אמירת אשת חיל בשבת

שלום וברכה אני ברוך השם נמצא בתקופה שבין הארוסין לחתונה ורציתי לשאול שתי שאלות: 1. כששרים אשת חיל זה נאמר לגבר להגיד לו שאשתו אשת חיל וכו'? ואם כן אז מה זה מה שכתוב אישה יראת השם היא תתהלל והבל היופי הכוונה שמסבירים לגבר שיעודד אותה יותר שהיא תהיה עם יראת שמיים או שהכוונה להגיד לאישה עצמה שלא תתמקד ביופי אלא ביראת שמיים? ואם כן איך זה מסתדר עם זה שאישה כל הזמן אוהבת יופי? 2. האם מותר להגיד לאישה דברים יפים שלמדתי בגמרא או וורטים או כל מיני דברים אחרים בתורה ואם כן למה אין בזה בעיה שתבין לא נכון וכו תודה רבה רבה לכם על הכל

שלום וברכה

1. עיקר אמירת אשת חיל, הוא כנגד השכינה הקדושה. ולכן נהגו לומר אותו בין נשואים ובין רווקים/ גרושים/ אלמנים. אך אין להתעלם מכך שיש שראו בכך גם שבח לאשה שבבית. 

העידוד הוא לאשה שלא תתמקד בחן ויופי, אלא ביראת ה'. כמובן שלא בא שלמה המלך לעודד את האשה להתעלם מהשקעה בחן והיופי, שיש להם מקום אמיתי וחשוב ביחס האשה לבעלה. כמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא כב.) עזרא תקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות, כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל. כלומר מתוך העשר תקנות יסוד שתיקן יהושע כשנכנסו ישראל לא"י, הוא שימכרו תכשיטים [-מוצרי בישום ואיפור] בקביעות לבנות ישראל. 

אין בכך גם התעלמות מהצורך של האשה לעצמה להתייפות. שגם הוא מוזכר בדברי חז"ל (מועד קטן ט:). אני מעתיק אותם כאן עם ביאור משולב: תנו רבנן. אלו הן תכשיטי נשים: כוחלת צובעת כחול סביב עיניה לנאותן, ופוקסת מסרקת שערה, ומעבירה סם הנקרא סרק, על פניה, כדי שיאדימו, ונוי הוא לה. ואיכא דאמרי, מעברת סרק [וי"ג סכין] על פניה של מטה להעביר את השער שם. דביתהו אשתו דרב חסדא מקשטא בחול המועד באנפי כלתא, לפני אשת בנה. יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר: לא שנו שמותר לאשה להתקשט במועד אלא ילדה, צעירה, שיש לה שמחה בקישוט היות שדרכה בכך, ומותר במועד. אבל זקינה, לא התירו לה! והקשה לרב חסדא על שהתיר לאשתו להתקשט על אף שיש לה כבר בן נשוי, וחשיבא זקינה, ואסורה בקישוט. אמר ליה רב חסדא: האלוהים [לשון שבועה]! אפילו אמך ואפילו אימא דאמך ואפילו ישישה העומדת כביכול על קברה, מותרות להתקשט במועד, לפי שצריכות לכך.

2. מותר לומר דברי תורה לאשה, וכך היו רגילים בכל הדורות לומר 'וורטים' לפרשת שבוע וכדו'. אך לא ללמד בצורה קבועה ומסודרת. בצורה כזו אין חשש להסקת מסקנות מעשיות.