כיבוס באבלות שבעה לצורך החג

מי שאחיו נפטר ביא תשרי, האם מותר לכבס בגדיו לצורך החג במהלך ימי השבעה?

לאבל אסור לכבס בגדיו, אפילו בשביל ללובשו לאחר השבעה, (לאשכנזים ע"י אחר) ואף ע"י אחרים כיוון שנחשב כמלאכתו של האבל שאסור לאחרים לעשותו. אולם לצורך החג: לנוהגים כשיטת השו"ע מותר לכבס מהבוקר של ערב החג, וטוב להמתין עד חצות. ולנוהגים כשיטת הרמ"א אין לכבס אלא אחר תפילת מנחה סמוך לחשיכה של ערב החג. (ואף בימינו אפשר לעשות כיבוס בתוכנית מהירה)

בכל אבל אסור לאחרים לכבס כסותו כמו שכתב השולחן ערוך סימן שפ סעיף יח "היתה מלאכתו ביד אחרים, בקבלנות בדבר תלוש, בביתו, לא יעשו; בבית אחרים, יעשו. וכתב הרמ"א ובלבד שקבלו המלאכה קודם שנעשה אבל" וכביסה חשיבא כמלאכה ואסור לאשתו לכבס לו בגדיו אף לצורך אחר השבעה. כמש"כ הרמב"ן והובא בטור וז"ל "הרבה כתבו בענין לכבס ולהניח ואני אומר שאסור מצד מלאכה בין ע"י עצמו בין על ידי אחרים ואם היה כסותו בקבולת ביד אחרים מכבסין אותו כדרכו כמו שאר מלאכות בתלוש שביד אחרים בקבולת" ואמרי' בגמרא מו"ק יט: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים (היינו אף אבא שאול שסובר שאומרים מקצת היום ככולו מודה) שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב" וכתב הרא"ש בשם הראב"ד לחלק בין רחיצה שאסור בערב החג עד שתחשך כיוון שאפשר לרחוץ בחג, לבין כיבוס ודברים שאסור לעשות משתחשך, התירו לעשות מערב החג. שיטת הריב"א שאין היתר אלא סמוך לחשיכה שחשיב כאילו נכנס החג, אולם הרבה מהראשונים ס"ל שמותר מהבוקר, ולענין איסור כיבוס שאינו יכול לכבס לאחר שתחשך אמרי' מקצת היום ככולו. וכתב הב"י שמ"מ טוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהא ניכר שמפני כבוד הרגל הוא מכבס. וכן פסק השו"ע באו"ח תקמח סעיף י וז"ל "ואם חל אחד מימי האבילות, חוץ מהשביעי, בערב הרגל, מותר לכבס, ולא ילבשנו עד הלילה; וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות, כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס; וכתב המשנ"ב שם ס"ק לז "לדעת רמ"א לעיל בס"ח לא יכבס עד סמוך לערב:" והיינו לאחר מנחה קטנה כמו שמבואר שם במשנ"ב ס"ק לב.