דיני הביעור וזמנו
דיני הביעור וזמנו
דין ביעור
כתוב בתורה "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" (ויקרא כה, ו-ז) ומזה נלמד שפירות שביעית צריך לבערם בזמן הביעור (עיין פסחים נב:).
נחלקו הראשונים מה הוא ביעור, שיטת הרמב"ם (פ"ז משמיטה ויובל) שהוא שריפה וצריך לשרוף את פירות השביעית בהגיע זמן ביעורם, ושיטת רוב הראשונים שהוא הפקר, וכן ההלכה, ויש מהספרדים שמחמירים כשיטת הרמב"ם ואינם משתמשים בפירות שביעית אחר זמן הביעור.
כשמגיע זמן הביעור יש להוציא את הפירות שהם יתרים
על שיעור מזון שלש סעודות לרשות הרבים, ויאמר בפני שלשה שפירות אלו הם הפקר.
אם אינו יכול להוציא את הפירות לרחוב יוציאם לחדר מדרגות ושם יפקירם, ואם אינו יכול להוציאם אף לשם, יפקירם בביתו בפני שלושה.
את ההפקר יש לעשות בפני שלושה, ולכתחילה יש להקפיד ששנים מהם יהיו כשרים לעדות והשלישי יכול להיות אף אשה או קטן.
יכול להפקיר אף בפני שלושה מאוהביו שיודע שלא יזכו בפירות.
את ההפקר יש לעשות בעצמו ולא על ידי שליח, אך אפשר שהשליח יוציא את הפירות לרשות הרבים והבעלים יפקיר במקום שבו הוא נמצא לפני שלושה, ויאמר שהפירות שבמקום פלוני הפקר הם. ויש אפשרות נוספת שיקנה את הפירות לאדם אחר בקנין סודר או אודיתא וזה שקנה את הפירות יפקירם בפני שלושה.
לאחר הביעור רשאי כל אחד לזכות בפירות אלו, ואף הבעלים, ואף יותר ממזון שלש סעודות, אבל אם הם פירות שספק מתי זמן ביעורם אפשר לקחתם לבית אבל יש לכוון שלא לזכות בהם בנתיים.
שיעור שלש סעודות
חישוב שיעור שלש סעודות הוא לכל אחד מבני הבית בנפרד, וכן יכול לחלק לידידיו ואוהביו מזון שלוש סעודות, אך לא ישאירם בביתו אלא יחלק בפועל.
חישוב כמות המזון לשלש סעודות משתנה לפי סוג הפרי או הירק. למשל: תפוח אדמה שלפעמים אדם אוכל בסעודתו רק תפוחי אדמה, מחשבים שלש סעודות שבכל סעודה אוכל בה רק תפו"א. אבל אם הפרי הוא תפוח עץ שאין רגילות לאכול אותו בפני עצמו, מחשבים תפוח אחד לכל אדם לסעודה.
מזון שלוש סעודות ביין הוא שלוש רביעיות הלוג לכל סועד מבני הבית, ובערב פסח הוא חמש רביעיות הלוג [לארבע כוסות וכוס אחת נוספת].
מאכל חריף משערים לפי דרך אכילתו בתערובת בשלוש סעודות.
לאחר שביער את היותר ממזון שלוש סעודות, יכול לאכול את שלושת הסעודות שהשאיר אף לאורך ימים רבים.
אפילו יש לו הרבה פירות שישית ואינו זקוק לפירות שביעית, מ"מ אם יש לו פחות ממזון שלוש סעודות בפירות שביעית אינו צריך לבער. [כגון בערב פסח בזמן הביעור, מי שיש לו ארגז שלם של יין שישית, ועוד יש לו שני בקבוקים של יין של שביעית שנצרכים כולם ליו"ט ראשון של פסח – שהוא פחות ממזון שלוש סעודות לו ולמשפחתו - אין צריך לבער את היין].
הדברים החייבים בביעור
הדברים החייבים בביעור הם מאכלים הקדושים בקדושת שביעית בין מאכל אדם בין במאכל בהמה.
תבשיל שהתבשל עם מאכל הקדוש בקדושת שביעית, אם יש בו טעם מהמאכל צריך לבער אף את התבשיל.
פרות וירקות טריים, לא מצוי שבזמן הביעור יהיה יותר ממזון לשלוש סעודות לו ולבני ביתו, והדבר מצוי בעיקר בפירות הנשמרים כגון תפוח אדמה וגזר, קופסאות שימורים ויין של אוצר בית דין.
דין פירות אוצר בי"ד ונכרי בביעור
פירות אוצר בי"ד, אם נמצאים בזמן הביעור ברשות האוצר בי"ד, אין הפירות צריכים ביעור, ואם קנה אותם מהאוצר לאחר שעבר זמן הביעור - אין צריך לבער.
ואם קנה פירות של אוצר בי"ד לפני זמן הביעור או בזמן הביעור המסופק, כשמגיע זמן הביעור - או הוודאי או המסופק - צריך לבערם.
יש מבני ספרד החוששים לשיטת הרמב"ם שאף פירות אוצר בי"ד צריכים ביעור, וכן חוששים לשיטתו שביעור היינו שריפה, ואינם אוכלים פירות אוצר בי"ד בפרט לאחר זמן הביעור.
לדעת רבים מהפוסקים נוהגת קדושת שביעית בפירות נכרי, ולדעת מרן החזו"א כולם צריכים לנהוג כן, ונחלקו הפוסקים האם לשיטות אלו יש גם דין ביעור בפירות נכרי, ולהלכה נוקטים שיש בהם דין ביעור, אך אם לא ביער בשוגג יעשה שאלת חכם.
אף שכאמור יש מבני ספרד שחוששים לשיטת הרמב"ם שביעור היינו שריפה, אבל בפירות נכרי סוברים שדי להם בהפקר [עי' כפות תמרים יומא פג' ושו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ג) שיטת הר"ש הזקן].
פירות וירקות [נכרי] שנמכרים על ידי כתב שליחות של הצרכנים, ועדיין לא הגיעו ליד הצרכנים, בזמן הביעור פטורים מלבערם, אבל לאחר שיגיעו ליד הצרכן – צריך לבערם.
זמן הביעור
זמן הביעור הוא בזמן שנגמרו הפרות בשדה, וברוב סוגי הפירות זמן הביעור הוא בשנה השמינית. זמן הביעור במשקה היוצא מן הפרי - כזמן ביעור הפרי.
פרי שזמן ביעורו בשבת או ביו"ט - יבערו מבעוד יום, ואם לא הספיק יבערו בשבת ויו"ט עצמם.
תאריכי ביעור שהוזכרו בגמרא
תאנים זמן ביעורם הוא בחנוכה. תמרים בפורים. ענבים ויין זמן ביעורם הוא בפסח, ולשיטת רוב הפוסקים הוא
בערב פסח, וי"א שהוא בערב שביעי של פסח, ולכן יש לבערם בערב פסח [שכח ולא ביער בערב פסח יבערם בערב שביעי של פסח, ואם לא ביער אף בערב שש"פ - נאסרו]. זיתים ושמנים זמן ביעורם בשבועות – כל אלו בשנה השמינית [פסחים נג].
שאר הפירות והירקות - יש לברר בכל פרי וירק מתי זמן ביעורו, והזמנים מתפרסמים בלוחות הביעור.
פירות שספק מתי הוא זמן ביעורם, יוציא הפירות מחוץ לביתו ויפקירם בפני שלושה ויחזירם לביתו, ויתכוון שלא לזכות בהם. ואם לוקח פירות מסופקים מידי אוצר בי"ד, יתכוון שלא לזכות בהם עד שעת האכילה, או שיעבור בודאי זמן הביעור.
דין פירות שלא נתבערו
פירות שהגיע זמן ביעורם, צריך לבער כל שהוא יותר על מזון שלש סעודות, ואם לא ביער נאסרו הפירות, וצריך לאבדם מן העולם ע"י קבורה, ובמשקין - שפיכה וכיו"ב.
פירות שלא ביערו אותם בשוגג נחלקו הפוסקים האם הם נאסרים, ולהלכה נוקטים להחמיר שהם נאסרים, ואף אם הפקירם מיד שנודע לו שעבר זמן הביעור אין הדבר מועיל.
כאמור, פירות שלא ביערו אותם בזמן הביעור נאסרו לכל ולא יועיל להפקירם כעת, אך בפירות שזמן ביעורם מסופק - נאסרים הפירות רק לאחר שעבר זמן הביעור בודאי.
פירות שהיו בזמן הביעור ברשות אוצר בי"ד או ברשות נכרי – אינם נאסרים, אך יש בזה חילוק, שפירות שהיו באוצר בית דין בזמן הביעור - אף לאחר שהגיעו ליד הקונה אין צריך לבערם, אך פירות שהיו ביד נכרי בזמן הביעור – שכשמגיעים אחר כך ליד הקונה – עליו לבערם.
פירות שביעית אוצר בי"ד פטורים מביעור כשהם ביד הבי"ד, אבל אם הם נמצאים כבר ברשות המקבלים – בזמן הביעור חייבים בביעור, חוץ ממזון שלוש סעודות שיכול להשאיר אצלו.
כשמתארח אצל מי שאינו נוהג קדושת שביעית בפירות נכרי יכול לאכול עמו אף לאחר זמן הביעור, ואף שהמארח לא הפקיר יכול האורח להפקירם לפני שלושה, ואף בבית המארח, ואף בשבת.
קנה מגוי פירות שהיו ברשות הגוי בזמן הביעור, צריך לבערם כשמגיעים לרשות הישראל, לא ביערם ביום הקניה - יש להקל לבערם אף אחר כך.
כלים שבושלו בהם פירות שביעית שלא נתבערו בזמן הביעור – יש להגעילם.
קיבל מתנה יין של שביעית שעבר זמן הביעור שלו מאדם שאינו שומר תורה ומצוות - צריך לקוברו באדמה (ומצוי הדבר במשלוחי מנות בשנים שאחר השמיטה), אם אין אפשרות לקבור באדמה יש מקילים להשאיר את הבקבוק פתוח עד שהיין יתקלקל.
דינים נוספים
אף לאחר הביעור לא פוקעת קדושת שביעית מהפירות ויש בהם את כל דיני שביעית, ואף שקיים בהם מצות ביעור.
