוף משה על פקודי החיל" [במדבר, ל"א, י"ד] וגו',
וכתיב "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה,
זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" [במדבר, ל"א, כ"א] וגו',
מכלל דמשה איעלם מיניה.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, פסחים, ס"ו, ב'.].
5] היו דברים שיהושע בן נון שכח.
"אמר רב יהודה אמר שמואל:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.
אמרו לו ליהושע שאל, אמר להם: "לא בשמים היא" [דברים, ל', י"ב.].
אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם: "אלה המצות" שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה.
אמר רבי יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה.
אמרו לפנחס שאל, אמר ליה: "לא בשמים היא".
אמרו לו לאלעזר שאל, אמר להם: "אלה המצות" שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן-עדן,
אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך,
אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר?
לא כך כתבת בי: "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" [שמות, ל"ג, י"א.],
מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספקות.
ועמדו כל ישראל להרגו.
אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר. לך וטורדן במלחמה שנאמר "ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה'" [יהושע, א', א'.] וגו'.
במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה,
אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו" [יהושע, ט"ו, י"ז.].".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, תמורה, ט"ז, א'.].
6] "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו, מ"ד, כ"ה.].
א] "אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה,
לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון?
אישתיק.
קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו, מ"ד, כ"ה.].
איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה.".
ב] "אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך?
אמר ליה: תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק.
קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו, מ"ד, כ"ה.].
איבעי למימר ליה: לשבקינהו הדא זימנא.
והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, גיטין, נ"ו, ב'.].
7] באותו היום שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו,
וקבעו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, הוחלט על השינוי הזה:
"אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס.
שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: "כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש".
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי.
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן,
חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי.
וחד אמר: שבע מאה ספסלי.
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דלמא ח"ו מנעתי תורה מישראל?
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא.
ולא היא.
ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי. ברכות, כ"ח, א'.].
8] "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה" [שמואל, א', כ"ו, י"ט.].
אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: מסית קרית לי?
הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו.
דכתיב "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כפר נפשו" [שמות, ל', י"ב.] וגו'.
מיד "ויעמוד שטן על ישראל" [דברי הימים, א', כ"א, א'.],
וכתיב [שמואל, ב', כ"ד, א'.] ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל,
וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב "ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד" [שמואל, ב', כ"ד, ט"ו.].
מאי "עת מועד"?
אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא: משעת שחיטת התמיד, עד שעת זריקתו.
רבי יוחנן אמר: עד חצות ממש.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, ברכות, ס"ב, ב'.].
9] אור החיים הקדוש והבעל שם טוב,
עשו עליות-נשמה תדיר,
ויכלו ללמוד מתוך הספריית-קודש שיש בגן-עדן, בלי כל צורך לקבל עותק-גשמי של הספר שממנו הם לומדים,
והיו עם זיכרון מושלם באמת.
ובדורנו איזה רב בכיר שמפלגות-יהודיות בכנסת-ישראל נשמעות לו, זוכה לכל זה?
תודה.
האם אסור לחשוש שיש טעויות בפסיקה של רבנים בכירים בדורנו,
עבור חברי-הכנסת החרדים, ועבור הציבור החרדי?
קראתי טענות שאסור לחשוש, משום 5 סעיפים אלו:
1] "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו.".
והרי "מאן מלכי? רבנן!".
2] "בהמתן של צדיקים, אין הקב"ה מביא תקלה על ידן.
צדיקים עצמן לא כל שכן.". [מתוך: התלמוד-הבבלי, חולין, ה', ב'.].
3] ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור. [מתוך: איוב, כ"ב, כ"ח.].
צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
4] קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו. [משלי, ט"ז, י'.].
"קסם על שפתי מלך" - על שפתי חכם היושב בדין. [פירוש רש"י לפסוק.].
והגר"א בפירוש למשלי:
"קסם על שפתי מלך", הדיבור של המלך הוא כמו "קסם",
משום שלמרות שמנסים לרמות אותו, הפסק דין שלו אמת.
וזהו "במשפט לא ימעל פיו".
משום ש"מאן מלכי? רבנן!".
5] "על פי התורה אשר יורוך,
ועל המשפט אשר יאמרו לך,
תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.". [מתוך: דברים, י"ז, י"א.].
"ימין ושמאל" - אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
וכל שכן כשאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.
[מתוך: פירוש רש"י לפסוק.].
אבל סברתי שמותר לחשוש, משום 9 סעיפים אלו:
1] עצם האפשרות ההלכתית להתחייב "פר העלם דבר של ציבור".
פר העלם דבר של ציבור הוא קרבן חטאת מסוג חטאת פנימית,
אותו מביאים הסנהדרין והציבור,
במקרה שהסנהדרין טעו בפסיקת הלכה,
והתירו עשיית דבר אסור שהעונש על עשייתו במזיד הוא כרת,
ועל ידם הוכשל רוב הציבור היהודי שמתגורר בארץ ישראל באותו חטא בשוגג.
במקרה כזה, אין חיוב לכל אחד מהקהל להביא קורבן חטאת,
אלא על הציבור או בית הדין להביא פר לקרבן חטאת.
אם ההוראה השגויה גרמה לקהל לעבור על איסור עבודה זרה,
יש להביא שעיר לחטאת ועמו פר לקורבן עולה.
האם יש מקור לזה שההלכה הזאת לא נועדה לקיום בפועל,
אלא היא רק "דרוש וקבל שכר"?
2] משה רבנו הציל את מיכה,
למרות שנאמר לו שמיכה רשע,
ומיכה תרם אקטיבית לעשית העגל.
מקורות:
"אמר לו משה להקב"ה: אתה הרעות לעם הזה, שעכשיו אם אין להם לבנים, משימין בניהם של ישראל בבנין?
אמר לו הקב"ה: קוצים הם מכלין. שגלוי לפני, אילו הם חיים היו רשעים [גמורים], ואם תרצה תנסה והוציא אחד מהן.
הלך והוציא את מיכה.".
[מתוך: התלמוד הבבלי, סנהדרין, ק"א, ב'.].
ואח"כ רשום על מיכה הזה:
""עגל מסכה" - וי"א מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים,
והיה בידו שם וטס שכתב בו משה "עלה שור עלה שור" להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס,
והשליכו לתוך הכור ויצא העגל.".
[מתוך: פירוש רש"י ל-שמות, ל"ב, ד'.].
3] ששה העוונות של משה רבנו.
אמר לפניו: כל הכעס הזה עלי למה?
אמר לו: "על אשר לא קדשתם אותי" [דברים, ל"ב, נ"א.].
אמר לפניו: עם כל הבריות אתה מתנהג במידת רחמים שנים ושלושה פעמים,
שנאמר: "הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלוש עם גבר.". [איוב, ל"ג, כ"ט.].
ואני עון אחד, ואין אתה מוחל לי?
אמר לו הקב"ה: משה, הרי עשית ששה עונות ולא גיליתי לך אחד מהם.
בתחילה אמרת [ברשימה יש 7, משום מחלוקת בגרסאות]:
1] "שלח נא ביד תשלח" [שמות, ד', י"ג.].
2] "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" [שמות, ה', כ"ג.].
3] "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם." [במדבר, י"א, כ"ב.].
4] "לא ה' שלחני" [במדבר, ט"ז, כ"ט.].
5] "ואם בריאה יברא ה'" [במדבר, ט"ז, ל'.].
6] "שמעו נא המורים" [במדבר, כ', י'.]..
7] "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" [במדבר, ל"ב, י"ד.].
ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך?
אמר לפניו: ממך למדתי, שאמרת "מחתות החטאים" [במדבר, י"ז, ג'.].
אמר לו: אני אמרתי "בנפשותם" ולא "באבותם".
[מתוך: מדרש תנחומא, פרשת ואתחנן, סימן ו'.].
ומקור קרוב לזה:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן,
יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל,
לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם." [במדבר, כ', י"ב.].
"יען לא האמנתם בי" - גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ.
כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עון משה ואהרן.
והלא "הצאן ובקר ישחט" [במדבר י"א] קשה מזו?
אלא לפי שבסתר, חסך עליו הכתוב.
וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם.".
""להקדישני" - שאילו דברתם אל הסלע והוציא,
הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה,
שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דבורו של מקום,
קל וחומר אנו.".
[מתוך: פירוש רש"י לפסוק.].
4] היו דברים שמשה רבנו שכח למשך זמן מסוים.
רבותינו אמרו "שלא היה דבר שלא נמסר למשה רבנו בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש".
הן אמת שכל דברי התורה נאמרו למשה בסיני, ואין שום חכם שיכול לדעת יותר ממה שידע משה רבנו,
וגם אם תצרף את כל חכמי דורות ישראל, מיום מתן תורה עד סוף כל הדורות,
אין חידוש שלא ידעו משה רבנו, כלומר, ה' נתן למשה רבנו את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה, בשלימות.
והנה האדון ברוך הוא בחכמתו יתברך, גם רשם בתורה שבכתב את כל התורה שבעל פה שאמר למשה,
אבל לא הודיע ה' למשה את מה שנתן לו בעל פה, היכן הוא רמוז בתורה שבכתב,
'וזו היא עבודת בני ישראל עמלי התורה בכל דור ודור, ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני, והסודות, והדרשות,
לכולם יתנו להם את מקומם בתורה שבכתב,
פירוש הדבר, שחכמי הדורות, כל עבודתם, היא לנסות ולמצוא את כל התורה שבעל פה, איפה היא רמוזה ונמצאת בתורה שבכתב'.
ולזה תמצא שבאו התנאים וחברו 'תורת כהנים' ו'ספרי' וכל דרשתם בכתובים, אינם אלא על פי ההלכות והלבישום בתורת ה' תמימה שבכתב,
ואחריהם ועד היום, זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה,
וזו היא עבודת התורה הנקראת 'ארץ החיים'.
וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב,
וזה שאמרו רבותינו, "דרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה",
אין הכוונה שלא ידע משה רבנו, את עיקרן של הדברים,
שהרי ממנו באה התורה לישראל, ו"ידע אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש",
אלא שמשה רבנו, לא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה,
פירוש לא ידע משה רבנו היכן נרמזו כל הדינים הללו בתורה שבכתב.
[מתוך: אור החיים, פרשת תזריע, פרק י"ג, פסוק ל"ז.]
ולכן כל מקום לאחר מתן-תורה בסיני, שמשה רבנו "לא ידע" הלכה מסוימת,
זה בדיוק כמו לרשום שהוא שכח הלכה מסוימת.
ויש מספר דוגמאות לשכחה כזאת:
א] "אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם,
הרני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן.
התחיל לעשות חשבון עמהם,
אלה פקודי המשכן, והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת,
וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחשת התנופה שבעים ככר.
עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן,
שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין.
התחיל עומד תמה ואומר: עכשו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם.
והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה.
מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו,
ותלה עיניו וראה שהיו עשויין ווין לעמודים.
התחיל להשיב להם בקול רם, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.
באותה שעה נתפיסו ישראל.
מי גרם לו. על ידי שישב ועשה חשבון, אלה פקודי המשכן.".
[מתוך: מדרש תנחומא, פקודי, פרשה ז'.].
ב] "יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה, שנאמר "מחלליה מות יומת" [שמות, ל"א, י"ד.], אבל לא היה יודע באי זו מיתה הוא ימות".
[מתוך: התלמוד הבבלי, בבא בתרא, קי"ט, א'.].
ג] "יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו".
[מתוך: התלמוד הבבלי, בבא בתרא, קי"ט, א'.].
ד] "נתעלמה ממנו הלכה.
געו כולם בבכיה והיינו דכתיב "והמה בוכים פתח אהל מועד" [במדבר, כ"ה, ו'.]
וכתיב "וירא פנחס בן אלעזר" [במדבר, כ"ה, ז'.] מה ראה?
אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה,
אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני, הבועל את כותית קנאין פוגעין בו?
אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.".
[מתוך: התלמוד הבבלי, סנהדרין פ"ב א'.].
ה] "אמר רבי הונא בשלושה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה,
ואלו הן: בשבת, ובכלי מתכות, ואונן.
א] בשבת מנין, שנאמר: "ויותירו אנשים ממנו" [שמות, ט"ו, ט"ז.] וגו'.
כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם: "הוא אשר דבר ה', אכלהו היום כי שבת היום לה'" [שמות, ט"ו, כ"ג, כ"ה.].
ב] ובכלי מתכות מנין, שנאמר: "ויקצף משה על פקודי החיל" [במדבר, ל"א, י"ד.].
וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות.
וכיון שלא אמר משה, אמר אלעזר הכהן תחתיו,
שנאמר: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" [במדבר, ל"א, כ"א.], אמר להם למשה רבי צוה ולי לא צוה.
ג] באונן מנין, שנאמר: "ויקצף על אלעזר ועל איתמר" [ויקרא, י', ט"ז].
וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים. "הנותרם לאמר" [ויקרא, י', ט"ז.].
רבי פנחס ורבי יהודה ברבי סימון אמר להון אף אתון לא אשתריתון: "וידבר אהרן אל משה" [ויקרא, י', י"ט],
בדבור ענה כנגדו, כדכתיב: "דבר האיש אדני הארץ" [בראשית, מ"ב, ל'.] וגו'.
"הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם" [ויקרא, י', י"ט.],
אמר לו היום מתו בני והיום אקריב קרבן, היום מתו והיום אוכל בקדשים,
מיד דרש אהרן קל וחומר למשה, ומה מעשר הקל אסור לאונן, חטאת דחמיר אינו דין שיהא אסור באונן.
מיד: "וישמע משה וייטב בעיניו" [ויקרא, י', כ'.],
הוציא כרוז לכל המחנה ואמר, אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי.
אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק,
זכו ונתייחד הדבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם",
תני רבי חייא לאמר אליהם, לבנים לאלעזר ואיתמר.".
[מתוך: ויקרא רבה, י"ג, א'.].
וקצת בדומה לזה רשום:
"ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו,
אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו.
אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ממשה,
דכתיב "ויקצוף משה על פקודי החיל" [במדבר, ל"א, י"ד] וגו',
וכתיב "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה,
זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" [במדבר, ל"א, כ"א] וגו',
מכלל דמשה איעלם מיניה.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, פסחים, ס"ו, ב'.].
5] היו דברים שיהושע בן נון שכח.
"אמר רב יהודה אמר שמואל:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.
אמרו לו ליהושע שאל, אמר להם: "לא בשמים היא" [דברים, ל', י"ב.].
אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם: "אלה המצות" שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה.
אמר רבי יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה.
אמרו לפנחס שאל, אמר ליה: "לא בשמים היא".
אמרו לו לאלעזר שאל, אמר להם: "אלה המצות" שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן-עדן,
אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך,
אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר?
לא כך כתבת בי: "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" [שמות, ל"ג, י"א.],
מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספקות.
ועמדו כל ישראל להרגו.
אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר. לך וטורדן במלחמה שנאמר "ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה'" [יהושע, א', א'.] וגו'.
במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה,
אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו" [יהושע, ט"ו, י"ז.].".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, תמורה, ט"ז, א'.].
6] "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו, מ"ד, כ"ה.].
א] "אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה,
לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון?
אישתיק.
קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו, מ"ד, כ"ה.].
איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה.".
ב] "אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך?
אמר ליה: תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק.
קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו, מ"ד, כ"ה.].
איבעי למימר ליה: לשבקינהו הדא זימנא.
והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, גיטין, נ"ו, ב'.].
7] באותו היום שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו,
וקבעו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, הוחלט על השינוי הזה:
"אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס.
שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: "כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש".
ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי.
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן,
חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי.
וחד אמר: שבע מאה ספסלי.
הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דלמא ח"ו מנעתי תורה מישראל?
אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא.
ולא היא.
ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי. ברכות, כ"ח, א'.].
8] "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה" [שמואל, א', כ"ו, י"ט.].
אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: מסית קרית לי?
הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו.
דכתיב "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כפר נפשו" [שמות, ל', י"ב.] וגו'.
מיד "ויעמוד שטן על ישראל" [דברי הימים, א', כ"א, א'.],
וכתיב [שמואל, ב', כ"ד, א'.] ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל,
וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב "ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד" [שמואל, ב', כ"ד, ט"ו.].
מאי "עת מועד"?
אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא: משעת שחיטת התמיד, עד שעת זריקתו.
רבי יוחנן אמר: עד חצות ממש.".
[מתוך: התלמוד-הבבלי, ברכות, ס"ב, ב'.].
9] אור החיים הקדוש והבעל שם טוב,
עשו עליות-נשמה תדיר,
ויכלו ללמוד מתוך הספריית-קודש שיש בגן-עדן, בלי כל צורך לקבל עותק-גשמי של הספר שממנו הם לומדים,
והיו עם זיכרון מושלם באמת.
ובדורנו איזה רב בכיר שמפלגות-יהודיות בכנסת-ישראל נשמעות לו, זוכה לכל זה?
תודה.
תשובה
שלום וברכה
אין הכוונה שבשר ודם לא יכול לטעות. גם משה רבנו טעה, כדברי חז"ל בכמה מקומות. ולמרות זאת חייבים אנו לשמוע בקול החכמים שבדור. 'יפתח בדורו כשמואל בדורו'.
הקב"ה מכוון את עם ישראל כרצונו, וחלק מההכוונה היא לתת את ההדרכה הנכונה לעם ישראל. כפי מה שראוי להם באותו זמן.
רבי יוחנן ש'טעה' ולא ביקש מאספסיינוס להשאיר את בית המקדש, לא טעה במובן הפשוט, אלא ה' 'סיכל את דעתו', והכוונה שכך היה צריך להיות, וכך כיוון הקב"ה אותם, ולא היה באפשרותו לומר אחרת למרות חכמתו האדירה.
מי ששומע בקול חכמי ישראל, מקיים את המצוה לשמוע בקול החכמים, ומרוויח בעולם הזה ובעולם הבא. ומי שמתעלם מהם, עובר על חיוב זה, ויורש שתי גיהנם.
הערות
יש לכם שאלה נוספת בנושא זה או שאתם זקוקים להבהרה? השאר את תגובתך למטה. (שימו לב שהתגובה לא תפורסם אלא תישלח ישירות לרב המשיב לעיון ולתגובה פרטית)
