מתנה שנטען אחר כך שהיא הלוואה

בס"ד החותן נתן לחתנו ובתו דירה יותר רחבה במקום דירתם הקטנה, ומינה את בנו לטפל במכירה וקנייה, ונתן את זה ללא תנאי. לאחר הרבה שנים נפטר החותן והשאיר צוואה לחלק רכושו בשווה לכולם. כעת בא הגיס וטוען שההפרש בין הדירות היתה השקעה או הלוואה. כאשר לבת והחתן לא אמרו כלום כל השנים לא בפה ולא בשטר. מה הדין.

שלום רב 

לא ניתן לענות על השאלה, אלא אחרי שמיעת טענות הצדדים. 

ובכל זאת להרחבת הידע מה הנידון בזה, אצרף לך מה שכתב בענין זה אחד רבני בית ההוראה:

בהנחה שהדירה הגדולה יותר [שניתנה במקום הדירה הקטנה], נרשמה על שם המקבלים, הרי שהם קיבלו את הדירה במתנה, מקסימום יכול להיות שכוונת הנותן שהם ישלמו תמורה על התוספת דירה שהם קיבלו היינו שזה לא מתנה אלא כעין מכר, אמנם בכה"ג וודאי שהמקבלים הם המוחזקים בכסף ומחמת הספק אין הם צריכים לשלם, יעוי' קצה"ח סי' ע"ט סק"ב.

מצורף מאמר על נושא זה.