הלכות פורים
תוכן
- דיני פרשת זכור
- תענית אסתר
- כר למחצית השקל
- דיני בן עיר ובן כרך
- הלכות ודקדוקים בקריאת המגילה
- מצוות היום
- הלכות מתנות לאביונים
- משלוח מנות
- מלאכה בפורים
- דיני יום הפורים
- הלכות סעודת פורים
- דין לא ילבש בפורים
- שכרות בפורים
- דין שיכור בתפילה ברכת המזון וברכות
- דיני אבלות בפורים
- דיני סעודת פורים בערב שבת
- דיני פורים המשולש
- נידונים וספקות בהלכות פורים
-
חינוך קטנים למקרא מגילה
דיני פרשת זכור
חיובה
א.
נחלקו הראשונים אם קריאת פרשת זכור בספר ובעשרה היא מן התורה או מדרבנן,
[1]
או שמא מן התורה די בזכירה בפה, ומדרבנן תקנו לקרוא פרשת זכור ובספר ועשרה.
[2]
ולהלכה קיימא לן שמן התורה יוצא בזכירה בפה, וקריאת פרשת זכור בספר ובעשרה היא מדרבנן.
[3]
החיוב בנשים
ב.
נחלקו הפוסקים אם נשים צריכות לשמוע פרשת זכור,
[4]
ולמעשה נשים רבות נוהגות לשמוע בבית הכנסת אף שאינן חייבות מן הדין, ויש שקוראות מתוך חומש בביתן.
סדר העדיפויות בקריאה לנשים
ג.
כאמור נהגו רבים שנשים הולכות לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, וסדר העדיפות בזה הוא כדלהלן:
1. לבוא לשמוע בעת קריאת התורה.
2. שיכוונו ששה אנשים שלא לצאת ידי חובה בקריאת התורה, ובעת הקריאה לנשים ישלימו להם עוד ארבעה, ובכך יוכלו לקרוא בברכה לפניה לאחריה.
[5]
3. אחרי קריאת התורה במנחה קודם שיברך העולה 'אשר נתן' יגללו את הספר ל'זכור' ויקראו פרשת זכור, ואחר כך יברך העולה 'אשר נתן'.
[6]
4. לקרוא בפני עשרה שכבר שמעו.
[7]
5. לקרוא בלי עשרה זכרים.
המנהג להתענות
ד.
נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר, כדי לזכור שהקב"ה רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל הקב"ה בכל לבבו, כמו שעשה בימי מרדכי ואסתר.
[8]
קטנים
ה.
קטנים עד גיל בר מצוה ובת מצוה פטורים מלצום, ואף בתענית שעות אינם חייבים.
מעוברות ומניקות
ו.
מעוברות ומניקות אינן צמות. הגדרת מעוברת היא מעת שיודעת שהיא מעוברת ]בכל אופן שיוודע לה[, ואף בתוך ארבעים יום ליצירת הולד. הגדרת מינקת היא כל עוד שמניקה בפועל, ואף הנקה חלקית, אבל אם אינה מניקה בפועל כלל אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה צריכה לצום.
[9]
יולדת
ז.
יולדת תוך ל' יום ללידתה אינה צמה, ואת הל' יום מקילים למנות מעת לעת.
[10]
מפלת
ח.
מפלת, אם הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' ללידה והפלה.
[11]
להתאמץ לצום
ו.
צריך לדאוג לאפשרות שיוכל לצום, ומי שאם לא יתאמץ לא יהיה בגדר חולה, עליו לעשות כן כדי שיוכל לצום.
הפטורים מצום באכילת בשר ויין
ז.
אלו שפטורים מלצום, יש להסתפק אם מותר להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, כיון שאין תענית זו תענית של אבילות. ונראה שאין להם לאכול כדי לא לפרוש מן הציבור.
[12]
חולה שאין בו סכנה
ח.
חולה שאין בו סכנה, אינו מתענה ואף אינו צריך להשלים את התענית ביום אחר.
[13]
הגדרת חולה הוא שנפל למשכב, או שחולה כל גופו דהיינו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד.
סובל ממחושים
ט.
גם מי שיש לו מיחושים קשים ]כגון כאבי עיניים הגורמים סבל אך עדיין ניתן לתפקד[ - אינו מתענה, אבל במקרה זה יש להשלים את התענית ביום אחר.
רוצה לאכול קודם עלות השחר
י.
אם רוצה לקום מוקדם לאכול לפני עלות השחר, צריך להתנות לפני שהולך לישון שאינו מקבל עליו תענית עד עלות השחר.
[14]
לשתות קודם עלות השחר
יא.
אם רוצה לשתות לפני עלות השחר אינו צריך להתנות, אך מי שאינו רגיל לשתות אחר שינתו ראוי לו להחמיר ולהתנות אף לשתיה.
[15]
רחיצה ותספורת
יב.
מותר להתרחץ ולהסתפר בתענית אסתר, ומותר לשמוע מנגינות, שהיא תענית של שמחה.
[16]
שטיפת הפה
יג.
במקום צורך מותר לשטוף פיו במים, וכן לצחצח שיניו.
[17]
הנתינה
א.
מנהג ישראל לתת בחודש אדר זכר למחצית השקל
[18]
[ויזהר שלא לומר 'מעות אלו למחצית השקל'].
זמנה
ב.
המנהג לתת לפני מנחה של תענית אסתר,
[19]
ויש נוהגים לתת לאחר מנחה,
[20]
ויש נוהגים לתת בלילה קודם קריאת המגילה.
[21]
שכח לתת בתענית אסתר
ג.
שכח לתת בתענית אסתר יתן בבוקר קודם קריאת המגילה,
[22]
לא נתן בפורים יתן עד סוף חודש אדר.
במה
ד.
נוהגים לתת ג' מטבעות של חצי שקל,
[23]
וכך נוהגים רוב בני אשכנז. ויש מהדרין לתת גם ג' מטבעות של חצאי דולר ישן )שיש בו כסף טהור(, וקונים אותם מקופת בית הכנסת, ונותנים אותם חזרה. אולם כיון שאין מטבע זה יוצא בהוצאה בארץ ישראל, יש לתת גם ג' מטבעות של חצאי שקלים.
[24]
ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל של תורה, שהוא שווי של 9.6 גרם כסף, וכן מנהג רוב בני עדות המזרח.
[25]
ואף הנוהגים שיעור זה, לילדים די בנתינת שלשה חצאי שקלים.
[ערך הכסף הטהור משתנה כל הזמן, ויש המחשבים זאת בתוספת מע"מ ויש שלא.]
קטן
ה.
קטן פחות מבן י"ג פטור, אך המנהג לתת אף בעד בניו הקטנים, ואף לעוברים.
[26]
רבים נוהגים לתת גם עבור נשים ובנות.
[27]
קטן שנתנו עבורו פעם אחת
ו.
קטן שאביו נתן עבורו מחצית השקל פעם אחת שוב אינו פוסק לתת בשנים הבאות.
[28]
בנשים ובנות
ז.
נשים ובנות שנתנו עבורן מחצית השקל, יש להסתפק אם ניתן להפסיק לתת. ולכאורה נראה שבאופן שאין חשש של נדרי צדקה [כגון שמסר מודעה בערב ראש השנה, או שלא היתה דעתו לנהוג כן לעולם, ולא נהג בזה ג' פעמים], אפשר להפסיק.
מה יעשה בכסף
ח.
מחצית השקל יש לתת לעניים [או לצרכי בית הכנסת].
[29]
כספי מעשרות
ט.
מחצית השקל אינו ניתן מכספי מעשר.
[30]
בן ירושלים כיצד יתחייב בקריאה בברכה בי"ד
כדי שירושלמי שמגיע לפרזים ליום י"ד יתחייב בוודאי במצוות היום ויקרא את המגילה בברכה, צריך שיתקיימו כל ארבעת התנאים דלהלן
[31]
[ואם אחד מהם לא מתקיים – עליו לקרוא את המגילה ללא ברכה ולקיים את שאר מצוות היום מספק] -
א.
שבשעה שיוצא מירושלים תהיה דעתו להישאר בפרזים לפחות עד עלות השחר של יום י"ד.
ב.
שיגיע לפרזים לפני השקיעה של ליל י"ד.
ג.
שבשקיעה של ליל י"ד [כשנמצא כבר בפרזים] לא נמלך בדעתו, ועדיין דעתו להישאר שם לפחות עד עלות השחר.
ד.
שנשאר בפועל בפרזים עד עלות השחר של י"ד.
האופנים בהם קורא בי"ד בלא ברכה [וכן שאר מצוות היום חייב מספק, ואינו מזכיר 'על הנסים']
א.
אם הגיע לפרזים בליל י"ד אחרי השקיעה על דעת להישאר שם בעלות השחר – יקרא ללא ברכה
[32]
[ויקרא לאחר שיגיע לפרזים, כפי שיתבאר להלן].
ב.
אם בשעה שיצא מביתו בליל י"ד היה בדעתו לחזור לירושלים עוד באותו הלילה קודם עלות השחר, ולבסוף נמלך והחליט מרצונו להישאר בפרזים עד לאחר עלות השחר – יקרא ללא ברכה – אף אם הגיע לפרזים לפני השקיעה, ואף שכבר בזמן השקיעה נמלך והחליט להישאר בפרזים
[33]
[ונראה שאף אם החליט להישאר בפרזים מחמת אונס, יש להחמיר לקרוא מספק].
[34]
ג.
אם בשקיעה היה בדעתו להישאר עד אחרי עלות השחר, ולבסוף נמלך ויצא מהפרזים לפני עלות השחר – יקרא ללא ברכה בלילה וביום, ויקיים את שאר המצוות מספק [ויכול לקרוא אף בירושלים, ולתת משלוח מנות ומתנות לאביונים לבן פרזים].
[35]
האופן בו אינו מתחייב כלל בי"ד
ירושלמי שמגיע לפרזים מיום י"ד אינו מתחייב כלל בפורים דפרזים, וראה להלן סעיף ב, ג.
הגיע אחר השקיעה ודעתו להשאר עד אחר עלות השחר
א.
כאמור לעיל באופן א, ירושלמי שמגיע לפרזים במשך ליל י"ד [לאחר השקיעה], ודעתו להישאר שם עד אחרי עלות השחר של י"ד - קורא מגילה בלא ברכה בי"ד, אך אינו יכול לקרוא כשהוא בירושלים וכן אינו יכול לקרוא בדרך מירושלים לפרזים.
היתה דעתו לחזור בלילה
ב.
ירושלמי שמגיע לפרזים בליל י"ד [לאחר השקיעה] ובין בשעה שיצא מביתו ובין בעת השקיעה היה בדעתו לחזור באותו לילה לירושלים, וכך באמת עשה - אין לו דיני פורים של פרזים.
[36]
התעכב שלא מדעתו
ג.
הדין האמור הוא גם באופן שהתעכב [שלא מדעתו] ונשאר בפרזים עד לאחר עלות השחר, שאין לו דיני פורים של פרזים [ועיין בסמוך סעיף ד].
נמלך להשאר
ד.
ירושלמי שהגיע לפרזים לפני או במשך ליל י"ד, אף שגם כשיצא מביתו וגם בשעת השקיעה דעתו היתה לחזור לירושלים במשך הלילה, אם באמצע הלילה נמלך והחליט להישאר בפרזים עד לאחר עלות השחר - מחויב בפורים דפרזים מספק ויקרא מגילה ללא ברכה,
[37]
אך לא יאמר 'על הנסים', [ואם התעכב בפרזים מחמת אונס - יש להסתפק אם מחויב בפורים דפרזים, ולמעשה יש להחמיר].
על דעת להשאר בט"ו
ה.
ירושלמי שהגיע לפרזים ביום י"ד על דעת להישאר שם עד אחר עלות השחר של יום ט"ו - פטור מפורים דפרזים ומחויב בפורים דמוקפין מספק,
[38]
ובליל ויום ט"ו יקרא את המגילה ללא ברכה ויקיים שאר מצוות היום מספק [אבל אין לעשות כן, משום שיש שיטות שהפסיד לגמרי מצות פורים, וכדלהלן סעיף ט].
דעתו לחזור ביום ט"ו לירושלים
ו.
ירושלמי שהגיע לפרזים ביום י"ד ודעתו לחזור לירושלים בליל ט"ו [אחר השקיעה קודם עלות השחר] וכך עשה [או שנתעכב לאחר עלות השחר] – פטור מפורים של י"ד וחייב בוודאי בפורים של ט"ו, ויכול לקרוא את המגילה בברכה ולקיים את שאר מצוות היום אף שהוא עדיין בפרזים [ואם נתעכב אחר עלות השחר - ייתן משלוח מנות ומתנות לאביונים לאדם ירושלמי]. ואם התחייב כבר בי"ד [באופנים המבוארים לעיל] - כיון שדעתו לחזור לירושלים במשך ליל ט"ו, חייב בט"ו אך קורא בלא ברכה
[39]
(כדין המבואר להלן סעיף ח), ויכול לקרוא אף שהוא עדיין בעיר.
חזר לירושלים קודם השקיעה
ז.
ירושלמי שהגיע לפרזים באופן שהתחייב בפורים דפרזים, וחוזר לירושלים לפני השקיעה של ליל ט"ו - חייב בכל מצוות היום של ט"ו, ונראה שאף אפשר לברך על קריאת המגילה [בלא 'שהחיינו'].
התחייב בי"ד וחזר לירושלים בט"ו
ח.
ירושלמי שהגיע לפרזים באופן שהתחייב בפורים דפרזים, וחוזר לירושלים במהלך ליל ט"ו [לאחר השקיעה קודם עלות השחר] ונשאר שם עד לאחר עלות השחר - חייב לקיים את מצוות היום מספק ולקרוא שוב מגילה ללא ברכה (ובליל ט"ו יכול לקרוא את המגילה אף בפרזים), ומאחר ומחויב מספק בלבד, אינו יכול להוציא ידי חובה את בני ירושלים החייבים בוודאי במצוות היום.
אפשרות בה אדם לא יתחייב כלל במצות הפורים
ט.
ירושלמי שהגיע לפרזים לאחר עלות השחר של יום י"ד וכוונתו לגור שם בקביעות - אינו קורא לא בי"ד ולא בט"ו.
אם לא עקר לפרזים בקביעות אלא חוזר לירושלים אחר עלות השחר של ט"ו, יש סוברים שכיון שלא עקר דירתו לפרזים בקביעות עליו לנהוג את מצוות הפורים של יום ט"ו ולקרוא מגילה בלא ברכה, ולדעת החזון איש
[40]
כיון שבעלות השחר של ט"ו לא היה בירושלים - הרי הוא פטור גם מקריאת המגילה של ט"ו. ואין לאדם לגרום לעצמו להפטר ממצוות הפורים.
פרוז ששהה בירושלים בי"ד ודעתו לצאת קודם עלות ט"ו
י.
בן פרזים שהגיע לירושלים לפני עלות השחר של י"ד, ודעתו לצאת מירושלים לפני עלות השחר של ט"ו - חייב בוודאי בכל מצוות היום של י"ד למרות שנמצא בירושלים, ועליו לקרוא שם את המגילה בברכה ולקיים את שאר מצות היום [וייתן משלוח מנות ומתנות לאביונים לבן פרזים], ואין חוששים לשיטת הרא"ש הסובר שחייב בט"ו.
דעתו להשאר אחר עלות השחר של ט"ו
יא.
בן פרזים שהגיע לירושלים לפני ליל י"ד, ודעתו להישאר שם עד אחר עלות השחר של ט"ו – דינו כירושלמי גמור, הפטור בי"ד וחייב בט"ו.
[41]
יצא אחר תחילת ליל י"ד
יב.
בן פרזים שהיה בעירו בשקיעה של ליל י"ד – אף אם יצא לאחר מכן לירושלים, ואף כשדעתו להישאר שם עד לאחר עלות השחר של ט"ו [ואף אם מראש היה בדעתו לעזוב את עירו לאחר השקיעה] - מתחייב כפרזים בי"ד ויקרא את המגילה בירושלים בברכה, [וייתן משלוח מנות ומתנות לאביונים לבן פרזים] [דשונה הדין של בן פרזים שהיה בתחילת ליל י"ד בביתו ואח"כ יצא, מבן ירושלים שמגיע לפרזים, שצריך שיהיה בפרזים בעלות השחר של י"ד כדי להתחייב בפורים דפרזים]. ובעניין חיובו בפורים דמוקפין – ראה סעיפים י, יג.
הגיע לירושלים קודם עלות של ט"ו
יג.
בן פרזים שהגיע לירושלים ביום י"ד או בליל ט"ו לפני עלות השחר, ונשאר שם עד לאחר עלות השחר - חייב לקרוא שוב מגילה ללא ברכה [בירושלים, וכאמור בסעיף הבא], ולקיים את שאר מצוות היום מספק [ולא יזכיר 'על הנסים'], ולכן אינו יכול להוציא ידי חובה את בני ירושלים החייבים בוודאי [ואמנם אין למחות במקל שלא לקרוא את המגילה בט"ו באופן זה].
[42]
היכן יקרא את המגילה בליל ט"ו
יד.
בן פרזים המתעתד להתחייב בפורים דמוקפין - אינו יכול לקרוא את המגילה בליל ט"ו בפרזים, ואף לא בדרך לירושלים, אלא דווקא לאחר שהגיע לירושלים [משום שלא חל עליו שם 'בן כרך' עד שיגיע בפועל לירושלים].
[43]
הגיע לירושלים אחר עלות של ט"ו
יד.
בן פרזים שהגיע לירושלים לאחר עלות השחר של יום ט"ו - אינו חייב במצוות היום פעם נוספת.
[44]
בדיני פורים המשולש (ט"ו באדר החל בשבת) ראה להלן.
בגדי שבת
א.
כתב המשנה ברורה, 'נכון ללבוש בגדי שבת מבערב, וימצא בביתו נרות דולקות [וכיום שיש תאורת חשמל רבים אינם מקפידים להדליק נרות], שולחן ערוך ומטה מוצעת'.
[45]
'על הניסים'
ב.
מתפללים ערבית ואומרים 'על הנסים' בתפלה.
[46]
להכריז
ג.
מותר להכריז לפני שמונה עשרה של ערבית 'על הניסים', ואין זה הפסק בין גאולה לתפילה.
[47]
שכח לאומרו
ד.
שכח לאומרו: ונזכר קודם שאמר שם השם בחתימת הברכה חוזר ל'על הנסים'. הזכיר שם השם בחתימה מסיים ואינו חוזר, וקודם "יהיו לרצון" שאומרים אחרי "אלוקי נצור" יאמר דרך בקשה "הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר וכו'". סיים את התפילה אינו חוזר.
[48]
נוהג פורים ב' ימים לגבי על הניסים
ד .
הנוהג פורים בשני הימים מחמת ספק (כגון בערים שהן ספק מוקפות חומה, וכן בהולך ממקום למקום באופן שמתחייב מספק), במשנה ברורה
[49]
כתב שמזכיר 'על הנסים', אך בכף החיים
[50]
הביא בשם האריז"ל והבן איש חי (פרשת תצווה) שלא להזכיר. ולמעשה נוהגים שלא להזכיר.
[51]
סדר התפילה
ה.
לאחר תפלת שמונה עשרה אומר הש"ץ קדיש תתקבל, ולאחר מכן קוראים את המגילה, ואחר הקריאה אומרים "ואתה קדוש", קדיש שלם בלי תתקבל, ו"עלינו לשבח".
[52]
האיסור
א.
אסור לאכול לפני קריאת המגילה (בין בלילה ובין ביום) ואף טעימה אסורה. ולצורך גדול, כגון חולה קצת או מי שהתענית קשה לו, מותרת טעימה.
[53]
הגדרת 'טעימה' היא - אכילת פת ומזונות עד כביצה, ופירות וירקות וחטיפים שאינם מיני דגן אפילו הרבה. שתיית משקאות אפילו הרבה דינה כטעימה, בשתיית מים יש להקל אף שלא לצורך גדול, אך אסור לשתות יין או שאר משקאות אלכוהוליים יותר מכביצה. חולה שטעימה אינה מספיקה לו, יעמיד שומר שיזכיר לו לקרוא את המגילה ויכול לאכול,
[54]
דינים אלו אמורים בין לגברים ובין לנשים, אמנם מצוי אצל נשים שיש להן צורך גדול, ובמקום הצורך מותרות בטעימה.
בן כרך הנמצא בעיר
ב.
בן כרך שנמצא בעיר בי''ד והתחיל לאכול לפני השקיעה, מותר לו להמשיך לאכול אחר השקיעה (אף שאוכל לפני קריאת המגילה).
[55]
החייבים
א.
הכל חייבים בקריאת המגילה, אחד אנשים ואחד נשים, ואע"פ שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות, שאף הן היו באותו הנס.
[56]
זמנה
ב.
זמן קריאת המגילה, בלילה - מצאת הכוכבים עד עלות השחר,
[57]
וביום - מנץ החמה עד שקיעת החמה, ובדיעבד אם קראו מעלות השחר, יצא.
[58]
כאגרת
א.
קודם שמתחיל הקורא לברך פושט כל המגילה וכופלה דף על דף, ודווקא כשקורא בציבור, והשומעים אין צריכים לפשוט.
[59]
הכוונה
ב.
הקורא את המגילה צריך לכוון לצאת ידי חובה, ואם קורא בציבור, צריך לכוון להוציא ידי חובה את השומעים, והשומעים צריכים לכוון לצאת.
[60]
הברכות בעמידה
ג.
ברכות המגילה נאמרות בעמידה, וכל היוצאים בברכות צריכים לעמוד.
[61]
הקורא את המגילה לציבור צריך לעמוד, והשומעים יכולים לשבת. הקורא את המגילה לפחות מעשרה אנשים יכול לשבת, והקורא לנשים אפילו יותר מעשר דינו כקורא ליחיד שיכול לשבת.
[62]
סדר הברכות
ד.
הקורא את המגילה מברך שלש ברכות, 'על מקרא מגילה', 'שעשה נסים', ו'שהחיינו'. הספרדים נוהגים לברך 'שהחיינו' רק בקריאת הלילה, והאשכנזים מברכים 'שהחיינו' אף בקריאת היום.
[63]
(ספרדי המתפלל אצל אשכנזים מותר לו לענות אמן על ברכת 'שהחיינו', ואין זה הפסק, ואף שבחלק מהמגילות אין 'עמוד', אין זה מעכב).
הכוונה על מצוות היום
ה.
כשמברכים 'שהחיינו' ביום [לאשכנזים] יכוונו המברך והציבור גם על שאר מצוות היום, משלוח מנות, סעודת פורים
[64]
ומתנות לאביונים.
[65]
ולבני ספרד, יש פוסקים שכתבו שיכוונו כן בברכת 'שהחיינו' בלילה, ולהלכה אין צריך לכוון כן בלילה.
[66]
יצא הקורא ידי חובתו
ו.
קורא שכבר יצא ידי חובתו: אם השומעים אינם יודעים לברך - יברך הקורא, ואם הם יודעים לברך - לכתחילה יברכו השומעים, ואחד יכול לברך ולהוציא את כולם ידי חובה הברכה.
[67]
ובקריאה לנשים תברכנה הן 'לשמוע מקרא מגילה'.
[68]
ואפשר שאחת מהן תברך ותוציא את כולן, ואין עדיפות בזה. ולבני עדות המזרח יש נוהגים שבאופן שהקורא כבר יצא ידי חובתו - לא תברכנה כלל וגם לא יברכו להן, ויש נוהגים שהקורא מברך עבורן 'על מקרא מגילה'.
[69]
הפסק
ז.
אסור לדבר משעה שמתחילים לברך את ברכות המגילה, עד סיום הברכה שלאחר המגילה.
[70]
הרב את ריבנו
ח.
לאחר קריאת המגילה מברכים ברכת "הרב את ריבנו" בלילה וביום, ומברכים אותה לאחר שגלל את המגילה. ברכה זו מברכים דווקא כשקוראים בציבור, אך הקורא ביחיד נחלקו הפוסקים אם מברך, ולהלכה אין מברכין אותה ביחיד,
[71]
ואולם ראוי לאומרה בלא שם ומלכות.
[72]
הקורא לנשים, אף שהן רבות - דינן כיחיד.
אשר הניא
ט.
בלילה, לאחר ברכת "הרב את ריבנו", אומרים "אשר הניא", וגם יחיד אומרה. ביום אין אומרים "אשר הניא". ואומרים "שושנת יעקב" (בלילה וביום).
[73]
נטילת ידיים
י.
טוב להחמיר ליטול ידיו לפני שנוגע במגילה.
[74]
נגע באמצע סעודה
יא.
אם באמצע סעודת פת נגע במגילה ורוצה להמשיך באכילת פת, יש מחמירים ליטול ידים פעם נוספת ללא ברכה.
[75]
למשמש בתפילין
יב.
יש אומרים שכשקוראים במגילה 'ליהודים היתה אורה... ויקר', ימשמש בתפילין של יד ושל ראש וינשקם.
[76]
חליצת התפילין
יג.
אין חולצים התפילין בשחרית עד לאחר קריאת המגילה.
[77]
לשמוע כל תיבה
יד.
צריך השומע לשמוע כל תיבה ותיבה מפי הקורא, ואם חיסר תיבה אחת לא יצא, ולכן אם חסר תיבה אחת שלא שמע, ישלים בעצמו אף מתוך החומש, עד שיגיע למקום שהקורא אוחז בו, ואפילו קרא הרבה מן החומש, כל ששמע את רוב המגילה מהבעל קורא יצא.
[78]
להשמיע לאזנו
טו.
הקורא את המגילה צריך להשמיע לאוזנו, ואם לא השמיע לאוזנו יש אומרים שלא יצא ידי חובתו.
[79]
דיבר באמצע
טז.
דיבר השומע באמצע קריאת המגילה, אם שמע את כל התיבות – יש להקל שאינו חוזר,
[80]
אולם אם החסיר מילים וקורא את אותן מילים ותוך כדי שומע את הבעל קורא בפסוקים שאחר כך - לא יצא ידי חובה, כדין קורא למפרע, ולכן המשלים מילים שהחסיר צריך להגיע עד היכן שהבעל קורא אוחז.
לא שמע
יז.
בדיעבד כל שעוקב בעיניו אחר מקום הקריאה שאם ישאלוהו היכן אוחזים ידע את המקום, יצא ידי חובתו, אך אם לא, חייב להשלים את אותן תיבות שהחסיר, במגילה כשרה או בחומש.
[81]
מסופק אם דילג
יח.
המסתפק אם דילג מילה או שלא שמע מילה, בקריאת היום צריך לחזור ולשמוע כיון שהוא ספק מדברי קבלה, אבל בלילה יש מקום להקל משום ספק דרבנן.
[82]
יש בידו מגילה כשרה
יט.
מי שיש בידו מגילה כשירה יכול לקרוא בפיו יחד עם הבעל קורא,
[83]
ויש לו להקפיד להשמיע לאזניו את קריאתו,
[84]
וטוב יותר לשתוק ולכוין לצאת מקריאת הבעל קורא.
[85]
יש לו חומש
כ.
מי שיש לו חומש לא יקרא עם הבעל קורא [אף לא בלחש],
[86]
אלא ישמע את הקריאה מהבעל קורא, ואם החסיר מילה יקרא מהחומש עד שישתווה עם הבעל קורא.
[87]
ובלבד שלא יקרא רוב המגילה מתוך החומש.
[88]
איחר לקריאה
כא.
המאחר לקריאת המגילה, יכול לברך על המגילה בעצמו [אף שיש לו רק חומש], ויקרא לבדו עד שישתווה עם הבעל קורא. ובתנאי שלא יצטרך לקרוא בעצמו יותר מחצי מהמגילה.
[89]
ושיעור חצי הוא במנין המילים שבמגילה.
הגיע לאחר הברכות
כב.
המאחר לקריאת המגילה והגיע לאחר שהתחילו את הברכות, יש להסתפק האם יברך ואחר כך ישלים את הפסוקים עד שישתווה לבעל קורא, או שימתין עם הברכה עד שיגיעו ל'בין הפרקים – בעת אמירת 'איש יהודי'
[90]
ושם יברך. ונראה דאפשרות שניה עדיפה.
[91]
א. כשאומר "בלילה ההוא נדדה" (פרק ו פסוק א), יגביה קולו, כי שם מתחיל הנס. [92]
ב. כשאומר "האגרת הזאת" (פרק ט פסוק כו) ינענע את המגילה. [93]
פסוקים שנהגו לאומרם בקול רם
ג.
נוהגים שהציבור אומר בקול רם את ארבעת פסוקי הגאולה דלהלן, והחזן יחזור ויקרא אחריהם, והם: "איש יהודי" (פרק ב פסוק ה). "ומרדכי יצא" (פרק ח פסוק טו). "ליהודים היתה אורה" (פרק ח פסוק טז). "כי מרדכי היהודי" (פרק י פסוק ג). וכן את עשרת בני המן מ"חמש מאות איש" (פרק ט פסוק ו) עד "עשרת" (פרק ט פסוק י), ועד בכלל.
[94]
לכוין שלא לצאת מהקריאה בחומש
ד.
יש מקפידים לכוון בפסוק האחרון שלא לצאת ידי חובה בקריאה מתוך חומש אלא בשמיעת הפסוק מהבעל קורא, וטעמם הוא דכיון שכבר יצא ידי חובתו בדיעבד בקריאת הפסוק מתוך החומש,
[95]
שוב הפסיד את מעלת הלכתחילה. ונראה שאין צריך כוונה מפורשת לכך, כיון שיש אומדנא שוודאי אינו מכוון לצאת ידי חובתו בקריאה מתוך החומש כיון שרוצה לצאת לכתחילה.
הפסוקים הנקראים במנגינת איכה
ה.
נוהגים לקרוא מילים אלו במנגינה של איכה: "וכלים מכלים שונים" (פרק א פסוק ז). "אשר הגלה מירושלים אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל" (פרק ב פסוק ו). "והמלך והמן ישבו לשתות.. זעקה גדולה ומרה" (פרק ג פסוק טו – פרק ד פסוק א). "אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד..." (פרק ד פסוק ג). "וכאשר אבדתי אבדתי" (פרק ד פסוק טז). "כי נמכרנו אני ועמי" (פרק ז פסוק ד). "כי איככה אוכל וראיתי.. באבדן מולדתי" (פרק ח פסוק ו).
ו. את הפסוק "אשר נתן המלך" (פרק ח פסוק יא), קוראים שתי פעמים - פעם ראשונה "להרג" בלא וא"ו, ופעם שניה "ולהרג" עם וא"ו. וכן את הפסוק "נקהלו היהודים" (פרק ט פסוק ב), קוראים ב' פעמים - פעם ראשונה "בפניהם" עם בי"ת ופעם שניה "לפניהם" עם למ"ד. [96] [ויש שאין חוזרים על כל הפסוק]. טעה וקרא רק אחד מהם - אינו מעכב. [והעיקר להלכה זה "להרג" ו"לפניהם"].
ז.
בפסוקים אלו יש לקרוא הקרי בלבד:
[97]
[פרק ג פסוק ד] "וַיְהִי באמרם (כתיב) כאְּמָ רְָם (קרי) אֵלָיו".
[פרק ט פסוק יט] "הַיְּהוּדִים הפרוזים (כתיב) הַפְָּרזִים (קרי) הַיֹּשְׁבִים".
[פרק ט פסוק כז] "קִיְּמוּ וקבל (כתיב) וקְִבלְּו (קרי) הַיְּהוּדִים".
טעה וקרא הכתיב בלבד, אינו צריך לחזור.
[98]
טעות המשנה את המשמעות
ח.
בשולחן ערוך
[99]
הביא שיטת הירושלמי ש'אין מדקדקים בטעיותיה', ומשמע שבכל אופן. ועוד הביא שם יש אומרים דהיינו דוקא בטעות שאינה משנה את המשמעות כגון 'יהודיים – יהודים' [פרק ד פסוק ז, ובעוד ארבע מקומות], אבל בטעות המשנה את המשמעות כגון 'יושב – ישב', ו'נופל – נפל' הוי כאילו חיסר אותה מילה וצריך לחזור ולקרותה כסדר.
[100]
חיסר תיבה
ט.
אם חיסר מילה שאינה משנה את המשמעות ולא אמרה כלל וסיים את המגילה, לדעת כל הפוסקים צריך לחזור ולקרוא את המגילה בברכה, אך יש לחוש לדעת הריא"ז, הסובר שמילה שאינה משנה את המשמעות אינה מעכבת ואין צריך לחזור, ולכן למעשה צריך לחזור ולקרוא את המגילה אך בלא ברכה.
[101]
חיסר אות המשנה את המשמעות
י.
אם חיסר אות אחת המשנה את המשמעות בקריאתו או בשמיעתו - צריך לחזור, ואם סיים את קריאת המגילה - חוזר להיכן שטעה, ואם הסיח דעתו יחזור ויברך [ויש להסתפק אם חוזר לתחילת המגילה].
אות שאינה משנה את המשמעות
יא.
חיסר אות אחת שאינה משנה את המשמעות - יש להקל שאינו חוזר.
[102]
[ואם ספק אם משנה את המשמעות יחזור ויקרא בלא ברכה].
בפסוקים להלן יש להקפיד על ניקוד המילים המודגשות, ויש לדון שהם לעיכובא לדעת היש אומרים שבשולחן ערוך (סימן תרצ סעיף יד) -
[פרק ב פסוק ג] "וְיפקד... וְיקבצו".
[פרק ב פסוק ו] "הָגלְהָ מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגלֹּהָ אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אשֲׁרֶ הֶגלְהָ" – להקפיד על הניקוד המשתנה ג"פ במילה 'הגלה' בפסוק זה.
[פרק ב פסוק יט[ "וּמָרְדֳּכַי ישֹבֵ בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". ולא ישב
[פרק ב פסוק כ[ "אֶסְתֵּר עשָֹׂה".
[פרק ב פסוק כג] "ויַבְקֻשַּׁ הַדָּבָר ויַמִָּּצֵא וַיתִָּּלו שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ ויַכִּתֵָּב".
[פרק ג פסוק יב] "ויַקִּ רְָּאו סֹּפְרֵי הַמֶּלֶךְ... ויַכִּתֵָּב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה... ונְחְֶתםָּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ".
[פרק ג פסוק יג] "ונְשְִׁלוחֹ"ַ.
[פרק ד פסוק ח] "כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן".
[פרק ה פסוק ו] "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת ותְֵעשָ"ׂ.
[פרק ה פסוק יד] "אֱמֹר לַמֶּלֶךְ ויְתְִלו"ּ.
[פרק ו פסוק א] "ויַהְִּיו נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".
[פרק ו פסוק ב] "ויַמִָּּצֵא כָתוּב".
[פרק ו פסוק יב] "ויַשָָּׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ".
[פרק ז פסוק ח] "וְהָמָן נפֵֹל עַל הַמִּטָּה".
[פרק ח פסוק ט] "ויַקִּ רְָּאו סֹּפְרֵי הַמֶּלֶךְ... ויַכִּתֵָּב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה".
[פרק ח פסוק י] " וַיכִּתְּבֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ... ויַחְַּתםֹּ".
[פרק ט פסוק א] "ונְהֲַפוךֹ הוּא".
[פרק ט פסוק יד] "ַותִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן".
[פרק ט פסוק טז] "הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ ועְָמדֹ... וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם".
[פרק ט פסוק יז] "ועְָשהֹׂ אֹתוֹ".
ולכאורה שטעויות אלו הן כמו "ישב" במקום "יושב" או "נפל" במקום "נופל" שהובאו בשולחן ערוך שם לעיכובא, ואף שיש לחלק קצת ולומר שטעויות אלו של עבר הווה ועתיד בשאר המילים הנ"ל פחות משמעותיות מיושב וישב ונופל ונפל שהם שינויים בסיפור הדברים, אך למעשה יש לחוש ולהחמיר גם במילים הנ"ל. אמנם אם כבר סיים את המגילה - נראה שיש להקל לרבים מטעויות אלו כדעה הראשונה בשולחן ערוך שם שאין זה מעכב.
[103]
ולגבי 'יושב' ו'נופל' יש לחזור ולקרוא.
[104]
ובשעת הדחק גם בזה יש להקל כדעה הראשונה בשולחן ערוך.
[105]
דקדוקים נוספים ]יש להקפיד על ניקוד המילים, אך אינו מעכב[:
[פרק א פסוק ו] "עַל רִצְפַת בַּהַט". ואם אמר "רצפּת" בפ"ה דגושה - יצא ידי חובה.
[פרק ב פסוק יג-יד] "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה באָָּה.. בָּעֶרֶב הִיא באָָה... וּבַבּקֶֹר הִיא שָׁבהָ" במלרע, בשונה מ - "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלאֹ באָָה" [פרק א פס' יז] שהוא במלעיל. ואם טעה - יצא ידי חובה, וכן כל מלעיל ומלרע - אינו מעכב.
[פרק ד פסוק א] "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נעֲַשָהׂ". ואם קרא "נַעֲשֶהֹ" - יצא ידי חובה (עיין נחמיה פרק ה פסוק יח). וכן בפרק ו פסוק ג "מַה נעֲַּשָהׂ יְקָר וּגְדוּלָּה". יש ליזהר לקרוא מתוך הכתב את ה"ואת" השייך לבן המן הכתוב בסמוך אליו.
כללי ניקוד השם 'מרדכי': אם מופיע באמצע הפסוק - מנוקד 'מרדכַי', מלבד בפרק ד פסוק יב שמנוקד 'ויגידו למרדכָי' אף שהוא באמצע פסוק. ובסוף פסוק קוראים בניקוד 'מרדכָי'.
קריאת הניקוד במילה "מה": בכל המגילה מנוקד 'מַה', חוץ מד' מקומות:
[פרק ח פסוק א] "מָה הוּא לָהּ"
[פרק ט פסוק יב] "בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשוׂ"ּ
[פרק ט פסוק כו] "ומָּה רָאו עַל כָּכָה ומָּה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם"
מצות השמחה
א.
מצוה לשמוח ולהרבות קצת בסעודה בליל פורים.
[106]
אכילת זרעונים
ב.
יש נוהגים לאכול זרעונים בליל פורים
[107]
[ומשום כך יש נוהגים בליל פורים לאכול אוזני המן ממולאים בפרג. ויש נוהגים לאכול ארבעס].
סדר התפילה
א.
ביום הפורים בשחרית משכימים להתפלל, לאחר חזרת הש"ץ אומרים חצי קדיש, ומוציאים ספר תורה וקוראים שלשה עולים בפרשת "ויבוא עמלק", ולאחר הקריאה אומרים חצי קדיש, ומחזירים הספר תורה למקומו, ומיד לאחר מכן קוראים את המגילה כשעדיין מעוטרים בתפילין.
[108]
שיר של יום
ב.
שיר של יום אומרים מזמור כב בתהילים,
[109]
וטוב לומר קודם אמירתו "היום יום פלוני בשבת"
[110]
[אך לא יאמר שבו היו הלוויים אומרים].
מצוות היום
המצוות
מצוות היום: מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, וסעודת פורים. ודיניהם יבוארו להלן.
אכילה לפניהם
לפני קריאת המגילה אסור לאכול כמו שנתבאר לעיל, ולפני שאר מצוות היום יש שסוברים שאסור לאכול.
[111]
הלכות מתנות לאביונים
החיוב
א.
חייב כל אדם מישראל איש ואישה לתת שתי מתנות לשני אביונים, דהיינו מתנה אחת לכל עני.
[112]
כספי מעשר
ב.
אין לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר, אבל מה שמוסיף יותר מהשיעור של החיוב יכול לתת ממעשרות.
[113]
שיעור מתנה
ג.
העיקר להלכה הוא ששיעור מתנות לאביונים הוא פרוטה (ויוצא יד"ח ב- 10 אגורות), ויש אומרים שבזמננו [שאין בפרוטה אחת חשיבות ואי אפשר לקנות בה דברים] צריך יותר מזה, ומסתבר שבשקל אחד יוצא ידי חובה לשיטה זו, ויש אומרים שצריך שיעור שיוכל העני לקבל ממנו הנאה חשובה (בין 10 ₪ ל- 50 ₪).
[114]
בו ביום
ד.
יש לדאוג שהכסף יגיע ליד העני בפורים, ואם אין אפשרות יש לזכות בו ביום לעני את שווי הסכום שנתן, ויודיעו לעני שזיכו לו, [והזוכה עבור העני אין צריך לדעת עבור מי מזכה, רק שיגביה ויאמר שמתכוון לזכות עבור מי שרוצים לזכות לו].
[115]
החלפת הכסף
ה.
כשגבאי צדקה אוספים עבור האביונים, אין צורך שאותו הכסף שניתן עבור העני יגיע לידיו ואפשר להחליפו בכסף אחר.
[116]
עבור בני הבית
ו.
אפשר לתת לגבאי צדקה שטר כסף אחד [כגון 100 ₪] ולומר שנותן מתנות לאביונים עבורו ועבור כל בני ביתו [וראה להלן האופן המהודר]. כמו כן אפשר לתת שטר אחד לגבאי צדקה ולומר שהוא עבור שני אביונים [כגון אם הגבאי אוסף עבור שני אביונים, ואם אוסף עבור חמישה אביונים יכול גם כן לומר שיהיה עבור שני אביונים מתוך החמישה, כדי שתהיה מתנה חשובה לכל אחד מהם].
[117]
פקדון לפני פורים
ז.
אפשר לתת כסף לגבאי לפני פורים בתורת פיקדון, והוא ייתן אותו לעני בפורים.
בבגדים וחפצים
ח.
מתנות לאביונים ניתן לתת בכסף או במאכל,
[118]
אבל לא בבגדים או חפצים וכדומה.
[119]
נשים
ט.
לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במתנות לאביונים,
[120]
אך יש להסתפק אם מספיק שהבעל מוסיף סכום נוסף בשיעור מתנות לאביונים ומתכוין שיהיה עבור אשתו, או שצריך לזכות לה את הכסף על ידי אחר לפני שנותנו לעני [והאופן המהודר הוא שייתן לגבאי שיגביה ויזכה עבור אשתו].
קטנים
י.
נחלקו האחרונים האם חובה לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך למצוות מתנות לאביונים,
[121]
ובחורים, אף שסמוכים על שולחן אביהם, חייבים.
[122]
בן כרך ובן עיר
יא.
לכתחילה בן כרך יתן לעני שהוא בן כרך, וכן בן פרזים יתן לעני שהוא בן פרזים.
[123]
במקומות המסופקים
יב.
הנוהג פורים בשני הימים מחמת ספק [כגון בערים שהן ספק מוקפות חומה, וכן בהולך ממקום למקום באופן שמתחייב מספק] – ייתן מתנות לאביונים בשני הימים.
לאביון דוקא
יג.
יש הסוברים
[124]
שיש לתת מתנות לאביונים דוקא לאביון ולא לעני, והחילוק בין עני לאביון, פירש רש"י (בבא מציעא קיא, ב), 'אביון - מעונה מעני, ולשון אביון - האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב'.
להלכה נראה שאף שנאמר במגילה (פרק ט פסוק כב) 'ומתנות לאביונים', אביון לאו דוקא אלא הוא הדין בעני.
[125]
וגדר עני מבואר בשולחן ערוך (יו"ד סימן רנג סעיף ב), "עד שיהיה לו קרן כדי שיתפרנס הוא ובני ביתו מהריוח", והכוונה שתהיה לו הכנסה קבועה. ומי שאין לו בשנה הקרובה משכורת מסודרת המספיקה לצרכים קיומיים לו ולבני ביתו למשך החודש, הרי הוא בגדר עני.
לבחור ישיבה
יד.
אפשר לקיים מצות מתנות לאביונים בנתינה לבחור ישיבה שההורים/ הישיבה לא מספקים לו את הדברים הנצרכים שיש לשאר הבחורים.
נתינה לת"ת של ישיבה
טו.
בת"ת של ישיבה מקיימים מצות צדקה בהידור של החזקת עניים תלמידי חכמים, אך אין מקיימים בה מצות מתנות לאביונים, כיון שלא מחלקים את הכסף לעניים בפורים עצמו.
מתנות לאביונים ע"י ש'יק
טז.
מתנות לאביונים ע"י ש'יק מועילה רק אם העני יכול למשוך את הכסף ביום הפורים, ואם לאו לא יצא ידי חובתו.
העברה בנקאית
יז.
מתנות לאביונים ע"י העברה בנקאית, רק אם העני יקבל את הכסף לחשבונו ]ואף יכול למושכו[ ביום הפורים.
בכרטיס אשראי
יח.
בנתינת מתנות לאביונים בכרטיס אשראי לא יוצאים ידי חובה, כיון שהעניים לא מקבלים את הכסף בפורים עצמו. אך יש קופות צדקה המזכות לכל התורמים להם - הן ע"י שקים דחויים והן ע"י אשראי - כסף מזומן, ואותו נותנים לעניים בו ביום, ובזה יוצאים ידי חובה.
משלוח מנות
גדר החיוב
א.
חייב אדם לשלוח לחבירו משלוח מנות אחד שיש בתוכו שני מיני מאכלים, או שני מיני משקים, או מאכל אחד ומשקה אחד.
[126]
במה
ב.
משלוח מנות צריך לתת דווקא מיני מאכל או משקה, ולא בגדים וחפצים. ובבשר חי שאינו מבושל, נחלקו הפוסקים אם יוצאים בו ידי חובה, ולכן יש להקפיד לתת מאכל שראוי לאוכלו כמות שהוא.
[127]
מין אחד בשני טעמים
ג.
שתי חתיכות בשר משני טעמים שונים, כגון מבושל וצלוי נחשבים לשני מינים למשלוח מנות. אך אם חותך בשר אחד לשתי חתיכות, יש לחוש שהן נחשבות למנה אחת.
[128]
חטיפים
ד.
שני מיני חטיפים נחשבים לשתי מנות.
שני בקבוקי יין
ה.
שני סוגי בקבוקי יין נחשבים שני מינים, וכן שני סוגי מיצים.
שני מינים בברכה אחת
ו.
אין צריך לשלוח שני מינים מברכות שונות, ורבים טועים בזה.
נשים
ז.
לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במשלוח מנות.
[129]
ולגבי ילדים שהגיעו לגיל חינוך, נחלקו האחרונים אם יש לחנכם לזה.
[130]
ובחורים - אף שסמוכים על שולחן אביהם, יש להחמיר שיתנו משלוח מנות.
על ידי שליח
ח.
במשנה ברורה
[131]
הביא תשובת בנין ציון
[132]
שנסתפק אם משלוח מנות צריך לשלוח דווקא ע"י שליח, כיון שנאמר במגילה, 'ומשלוח מנות'. אך יש אומרים
[133]
שאין קפידא בזה, ומה שנאמר במגילה לשון משלוח, בא לחדש שבמצות משלוח מנות לא נאמר הכלל של 'מצוה בו יותר מבשלוחו'. והעיקר להלכה שאין צריך שליח.
שליחות על ידי קטן
ט.
גם לדעת הסוברים שצריך דוקא שליח, אפשר לשלוח על ידי ילד קטן, שלא הצריכו כאן דיני שליחות, אלא שיגיע המשלוח לידי המקבל על ידי אחר.
[134]
וכמו שכתב החתם סופר
[135]
שדין שליחות נצרך במצוות שצריך לקיימם בעצמו, שבזה צריך שיהיה שלוחו כמותו, אבל כאן שעיקר המצוה היא על ידי שליח אין צריך שיהיה שלוחו כמותו, אלא די בזה שהשליח הביא את המשלוח למקבל, ולכן אפשר לשלוח את משלוח המנות על ידי קטן או גוי.
טבילת כלי המשלוח מנות
י.
אם נותן משלוח מנות בתוך כלי, ורוצה להניח את המאכלים בתוך הכלי, ישנם מקרים שהכלי טעון טבילה וישנם מקרים שאינו טעון טבילה כדלהלן:
א.כאשר עיקר תכלית הנתינה היא הכלי, והאוכל בא רק בכדי שלא לתת כלי ריק, פטור מטבילה.
[136]
ב. רוצה לתת את האוכל יחד עם הכלי צריך לטבול את הכלי, וכגון אם שולח עוגה או שאר מיני תבשילים, ואף שמניח אותם על נייר הוא בטל לכלי.
ג. בחבילות ממתקים ששמים על צלחת, כיון שאינם צריכים את הכלי, אין צריך לטבול את הכלי.
ד. אף באופן ששולח תבשיל בתוך צלחת שטעון טבילה, כיון שיש לדון
שנחשב הכלי ככלי סחורה הפטור מטבילה, [137] לכן יש לזכות את הכלי
למקבל ע"י אחר, ורק אחר כך לטובלו בברכה, [ויודיעו למקבל שהכלי
כבר טבול].
[138]
המחזיר משלוח מנות לחבירו
יא.
המחזיר משלוח מנות למי שכבר קיבל ממנו, יוצא בכך ידי חובתו, ויש מחמירים בזה אך אין חוששין בזה להלכה.
[139]
להחליף הארוחה
יב.
שני בחורי ישיבה יכולים להחליף את ארוחתם זה עם זה, ויוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות.
[140]
לברר אצל השליח
יג.
יש לדון בשולח ע"י שליח, האם המשלח צריך לברר אם אכן השליח נתן, מפני שמשלוח מנות נחשב לדברי קבלה שדינם כדאורייתא, ובדאורייתא לא אמרינן 'חזקה שליח עושה שליחותו'.
[141]
משלוח מנות לעני
יד.
אפשר לתת משלוח מנות גדול לאדם שהוא בגדר עני, ולכוון שחצי ממנו יהיה למשלוח מנות וחציו האחר יהיה למתנות לאביונים.
[142]
לקטן
טו.
יש להסתפק האם אפשר לתת משלוח מנות לילד קטן, שכן נאמר במשלוח מנות 'איש לרעהו'. ונחלקו בזה הפוסקים,
[143]
ולהלכה נראה שיוצא ידי חובה שגם קטן בכלל 'רעהו'.
בן השולח לאביו
טז.
בן הסמוך על שולחן אביו יכול לשלוח לאביו, וכן להיפך, והוא הדין שתלמיד יכול לשלוח לרבו, וכן הרב לתלמידו. שכל אלו בכלל 'רעהו'.
בן כרך ובן עיר
יז.
לכתחילה בן כרך יתן לבן כרך, וכן בן פרזים יתן לבן פרזים.
[144]
מקומות המסופקים
יח. הנוהג פורים בשני הימים מחמת ספק ]כגון בערים שהן ספק מוקפות חומה, וכן בהולך ממקום למקום באופן שמתחייב מספק[, צריך לשלוח בשני הימים.
[145]
מלאכה בפורים
המנהג
א.
נוהגים שלא לעשות מלאכה בפורים, והעושה מלאכה אינו רואה בה סימן ברכה לעולם.
[146]
מלאכה שיש בה שמחה
ב.
מלאכה שיש בה שמחה, מלאכה לצורך פורים, וכן מלאכת מצווה, מותרות.
[147]
סחורה
ג.
סחורה מותרת, ששמחה היא לו, אך ראוי למעט בה.
[148]
מלאכה המותרת בחול המועד
ד.
מלאכה המותרת בחול המועד ודאי שמותרת בפורים, שאיסור מלאכה בפורים קל יותר מאיסור מלאכה בחול המועד.
בלילה
ה.
בליל פורים, יש מחלוקת אם נהגו שלא לעשות מלאכה, והמיקל יש לו על מי לסמוך.
[149]
דיני יום הפורים
לעסוק בתורה
א.
טוב לעסוק מעט בתורה לפני שמתחיל את סעודת היום. סמך לדבר 'ליהודים היתה אורה ושמחה' אורה זו תורה.
[150]
הלכות פסח
ב.
שואלין ודורשין בהלכות פסח ל' יום קודם הפסח [מפורים], דהיינו ביום פורים עצמו יש להתחיל ללמוד הלכות פסח.
[151]
הלכות סעודת פורים
תפילת מנחה
א.
יש להתפלל מנחה בעוד היום גדול, והמנהג לערוך סעודת פורים לאחר מנחה.
[152]
בשר ויין
לכתחילה יש לאכול פת בסעודת פורים, ויש לאכול בשר ולשתות יין בסעודה זו.
[153]
אכילת בשר בקר בפורים
ב.
יש אומרים שחובה לאכול בשר [בקר] בפורים.
[154]
אכילת פת בסעודת פורים
ג.
י"א שחובה לאכול פת בפורים,
[155]
ויש המקילים בכך,
[156]
ולכן אם שכח 'על הנסים' אינו חוזר [כמו שיתבאר להלן].
ביום
ה.
כתב הרמ"א
[157]
וזה לשונו: "ורוב הסעודה צריכה להיות ביום ולא כמו שנוהגים לעשות את הסעודה סמוך לערב ועיקר הסעודה בליל טו, עכ"ל. ולכן יש להקפיד שאכילת הבשר ושתיית היין תהיה קודם שקיעת החמה.
שתיית יין קודם השינה
ו.
יש נוהגים לאכול כביצה פת בבוקר ולאכול בשר ולשתות יין, ולאחר מכן הולכים לישון כדי לצאת יד"ח 'חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע'.
[158]
'על הניסים' בברכת המזון
ז.
יש להזכיר 'על הנסים' בברכת המזון, ואף אם מברך ברכת המזון במוצאי פורים, כיון שאכל כזית פת בפורים - אומר 'על הנסים'.
[159]
שכח 'על הניסים'
ח.
שכח לומר 'על הנסים' בברכת המזון כיון שיש אומרים שאין חיוב לאכול פת בפורים, אינו חוזר ומברך.
[160]
נזכר קודם 'הרחמן הוא יזכנו'
ט.
ואם נזכר קודם שאמר "הרחמן הוא יזכנו" יוסיף "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וכו" [כנ"ל עמ' קצא].
דיני סעודת פורים כאשר יום יד או יום טו חלים ביום שישי, ראה להלן.
משתה ושמחה בשני הימים
י.
יש חיוב משתה ושמחה קצת בשני הימים [לבן פרזים ביום טו, ולהיפך], ולכן בן פרזים צריך לעשות גם ביום ט"ו קצת משתה ושמחה, ואף בני ירושלים חייבים לשמוח קצת ביום י"ד.
דין לא ילבש בפורים
לבישת בגד איש לאשה לצורך שמחת פורים
א.
הרמ"א
[161]
כתב להתיר לאיש להתחפש בפורים לאישה, ולהיפך, אבל רבים מהפוסקים אסרו הדבר בהחלט,
[162]
ונכון להחמיר. ואם מתחפש באופן שניכר שהוא איש או שהיא אישה [כגון שלובשים רק מלבוש אחד] - אפשר שאין למחות בידו.
בילדים
ב.
לילדים עד גיל מצוות: בפורים עצמו - מעיקר הדין מותר [לבני אשכנז], אך נכון להימנע מזה [ועל כל פנים משהגיעו לגיל חינוך].
לפני הפורים
ג.
אף לדעת הרמ"א לא נאמר ההיתר אלא ביום הפורים ולא קודם לכן, ולכן הרוצים להתחפש קודם הפורים יכולים להשתמש בבגד העשוי מ'אל- בד' וכדומה, שאינם נחשבים 'בגד', ואין בהם איסור 'לא ילבש'.
בגדים שיש בהם חוסר צניעות
ד.
בגדים שיש בהם חוסר צניעות [כגון מכנסיים לבנות וכיוצא בזה] - אסורים מדינא בכל אופן.
שכרות בפורים
הקדמה
איתא בגמ' (מגילה ז, ב), 'אמר רבא, חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'. ובשולחן ערוך (סימן תרצה סעיף ב) העתיק דברי הגמרא כלשונה. ובפשטות דעת השולחן ערוך שיש חיוב להשתכר 'עד דלא ידע'. אמנם אם ע"י שתיית היין יגרם שיזלזל במצוות [כמבואר בחיי אדם] - אין להשתכר.
וברמב"ם (הלכות מגילה פרק ב הלכה טו) כתב וז"ל, "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות". ומלשון הרמב"ם נראה שצריך לשתות כזו כמות של יין שעל ידה ירדם.
אכן ברמ"א פסק (ע"פ המהר"י ברין שהובא בדרכי משה, והמהרי"ל המצוין ברמ"א הוא טעות סופר), וז"ל, 'ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי'. ובפשטות נראה שכוונתו שישתה יין יותר מכדי הרגלו ועל ידי שישן אינו יודע להבחין בין ארור המן וכו'. ואף שלכאורה בדברי מהר"י ברין שהביא בדרכי משה נראה יותר כדעת הרמב"ם, אכן הביאור בזה נראה כמבואר בדרכי משה הארוך, שם הביא דברי ה'כל בו' (הלכות פורים סימן מה), וארחות חיים (פורים אות לח), הסוברים שאין להשתכר כלל, והשכרות 'איסור גדול ואין לך עבירה גדולה ממנו', אלא ישתה מעט יותר מלימודו. והרמ"א חיבר דעתם עם דעת מהר"י ברין הנ"ל, ויש כאן שני עניינים – לשתות יותר מלימודו, ואחר כך לישון ועל ידי השינה לא יבחין בין ארור המן וכו'.
ונמצא שלדעת הרמב"ם צריך לשתות כמות יין שמחמתה ירדם, ולפי הרמ"א סגי ששותה יותר מכדי הרגלו והולך לישון, ובזה מקיים המצוה. ונפקא מינה בין ב' הדעות היא אם השינה צריכה להיות ביום, שלדעת הרמ"א השינה בהכרח צריכה להיות ביום, שרק בשינה מקיים את 'עד דלא ידע'.
והנה בכל בו שהוא מקורו של הרמ"א כתוב שישתה יותר מלימודו כדי שירבה לשמוח, אבל ברמ"א לא העתיק מילים אלו כי לשיטתו ה'עד דלא ידע' מתקיים ע"י השינה.
ולמעשה האופן המהודר הוא לאכול כביצה פת בבוקר ולאכול בשר ולשתות יין ולישון כדי לצאת ידי חובת, "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע".
ולימוד זכות על המקילים בזה ששותים רק מעט יין ואינם ישנים אחר כך הוא כשיטת רבינו אפרים שהובאה בר"ן על דברי הגמרא במגילה שם (ג, ב מדפי הרי"ף ד"ה גמרא), הסובר שאחר ששחטיה רבה לר' זירא בטלה מצות השתיה [וכן כתב הט"ז (סימן תרצה ס"ק ב) בדעת הרמ"א, וכן כתב הפרי חדש שם], או
מטעם החיי אדם הנ"ל.
ההתבשמות היא משתיית יין (רש"י מגילה ז, ב. רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה טו. אבודרהם סדר תפילת פורים, שולחן ערוך סימן תרצו סעיף ז), ואם קשה להתבשם מיין, יתבשם משאר משקאות חריפים.
לבני אשכנז
א.
לבני אשכנז אין להשתכר בפורים אלא ישתה יותר מכדי הרגלו ויישן.
[163]
לבני ספרד
ב.
אף לבני עדות המזרח שיש חיוב להשתכר - אין להשתכר אם על ידי כך יבוא לזלזל במצוה מן המצוות, כנטילת ידים וברכה וברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש.
[164]
בדיעבד
ג.
אך המשתכרים בפורים כשכרותו של לוט, ובכך מפסידים ברכת המזון וכדומה, יש להם על מה לסמוך.
[165]
נשים וקטנים
ד.
נשים וקטנים אינם חייבים בשתיית יין.
דין שיכור בתפילה ברכת המזון וברכות
דיני שתוי ושיכור לתפילה ברכהמ"ז וברכות בפורים [בשאר ימות השנה הדין שונה]:
יכול לדבר כהוגן
א.
שתוי שיכול לדבר כהוגן מותר לו לכתחילה להתפלל, וכל שכן לומר שאר ברכות.
[166]
יכול להתפלל רק עם סידור
ב.
אם יכול להתפלל רק ע"י סידור, אם התפלל תפילתו תפילה.
[167]
אינו יכול לדבר ללא גמגום
ג.
שיכור שאינו יכול לדבר [גם מתוך הסידור] ללא גמגום לפני המלך או אדם נכבד, אסור לו להתפלל, ואפילו בדיעבד לא יצא, וצריך להתפלל שנית אחר שיפוג יינו. ולגבי ברכת המזון, לכתחילה יש לברך ברכת המזון לפני שמגיע למצב זה, אך אם כבר הגיע לשכרות כזו לפני שהספיק לברך, יכול בדיעבד לברך ברכת המזון, ושאר ברכות יכול לברך לכתחילה.
[168]
שיכור כלוט
ד.
שיכור כלוט [דהיינו שעושה ואינו יודע מה עושה],
[169]
דינו כשוטה ופטור מכל המצוות, ואם התפלל או ברך לא יצא ידי חובתו ובשעה שיתפקח מיינו חייב לחזור ולברך.
[170]
דיני אבלות בפורים
בסעודה
א.
אבל חייב בסעודת פורים ובבשר ויין, ומותר באכילה אף עם אחרים, ומצווה לאכול בחבורה, וכן מותר להשמיע מוזיקה בסעודה. ואם אי אפשר לו לעשות בביתו יכול לאכול ולשמוח אפילו מחוץ לביתו.
[171]
במשלוח מנות
ב.
אבל על אביו או אמו בתוך י"ב חודש חייב במשלוח מנות, וישלח לשנים או שלושה ממכריו, אבל לא ישלח דברי שמחה, ויש אומרים שאינו שולח אלא משלוח מנות אחד.
[172]
לשלוח לו
ג.
אין לשלוח משלוח מנות לאבל בתוך שנת אבל על אביו או אמו [וכן בתוך שלושים לשאר קרובים],
[173]
ואם שלחו משלוח מנות לאבל מחוסר ידיעה, רשאי האבל לקבלו.
[174]
דיני סעודת פורים בערב שבת
הזמן
א.
לכתחילה יש לאכול סעודת פורים בערב שבת לפני חצות היום, [ועל כל פנים להתחיל לפני חצות היום], ומי שלא הספיק לערוך הסעודה קודם חצות - יאכל אחר חצות [ונכון לאכול לפני שעה עשירית, ולכל הפחות להתחיל לפני שעה עשירית], ויש להקדים ולהתפלל מנחה לפני כן.
[175]
בן פרזים השוהה בירושלים
ב.
נראה שבן פרזים הנמצא בירושלים ביום ו', אף אם לא התחייב בפורים דמוקפים, יכול לאכול סעודת פורים דמוקפין ואף שהיא בערב שבת.
[176]
מקומות המסופקים
ג.
הנוהגים בט"ו מחמת חשש מוקף אוכלים סעודת פורים אף ביום ו' אף שהוא ערב שבת, והדין כנ"ל.
לחבר סעודת שבת עם סעודת פורים
ד.
יש מחברים סעודת פורים וסעודת שבת יחד, אך אין לעשות כן לכתחילה כיון שנכנסים בזה לכמה ספיקות לגבי הברכות,
[177]
לגבי אמירת 'על הנסים' ו'רצה',
[178]
וכן לגבי תפילת ערבית,
[179]
ועוד שעל פי הקבלה יש לאכול סעודת שבת אחרי תפילת ערבית.
[180]
אופן החיבור
ה.
ומי שמחבר סעודת פורים ושבת, צריך לעשותו באופן של 'פורס מפה ומקדש'
[181]
וכך הוא הסדר:
לאחר תפילת מנחה נוטלים ידים ואוכלים סעודת פורים, ובין פלג המנחה לזמן הדלקת נרות – ]בתוך זמן זה מתי שרוצים[ ידליקו נרות שבת ויקבלו עליהם שבת ויפסיקו מלאכול, ויביא לחם משנה ויפרוס עליו מפה ועל כל הפת שעל השולחן, ויקדש על הכוס. ואם שתה יין בתוך הסעודה, לא יברך בורא פרי הגפן.
[182]
לאחר שתיית כוס הקידוש בוצע המקדש על הלחם משנה בלי נטילת ידיים
[183]
ובלי ברכת 'המוציא',
[184]
ומחלקים לכל המסובים מעט יותר מכביצה פת כדי לקיים מצוות סעודת שבת,
[185]
ולכל הפחות כזית פת כדי שיהיה קידוש במקום סעודה.
[186]
וישתדלו לאכול גם כזית פת לאחר צאת הכוכבים, ובגמר הסעודה אומרים 'רצה' בברכת המזון, ולא אומרים 'על הנסים'.
[187]
תפילת ערבית, אם לא התפלל בתוך הסעודה יתפלל לאחר הסעודה.
זהירות ממוקצה
ו.
יש להיזהר להוציא קודם כניסת שבת את כל המוקצה שהכניס לבגדיו במשך הפורים.
דיני פורים המשולש
בשנה שפורים דמוקפין חל בשבת ('פורים המשולש'), ישנם דינים רבים שאינם כשאר שנים, ויבוארו להלן. [השנים הבאות בהם יחול פורים דמוקפין בשבת - תשפ"ה, תת"ה, תת"ח, תתי"ב, תתל"ב].
דיני פורים המשולש למוקפין (ירושלים)
המצוות ביום ו'
א.
ביום שישי י"ד אדר קוראים מגילה ונותנים מתנות לאביונים
[188]
[ולובשים בגדי שבת] אבל לא אומרים 'על הנסים' [טעה ואמר 'על הנסים' - אינו חוזר].
[189]
לכוון לפטור מתנות לאביונים
ב.
בני אשכנז המברכים שהחיינו בשחרית יכוונו לפטור את מצות מתנות לאביונים שיקיימו במשך היום, ויש מכוונים לפטור בזה גם את הסעודה ומשלוח מנות שיקיימו ביום ראשון. ויש מבני עדות המזרח שמכוונים כן בקריאת המגילה של הלילה.
משלוח מנות
ג.
יש מדקדקין לתת משלוח מנות אחד גם ביום שישי.
[190]
סעודת פורים
ד.
אין עורכים סעודת פורים ביום ו' כדעת רוב הראשונים, וכן נפסק בשולחן ערוך,
[191]
ויש יחידים החוששים לשיטות הסוברים שיש לערוך סעודה ביום זה.
[192]
עשיית מלאכה
ה.
יום ו' מותר מן הדין בעשיית מלאכה, אך המנהג לאסור בו עשיית מלאכה חוץ ממלאכות הנעשות לצורך שבת [כגזיזת ציפורניים ותספורת], או מלאכות המותרות בפורים.
[193]
על הניסים בשבת
ו.
בשבת אומרים 'על הנסים' וקוראים "ויבא עמלק".
[194]
שואלין ודורשין בשבת
ז.
בשבת בירושלים יש לשאול ולדרוש בעניינו של יום בהלכות הפורים וענייני המגילה.
[195]
להוסיף מאכל בסעודת שבת
ח.
יש מהדרין להוסיף בשבת מאכל מיוחד לכבוד פורים, וכן להוסיף מהרגיל בשתיית יין שיש לחוש לשיטות שזמן סעודת פורים הוא בשבת.
[196]
משלוח מנות בשבת
ט.
יש מהדרין לתת משלוח מנות ]אחד[ בשבת זו.
[197]
מעריב במוצאי שבת
י.
במוצאי שבת מתפללים מעריב כרגיל ככל מוצאי שבת.
סעודה במוצאי שבת
יא.
ראוי להרבות קצת בסעודה ושמחה במוצאי שבת,
[198]
כדין ליל ט"ו של שאר שנים, אך יש לעיין אם גם בפורים המשולש שאינו יום טוב בעצם, והשמחה בו היא כתשלומין, יש ענין להרבות בשמחה במוצאי שבת.
משלוח מנות ביום א'
יב.
ביום ראשון שולחים משלוח מנות (ולובשים בגדי שבת) ואין אומרים 'על הנסים'.
[199]
מלאכה ביום א'
יג.
יום ראשון מותר בעשיית מלאכה.
מתנות לאביונים
יד.
יש אומרים שמי שלא קיים את החיוב של מתנות לאביונים ביום שישי, יתן מתנות לאביונים ביום ראשון.
דיני קריאת המגילה במוקפין (ירושלים)
בעשרה
טו.
לכתחילה יש להקפיד לקרוא את המגילה במנין דוקא כיון שקריאת המגילה בירושלים אינה בזמנה, ולכן אף נשים ונערות שבכל שנה קוראים לפניהן ביחידות, בשנה זו תלכנה לבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה.
[200]
בנשים
טז.
כשקוראים מגילה לנשים יוצאות ידי חובה גם בעשר נשים.
[201]
חולה
יז.
חולה שאינו יכול להגיע לבית הכנסת יאסוף עוד תשעה אנשים לביתו, ואף אם כבר שמעו את קריאת המגילה, כדי שקריאת המגילה תהיה בפני עשרה.
בדיעבד
יח.
אם אינו יכול לאסוף עשרה אנשים, יש להקל שיכול לקרוא מגילה בברכה, ויברך לפניה, אבל לא יברך לאחריה [ברכת 'הרב את ריבנו'].
[202]
ערים המסופקות – מנהגן בפורים המשולש
מצוות היום
יט.
תושבי בני ברק המחמירים לנהוג פורים גם בט"ו [וכן בשאר ערים המסופקות], בשנה בה חל י"ד ביום שישי, יקיימו את כל מצוות היום ביום שישי. ואין אומרים 'על הנסים' בשבת. אך יש מדקדקים להוסיף בשבת מאכל מיוחד לכבוד פורים, וכן להוסיף יותר מהרגיל בשתיית יין כאמור לעיל.
סעודת פורים ביום א'
כ.
טוב לקיים שנית סעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון.
מלאכה
כא.
מותר לעשות מלאכה ביום ראשון ואין אומרים תחנון.
בפרזים
כב.
ב'פרזים' נוהגים דיני פורים רק ביום שישי.
תחנון
כג.
נהגו שלא לומר תחנון גם ביום ראשון.
[203]
דיני הנוסע בפורים המשולש ממוקפים לפרזים ולהיפך
הקדמה
בירושלמי (מגילה פרק ב הלכה ג) כתב, 'בן כרך שעקר דירתו ליל ט"ו נפטר מכאן ומכאן'. ויש להסתפק אם הכוונה בדוקא שעקר בקביעות, או אפילו עקר ליום ט"ו, [עיין חזון איש סימן קנב ס"ק ב[, ולכן אם לא יהיה בירושלים בט"ו (בשבת) וגם לא היה בכניסת ליל י"ד (חמישי בלילה) בפרזים, יתכן שפטר עצמו ממצוות פורים לגמרי.
ובשנה זו שהוא פורים המשולש, אף שגם בירושלים קוראים בי"ד, בכל אופן יש לדון אם מותר לבן כרך לעזוב את ירושלים ביום שישי, ודבר זה תלוי בגדרי החיוב בפורים המשולש, שיש לומר בזה שלושה צדדים – א. המחייב בזה הוא תחילת ליל/ עלות השחר של י"ד והוא הזמן המחייב בכל דיני פורים. ב. המחייב הוא תחילת ליל/עלות השחר של ט"ו, ומה שקורין מגילה בי"ד הוא כעין השלמה (וצדדים אלה יתבררו להלן תחת הכותרת 'נידונים וספיקות בקריאת המגילה'). ג. אפשרות שלישית היא שיש לחלק בין קריאת המגילה לשאר מצוות היום: קריאת המגילה - המחייב הוא תחילת ליל/עלות השחר של י"ד, אך לגבי סעודת פורים ומשלוח מנות הזמן הקובע הוא תחילת ליל/עלות השחר של ט"ו. ובזה תלוי הנידון במוקף העוזב את ירושלים ביום ו' - אם מבטל מצוות פורים לגמרי, או שחייב עדיין בכל דיני הפורים, או שחייב רק בקריאת המגילה אך פטור מסעודת פורים ומשלוח מנות. ויתכן שבזה תלוי גם הנידון דלהלן האם קריאת מגילה בשנה זו נחשב כקריאה שלא בזמנה וצריך דווקא עשרה, או שנחשבת קריאה בזמנה. וכן הנידון האם חיוב פרזים ומוקפין בשנה זו הוא חיוב אחד או שני חיובים תלוי בזה.
'פרוז' הנמצא בירושלים בליל י"ד
א.
תושב בני ברק הנמצא בירושלים וחוזר לבני ברק במשך ליל שישי אומר בתפילתו 'על הנסים' .
[204]
בן ירושלים שדעתו לצאת ממנה בליל י"ד
ב.
ירושלמי שדעתו להגיע לבני ברק במשך הלילה אינו אומר 'על הנסים' בתפילתו כל עוד לא הגיע לבני ברק.
[205]
פרוז שהגיע לירושלים במוצאי שבת
ג.
תושב פרזים שנכנס לירושלים במוצאי שבת אף שנשאר עד עלות השחר של יום א' לא עורך סעודת פורים ולא נותן משלוח מנות ביום ראשון. כיון שדיני הפורים הנהוגים ביום ראשון הם רק בתורת השלמה לשבת, וכיון שבשבת לא היה בירושלים, אינו מתחייב בהשלמה ביום ראשון.
הגיע לירושלים לשבת
ד.
תושב פרזים שנכנס לירושלים ביום ו' ונשאר שם בשבת, הדבר ספק,
[206]
ולהלכה - לא יאמר בשבת 'על הנסים', אבל ישלח משלוח מנות ויערוך סעודת פורים ביום ראשון. ואף אם חזר במוצאי שבת לפרזים ישלח מנות ויערוך סעודת פורים בביתו שבפרזים.
תלמיד ישיבה חוץ לירושלים השוהה בביתו שבירושלים
ה.
בחור ישיבה שביתו בירושלים ולומד בישיבה בפרזים, ובערב שבת חוזר לביתו למשך השבת לשהות עם בני משפחתו בפורים, ספק כיצד עליו לנהוג, ולהלכה יאמר בשבת 'על הנסים' [ואינו דומה לשאלה הקודמת ששם הוא תושב פרזים, וכאן הוא תושב מוקפין], ועורך סעודת פורים ושולח מנות ביום ראשון. וביאור הנידון הוא משום שיש להסתפק בביאור דברי הירושלמי הנ"ל,
[207]
אם הכוונה שעקר בקביעות, או אפילו עקר ליום ט"ו, ולכן יש להחמיר ולנהוג פורים בט"ו ובט"ז.
מקומות המסופקים ב'על הניסים'
ו.
בערים שהן ספק מוקפות חומה (וכן לגבי הספק הנ"ל), פסק המשנה ברורה
[208]
שאומרים 'על הנסים', אולם בכף החיים
[209]
הביא בשם האריז"ל והבן איש חי
[210]
שאין אומרים 'על הנסים', ולמעשה המנהג שאין אומרים 'על הנסים' כמבואר בלוח א"י, וכן נהג החזון איש.
הנ"ל במשלוח מנות
ז.
לגבי משלוח מנות בערים מסופקות כנ"ל, צריך לשלוח גם בט"ו [-ט"ז].
[211]
נכנס לירושלים קודם שקיעה בליל י"ד
ח.
תושב פרזים שנכנס לירושלים לפני שקיעת החמה של ליל י"ד ]יום חמישי בלילה[ על דעת להישאר שם בשבת, חל עליו דין מוקפין ועורך סעודת פורים ושולח מנות ביום ראשון, ואומר 'על הנסים' בשבת.
[212]
נסע לירושלים לאחר כניסת יום י"ד
ט.
תושב פרזים שעזב את עירו אחר שקיעת החמה של יום חמישי בלילה ונכנס לירושלים, הדבר ספק, וצריך לנהוג כל דיני הפורים כבני פרזים ובני ירושלים.
נסע לירושלים קודם כניסת י"ד ודעתו לחזור לשבת
י.
תושב פרזים שנכנס לירושלים לפני השקיעה של י"ד [יום חמישי לפני השקיעה] ודעתו להישאר בירושלים עד לאחר עלות השחר של יום ו' וחוזר לביתו בפרזים לפני שבת, מעיקר הדין עורך סעודת פורים ומשלוח מנות ביום שישי ולא ביום ראשון, ויש מהדרין לערוך אף ביום ראשון סעודת פורים ולשלוח מנות.
בן ירושלים לא יסע לשבת
יא.
אין לבן ירושלים לעזוב את ירושלים ביום שישי או ביום חמישי בלילה ולנסוע לפרזים ולהישאר שם במשך השבת, דעל ידי זה יש צד שמפסיד מצוות משלוח מנות וסעודת פורים. [ולמעשה אם עשה כן, לא יאמר 'על הנסים' בשבת, אבל יערוך סעודת פורים וישלח מנות ביום ראשון]. אמנם לגבי קריאת המגילה ומתנות לאביונים נראה שאינו מפסיד בכך שעוזב את ירושלים, כיון שבכניסת י"ד היה בירושלים ונתחייב שם.
[213]
המחמירים בבני ברק
יב.
מי שנוהג את דיני הפורים בבני ברק גם בט"ו, אין לו לנסוע לעיר של פרזים, כיון שלצד שבני ברק מחויבת בט"ו, כאשר יוצא לעיר שאינה מוקפת חומה מבטל לגמרי מצוות פורים. [ולמעשה במקום צורך יש להקל, שכן כל עיקר הצד לדון את בני ברק כעיר מוקפת חומה הוא צד מחודש, ועוד יש בזה כמה ספיקות].
קיים בי"ד ונסע לירושלים
יג.
מי שנתחייב בפרזים בי"ד וקרא מגילה ושוב נסע לירושלים אינו צריך לחזור ולקרוא.
בן ירושלים הרוצה להפטר בט"ו
יד.
בן ירושלים הרוצה שבאופן ודאי לא יתחייב כדין מוקף, עליו לעזוב את ירושלים ביום חמישי לפני השקיעה.
נידונים וספקות בהלכות פורים
האם יוצאים בקריאת המגילה מנער בן י"ג
א.
יש לדון האם בחור בן שלוש עשרה שלא ידוע אם הביא ב' שערות יכול להוציא בקריאת המגילה ביום ובלילה לגברים ולנשים. יסוד הספק הוא משום דקיימא לן דחזקה דרבא מהני רק לדרבנן ולא לדאורייתא, וכמו שנתבאר במשנה ברורה (סימן קצט ס"ק כז) לגבי ברכת המזון, שכל זמן שאין ידוע בו שהביא שתי שערות אינו יכול להוציא אחרים בברכת המזון דאורייתא, וקריאת מגילה כיון שחיובה הוא מדברי קבלה שמא הוי כדאורייתא.
ויסוד הנידון בזה בדברי הראשונים במגילה (ה, ב) לגבי ספק מוקפות חומה, שדעת הרמב"ן הריטב"א והר"ן דהוי ככל ספק דרבנן דאזלינן לקולא, ובשאילתות (בהעמק שאלה שאילתא לה) כתב דהוי כדאורייתא. וכן
לגבי המסתפק אם חסר מילה בקריאת מגילה של יום, קיימא לן (משנה ברורה סימן תרצב ס"ק טז) דהוי כספק דאורייתא ולחומרא, ולפי זה גם בנידון דידן, אם ננקוט דהוי כדאורייתא הרי שיש להצריך שיביא שתי שערות, אך אם הוי כדרבנן סומכים על החזקה שהביא שתי שערות.
ואמנם בעיקר הטעם שלא מהניא חזקה דרבא לגבי דאורייתא נסתפק בשב שמעתתא (שמעתתא ה פרק ז), אם הטעם הוא משום שכל חזקה זו אינה אלא מדרבנן ולכן אינה מועילה בדאורייתא, או שודאי חזקה דאורייתא היא, אלא שהחמירו בדאורייתא שכל שאפשר לברר חייב לברר.
ועיין בביאור הלכה (סימן לט ד"ה או קטן) שהביא מחלוקת האחרונים בקטן שכתב פרשיות של תפילין, ומבואר שם שדעת הנודע ביהודה ופרי מגדים שהיא חומרא בדאורייתא משום שאפשר לברר, אכן דעת רעק"א שכל חזקה זו מועילה רק מדרבנן.
ובאחיעזר (חלק ג סימן עג) נסתפק אם סומכים על חזקה שליח עושה שליחותו במשלוח מנות, ומשמע בדבריו שיסוד הנידון הוא אם הטעם שחזקה זו אינה מועילה בדאורייתא היינו מן הדין, או רק כחומרא שכל שאפשר לברר צריך לברר, ונקט שם שאם היא חומרא בדאורייתא שהצריכו בירור, אפשר לומר שבדברי קבלה לא החמירו. ולפי זה נמצא שגם כאן בדין בן י"ג שנה, אם הטעם שלא מועילה חזקה דרבא בדאורייתא היינו כמבואר בנודע ביהודה ופרי מגדים, משום שהצריכו בירור, יתכן לומר שבדברי קבלה לא החמירו. אבל אם הטעם הוא כמבואר ברבי עקיבא איגר שחזקה זו עיקרה מדרבנן, הרי שגם בדברי קבלה אי אפשר לסמוך על החזקה וצריך לברר שהביא שתי שערות. ועיין שם בביאור הלכה שהניח דין זה בצריך עיון לדינא.
אלא שכל נידון האמור הוא רק לגבי אנשים ולגבי קריאת המגילה ביום, שחיוב קריאת המגילה לאנשים ביום הוא מדברי קבלה, אבל לגבי נשים כתב הטורי אבן )מגילה ד, א( שחייבות רק מדרבנן [משום שאף הן היו באותו הנס], ובזה יוכל לסמוך על החזקה להוציאן, ואמנם בתוספות רבי עקיבא איגר למשניות (מגילה פרק ב משנה ד) חלק על הטורי אבן בזה, ודעתו שנשים חייבות מדברי קבלה כמו אנשים.
ולהלכה למעשה נראה, שבלילה יכול בן י"ג להוציא בין גברים ובין נשים, וביום ניתן לסמוך על דעת הטורי אבן, ובצירוף כל אותן שיטות שקריאת המגילה דינה כספק דרבנן, או שאפשר לסמוך על החזקה בדברי קבלה, ולכן יכול בן י"ג להוציא נשים ידי חובתן, ובגברים יש לעיין.
חינוך קטנים למקרא מגילה
ב.
כתב השולחן ערוך (סימן תרפט סעיף א) "ומחנכין את הקטנים לקרותה". ויש להסתפק מאיזה גיל יש לחנכו, האם מגיל שיודע לשמוע את כל המגילה [שזהו בדרך כלל גיל הקרוב לבר מצווה], או מגיל שיודע לקרוא את כל המגילה באופן שיוצאים בו ידי חובה לכתחילה [בגיל 10-11 לפום חורפיה].
ולמעשה יש להחמיר לחנכו מגיל שיכול לקרוא את כל המגילה בשלימות.
[1]
בתרומת הדשן (סימן קח) ובשולחן ערוך (סימן קמו סעיף ב) נקטו שהוא חיוב מן התורה לקרוא בספר תורה ובעשרה, ועיין שער הציון (סימן תרפה ס"ק ה) שכתב 'איני יודע שום מקור לזה'. ובתוספות ברכות (יג, א) ובריטב"א מגילה יז, א) נקטו שמדאורייתא חייב לקרוא אך איו צריך דוקא עשרה. והרשב"א (ברכות שם) כתב שצריך לקרותה מתוך חומש, ורבנן הצריכו ספר ועשרה.
[2]
כן היא דעת הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה הלכה ה), והרמב"ן (פרשת כי תצא).
[3]
כן מבואר במשנה ברורה (סימן תרפה ס"ק טז). [ועיין בכל זה בעניינים בהרחבה בסוף הספר].
[4]
עיין ביאור השיטות בזה בהרחבת דברים בסוף הספר.
[5]
ובכך יצאו את דעת הט"ז (סימן תרפה ס"ק ב) שאין יוצאים ידי חובה בלא שמיעת הברכות.
[6]
שבכך ירוויחו לכל הפחות ברכה שלאחריה.
[7]
שבכך הקריאה היא בפני עשרה, אך לדעת התורת רפאל (חלק א סימן ב) והמשיב דבר (חלק א סימן טז) עברו באיסור לקרוא קריאת רשות בלא ברכה.
[8]
משנה ברורה (סימן תרפו ס"ק ב).
[9]
שולחן ערוך (סימן תרפו סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ד).
[10]
משנה ברורה (שם).
[11]
ביאור הלכה (סימן תריז סעיף ד ד"ה יולדת).
[12]
משנה ברורה (סימן תקנ ס"ק ה), ועיין בתוספתא (תענית פרק ב הלכה יד) ששם מקור הדין, דמשמע שגם תענית אסתר בכלל.
[13]
שולחן ערוך (סימן תרפו סעיף ב).
[14]
שולחן ערוך (סימן תקסד סעיף א) ומשנה ברורה (שם ס"ק ג וס"ק ד).
[15]
רמ"א (שם) ומשנה ברורה (שם ס"ק ה) ושער הציון (ס"ק ז).
[16]
עיין שולחן ערוך (סימן תקנ סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ו) ושער הציון (ס"ק ח, ט), ודין בעל נפש יחמיר אינו שייך בתענית אסתר, ובלקט יושר (עמוד 157 ) מבואר שהתרומת הדשן היה מספר עצמו בתענית אסתר.
[17]
משנה ברורה (סימן תקסז ס"ק יא) שמותר במקום צער, ותענית אסתר קילא טפי.
[18]
רמ"א (סימן תרצד סעיף א).
[19]
משנה ברורה (שם ס"ק ד).
[20]
לוח ארץ ישראל.
[21]
קיצור שולחן ערוך (סימן קמא סעיף ה) ומנהגי חתם סופר החדש (תומר דבורה ט, ד).
[22]
כדעת המגן אברהם שהביא המשנה ברורה (שם).
[23]
רמ"א (סימן תרצד סעיף א).
[24]
עיין דרך אמונה (הלכות מעשר שני פרק ד הלכה יד ביאור ההלכה ד"ה מי).
[25]
כף החיים (סימן תרצד ס"ק כ).
[26]
משנה ברורה (סימן תרצד ס"ק ה).
[27]
כף החיים (סימן תרצד ס"ק כז) בכדי לזכות לכפרה, שנאמר לכפר על נפשותיכם.
[28]
משנה ברורה (שם).
[29]
ערוך השולחן (סימן תרצד סעיף ח) ועיין כף החיים (שם ס"ק כא וס"ק כב).
[30]
באר היטב (סימן תרצד ס"ק ב).
[31]
שולחן ערוך (סימן תרפח סעיף ה) ומשנה ברורה (ס"ק יב).
[32]
חזון איש (סימן קנב ס"ק ו).
[33]
עיין משנה ברורה (סימן תרפח ס"ק יב) שדעתו נקבעת בשעת היציאה, וחזון איש (שם) שדעתו נקבעת בשעת שקיעת החמה.
[34]
כמו שיתבאר בסמוך סעיף ד.
[35]
כדעת המשנה ברורה הנ"ל שכל שהיתה דעתו בעת הנסיעה חייב.
[36]
כאמור לעיל בין לדעת המשנה ברורה ובין לדעת החזון איש בזה לא היתה דעתו להיות בן עיר.
[37]
לחוש לדעת הסוברים שעיקר הזמן הקובע לדעתו הוא בעת עלות השחר, עיין חמד משה (סוף סימן תרפח), טורי אבן (מגילה יט, א ד"ה ולרא"ש), ראש יוסף (שם), ומחזיק ברכה (סימן תרפח אות ג) בשם הרמ"ע מפאנו.
[38]
חזון איש (שם), ועיין פרי מגדים (סימן תרפח משבצ"ז ס"ק ו).
[39]
עיין פרי מגדים שם בשם הירושלמי.
[40]
(שם).
[41]
שולחן ערוך (סימן תרפח סעיף ה).
[42]
עיין ביאור הלכה סימן תרפח סעיף ה ד"ה בן עיר).
[43]
עיין שו"ת הרשב"א (חלק ג סימן תיד), וחזון איש (שם).
[44]
שכן לא היה שם בתחילת זמן החיוב, ופשוט.
[45]
סימן תרצה (ס"ק ג).
[46]
שולחן ערוך (סימן תרצג ס"ק ב).
[47]
שולחן ערוך (סימן רלו סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ז) ושער הציון (ס"ק ד).
[48]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרפב סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ד, ה).
[49]
סימן תרפח (ס"ק יז), סימן תרצג (ס"ק ו).
[50]
סימן תרפח (ס"ק כג), סימן תרצג (ס"ק טז).
[51]
לוח ארץ ישראל, וכן נהג החזון איש.
[52]
שולחן ערוך (סימן תרצג סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק א).
[53]
רמ"א (סימן תרצב סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק יד, טו).
[54]
משנה ברורה (שם ס"ק טז).
[55]
משנה ברורה (סימן תרצב ס"ק טו) שדינה כדין קריאת שמע המבואר לעיל (סימן רלה סעיף ב).
[56]
שולחן ערוך (סימן תרפט סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק א), רמ"א (סימן תרצה סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק כה).
[57]
משנה ברורה (סימן תרצב ס"ק יד) מהפרי חדש והגר"א שקודם צאת הכוכבים אינו יוצא ידי חובתו.
[58]
שולחן ערוך (סימן תרפז סעיף א).
[59]
שולחן ערוך (סימן תרצ סעיף יז) ומשנה ברורה (ס"ק נה, נו), ועיין שער הציון (ס"ק נ) שהביא מהפרי מגדים שגם יחידים פושטים כאגרת, אך עיין ארחות רבינו (חלק ג עמוד מג) שנהגו שיחידים אינם פושטים כאגרת.
[60]
שולחן ערוך (סימן תרצ סעיף יד) ומשנה ברורה (ס"ק מח).
[61]
משנה ברורה (סימן תרצ ס"ק א) ושער הציון (ס"ק א).
[62]
שולחן ערוך (סימן תרצ סעיף א) כף החיים (שם ס"ק א).
[63]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרצב סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק א, ב).
[64]
מגן אברהם (סימן תרצב ס"ק א).
[65]
פרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק א) חיי אדם (כלל קנה סעיף כז) וקיצור שולחן ערוך (סימן קמא סעיף יב).
[66]
ביאור הלכה (סימן תרצב סעיף א ד"ה ושהחיינו).
[67]
משנה ברורה (סימן תרצב ס"ק י, וסימן תקפה ס"ק ה).
[68]
רמ"א (סימן תרפט סעיף ב) ומשנה ברורה (סימן תרצב ס"ק יא), ושער הציון (סימן תרפט ס"ק טז).
[69]
עיין מחזיק ברכה (סימן תרפט ס"ק ד), כף החיים (סימן תרפט ס"ק יט).
[70]
שולחן ערוך (סימן תרצב סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ט).
[71]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרצב סעיף א) וביאור הלכה (ד"ה אלא).
[72]
פרי מגדים (סימן תרצג משבצ"ז ס"ק א), ובכף החיים (סימן תרצ ס"ק קכד), "שלא לאבד ברכה היקרה הזו".
[73]
רמ"א (שם).
[74]
רמ"א (סימן קמז סעיף א) ומשנה ברורה (שם ס"ק ג, ד), ועיין בגדי ישע (שם)
שכתב 'ויש תימה גדולה על העולם שלא נהגו כן ]במגילת אסתר['.
[75]
עיין ביאור הלכה (סימן קסד סעיף ב ד"ה לחזור).
[76]
מועד לכל חי (סימן לא אות פח).
[77]
משנה ברורה (סימן תרצג ס"ק ו).
[78]
שולחן ערוך ומשנה ברורה (שם) ועוד במשנה ברורה (סימן תרצ ס"ק יט וס"ק נא).
[79]
שולחן ערוך (סימן תרפט סעיף ב) ומשנה ברורה (שם ס"ק ה) משום פרסומי
ניסא. ואמנם הכרעת המשנה ברורה וביאור הלכה (שם ד"ה חרש) שיצא ידי חובתו, אך לכתחילה ודאי שיש להיזהר בזה.
[80]
עיין בית יוסף (סימן תרצב) שהובא במשנה ברורה (שם ס"ק ט) דאם שח באמצע קריאת המגילה לא יצא, 'מפני שבעודו שח לא ישמע מה שהקורא קורא', ומשמע שאם אכן שמע יצא אף ששח באמצע.
[81]
שו"ת ארץ צבי (חלק א סימן מה), וכתב לדקדק כן מדברי המגן אברהם (סימן תרצ ס"ק טו).
[82]
משנה ברורה (סימן תרצב ס"ק טז) ושער הציון (ס"ק כז).
[83]
משנה ברורה (סימן תרפט ס"ק יט), ועיין חזון איש (או"ח סימן קנה ס"ק ב) שאין זה מגרע במעלת הציבור.
[84]
משנה ברורה (סימן תרפט ס"ק ה).
[85]
עיין משנה ברורה (סימן תרצ ס"ק יג) סימן תרפט סק"ה.
[86]
משנה ברורה (שם).
[87]
משנה ברורה (סימן תרפט ס"ק ה, וסימן תרצ ס"ק יט).
[88]
משנה ברורה (סימן תרצ ס"ק ו, ז).
[89]
שם.
[90]
כמבואר בשער הציון (סימן תרצב ס"ק יא).
[91]
דברכות אין מעכבות בדיעבד, (שולחן ערוך סימן תרצב סעיף א). ואמנם דיש לעיין בזה מהמבואר במשנה בתרומות (פרק א משנה ו) דערום לא יתרום.
[92]
משנה ברורה (סימן תרצ ס"ק נב).
[93]
שם.
[94]
רמ"א (סימן תרצ סעיף יז) ומשנה ברורה (ס"ק נח, וסימן תרפט ס"ק טז).
[95]
כמבואר ברמ"א (סימן תרצ סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק טו, טז, יט).
[96]
הגהות חתם סופר (סימן תרצ סעיף טו), תולדות רי"ז מסלנט (עמוד מו) בשם הגר"ח מוואלז'ין.
[97]
עיין בגמרא נדרים (לז, ב).
[98]
עיין שולחן ערוך (סימן קמא סעיף ח).
[99]
סימן תרצ (סעיף יד).
[100]
משנה ברורה (שם ס"ק נא).
[101]
ביאור הלכה (סימן תרצ סעיף יד ד"ה אין מדקדקין).
[102]
שכן בדברי הפוסקים נזכר שתיבה מעכבת, ואפשר שאות אחת אינה מעכבת,
עיין משנה ברורה (סימן תרצ ס"ק יט וס"ק מח וסימן תרצב ס"ק ט).
[103]
עיין ערוך השולחן (סימן תרצ סעיף כ).
[104]
ביאור הלכה (סימן תרצ סעיף יד ד"ה אין). ועיין משנה ברורה (סימן לט ס"ק יד) שסתם ויש אומרים הלכה כסתם.
[105]
כמבואר בערוך השולחן (שם).
[106]
דרכי משה (סימן תרצה אות ג).
[107]
רמ"א (סימן תרצה סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק יא).
[108]
שולחן ערוך (סימן תרצג סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק ו).
[109]
מעשה רב (אות רנ).
[110]
כדי לקיים מצות 'זכור את יום השבת' המבוארת ברמב"ן על התורה (שמות פרק כ פסוק ח).
[111]
כדין אכילה קודם בדיקת חמץ, שולחן ערוך (סימן תלא סעיף ב), ועיין לקט יושר (עמוד 156 ) שטוב לשלוח מנות קודם האכילה.
[112]
שולחן ערוך (סימן תרצד סעיף א).
[113]
משנה ברורה (סימן תרצד ס"ק ג).
[114]
עיין משנה ברורה (סימן תרצד ס"ק ב, ג וסימן תרצה ס"ק כה). ועיין שערי תשובה (שם ס"ק א), בן איש חי (פרשת תצוה אות טו) וכף החיים (סימן תרצד ס"ק ז) שצריך שיעור ג' ביצים לכל אביון.
[115]
משנה ברורה (סימן תרצה ס"ק כב), ועיין ביאור הלכה (סימן תרצד סעיף א ד"ה לשני), וביאור הגר"א (סימן תרצה ד"ה ויש לשלוח).
[116]
עיין שולחן ערוך (יו"ד סימן רנט סעיף א) ופתחי תשובה (ס"ק ב), וכאן ודאי יש תועלת לעניים לקבל הכסף באופן מסודר ומכובד. ובפרט בזמננו שאין משמעות וערך לשטרות הכסף עצמן, ואין שום מניעה להחליף שטר בשטר.
[117]
כמבואר בהערה הקודמת שאין משמעות לשטרות הכסף עצמן.
[118]
משנה ברורה (סימן תרצד ס"ק ב וסימן תרצה ס"ק כז).
[119]
אור שמח (הלכות מגילה פרק ב הלכה טז) ומשמעות המשנה ברורה (סימן תרצה ס"ק כז).
[120]
רמ"א (סימן תרצה סעיף ד).
[121]
פרי מגדים (סימן תרצה א"א ס"ק יד) וכן הוא ביסוד ושורש העבודה (שער יב פרק ו) דצריך לחנכם, אך באשל אברהם (בוטשאטש, סימן תרצה) כתב שאין צריך.
[122]
חידושי רבי מאיר שמחה מגילה (ד, ב) וכן מטו בשם החזון איש. - למחוק את הנוסח המופיע בהערה.
[123]
עיין בספר 'תורת המועדים' על שונה הלכות (עמוד תיא) עדות הגר"ח קנייבסקי בשם החזון איש, ושם הוסיף שכן הוא גם לעיכובא.
[124]
ספר מקור חיים לבעל החוות יאיר (סוף סימן תרצד).
[125]
ערוך השולחן (סימן תרצד סעיף ג), וכן משמע בלשון השולחן ערוך (שם סעיף א) שכתב החיוב נתינה 'לעניים'.
[126]
שולחן ערוך (סימן תרצה סעיף ד), ומשנה ברורה (ס"ק כ).
[127]
משנה ברורה (שם).
[128]
עיין ראש יוסף מגילה (ז, א).
[129]
רמ"א (סימן תרצה סעיף ד).
[130]
פרי מגדים (סימן תרצה א"א ס"ק יד) וכף החיים (שם ס"ק נז) שיש מצוה לחנכם בזה.
[131]
סימן תרצה (ס"ק יח).
[132]
סימן מד.
[133]
אשל אברהם (בוטשאטש, סימן תרצה).
[134]
מקור חיים (לחוות יאיר סימן תרצד ס"ק ג).
[135]
גיטין (כב, ב).
[136]
שעדיין אין זה כלי סעודה, עין שולחן ערוך ורמ"א (יו"ד סימן קכ סעיף ח) ובט"ז שם (ס"ק י).
[137]
עיין ט"ז (שם), ובחתם סופר (שם).
[138]
ומצטרף לזה מה שמשתמש בכלי לצורך הנחת משלוח המנות, ולכן אין לחוש לכך שהמקבל אינו צריך כלל לכלי זה וירצה להחליפו באחר, ולטבול עם ברכה ולהשתמש בעצמו פעם אחת אין הדבר פשוט כל כך לדעת הפרי חדש (שם ס"ק כג).
[139]
מקור דין זה הוא בגמרא במגילה (ז, ב), 'אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי'. ונחלקו רש"י והר"ן בפירוש דברי הגמ', ברש"י כתב, 'זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו'. ואולם הר"ן פירש, 'שלא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו והיו שולחין
כל סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיים משלוח מנות'. ובט"ז (סימן תרצה ס"ק ה) כתב שהטעם שלא פירש רש"י כהר"ן, משום שאדם המחזיר לחבירו משלוח מנות אחר שקבל ממנו, הרי הוא כפורע חוב, ואינו מקיים בכך מצות משלוח מנות. ואמנם בשולחן ערוך (שם סעיף ד) העתיק להלכה כדעת הר"ן, ובשער הציון (שם ס"ק כט) כתב שלא העתיק את דברי הט"ז כיון שאין להחמיר כדעת רש"י, להלכה אין חוששים לשיטה זו.
[140]
כאמור בהערה הקודמת הכרעת השולחן ערוך (סימן תרצה סעיף ד).
[141]
עירובין (לב, א), אחיעזר (חלק ג סימן עג).
[142]
עיין טורי אבן מגילה (ז, א).
[143]
עיין מועד לכל חי (פרק לא סעיף פו), ובבן איש חי (פרשת תצוה אות טז), וכף החיים (סימן תרצד ס"ק יב), שכתבו שאינו יוצא ידי חובה, ומאידך בערוך השולחן (סימן תרצה סעיף יח) כתב שיוצא ידי חובה.
[144]
שכל עיקרה של מצוה בכדי שיהיה לכל אחד די צורכו לקיים את הסעודה (תרומת הדשן סימן קיא).
[145]
בביאור הלכה (סימן תרצה סעיף ד ד"ה או) הביא את דעת הפרי מגדים שצריך לשלוח בשני הימים, ודלא כהפרי חדש ששולח רק בפורים דפרזים, וכן פסק בכף החיים (סימן תרפח ס"ק כג) בשם האריז"ל.
[146]
שולחן ערוך (סימן תרצו סעיף א).
[147]
שולחן ערוך ורמ"א (שם).
[148]
עיין משנה ברורה (שם ס"ק ג וס"ק ו).
[149]
ביאור הלכה (סימן תרצו סעיף א ד"ה אין).
[150]
רמ"א (סימן תרצה סעיף ב).
[151]
שולחן ערוך (סימן תכט סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק א, ב).
[152]
משנה ברורה (סימן תרצה ס"ק ח).
[153]
כפי שיתבאר להלן.
[154]
רמב"ם (הלכות מגילה פרק ב הלכה טו) ועיין שולחן ערוך (סימן תרצו סעיף ז) ובמגן אברהם (ס"ק טו) ובפרי מגדים (שם), וצריך עיון מהמבואר בגמרא בחולין (פג, א) דמשמע שאין חיוב, ובמשנה ברורה (סימן תקכט ס"ק יט) כתב שיש חיוב לאכול בשר.
[155]
שו"ת מהרש"ל (סימן מח).
[156]
מגן אברהם (סימן תרצה ס"ק ט), וכן הביא בשערי תשובה (ס"ק א) בשם אחד קדוש.
[157]
סימן תרצה (סעיף ב).
[158]
שכן עיקר מצות סעודה בשחרית כמבואר במשנה ברורה (ס"ק ט), ועיין רמ"א (סעיף ב).
[159]
שולחן ערוך (סימן תרצה סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק טז).
[160]
משנה ברורה (ס"ק טו).
[161]
סימן תרצו (סעיף ח).
[162]
משנה ברורה (שם ס"ק ל).
[163]
רמ"א (סימן תרצה סעיף ב).
[164]
חיי אדם (כלל קנה סעיף ל) הובא בביאור הלכה (סימן תרצה ד"ה עד דלא ידע).
[165]
עיין משנה ברורה (סימן קפה ס"ק ו) שלכתחילה יזהר לברך קודם שיגיע לידי כך.
[166]
רמ"א (סימן צט סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ט).
[167]
שם (סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק יז).
[168]
משנה ברורה (סימן צט ס"ק יא, וסימן קפה ס"ק ו).
[169]
כמבואר ברמב"ם (הלכות מכירה פרק כט הלכה יח), ובשולחן ערוך (חו"מ סימן רלה סעיף כב).
[170]
משנה ברורה (סימן קפה ס"ק ו, וסימן צט ס"ק יא), ועיין רמב"ם (הלכות נזירות פרק א הלכה יב).
[171]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרצו סעיף ד).
[172]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרצו סעיף ו) ומשנה ברורה (ס"ק יז, יט, כ, כב).
[173]
חיי אדם (כלל קנה סעיף לז) וקיצור שולחן ערוך (סימן קמב סעיף ז).
[174]
שו"ת כתב סופר (סימן קמא).
[175]
שולחן ערוך (סימן תרצה סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק י), ועיין כף החיים (שם ס"ק כג) שכן הוא גם על פי הקבלה.
[176]
על פי דברי הרמ"א (סימן תרצה סעיף ב) שיש מצוה להרבות בשמחה בב' הימים, ועוד שהרי זה כסעודת ברית שמותרים כולם להשתתף.
[177]
שולחן ערוך (סימן רעא סעיף ד), ומשנה ברורה (ס"ק יח וס"ק כא).
[178]
משנה ברורה (סימן תרצה ס"ק טו).
[179]
משנה ברורה (סימן רעא ס"ק כא, וסימן תרצה ס"ק טז).
[180]
עיין כף החיים (סימן רעא ס"ק כב).
[181]
עיין שולחן ערוך (סימן רעא סעיף ו).
[182]
משנה ברורה (סימן רעא ס"ק כא).
[183]
הרי הוא באמצע סעודה, ואמנם בדעת תורה למהרש"ם (סימן רעא סעיף ד) כתב שלכתחילה יש להחמיר ליטול ידיו בלא ברכה.
[184]
משנה ברורה (שם ס"ק יח).
[185]
שער הציון (סימן רעא ס"ק מג).
[186]
משנה ברורה (שם ס"ק לה).
[187]
משנה ברורה (סימן תרצה ס"ק טו).
[188]
שולחן ערוך (סימן תרפח סעיף ו).
[189]
משנה ברורה (שם ס"ק יז).
[190]
כדי לחוש לדעת הכנסת הגדולה (סימן תרצה הגהות טור אות ד) והחזון איש (או"ח סימן קנה) שדין משלוח מנות בפורים המשולש הוא ביום ו'.
[191]
(סימן תרפח (סעיף ו).
[192]
עיין כף החיים (שם ס"ק מה).
[193]
כף החיים (סימן תרפח ס"ק מח, וסימן תרצו ס"ק יא).
[194]
שולחן ערוך (שם).
[195]
משנה ברורה (סימן תרפח ס"ק טז).
[196]
עיין משנה ברורה (שם ס"ק יח) ושער הציון (ס"ק ל).
[197]
שערי תשובה (ס"ק ז), ועיין בגמרא ביצה (יד, ב) ובשולחן ערוך (סימן תקטז).
[198]
עיין שולחן ערוך (סימן תרצה סעיף א).
[199]
משנה ברורה (ס"ק יח).
[200]
כדעת הרשב"א והריטב"א (מגילה ה, א) והרא"ש (מגילה פרק א סימן ו), שצריך עשרה לעיכובא. ועיין משנה ברורה (סימן תרצ ס"ק סא) ושער הציון (ס"ק נט).
[201]
ידועה דעת הגר"ח והגרי"ז שדין עשרה האמור כאן הוא כדין צירוף עשרה, והחזון איש (סימן קנה ס"ק ב) נחלק שאין זה דין עשרה אלא רק דין פרסומי ניסא, ולדעת החזון איש אפשר להקל בעשר נשים, ועיין בלוח ארץ ישראל שהצריך שיהיו עשרה המצטרפים למנין.
[202]
רש"י מגילה (ה, א), ועיין מרומי שדה (שם), וראש יוסף (שם), וחמד משה (סימן תרצ' ס"ק ח), ואור שמח הלכות מגילה פרק א), וחזון איש (שם) בדעת הרמב"ם.
[203]
עיין נימוקי או"ח (סימן תרפח אות ו) שאין להתענות בו תענית הרשות.
[204]
כדין בן עיר שהלך לכרך ודעתו לחזור קודם עלות השחר, שולחן ערוך (סימן תרפח סעיף ה).
[205]
כדין בן כרך שדעתו לילך לעיר שאינו מתחייב עד שיגיע לעיר.
[206]
עיין חזון איש (סימן קנב ס"ק ב), אם סגי במה שעקר לט"ו לבד.
[207]
חזון איש (שם).
[208]
סימן תרפח (ס"ק יז, וכן בסימן תרצג ס"ק ו).
[209]
שם.
[210]
פרשת תצוה.
[211]
בביאור הלכה (סימן תרצה סעיף ד ד"ה או) הביא שיטת הפרי מגדים שישלח מנות גם בט"ו (ט"ז), ודלא כהפרי חדש ששולח רק בי"ד. וכן פסק בכף החיים (סימן תרפה ס"ק כג) בשם האריז"ל.
[212]
כדין נוסע מעיר לכרך קודם זמן החיוב, שולחן ערוך (סימן תרפח סעיף ה).
[213]
כמבואר בהקדמה להסתפק בביאור דברי הירושלמי.