דיני אבלות לאחר החג כשקרובו נפטר בחול המועד

מי שאביו נפטר בחוה"מ, איזה דיני אבלות נוהג לאחר החג?

לאחר המועד נוהג שבעה ימים בכל דיני השבעה, אולם אין איסור לאחרים לעשות מלאכתו בביתם או בביתו בצינעה, ואם זה דבר האבד מותר לאחרים לעשות מלאכתו בביתו אפילו בפהרסיא. ואם א"א ע"י אחרים להציל את הדבר האבד, מותר ע"י עצמו אפי' בשלשה ימים ראשונים. ולכך מותר לאשתו לכבס את בגדיו בצינעה ולתלות בבית, משום שאיסור כיבוס בגדיו הוא משום איסור מלאכה. וכן אין באים אליו לנחמו כיוון שניחמוהו ברגל. (ובימינו המנהג שלא לנחם ברגל באים לנחם לאחר הרגל.)

שולחן ערוך יורה דעה סימן שצט סעיף א' "ומונה שבעה אחר הרגל, ובאותה השבעה מלאכתו נעשית ע"י אחרים, ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעה בתוך ביתו, דכיון דכבר נתבטל בשבעת ימי הרגל ממלאכה, אף על פי שלא נתבטל מחמת האבל אלא מחמת הרגל, סוף סוף נהג בדין אבילות בענין מלאכה, הילכך אין להחמיר בו כמו בשאר אבילות ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. וכל ימי הרגל רבים מתעסקים בו לנחמו, הילכך אין מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל." ומה שכתבתי שמותר בדבר האבד ע"י עצמו בצינעה: אמרי' במועד קטן דף כ עמוד א "קברו בתחילת הרגל מונה שבעה אחר הרגל, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים, ועבדיו ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו." ובסימן שפ סעיף ה כתב השו"ע שאבל מותר לעשות מלאכתו ע"י אחרים בדבר האבד. והרמ"א כתב להקל כשא"א ע"י אחרים לעשות מלאכתו ע"י עצמו בהפסד מרובה בתוך ג' ימים או בדבר האבד לאחר ג' ימים. וכתב המשנ"ב סימן תקמח ס"ק כב גבי מי שמת קרובו בחג שמותר מלאכה לאחר המועד ע"י אחרים בצינעא, וז"ל "אפילו בדבר שאינו אבד דבדבר האבד מותר ע"י אחרים אפילו בביתו ואפילו בימים הראשונים שאחר הרגל וכדאיתא ביו"ד סימן ש"פ ס"ה ועיין בלבוש שכתב דאם הוא דבר האבד מותר לעשות בעצמו ובמאמר מרדכי מפקפק עליו ע"ש הטעם אכן אם לא יוכל לעשות ע"י אחרים והוא דבר האבד אפשר דבענינינו יש לסמוך על הי"א המובא שם בהג"ה: (וכוונתו לסמוך על הי"א שמתירים בדבר האבד ע"י עצמו אף בג' ימים ראשונים ובלי הפס"מ כשא"א ע"י אחרים)