לימוד בימי השבעה כשאינו נהנה מהלימוד

אבל בשבעה, שאין לו טעם בלימוד, ואינו מרגיש שמחה בלימודו, האם מותר לו ללמוד בדברים האסורים בשבעה?

אסור.

אמרי' בגמרא תענית דף ל עמוד א "תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות, באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. רבי יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו, ותינוקות של בית רבן בטלים בו, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב." והלכה כדברי רבי יהודה שאינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות. וכתב הט"ז אורח חיים סימן תקנד ס"ק "וצריך לתת טעם באמת למה אוסר ר"י שהרי יש לו צער, ונראה טעמו מפני סוף הלימוד דאחר שיטריח עצמו ויבין הפשט יהיה לו שמחה ואזלי' בתר סופה דמילתא" ונראה לומר דה"ה אע"פ שעכשיו אין לו טעם בלימוד ואינו משמחו מ"מ אזלי' בתר סופה דמילתא, ואם יעמול ויהגה בתורה, וודאי יהיה לו זמן שיהנה ממנו. וביותר שבירושלמי משמע שעיקר התקנה הוא עבור מי שאינו להוט אחר התורה, אבל מי שלהוט אחר התורה מותר, וכתב הב"י בסימן שפד דלא פסקי' כוותיה להתיר, מ"מ וודאי שעיקר התקנה עבור מי שאינו להוט אחר התורה. ואף שאפשר לומר שהתקנה עבור מי שאינו להוט אבל שמח בלימוד, בד"כ אחר השמחה מגיעה הליהוטות. וכן כתב הברכי יוסף אורח חיים סימן תקנד דין א' שכתב גבי תשעה באב שתינקות של בית רבו בטלים "יש מי שכתב דהאידנא דרוב התינוקות גדל צערם כשהם לומדים, ובהתבטלם עונג הוא להם, שרי ללמוד לתנוקות דברים הרעים. ואין דבריו נראין." ועיין בערוך השולחן סימן תקנ"ד סעיף ג' שכתב, בטעם הדבר, שאף שהתינוקות אינם שמחים בלכתם ללמוד, מ"מ ע"פ מש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב [הל' כ'] מגירושין בעניין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני מפני שכל נפש מישראל רוצה באמת לעשות רצון קונו אף שאין הגוף רוצה. וכתב שם, שאף שאין התינוקות שמחים בלומדם תורה, מ"מ נפשם ונשמתם וודאי שמחה, ולכך אסורים.