דיני אכילת פירות שביעית

דיני אכילת פירות שביעית

אכילה והנאה מפירות שביעית

פירות שביעית מותרים לא רק באכילה אלא אף בשאר הנאות שהם לצורכי האדם, אם יש בהם שני תנאים: הראשון - שהנאתו וביעורו שווה, והשני - שהנאה זו שווה לכל אדם [סוכה מ, ב"ק קב].

התנאי הראשון – 'שהנאתו וביעורו שווה' - בא למעט כיבוס בפרי של שביעית - כגון שימוש בלימון להסרת כתמים, שאין הנאתו וביעורו שווים שההנאה היא בבגד הנקי, והפרי כבר כלה לפני כן.

התנאי השני - שהנאה זו שווה לכל אדם, בא למעט רפואה, שאינה שווה לכל אדם.

מבואר במשנה בשביעית (פרק ח') ונפסק ברמב"ם (פרק ה' משמיטה ויובל) שפירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתיה ולסיכה ולהדלקת הנר ולצביעה ולאכול דבר שדרכו לאכול וכו'.

ומבואר שמותר לאכול פירות שביעית רק כדרך אכילתם. ומזה עולות כמה הלכות וכדלהלן.

ריסוק וטחינה - מותר לרסק פירות שביעית שדרך לרסקם, כגון: תפו"א, תפו"ע ואבוקדו, גזר ועגבניה, וכיוצ"ב.

מותר לרסק מאכלים לצורך חולה, זקן, וקטן, ואפילו פירות שאין דרך לרסקם לאדם בריא.

פירות וירקות שאין דרך לרסקם אסור לרסקם, אבל יכול לחתכם דק דק בסכין.

פירות וירקות שמותר לרסקם – מותר אף ריסוק גמור שמאבד בזה צורת הפרי.

מותר להכין ריבה מפירות שהרגילות לעשותה מהם, אפילו שמתרסקים לגמרי.

מותר לרסק בננות שעומדות להתקלקל [אם רגילים לעשות באופן זה] להכנת עוגה או גלידה כדי שיאכלו ולא יזרקו.

סחיטה - מותר לסחוט ענבים לעשות מהם יין ומיץ ענבים, וכן מותר לסחוט זיתים לעשות מהם שמן [תרומות פי"א מ"ג ורמב"ם פי"א מתרומות ה"ב והל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ג].

מותר לסחוט תפוזים ואשכוליות [חזו"א שביעית ס' כה, וטעמו שאף שאסור לעשות מאוכל משקה כי הוא נהפך לזעה וגוף הפרי נאבד, כאן מותר כיון שנחשב כריסוק הפרי שמותר כיון שיוצא גם גוף הפרי], ומי שקשה לו לשתות בלי סינון יש להקל אף לסנן.

פירות וירקות העומדים לסחיטה כגון גזר רימונים תפוחים וכדומה, יש להסתפק אם מותר לסוחטם [שיש לומר שכיון שהדרך לעשות כן אין זה זעה, ואף שאין כאן את הטעם האמור בסעיף הקודם שזה נחשב כריסוק הפרי], ומי שמיקל בזה יש לו על מה לסמוך.

פירות שאינם עומדים לסחיטה אסור לסוחטם. עבר וסחט מותר לשתותם [ואין לקנות ממי שעושה כן (בכורות כט')], אך יש לשמרו בקדושת שביעית.

קילוף פירות - מותר לקלף פירות וירקות שדרך לקלפם ואף שעל ידי זה מפסידים את הקליפה, כיון שכן הדרך לעשות, אך אסור לקלף פירות וירקות שאין רגילים לקלפם כיון שעל ידי הקילוף מאבד את הקליפה שנעשית לפסולת.

חי ומבושל - אסור לשנות מדרך אכילת הפרי (כגון הנאכל חי, מבושל, וכבוש). פירות וירקות שהדרך לאכול חי - יאכלם חיים, ואם מבושלים - יאכלם מבושלים. ואם דרכם בחי ומבושל יאכלם כרצונו.

מותר לבשל פירות וירקות של שביעית שרגילים לבשלם כדרך שמבשל בשאר שנים [וכן מותר להכין קומפוט וריבה מפירות שהרגילות בכך], אך פירות שרגילים לבשלם - אסור לאוכלם חיים, וכן להפך. עבר ובישל דבר שאין דרך לבשלו מותר לאוכלו.

אפיה, צליה, טיגון ובישול – נחשבים כולם לדרך בישול אחת, דהיינו שכל שדרכו בבישול - מותר בצליה, אפיה וטיגון, וכן להפך.

כבישה - פירות וירקות שאין דרך לכובשם - אסור לכובשם.

ירק שדרכו בכבישה, כגון מלפפון - אסור לבשלו [ואם יש דין כבוש כמבושל בשביעית - עיין מ"ר שביעית פ"ז מ"ז].

הלכות נוספות - מותר להכין גלידות וארטיקים ממיצים שנסחטו מפירות שביעית.

ירקות שדרך לאוכלם בתערובת כגון שום או בצל אסור לאוכלם שלא בתערובת, דהוי אכילה שלא כדרך.

צורת שימוש שרבים רגילים בה [באופן אכילת הפרי - חי או מבושל] אבל אין רוב אנשים שאוכלים כך, נחשב דרך אכילה.

רפואה - אסור להשתמש בפירות שביעית לצורך רפואה [אלא אם משתמש באופן שאין הפרי מתקלקל שאז מותר].

מאכל בהמה מותר להשתמש בו לצורך רפואת אדם אך לא לצורך רפואת בהמה.

אסור לגרגר ולפלוט חומץ של שביעית לרפואת שיניים, וכן אסור לטפטף שמן של שביעית לרפואת אוזניים, וכן אסור לבלוע שמן של שביעית אא"כ השמן מעורב באוכל, כגון בסלט וכדומה [ירושלמי פ"ח ה"ב].

מאכל שהתקלקל ואינו ראוי עוד למאכל אדם, יש אומרים שאם עדיין ראוי למאכל בהמה, אין לעשות ממנו רפואה לאדם.

סיכה בשמן של שביעית - מותר לסוך את הגוף בשמן זית של שביעית [ולא באמבטיה ובית הכסא] אך לא כשניכר שהוא לצורך רפואה. ולכן אין לשים שמן על תחבושת או צמר גפן, ובזמננו יש להסתפק אם מותר לסוך בשמן זית על גופו (עיין או"ח שכז').

יין של שביעית - מותר להכין יין ומיץ ענבים מענבי שביעית. ומותר לסנן יין מהשמרים אפילו כשמפסיד על ידי זה מעט מן היין.

אין מבשלים יין העשוי מענבי שביעית אבל מותר לפסטרו.

מותר לתת יין בעוגה או בתבשיל כשנותן טעם, אבל אם אין טעמו ניכר, יש להסתפק, ונראה שמותר אפילו לא ניכר טעמו.

אין למלאות כוס של ברכה על גדותיו אם הנשפך ילך לאיבוד.

דיני הפסד פירות שביעית

יין של שביעית בקידוש והבדלה אין לשפוך יין של שביעית בכוס הבדלה, כי היין הולך לאיבוד, ואין לכבות את הנר ביין הנשפך, אבל מותר להשתמש בו לקידוש.

יין של שביעית בליל הסדר אין להשתמש ביין של שביעית בליל הסדר בכוס השני מפני ששופכים ממנו בזמן אמירת עשרת המכות והרי זה הפסד יין שביעית.

שמן של שביעית בהדלקת נרות שבת וחנוכה מותר להשתמש בשמן של שביעית בהדלקת נרות שבת ויו"ט, אבל לא בהדלקת נרות חנוכה, מפני שאסור להשתמש לאורם.

שמן של שביעית בטיגון במחבת אם מטרת השמן רק כדי שהאוכל לא ידבק במחבת אסור, אבל אם מטרת השמן גם כדי לתת טעם מותר.

נתינת פירות לקטן מותר לתת לקטן פרי אע"פ שמפסיד חלק מהפרי, ושאריות מאכילתו של קטן צריך לשמור בקדושת שביעית.

יין בהפרשת חלה יש אומרים שאין לערב יין או שמן של שביעית בעיסה שחייבת בהפרשת חלה כיון שהחלק של הפרשת חלה הולך לאיבוד.

יין במאכלי חמץ ער"פ אין לערב יין ושמן של שביעית בתוך כמות גדולה של מיני מאפה לפני פסח באופן שיש סיכוי סביר שלא יסיימו לאוכלם לפני פסח.

נתינת פירות שביעית לבעלי חיים אסור להאכיל בעלי חיים מפירות שביעית הראויים למאכל אדם אף שאין מה לעשות בפירות [ופירות שנטעו במיוחד לצורך האכלת בעלי חיים, נחלקו בזה האחרונים, עי' מהרי"ט ח"א ספ"ג ופאת השולחן סי' כה].

פירות שביעית שנפסלו לאכילת אדם, מותר להאכילם לבעלי חיים [ירושלמי פ"ז ה"א חזו"א סי' יג וסי' יד].

קליפות תפו"א, בננה ומילון - אף שדבוק בהם מבשר הפרי - מותר לתנם לבעלי חיים כיון שאינם ראויים למאכל אדם.

מאכל בהמה יש בו קדושת שביעית אף שאינו ראוי למאכל אדם, ומותר להאכילו לבעלי חיים אף שחלקו נפסד.

טעם של פירות שביעית

מי בישול מים שבשלו בהם ירקות או פירות שביעית, יש לשומרם בקדושת שביעית [אם אין ששים כנגד הפירות או הירקות ואף כשיש שישים נגד אם פרי\ירק השביעית עביד לטעמיה]. אמנם מים שבשלו בהם תפו"א אין בהם קדושה משום שטעמם תפל.

מי כבישה מים שכבשו בהם מלפפונים או זיתים של שביעית כיון שלא רגילים להשתמש במים אלו, אין בהם קדושה.

עצמות עצמות שנתבשלו במרק שיש בו ירקות של שביעית, אם יש בהם מח והדרך לאוכלו או שנשאר עליהם מעט בשר - יש לנהוג בהם קדושת שביעית, אבל אם אין עליהם בשר ואין הדרך לאכול המוח שבתוכם - אין בהם קדושת שביעית.

בליעות בקדירה קדירה שנתבשלו בה פירות שביעית ובתוך 24 שעות בישל בה מאכל שאין בו קדושת שביעית יש להסתפק אם יש קדושת שביעית במאכל בגלל הטעם הנבלע בו, אך אם טועם מהמאכל ולא מרגיש שנבלע בו טעם הפרי שיש בו קדושת שביעית - אין צריך לנהוג בו קדושת שביעית.

דבר חריף דבר חריף שנחתך בסכין שבלע טעם פירות שביעית יש לצדד להקל מפני כמה ספיקות.

פח שמיטה

שאריות אוכל וקליפות הקדושות בקדושת שביעית, ישליכם בתוך שקית ניילון סגורה ויניחם בפח שמיטה מיוחד, ולא יערבם עם שאר האשפה מפני שהדבר גורם לכך שיתקלקלו במהירות, וכתיב 'לאכלה - ולא להפסד', שאסור לגרום לפירות קלקול בידיים.

אחרי שעמדו השיירים בפח יומיים שלשה - כבר נתקלקלו ואפשר לזרקם לאשפה.

מותר להניח את כל השאריות והקליפות של יום אחד בתוך שקית ניילון אחת, וכן לערב בהם קליפות שאינם של שביעית מאותו יום, ואף שיש חלק מהקליפות שממהרות להתקלקל ובזה גורם לשאר הקליפות להתקלקל מהר יותר - מותר כיון שזה נעשה בגרמא.

וכן מותר להניח שיירי מזון בתוך שקית ולקושרה אף שע"י כך נשמרת הלחות בתוך השקית והשיירים מתקלקלים ומרקיבים מהר יותר, כיון שהוא רק גרם הפסד כנ"ל, ואין איסור לגרום הפסד לפירות שביעית לדעת רבים מהפוסקים, שהאיסור רק להפסידם בידיים, ובפרט בשיירי אוכל.

אין להניח בפח שמיטה שאריות יום אחר יום כשהשאריות מאתמול גורמות לקלקול מהיר של השאריות שיזרוק היום, ויש לחוש לכך דהוי הפסד בידיים מכיון שאוכל שהתחיל להרקיב גורם קלקול מהיר לשאריות האוכל הטריות, ולכן יש להניח שאריות של כל יום בשקית נפרדת ואח"כ להניח בפח השמיטה.

מותר להדיח סירים וצלחות שדבוק בהם ממאכלי שביעית אף שע"י השטיפה השיריים הולכים לאיבוד [תרומות פי"א ורמב"ם פי"א מתרומות הי"א וי"ד].

מרק שבישלו בו ירקות של שביעית כיון שיש טעם של ירקות במרק יש בו קדושת שביעית ויש להשליכו לפח שמיטה וכן שמן שטוגן בו דבר שביעית אין לזרקו ויש להשליכו לפח שמיטה לכמה ימים שיתקלקל ואז לזרוק לאשפה הרגילה.

מאכלי שביעית שבושלו בתוך מים אם אין רגילים להשתמש במים מותר לשופכם (כגון תפו"א שבושל במים – אם רגילים לשפוך את המים אין בהם קדושת שביעית).

משקה של שביעית שנשפך לארץ כגון שמן או יין אין צריך לאוספו [רמב"ם תרומות פי"א הי"ד והל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ג].

בקבוק שמן שהגיע אל סופו, ימתין עד שיפסק הקילוח האחרון ויתחיל השמן לנטוף מעט מעט, ואז לאחר שנטפו שלוש טיפות מותר לאבד את מה שנשאר בדפנות הכלי [אבל אם הניחו את הבקבוק והצטבר שמן בתחתיתו אסור לאבדו].

גרעינים גרעיני חמניות אבטיח מלון ודלעת הגדלים בארץ יש בהן קדושת שביעית.

גרעיני רימון יש בהם קדושת שביעית.

גרעין תמר אין בו קדושת שביעית.

גרעיני תפוזים ושאר פירות הדר אין בהם קדושת שביעית.

גרעיני שסק ומשמש אין בהם קדושת שביעית.

גרעין אפרסק ושזיף כיון שדבוק בו מגוף הפרי צריך לשמרו בקדושה, ואם נשאר מהפרי כמות קטנה שאין רגילות לאכלה – אין צריך לשמור בקדושת שביעית.

קליפות קליפות הראויות למאכל אדם כגון קליפות מלפפון גזר ותפוח – יש בהם קדושת שביעית ואסור להשליכם.

קליפות הראויות למאכל בהמה, אם אין דרך ליתנם לבהמה, כגון קליפות תפו"א - יש ספק אם יש בהם קדושת שביעית, ולמעשה מחמירים בזה.

קליפות תפוז ושאר פירות הדר יש לשמור בהם קדושת שביעית.

קליפות שדבוק בהם מבשר הפרי אסור להפסידם.

הוצאת פירות שביעית לחו"ל אין מוציאים פירות שביעית לחו"ל ואפילו עם דעתו לאוכלם קודם הביעור.

מכירת פירות שביעית לנכרי אסור למכור פירות שביעית לנכרי והתבארו פרטי הדינים לעיל פרק ג.