גילוח שפם בשבעה ובשלושים

האם מותר לגלח את השפם שמעכב את האכילה כשיושב שבעה על אביו ובשלושים?

מותר לגלח את השפם שמעכב את האכילה בשלושים ולא בשבעה, (והגר"א מתיר גם בשבעה) בין בשלושים על אביו ואמו ובין בשאר קרובים.

אמרי' בגמרא מועד קטן דף יח עמוד א "אמר רב יהודה אמר רב: זוג בא מחמתן לפני רבי, ומר זוטרא מתני: זוג בא מחמתן לפני רבי, ובקשו ממנו צפרנים - והתיר להם, ואם בקשו ממנו שפה - התיר להם. ושמואל אמר: אף בקשו ממנו שפה והתיר להם. אמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא): שפה מזוית לזוית. אמר רבי אמי: ובשפה המעכבת."

ונחלקו הראשונים בביאור גמרא זו, שיטת הרמב"ן שרבי מתיר לגלח את השפה המעכבת את האכילה בין בשבעה ובין בשלושים. והרמב"ם והראב"ד חולקים וס"ל שהיתר גילוח של שפה המעכבת את האכילה, הוא דווקא בחוה"מ אבל באבלות אין היתר לגלח שפה המעכבת את האכילה. והרי"ץ גיאות כתב לחלק בין שבעה לשלושים שבשבעה אסור ובשלושים מותר.

בב"י בסימן שצ כתב וז"ל "ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והראב"ד מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:" ולפי"ז מותר בין בשבעה ובין בשלושים, אולם בשו"ע פסק להתיר דווקא בשלושים ולא בשבעה.

ובביאור הגר"א כתב שהעיקר כהרמב"ן שאף בשבעה מותר והוכיח כדבריו מהירושלמי.

ואין בזה חילוק בין אבל על אביו ואמו לאבל על שאר קרובים.