"ודל לא תהדר בריבו" ו"לא תשא פני דל", האם רק דלות-כלכלית?

שלום. שאלת הלכה-למעשה: רשום: 1] "ודל לא תהדר בריבו" [מתוך: שמות, כ"ג, ג'.]. 2] "לא תשא פני דל" [מתוך: ויקרא, י"ט, ט"ו.]. הלכה-למעשה, האם זה כל סוג של דלות? דוגמאות לסוגים של דלות: 1] דל-כלכלית. בעל מעט כסף. 2] דל-בזמן-פנוי. לא היה לו כל זמן פנוי לשלם חוב כגון שכר-דירה. משום דבר כגון: א] נכפה עליו שירות-מילואים של מספר-חודשים רצוף. משום מלחמה. ב] נכפה עליו ללוות את אביו/בנו שנהא נכה/חולה-קשה. ג] נכפה עליו משמרות מרובות וארוכות בעבודה כדי שיהא לו מספיק כסף למחייתו. 3] דל-בריאות. כגון: נכפה עליו להיות נכה-קשה, ולכן מבחינה-פיזית הוא לא היה מסוגל להתעסק בתשלום החוב-הכספי. למרות שהיה לו כסף לזה, וגם היה לו זמן-פנוי לזה. "דל" ו"אביון" הן מילים נרדפות, שהרי: "שמונה שמות נקראו ל-עני: עני אביון מסכן רש, דל דך מך הלך.". [מתוך: ויקרא-רבה, ל"ד, ו'.]. לגבי המילה "אביון" רשום: ""לא תטה משפט אבינך בריבו" [מתוך: שמות, כ"ג, ו'.] אף על פי שהוא אביון במצוות, לא תטה דינו.". [מתוך: משנה-תורה מאת הרמב"ם. ספר-שופטים. הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם. פרק כ'. הלכה ה'.]. דהיינו "אביון" אבל לא-בכסף, אלא במצוות. ולכן נראה שיש חובה-הלכתית לברר: האם "דל" זה רק מבחינה-כלכלית? בלי-נדר. תודה.

שלום וברכה 

למעשה אין שום נפקא מינה בהגדרה זו, שהרי האיסור להטות דין דל, בא להוסיף שגם אם בעל הדין הוא 'דל', אין להעדיפו. אבל האיסור הוא בכל אדם. 

כך שבכל מקרה אסור להעדיף בעל דין אחד על השני.