סחורה ודמי שביעית
אסור לסחור בפירות שביעת כדרך שסוחרים בשאר השנים שנאמר "לאכלה ולא לסחורה" (ע"ז סב).
נחלקו האחרונים מי עובר על האיסור - האם רק המוכר או גם הקונה, שדעת הנודע ביהודה (מהדו"ק אבה"ע עז') שהאיסור הוא רק על המוכר, ודעת המקנה קידושין נב שהאיסור הוא גם על הלוקח.
גם לדעת הנוב"י הקונה עובר בזה משום לפני עיוור, ויש בזה כמה נפק"מ ויתבאר בהמשך.
א. גם אם המוכר אומר שהתשלום הוא עבור הטרחה ולא עבור הפרי יש בזה איסור סחורה.
ב. גם אם המוכר אומר שהפירות במתנה והקונה אומר שהכסף במתנה נראה שיש בזה איסור סחורה.
ג. האיסור הוא על מי שקטף את הפירות מהעץ, או על מי שקנה כמות גדולה, אבל אם קטף או קנה כמות מועטת - אפילו אם המטרה בשביל למכור לאחרים, אין בזה איסור סחורה [אבל יש בדמים קדושת שביעית].
ד. שיעור כמות גדולה האסור: יותר מכמות שמספיקה למשפחה למשך שבוע אבל אם הכמות היא בשיעור המספיק למשפחה למשך שבוע אין בזה איסור סחורה.
ה. מכירה בהבלעה: המוכר בהבלעה שמפרש שנותן את הכסף עבור המוצרים שאין בהם קדושת שביעית והפירות שביעית ניתנים במתנה יש להסתפק האם זה מתיר איסור סחורה או שזה רק מועיל לעניין איסור מסירת דמי שביעית לעם הארץ וראה עוד להלן סע' יד.
ו. מכירה בהקפה: מכירה בהקפה אינה מועילה לאיסור סחורה והיא רק מועילה לאיסור מסירת דמי שביעית לעם הארץ.
ז. עבר וסחר בפירות שביעית המכירה חלה והפירות נשארים בקדושתם ומותרים באכילה, והדמים נתפשים בקדושת שביעית.
מדה משקל ומנין
ח. אף באופן שכמות הסחורה היא מועטת, שנתבאר לעיל סע' ג - ד שאין בזה איסור סחורה, מ"מ אסור למכור את הפירות במדה משקל ומניין אלא באומד בלבד, וכן אסור למכור במחיר שנמכר בשאר שנים, וכן אסור למכור במקום שרגילים למכור בשאר שנים, וכן אסור למכור באריזה שהדרך למכור בה בשאר שנים.
ט. והוסיפו חכמים איסור זה אף על פירות חו"ל הנמכרים בארץ כדי שלא יבואו לטעות ולהתיר איסור זה אף בפירות הארץ, אבל אם הפירות ניכרים שהם מחו"ל אין בהם איסור זה, כדלקמן סעיף י.
י. לגבי ירקות חו"ל מסתפק החזו"א (שביעית סימן יד' ס"ק יב') אם יש את איסור זה כיון שלא שייך את הטעם שיבואו לטעות ולהתיר אף את של הארץ כיון שירקות הגדלים בארץ אסורים באיסור ספיחים.
מ"מ אם מסומן עליהם שהם מחו"ל מותר לאכלם כרגיל לגבי קדושת שביעית כתב החזו"א שם שבכל אופן אף שאינם ניכרים שהם מחו"ל אין בהם קדושת שביעית.
יא. המקפיד על קדושת שביעית בפירות נכרים יש להסתפק האם מותר לו לקנות בחנות שמוכרים בה ללא כתב שליחות, ותלוי בנידון הנ"ל אם האיסור הוא רק על המוכר או גם על הקונה, שאם האיסור הוא גם על הקונה אסור לו לקנות, ואם האיסור הוא רק על המוכר יש לדון אם יש בזה איסור לפני עיוור כיון שהמוכר סומך על רבותיו שמתירים. ודעת המבי"ט [ח"א סימן כא] שאין בזה לפני עיוור [ואז מותר גם לקנות ע"י משקל המוכר, ולגבי איסור מסירת דמי שביעית לע"ה יקנה בהבלעה או בהקפה כדלהלן]. אמנם במקום שכולם מקפידים על כך שאז אין המווכר רשאי שלא להקפיד על כך - עובר הקונה בלפני עיוור.
יב. הקונה במסעדה [או חנויות לממכר פלאפל או לממכר אוכל מוכן וכדומה] אוכל שיש בו קדושת שביעית, יש לחוש לאיסור סחורה בפירות שביעית, והאפשרות היא רק ע"י הבלעה, ודין זה תלוי באם הבלעה מועילה להתיר איסור סחורה, עיין לעיל סע' ה' ו- יד'.
יג. המזמין מקייטרינג או אולם אירועים שמשתמשים בירקות הקדושים בקדושת שביעית, יש לחתום על טופס שליחות לפני שמזמינים מהם [כשהם גם קונים ע"י טופס שליחות או ישירות מהנכרי], ואם לא חתם האפשרות היא רק ע"י הבלעה, וכדלעיל בסעיף הקודם.
יד. ויש לדון שבאולם אירועים תועיל הבלעה לכו"ע אם יפרש שהתשלום הוא עבור שאר המאכלים ושכירות המקום ושכירות הפועלים, כיון שחלק גדול ועיקרי בתשלום הוא עבור הדברים האלו [ועיין תוספתא פרק ו' הלכה טו' וע"ע בכורות לא' ותוס' סוכה לט. ובר"ש פ"ז מ"ג]. וצ"ע בזה.
דינים נוספים באיסור סחורה
טו. אין פורעים חוב בפירות שביעית שהוא בכלל איסור סחורה.
טז. משלוח מנות בפירות שביעית: לתת משלוח מנות בפירות שביעית, אם כבר יצא ידי חובת משלוח מנות בנתינה לאדם נוסף, בוודאי מותר, אך אם עדיין לא יצא ידי חובת משלוח מנות ורוצה לצאת במשלוח מנות זה שיש בו דברים הקדושים בקדושת שביעית, אף דיש מחמירים בזה, דנחשב כמו פורע חוב בפירות שביעית, מ"מ העיקר להלכה שאפשר לתת, כי קיום מצווה לא נחשב "סחורה" בפירות שביעית, אולם "להחזיר" משלוח מנות מדברים הקדושים בקדושת שביעית למי ששלח לו, יש להסתפק אם מותר.
מכירת פירות שביעית לאינו יהודי
אין מאכילין פירות שביעית לגוי אלא א"כ הוא אורח אצל היהודי, ולכן גוי שנכנס לחנות ירקות ורוצה לקנות ירק או פרי של שביעית יש להשתדל להתחמק ולא למכור לו.
יש להקל במכירת או האכלת פירות שביעית למי שאינו שומר תורה ומצוות.
קדושת דמי שביעית
א. המוכר פירות שביעית אף שהפירות נשארים בקדושתם, הכסף שקיבל המוכר קדוש בקדושת שביעית.
ב. אם המכירה נעשתה בהבלעה או בהקפה אין הדמים נתפשים בקדושת שביעית ולכן אם שילם בצ'ק או בכרטיס אשראי אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית ולגבי איסור סחורה נתבאר לעיל.
מכירה בהבלעה היא רק באופן שאין חשבונית שיש בה פרוט על המוצרים.
ג. נחלקו הראשונים האם קניה בהקפה הגורמת לכך שהדמים לא יתפסו בקדושת שביעית היא דוקא כשהתשלום הוא לאחר שהפירות כבר לא קיימים, או אף אם משלם בעוד שהפירות קיימים אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית, ולדעה זו די שיסכם עם המוכר שהפרעון יהיה אח"כ, ולאחר הסיכום יכול לשלם לו מיידית, ודעת החזו"א שיש להקל כדעה השניה.
ד. הקונה פירות שביעית מגוי אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית [שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מג' וברכ"י יו"ד שלא].
ה. איסור מסירת דמי שביעית לע"ה - הקונה מע"ה אף באופן שאין איסור סחורה אסרו חז"ל למסור את דמי הפירות לע"ה ולכן יכול לקנות ממנו רק בהבלעה או בהקפה.
ו. חששות בדמי שביעית - כסף שמקבלים מהבנק או מחנויות שאינם חנויות מזון, אין לחשוש שהם דמי שביעית כיון שרוב הכסף הנמצא בשוק אינו דמי שביעית.
ז. חנויות שמוכרים פירות נכרי על ידי שטר שליחות אין בדמים קדושת שביעית ולכן מותר לקבל מהם עודף.
ח. לפי הנהוג ביישוב החדש שיש קדושת שביעית בפירות נכרי, אם מקבל עודף מחנות מזון שמוכרת סלטי ירקות הקדושים בקדושת שביעית [גם מכאלה שלא חתמו כתב שליחות], או אם מקבל עודף מחנות ירקות שמוכרת פירות וירקות נכרי בלי הסדר שליחות יש לחוש בעודף לקדושת שביעית ולכן ישלם בצ'ק או בכרטיס אשראי [שאין בו חשש איסור ריבית] או בכסף מדוייק.
ויש לדון אם אפשר לומר למוכר שהקדושת שביעית שיש בעודף תחול על הכסף שנותן לו ונראה שאם המוכר מבין מה שאמר לו הקונה מהני ואפשר לעשות כן
ט. אם יש כסף בידו שיש בו חשש מדמי שביעית יקח פרי השווה בשווי הדמים ויאמר "דמי השביעית הנמצאים ברשותו יהיו מחוללים על מאכל זה".
ונראה שאף שלכתחילה אין מחללים אלא בשוויו [חזו"א סימן י"ג ס"ק י"ג, וכ"ה ס"ק ה] אבל באופן שהוא רק חשש שיש בידו דמי שביעית אפשר אף לחלל על שוה פרוטה.
