דיני ספיחין
דיני ספיחין
מה הם ספיחין
ספיחין הם ירקות שהחלו לגדול בשנת השמיטה, ולשיטת הרמב"ם אף כל ירק הנקטף בשנת השמיטה.
דין הספיחין
מן התורה גידולים אלו מותרים באכילה, וקדושים בקדושת שביעית, אולם גזרו חז"ל [פסחים נ"א, רמב"ם פ"ד משמיטה ויובל] שלא לאכלם, משום עוברי עבירה שהיו זורעים שדותיהם בשנת השמיטה ואומרים שצמחו הגידולים מעצמם.
לכן אסור לאכול ירקות שהחלו לגדול בשנת השביעית אצל ישראל, והרי הם אסורים משום איסור ספיחין.
איסור ספיחין בירקות שהחלו לגדול בשישית ונקטפו בשביעית
נחלקו הראשונים בירקות שהתחילו לגדול בשנה השישית וקטפו אותם בשמיטה, האם כיון שהחלו לגדול אצל ישראל בשנה השישית אין בו איסור ספיחין, או כיון שהקטיף היה בשנת השמיטה יש בו איסור ספיחין.
דעת הר"ש (מסכת שביעית פרק ט' משנה א') והרמב"ן (ויקרא כ"ה) שלגבי איסור ספיחין בירקות הזמן הקובע הוא תחילת הצמיחה.
אמנם דעת הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ד' הלכה י"ב) שבאיסור ספיחין הולכים אחר הלקיטה, כמו בקדושת שביעית, ולדעתו כל ירק שנקטף בשמיטה אפילו גדל רוב גידולו קודם שמיטה אסור משום איסור ספיחין. וכן דעת הרש"ס (על הירושלמי פ"ט ה"א) וכן הוא בשו"ת המבי"ט (ח"ג סי' מ"ה) שירקות שאינם מתקיימים שנלקטו בשביעית אין שום אופן שיותר לאכלם אף שגדלו בשנה שישית, דאזלינן בהו אחר לקיטה, אלא שמסתפקים בירקות של גויים בקדושת שביעית כא"י וכו', עכת"ד המבי"ט.
וכתב מרן החזו"א בספרו על שביעית סימן ט' ס"ק י"ז שכיון שנחלקו הר"ש והרמב"ן על הרמב"ם באיסור דרבנן, יש לסמוך על המקילין, עכ"ד. ולכן נהגו ועדות שמיטה שונות להקל בירקות בחודשים הראשונים של שנת השמיטה כדעת הר"ש והרמב"ן.
אמנם כידוע החזו"א החמיר לעצמו כשיטת הרמב"ם שירקות שנלקטו בשנה השביעית יש בהם איסור ספיחין [זולת אם קטפו אותם בשנה השישית ומאחסנים אותם], וכן רבים מבני ספרד מחמירים כשיטת הרמב"ם שירקות אלו אסורים באכילה משום איסור ספיחין, משום שנוקטים שבהלכות שמיטה – שאין עליהם שו"ע – פוסקים כהרמב"ם. אולם החזו"א כתב שאף בזה הלכה כרוב הראשונים, ורבים מהספרדים מקילים בזה.
במה נוהג איסור ספיחין
איסור ספיחים נוהג בין במאכל אדם ובין במאכל בהמה [חוץ מתבן וקש].
גידולים האסורים באיסור ספיחין הם רק ירקות תבואה וקטניות וגידולים חד שנתיים [שנזרעים מדי שנה בשנה], ולא פירות האילן.
ירק רב שנתי שיש לו גבעול קשה (כגון - לואיזה ורוזמרין, חצילים, אננס, ארטישוק, פפאיה ובננה) – אין בו איסור ספיחין, אך אם הגבעול רך (כמו בנענע, תות שדה וסלרי) – יש לחוש שיש בו איסור ספיחין (כל הדוגמאות שבסעיף זה צריכים עדיין בירור למעשה וגם חלק מהם לא מניבים תוך שנתם – שגם זה טעם שלא יהיה בהם גזירת ספיחין).
תבלינים רב שנתיים אין בהם איסור ספיחין.
שיח נמוך במיוחד (כמו שיבא) יש לחוש שיש בו איסור ספיחין.
שדה הפקר, יש בו איסור ספיחין, ואינה נחשבת שדה בור משום שהיא טובה לזריעה. יל"ע לגבי הגדל בעציץ נקוב, ולמעשה יש להחמיר בזה.
מקומות שאין בהם איסור ספיחין
גידולי נכרי אין בהם איסור ספיחין.
לגבי שדה ישראל ששכרה גוי, וכן אדמות מנהל שמושכרות ומוחכרות לגוים, נחלקו בזה האחרונים.
בגידולי עבר הירדן, אף הגדל אצל ישראל - אין בו איסור ספיחין, אבל יש בו קדושת שביעית.
צמחים שאין דרך לזורעם אין בהם איסור ספיחין.
בשדות אלו - שדה בור, שדה ניר, שדה כרם ושדה זרועה, אין בהן איסור ספיחין, והטעם הוא מפני שאין חשש שיבואו לזרוע שם ירקות.
הגדל בתוך הבית אין בו איסור ספיחין [ואף בבית שאינו מקורה].
הגדל בעציץ שאינו נקוב, נראה שאין בו איסור ספיחין.
דינים נוספים באיסור ספיחין
ירקות שנלקטו בשביעית ומסתפק אם נזרעו בשביעית, אסור לאוכלם, אמנם אפשר לשורפם רק אם יודע בודאות שהם ספיחין.
אסור להאכיל בעלי חיים גידולים שנאסרו משום ספיחין.
סיר שנתבשלו בו ספיחין יש להגעילו, ואם בשלו בו מאכל כשהוא בן יומו נאסר המאכל באכילה.
דבר חריף שנחתך בסכין שחתכו בו ספיחין חם או חריף - אסור באכילה.
ספיחין האסורים באכילה הגדלים בשדהו מצוה לעוקרם, ונסתפק החזו"א אם מותר לאבדם בידיים, וצידד החזו"א שאף שמהתורה הם קדושים בקדושת שביעית כיון שחז"ל אסרום - מותר לאבדם בידיים.
פטריות אין בהם איסור ספיחין.
ספיחין אסורים באכילה ומותרים בהנאה [ב"מ נח מנחות פד], אבל אסור להשתמש בהם לזריעה ולא להאכילם לבהמתו [חזו"א סי' ט].
ספיחין שנתערבו בירקות אחרים הרי הם אוסרים את התערובת עד שישים, ומין במינו אוסר בכ"ש [עי' רמב"ם פ"ז הכ"ב משמיטה ויובל].
שיעור הגידול לפני שמיטה שלא יאסר באיסור ספיחין
תבואה וקטניות צריך שיגיעו לשליש גידולם לפני ראש השנה, ואם הגיעו לשליש גידולם אחרי ראש השנה – אסורים.
ירקות - אם התחיל לגדול לפני השמיטה אין בהם איסור, ושיטת הרמב"ם שכל הנלקט בשביעית אסור, והתבאר לעיל.
אופנים בהם אפשר לקנות ירקות ללא חשש ספיחין
א. ירקות מגידולי חו"ל.
ב. ירקות מסוריה ועבר הירדן, בין גדל אצל נכרי ובין גדל אצל ישראל.
ג. גידולי נכרי.
ד. כשהתחילו לגדול לפני השמיטה (ויש שמחמירים בזה וסוברים שרק אם נקטף לפני שמיטה מותר, כדלעיל).
חשש ספיחין בקניית פרחים בשמיטה
פרחי נוי שיש בהם ריח - יש בהם איסור ספיחין [בפרחים חד שנתיים או רב שנתיים שיש להם גבעול רך].
פרחי נוי חסרי ריח - מן הדין אין בהם איסור ספיחין כיון שאין בהם קדושת שביעית, ויש מקום להחמיר שיש בהם איסור ספיחין אף שאין בהם קדושת שביעית.
ועוד יש לדון מדין שמור ונעבד, אך למעשה אפשר להקל בזה. אמנם יש בזה משום איסור מסייע בידי עוברי עבירה.
בהעברת עציץ פרחים ממקום למקום יש מחמירים שלא לעשות כן מצד שינוי היניקה, ויש לדון בזה.
ואם עוטף את העציץ בניילון וודאי יכול להעבירו ממקום למקום.
אך למעשה אין לקנות פרחים ללא פיקוח משום איסור ספיחין וגם יש בזה משום איסור מסייע לדבר עבירה, ואם יש בפרחים ריח יש בזה אף איסור סחורה.
דיני ספיחין בשנה השמינית
ספיחין שנלקטו בשביעית יש מחמירים שאסורין לעולם.
ספיחין שנלקטו במוצאי שביעית, אסורים עד שיעשו כיוצא בהם, או לאחר חנוכה אף אם לא עשו כיוצא בהם.
ירקות כגון תפו"א ובצל שרגילים לאחסנם במחסני קירור – מותר לאוכלם רק כשרוב הירקות בשוק ממין זה הם מגידולי השנה השמינית.
