דיני ירושה ונחלות
אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק
הלכה פסוקה היא [בב"ב קכה וחו"מ רע"ז] שבכור אינו נוטל פי שנים במלווה, ולכן בכור יורש פי שנים רק בחלק הירושה הקיים בעין ונמצא בבית, וממילא לא יורש פי שניים בכסף הנמצא בחשבון הבנק כיון שהכסף שמופקד בבנק נחשב ראוי שהרי הכסף אינו שמור ממש בבנק כפיקדון אלא הבנק משתמש בו, והוא רשום כהלוואה.
ואף שיש לדון שכיון שבכל עת יכול למשוך את הכסף מהבנק והיא הלוואה בטוחה חשיב מוחזק, מ"מ לא מצינו חילוק בין סוגי הלוואות.
אמנם מצד אחר יש לדון שבארץ ישראל כיון שכל הכספים המופקדים בבנקים הם ע"פ היתר עסקא, והית"ע הוא באופן של 'פלגא מלווה ופלגא פיקדון', וא"כ החצי מלווה הוא הלוואה ולכן בו הבכור לא יטול פי שנים - אולם בפלגא פיקדון יש לדון שנחשב כמוחזק ובכור יטול בו פי שנים [ועיין פתחי תשובה סי' רעח ס"ק ד].
ירושת בעל
הדין הוא שבעל יורש את אשתו, ואין האשה יורשת את בעלה.
ובעל יורש את אשתו רק במוחזק, אך אינו יורש את אשתו בראוי [ב"ב קכה ושו"ע אבן העזר סי' צ], ולכן אם לאשה יש חשבון בנק נפרד על שמה - אינו יורשה.
וכל זה בכספים שהופקדו בחשבון האשה אחר פטירתה, אך כסף שהופקד בחשבון האישה בחייה - הבעל יורש מפני שזוכה בו מדין נכסי מלוג [עי' אבני מילואים סי' צ].
האם בכור יורש דירה שרשומה ע"ש אמו
בכור יורש פי שנים רק בירושת אביו ולא בירושת אמו, ולכן כשההורים מורישים דירה, כיון שמצוי בזמננו שרושמים את הדירה ע"ש שני בני הזוג בטאבו - הבכור לא ירש פי שנים בחלק הדירה הרשום בטאבו ע"ש אמו.
ולגבי החלק שרשום בטאבו ע"ש אביו - אם מלכתחילה כשנקנתה הדירה הורי האב והאם השתתפו בקניה חצי חצי – באופן זה הבכור יורש את חלק אביו.
ובאופן שהורי האישה שלמו את כל עלות הדירה, יש לדון האם כיון שבאטבו רשומה חצי מהדירה ע"ש האב נחשב שהקנו לו במתנה את החצי שרשום על שמו ובנו הבכור יקבל פי שנים בחלק זה, או שנאמר שאין זו מתנה ורק רשמו את הדירה גם על שמו לשם כבוד או לצורך משכנתא, ויל"ע.
ואף שלגבי גירושין ההוראה הרווחת שכשהורי האשה שלמו על כל הדירה - היא שייכת כולה לאשה, מ"מ לגבי ירושה החצי הרשום על שם הבעל נחשב שלו, ובנו הבכור יירש בו פי שנים.
דין הנולד בניתוח קיסרי והאם יש לחשוש לכך
יוצא דופן אינו נוטל פי שנים, ולכן ילד ראשון הנולד בניתוח קיסרי אינו מקבל פי שנים. ויש לדון לפי זה איך כל בכור נוטל פי שנים, מדוע לא נחשוש שנולד בניתוח קיסרי, ויש לומר שאם לא שמעו ע"כ אין לחשוש לזה, ולכן בי"ד בסתמא לא צריכים לבדוק אחר זה כל עוד לא טענו אחרים כנגדו כן.
אך אם באמת יטענו היורשים שהבכור נולד בניתוח קיסרי, אז יצטרך הבן הבכור להביא עדים שיעידו שאביו אמר שהוא הבכור, ויועיל מדין 'יכיר'.
האם כל צוואה שנעשית ע"י עו"ד תקפה לפי ההלכה
כדי שאדם יוכל להקנות חלק בנכסיו גם לבנותיו שאינן יורשות מדין תורה וכדלהלן, צריך לערוך צוואה שתהיה תקפה גם ע"פ דין תורה ובה יקנה להן חלק בנכסים מדין מתנה, ועל הקנין לחול עוד בחייו, כיון שמדין תורה ברגע שאדם נפטר נכסיו עוברים מיד לבעלות היורשים ואז אינו יכול להקנות לבנות כלום, ולכן צריך להקנות 'גוף מהיום ופירות לאחר מיתה', והאופן הנכון יותר הוא לערוך את הצוואה באופן שיחול הקנין שעה אחת קודם המיתה.
ואם מוריש לילדיו חובות שחייבים לו אחרים, כיון שבחובות אלו לא מועיל קנין, וכן בכספים שמופקדים בבנק גם כן לא מועיל קנין, דהוי מלווה ע"פ, ובמלווה ע"פ מועיל רק קנין של 'מעמד שלושתם', ובמלווה בשטר צריך כתיבה ומסירה.
וגם כיון שיש כספים שמגיעים רק לאחר כתיבת הצוואה שעליהם לא מועיל הקנין.
לכן כותבים בצוואה נוסח של התחייבות כספית ע"י הודאה, דהיינו שהוא מודה שהוא חייב ליורשיו סכום כסף השווה לערך נכסיו שיהיו לו בשעת מותו, ובאופן זה ניתן להקנות ע"פ דין תורה את נכסיו לבניו ולבנותיו.
ירושה על ידי בנות
לפי דין תורתנו הקדושה אדם שנפטר והשאיר בנים ובנות - רק הבנים יורשים והבנות אינן יורשות, ודין זה נלמד מהפסוק הכתוב בפרשת השבוע [פנחס כז ח] "איש כי ימות ובן אין לו" - שהבנות אינן יורשות [כשלא נערכה צוואה ע"פ דין תורה כאמור לעיל].
אך להבדיל במדינות העולם החוק הוא שגם הבנות יורשות, ומכיון שכך אם הבנים רוצים לרשת לבדם לפי דין תורה חובה עליהם להחתים את הבנות על ויתור חלקן בירושה, ויש לדון האם הן רשאיות לדרוש כסף על החתימה, או שכיון שיש כאן דין השבת אבידה כיון שע"פ ההלכה הכסף מגיע לבנים אז מדין השבת אבידה חייבות לחתום לבנים כדי שיקבלו את חלקם, ונחלקו בזה האחרונים.
והעיקר להלכה שישנה חובה לחתום מדין השבת אבידה, וגם משום מידת סדום, עיין חו"מ סי' יב ס"ו.
[ויש שדורשים עבור חתימת הבנות שיתנו להם הבנים עשרה אחוזים מסך הירושה, עי' שו"ת שואל משיב מהדו"ת ח"א ס"א ושו"ת הרי בשמים ח"ב סי' צ"ט, ושו"ת בית שלמה או"ח פ"ה יו"ד ע"ט חו"מ קט, ומהרי"א הלוי ח"ב סס"א, שו"ת פני משה סי' ט"ו, שו"ת דברי חיים חו"מ ח"ב ס"ג, ספר חוקות חיים להגר"ח פלאג'י סע"ג].
ירושת אשה לגבי הכספים המופקדים בחשבון הבנק של בעלה
איש ואישה שיש להם חשבונות בנק נפרדים, והבעל הלך לעולמו, ועל פי החוק רק אשתו יכולה למשוך את הכספים המופקדים בחשבונו, ויש לדון אם האישה יורשת את הכסף ואע"פ שאשה אינה יורשת את בעלה, מ"מ כאן כיון שכך תקנון הבנק על פי חוק המדינה שרק האשה יכולה למשוך את הכסף – א"כ כל מי שמפקיד הוא על דעת שאשתו תירש, או שנאמר שבסתמא אדם שמפקיד אינו חושב ע"ז – ולצד זה ירשו הבנים את הכסף.
ולמעשה נראה שהאשה אינה יורשת כיון שגם ע"פ תקנון הבנק האשה אינה יכולה לקחת את הכסף לעצמה אלא רק למשוך, כיון שמטרת תקנון הבנק למנוע תביעות נגד הבנק אם יעבירו את הכסף למי שאינו זכאי לקבלו, ולכן נקבע שרק האשה יכולה למשוך את הכסף, אבל אין זה קובע לגבי בעלות האישה על הממון, והוא נקבע ע"פ דיני ירושה הרגילים והצוואות [וע"ע בחידושי ר' שלמה היימן כתבים סי' ח'].
האם יש איסור העברת נחלה בצוואה שנותנים לבנות
איתא בגמ' בב"ב קלג: שצוה שמואל לר' יהודה תלמידו שלא ישתתף בהעברת נחלה ואפילו מבן רע לבן טוב, וכ"ש מבן לבת, ומבואר שאין לשנות את הירושה מכפי שאמורה להיות לפי דין התורה.
וא"כ יש להקשות איך נוהגים שעושים צוואה שבה הבנות מקבלות חלק או אפילו בשווה לבנים מהירושה.
אמנם כבר מצינו בפוסקים [חו"מ רפ"א אבן העזר סי' צ' וסי' קח' וסי' קי"ג, שו"ת שב יעקב חו"מ סי' כ', שו"ת מהר"ם פדאווה תשו' מה נא] שנוהגים לעשות שטר "חצי זכר", וביאורו של שטר חצי זכר הוא שהיה אבי הכלה נותן לבתו הכלה זכות בירושה חצי ממה שהזכר נוטל, ומבואר שלא חששו לאיסור העברת נחלה.
ויש אף שנוהגים לעשות אף שטר זכר שלם שתקבל הכלה חלק שווה לזכר, עיין קצוה"ח סי' לג ס"ק ג', שו"ת חת"ס חו"מ סי' צא, ויש להקשות איך נהגו לעשות כן ולמה אין איסור העברת נחלה.
והנה אף שבשטרות חצי זכר וזכר הנ"ל עשו אותם על מטלטלין ולא על קרקעות, אמנם כתב כסף הקדשים [חו"מ רפב] שלא שמענו גם מחסידי עולם שימנעו מלכתוב שטר חצי זכר גם מקרקעות.
המבואר מכל הנ"ל שלא חששו לאיסור העברת נחלה.
ונאמרו כמה דרכים למנהג להתיר העברת הנחלה, טעם א' שכל האיסור הוא רק אם מעביר לגמרי אבל אם מעביר רק חלק מהירושה אין איסור, טעם ב' שבמתנה מחיים אין איסור, וטעם ג' שבנתינה באופן של הודאת בע"ד אין איסור, וטעמים אלו שייכים בצוואות שנותנים גם לבנות.
