קניית פירות וירקות בשנת השמיטה

חששות איסור בקניית פירות וירקות בשביעית

א. ספיחין — ירקות שתחילת גידולם בשנת השמיטה הרי הם אסורים באכילה מחמת איסור ספיחין, ואם התחילו לגדול לפני שנת השמיטה ונלקטו בשמיטה, יש בהם קדושת שביעית אבל אין בהם איסור ספיחין [שיטת הרמב"ן והר"ש].

תבואה וקטניות אף שנזרעו בשישית, אם הגיעו לשליש גידולן בתוך השנה השביעית - הרי הם אסורים באיסור ספיחין, ולכן כדי שיהיה אפשר לקנות תבואה וקטניות בחנות צריך לברר שהביאו שליש לפני שנת השמיטה, ולקניית ירקות יש לברר מתי החלו לגדול, ולכן יש צורך בכשרות (ויש הסוברים [שיטת הרמב"ם] שכל הנלקט בשביעית אף שהתחיל לגדול לפני כן יש בו איסור ספיחין, (ויתבאר להלן בפרק ה).

ב. שמור ונעבד —פירות שגדלו בשדה שלא הופקר כדין, או שנעשו בהם מלאכות אסורות בשנת השמיטה – יש מחמירים שאסור לאכלם. ואף למתירים באכילה, מכל מקום יש להמנע מלקנותם משום 'לפני עור' ומשום מסייע בידי עוברי עבירה, שע"י כך גורם שהבעלים ימשיכו לעבוד באיסור.

ג. ביעור — פירות שביעית שעבר עליהם זמן הביעור ולא נתבערו כדין נאסרים באכילה.

ד. איסור סחורה — אסור לסחור בפירות שביעית כדרך שסוחרים בהם בשאר שנים, שנאמר לאכלה ולא לסחורה [ע"ז סב.] ואף באופן המותר אסור למוכרם במידה משקל ומנין אלא באומד, וכן אסור למוכרם במקום שהדרך למכור שם בשאר שנים. ולגבי הבלעה והקפה ושאר דיני סחורה יתבאר להלן פרק ג.

ה. דמי שביעית — המוכר פירות שביעית אף שהפירות נשארים בקדושתם, הכסף שקיבל המוכר קדוש בקדושת שביעית.וגם הפירות ממשיכים להיות קדושים [אמנם אם נקנו בהקפה או בהבלעה הכסף אינו קדוש ונתבאר להלן פרק ג].

ו. איסור קניה מעם הארץ — אף באופנים שאין בהם איסור סחורה, מ"מ אין לקנות באופנים אלו מעם הארץ משום שאין מוסרין לו דמי פירות שביעית [סוכה לט].

ולכן כדי למנוע כל חששות אלו צריך להקפיד לקנות בחנויות תחת כשרות מהודרת שמוכרים בה את הפירות והירקות באופנים שיתבארו להלן.

אופנים בהם מותר לקנות ירקות בשביעית

ז. יבול שישית דהיינו שהירקות נלקטו בשישית ואין בהם קדושת שביעית, ודבר זה מצוי בעיקר בירקות שמתקיימים לזמן ארוך כגון: תפו"א, בטטות, בצל, גזר ושום [ולגבי ירקות שהתחילו לגדול בשישית ראה להלן אות יא'].

ח. חו"ל [ומצוי שמביאין מקפריסין וירדן. וכל מקום שכתוב 'יבול חו"ל' יש לברר שכוונתם חוץ לארץ ממש ולא מהערבה].

ט. ירקות מהערבה. ירקות שגדלו בערבה הצפונית ('פארן ועין יהב' (יהל), ובערבה הדרומית (מיטבתה ואיילות).

אזור הערבה הדרומית נוקטים למעשה שנחשב חו"ל וכך נוהגים ועדי הכשרויות המהודרות (ויש מהדרים שחוששים שאף זה נחשב כא"י ואין להשתמש בזה מחשש ספיחין). לגבי הערבה הצפונית נחלקו בזה רבים, יש הכשרים שמשווקים ירקות הגדלים שם כחו"ל, ויש שחוששים ואינם משווקים משם כיון שלפי חלק מהשיטות אזור זה נחשב כא"י ויש בירקות איסור ספיחין.

י. גדולי נכרי. נתבאר לעיל שאין בהם איסור ספיחין, אמנם יש בזה מחלוקת אם יש קדושים בקדושת שביעית, ולכן יש מקומות שבהם מוכרים ירקות מגידולי נכרי באופן הרגיל כיון שסוברים שאין קדושת שביעית בפירות נכרי [כן הוא בהרבה חנויות ירקות בירושלים]. אולם לשיטת הפוסקים הסוברים שיש בהם קדושת שביעית (וכך שיטת מרן החזו"א וס"ל שכולם צריכים להקפיד בזה) – אפשר לקנות רק ע"י מינוי שליחות, ולכן צריך לחתום על טופס מיוחד המצוי בחנויות הירקות בהם נוהגים קדושת שביעית [כך נוהגים החנויות בב"ב ובהרבה מקומות ברחבי הארץ, וכן נוהגים בחלק ניכר מהחנויות בירושלים]. הסבר טופס השליחות מבואר להלן.

אולם צריך להקפיד ולברר באופן יסודי שאכן הירקות גדלו באדמה השייכת לנכרי, כי מצוי בזה הרבה תקלות שלפעמים מתברר שהאדמה לא באמת אדמת הנכרי לפי גדרי ההלכה, ולפעמים מתברר שהירקות לא גדלו במחובר לאדמת הנכרי אלא הביאו ארגזי ירקות ממקום אחר, וכן יש לברר אם נעשה הסכם מחייב עם הנכרי שיגדל את הירקות עבור ישראל.

יא. אוצר בי"ד. כאמור בירקות שתחילת גידולם בשישית ונלקטו בשביעית אין איסור ספיחין (לדעת הר"ש והרמב"ן) אבל יש בהם קדושת שביעית, וישנן מוועדי הכשרות המשווקים ירקות אלו בהשגחתם. וכדי שלא יהיה בזה איסור סחורה ואיסור קצירה ובצירה בכמויות – עושים זאת באופן של אוצר בי"ד, דהיינו שמפקירים את כל הירקות, ובי"ד לוקחים אותם תחת רשותם ושוכרים פועלים שיעשו בהם את הפעולות המותרות בשמיטה, והתשלום בקניה מאוצר בי"ד הוא על ההוצאות של הבי"ד בטיפול בירקות, ולא על הירק עצמו.

אמנם יש ועדי כשרות שאין מוכרים ירקות אלו כיון שלדעת הרמב"ם כל ירק שנקטף בשביעית הרי הוא אסור באיסור ספיחין כנ"ל, ואף שלהלכה נפסק כשיטת הרמב"ן והר"ש שאין בהם איסור ספיחין (חזו"א שביעית סי' ט ס"ק י"ז) מ"מ הם מהדרים לחשוש לשיטת הרמב"ם, ומוכרים רק ירקות שנקטפו בשישית [כגון תפו"א וכדלעיל באות ז'].

וכן יש הסוברים שאין כלל היתר של אוצר בי"ד מאחר שהרמב"ם לא הזכירו [אמנם להלכה נקטינן שיש היתר כשיטת הרמב"ן (ויקרא כ"ה) והר"ש (שביעית פ"ט מ"ח שנקטו להלכה כהתוספתא שביעית פ"ח)], ולכן יש ועדי שמיטה שאין מוכרים ירקות מאוצר בי"ד כלל. וכן יש החוששים שאין למכור בחנות כדלהלן אות יד.

יב. היתר מכירה. ירקות מהיתר מכירה אין להשתמש בהם, שהם אסורים באיסור ספיחין, ואם יש בידו ירקות אלו ימתין עד שיתקלקלו, ולדעת החזו"א [שביעית סי' ט אות ו] מותר אף לאבדם בידיים.

יג. מצע מנותק - חממות. דהיינו שהמצע עליו גדלים הצמחים (אדמה/חצץ/טוף/קש וכדו') מונח על יריעות פלסטיק קשיחות ומכוסה מן הצדדים בדפנות, ודינו כעציץ שאינו נקוב הנמצא בתוך הבית, ויש מקילים שבאופן זה אין בירקות איסור מלאכה וקדושת שביעית [עיין אזמרה לשמך שביעית א'], אך למעשה יש להחמיר בזה כיון שהיתר זה אינו ברור, ובפרט בחממות שהדרך לזרוע שם במשך השנה, וגם שכל ההיתר של גידול בבית הוא בגלל שהבית מפריע לגידול הטבעי, אבל חממות מועילות לגידול. וכן משום שעציצים גדולים נחשבים כקרקע [עי' בגיליון הנ"ל]. ויש שמקילים באופן שמוכרים את המצע המנותק לגוי ואין בזה 'לא תחנם' כיון שהוא עציץ שאינו נקוב והמלאכות האסורות מן התורה נעשות ע"י גוי.

האופנים המעשיים לקניית פירות בשביעית (בפירות אין איסור ספיחין)

פירות חורף שחנטו לפני שנת השמיטה [חנטה נחלקו הראשונים האם היא תחילת גידול או סוף בישול הפרי] - אפילו אם נלקטו בשביעית – אין בהם קדושת שביעית וחייבים בתרו"מ [ורק פירות חורף בשנה השמינית שחנטו בשנת השמיטה קדושים בקדושת שביעית].

פירות קיץ שחנטו בשנה השביעית יש בהם קדושת שביעית ופטורים מתרו"מ.

יד. פירות מאוצר בי"ד יש בהם קדושת שביעית ופטורים מתרו"מ. ישנם ועדי כשרות המשווקים פירות אלו בהשגחתם, וכדי שלא יהיה בהם איסור סחורה ואיסור קצירה ובצירה בכמויות – עושים זאת באופן של אוצר בי"ד, דהיינו שמפקירים את כל הפירות, ובי"ד לוקחים אותם תחת רשותם ושוכרים פועלים שיעשו בהם את הפעולות המותרות בשמיטה, והתשלום בקניה מאוצר בי"ד הוא על ההוצאות של הבי"ד בטיפול בפירות ולא על הפרי עצמו.

ודבר זה מסייע לחקלאים שיוכלו לשמור שביעית כהלכתה ע"י שהם נעשים פועלים של בית הדין.

ולאחר זמן הביעור הפירות נאסרים אם הם נמצאים ביד הקונה אא"כ הפקירם, אבל אם בזמן הביעור הם נמצאים ברשות האוצר ב"ד - פטור מביעור, ולכן אדם שהגיע לידו יין מאוצר ב"ד עליו לברר איפה היה היין בזמן הביעור – אם ברשות האוצר ב"ד ופטור מביעור או שהיה ברשות הקונה בזמן הביעור ואם לא ביערו הרי הוא נאסר. וכן אם האוצר ב"ד לא נעשה כדין אף אם היה ברשות האוצר ב"ד בזמן הביעור - היין נאסר.

ויש החוששים שאין למכור פירות אוצר בי"ד בחנות ע"פ המבואר בירושלמי (שביעית פ"ז ה"א) שאין למכור במקום שמוכרים כל השנה, וכן יש מבני ספרד שחששו לשיטת הרמב"ם (פ"ז ה"ג) שהביעור הינו שריפה ופירות אוצר בי"ד שעבר עליהם הביעור צריכים שריפה [אכן הדעה הרווחת להלכה כהרמב"ן (ויקרא כ"ה) שפירות אוצר בי"ד כשהם בזמן הביעור ברשות האוצר בי"ד פטורים מביעור, עיין חזו"א סי' יא], וכן יש הסוברים שאין כלל היתר של אוצר בי"ד מאחר שהרמב"ם לא הזכירו [אמנם להלכה נקטינן שיש היתר כשיטת הרמב"ן (ויקרא כ"ה) והר"ש (שביעית פ"ט מ"ח) שנקטו להלכה כהתוספתא (שביעית פ"ח)], לכן יש ועדות שמיטה שאין מוכרים פירות הנ"ל, וגם שחוששים שאם מחיר הפירות של אוצר בי"ד לא זול באופן משמעותי מהרגיל נראה שמשלם עבור הפרי עצמו.

טו. פירות ויין מהיתר מכירה אסור לקנותם משום איסור סחורה בפירות שביעית, ואם קנה/קבל או שמתארח מותר לאכול עד זמן הביעור, ולאחר זמן הביעור - אם לא נתבערו בזמן הביעור נאסרים באכילה.

טז. פירות חו"ל. פירות שמגיעים מחו"ל או שמגיעים מהערבה באופן שדינם כחו"ל [כדלעיל סעיף ב' - ג'], אין בהם קדושת שביעית ומותר לסחור בהם כרגיל ופטורים מתרו"מ כבשאר שנים, ופירות וירקות מעבר הירדן יש בהם קדושת שביעית ואם גדלו אצל נכרי תלוי בשיטות הנ"ל אות י, ואין בהם איסור ספיחין.

יז. פירות נכרי. בפירות אין איסור ספיחין אבל יש איסור סחורה לסוברים שיש קדושת שביעית בפירות נכרי, ולכן עד זמן הביעור - אם כבר קנה פירות מגידול נכרי, או באופן שמתארח או שאוכל באולם ומוגשים לפניו פירות נכרי – מותר לאוכלם עד זמן הביעור ולשמור בקדושת שביעית את השאריות והקליפות. לאחר זמן הביעור אין לאכול פירות נכרי שלא ביערו הישראל כשהגיעו הפירות לידו [כיון שעל ישראל שקנה פירות נכרי מוטל החיוב לבערם בהגיע זמן הביעור, ואמנם הפירות לא נאסרים בזמן הביעור כשהם ברשות הגוי, אבל לאחר שלקחם הישראל ממנו - צריך לבערם, ואם לא עשה זאת - הפירות נאסרים].

ביאור לשטר שליחות (המבואר לעיל אות י)

הלוקח כותב מינוי שליחות שבו הוא ממנה את המוכר לשליח לקנות עבורו מהגוי [והמוכר כותב מינוי שליחות נוסף שבו הוא ממנה את הסוכן להיות שלוחו לקנות מהגוי], ועל ידי זה אין בקניה איסור סחורה, כי לא קונים את הסחורה מהמוכר [עי' סוכה לט] אלא משלמים לו את הוצאות עלות הסחורה כפי שעלתה למוכר ואת שכר הטרחה והמקום וההפסדים של הסחורה שלא נמכרה, ולכן גם אין בזה איסור מדידה ומשקל כי הוא רק בירור של החלקים של השותפים שקנו ע"י שליח מהגוי. ויש שמזמינים מהגוי על פי רישום הלקוחות ואז יותר נראה שליחות אמיתית.

ויש חנויות שמוכרות בשיטת 'קומיסיון' דהיינו שהסחורה נשארת עדיין בבעלות הגוי והאחריות עליו. וכך התשלום עובר ישר אל הגוי ע"י המוכר.