תפילין ביום ראשון בשמועה רחוקה.

חולה שהיה מאושפז בבית חולים בלא הכרה, וכמה ימים לאחר שהתעורר הודיעו לו שאחיו נפטר לפני 6 שבועות, האם מניח תפילין ביום הראשון לשמועה?

מניח תפילין ביום ראשון לשמועה ואינו צריך לקיים דיני אבלות אלא עושה מעשה שניכר ממנו האבלות כעין חליצת נעלים.

אמרי' במו"ק כ. "רב, בר אחוה דרבי חייא, דהוא בר אחתיה דרבי חייא. כי סליק להתם, אמר ליה: אבא קיים אמר ליה: אימא קיימת אמר ליה: אימא קיימת אמר ליה: אבא קיים (והבין רבי חייא ששני הוריו נפטרו) אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי, והולך אחרי כלי לבית המרחץ. שמע מינה תלת: שמע מינה: אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה: מקצת היום ככולו." ודייק מזה הרמב"ן הביאו הבית יוסף סימן ת בוז"ל "נראה שהיה רבי חייא לובש תפלין בשעת שמועה זו שלא היה דרכו של אותו צדיק לילך בלא תפלין ואף על פי כן לא חלץ תפליו כלל והטעם לזה לפי שאף בשעת אבלות מניח תפילין ואינו חולץ אלא ביום ראשון בלבד ולא תהא שמועה רחוקה חמורה מיום שני של אבלות קרובה הילכך אם היה לובש תפילין בשעת שמועה של אבלות רחוקה אינו חולץ אלא מעטף ראשו וחולץ מנעל וסנדל ודיו עכ"ל וכן פסק השו"ע סימן תב סעיף ב' "השומע שמועה רחוקה, אין צריך לנהוג כל דין אבלות, אלא דיו בחליצת מנעל, ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה, ומותר במלאכה, רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ובתלמוד תורה, ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו, שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעושה משום אבלות; ואם היה עוסק בתורה או במלאכה, או שהיה רוחץ וסך, ובאה לו שמועה, מפסיק שעה אחת משום אבלות, וחוזר למה שבידו, אבל אם היה לבוש תפילין, אינו צריך לחלצן, ומ"מ אינו יוצא ידי אבלות בהפסק זה, וצריך שיעשה מעשה שניכר שעושה משום אבלות, כגון חליצת מנעל או כפיית המטה ועטיפה; ומיהו בחדא סגי."