זכר למחצית השקל

מנהג ישראל לתת בחודש אדר זכר למחצית השקל. בזמן שבית המקדש היה קיים, החל מראש חודש אדר היה מחצית השקל ניתן על ידי עם ישראל כולו עבור הקורבנות של כל השנה הבאה (מחודש ניסן). [יש להיזהר שלא לומר 'מעות אלו למחצית השקל'].

המנהג לתת לפני מנחה של תענית אסתר, ויש נוהגים לתת לאחר מנחה קודם קריאת המגילה. [מי שלא נתן עד פורים יכול לתת עד סוף חודש אדר].

נוהגים לתת ג' מטבעות של חצאי שקל (ודווקא ג' מטבעות אלו), וכך נוהגים רוב בני אשכנז. יש נוהגים לתת ג' מטבעות של חצאי דולר ישן (שיש בו כסף טהור), וקונים אותם מקופת בית הכנסת, ונותנים אותם חזרה. ומכיוון שאין זה מטבע היוצא בהוצאה בא"י, יש לתת ג' מטבעות של חצאי שקלים.

ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל של תורה, שהוא שווי של 9.6 גרם כסף, וכן מנהג רוב בני עדות המזרח. ואף הנוהגים שיעור זה, לילדים די בנתינת שלושה חצאי שקלים. [ערך הכסף הטהור משתנה כל הזמן, היום סכום זה עומד על כ-42 ₪. ניתן להתעדכן בקו בית ההוראה במספר 073-3260800 שלוחה 103 בשינויים].

קטן פחות מגיל בר מצווה אינו חייב במתנות לאביונים, אך המנהג לתת אף בעד בניו הקטנים, ואף עבור עוברים. רבים נוהגים לתת גם עבור נשים ובנות.

קטן שאביו נתן עבורו מחצית השקל שוב אין מחויב לתת בשנים הבאות. נשים ובנות שנתנו עבורן מחצית השקל יש להסתפק אם אפשר להפסיק לתת. ולכאורה נראה שבאופן שאין חשש של נדרי צדקה (כגון שמסר מודעה בערב ראש השנה או שלא היה דעתו לנהוג כן לעולם ולא נהג בזה שלוש פעמים), אפשר להפסיק.

מחצית השקל יש לתת לעניים [או לצורכי בית הכנסת].

מחצית השקל אינו ניתן מכספי מעשר.

מתנות לאביונים

חייב כל אדם מישראל, איש ואישה, לתת שתי מתנות לשני אביונים, דהיינו מתנה אחת לכל עני.

אין לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר, אבל מה שמוסיף יותר מהשיעור של החיוב יכול לתת ממעשרות.

העיקר להלכה הוא ששיעור מתנות לאביונים הוא פרוטה (ויוצא ידי חובה ב-10 אגורות), ויש אומרים שבזמננו [שאין בפרוטה אחת חשיבות ואי אפשר לקנות בה דברים] צריך יותר מזה, ומסתבר שבשקל אחד יוצא ידי חובה לשיטה זו, ויש אומרים שצריך שיעור שיוכל העני לקבל ממנו הנאה חשובה (בין 10 ₪ ל-50 ₪).

יש לדאוג שהכסף יגיע ליד העני בפורים, ואם אין אפשרות יש לזכות לו ביום הפורים את שווי הסכום שנתן, ויודיעו לעני שזיכו לו [והזוכה עבור העני אין צריך לדעת עבור מי מזכה, רק שיגביה ויאמר שמתכוון לזכות עבור מי שרוצים לזכות לו].

כשגבאי צדקה אוספים עבור האביונים, אין צורך שאותו הכסף שניתן עבור העני יגיע לידיו, ואפשר להחליפו בכסף אחר.

אפשר לתת לגבאי צדקה שטר כסף אחד (כגון 100 ₪) ולומר שנותן מתנות לאביונים עבורו ועבור כל בני ביתו [וראה להלן האופן המהודר]. כמו כן, אפשר לתת שטר אחד לגבאי צדקה ולומר שהוא עבור שני אביונים (כגון אם הגבאי אוסף עבור שני אביונים, ואם אוסף עבור חמישה אביונים יכול גם כן לומר שיהיה עבור שניים מתוך החמישה, כדי שתהיה מתנה חשובה לכל אחד מהם).

אפשר לתת כסף לגבאי לפני פורים בתורת פיקדון, והוא ייתן אותו לעני בפורים.

מתנות לאביונים ניתן לתת בכסף או במאכל, אבל לא בבגדים או חפצים וכדומה.

לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במתנות לאביונים, אך יש להסתפק אם מספיק שהבעל מוסיף סכום נוסף בשיעור מתנות לאביונים ומתכוון שיהיה עבור אשתו, או שצריך לזכות לה את הכסף על ידי אחר לפני שנותנו לעני [והאופן המהודר הוא שייתן לגבאי שיגביה ויזכה עבור אשתו].

נחלקו האחרונים האם חובה לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך למצוות מתנות לאביונים. ובחורים, אף שסמוכים על שולחן אביהם, חייבים.

לכתחילה בן כרך ייתן לעני שהוא בן כרך, וכן בן פרזים ייתן לעני שהוא בן פרזים.

הנוהג פורים בשני הימים מחמת ספק (כגון בערים שהן ספק מוקפות חומה, וכן בהולך ממקום למקום באופן שמתחייב מספק) – ייתן מתנות לאביונים בשני הימים.

יש הסוברים (ספר מקור חיים לבעל החוו"י סי' תרצ"ד) שיש לתת מתנות לאביונים דווקא לאביון ולא לעני, והחילוק בין עני לאביון, פירש רש"י (בבא מציעא קי"א:), 'אביון - מעונה מעני, ולשון אביון - האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאווה לכל טוב וכו''. ומכל מקום להלכה נראה שאף על פי שנאמר בפסוק (אסתר ט, כב) 'ומתנות לאביונים', נראה שאביון לאו דווקא, וה"ה עני.

וגדר עני מבואר ביורה דעה סי' רנ"ג סעיף ב' שהוא "עד שיהיה לו קרן כדי שיתפרנס הוא ובני ביתו מהרווח", והכוונה שתהיה לו הכנסה קבועה. ומי שאין לו בשנה הקרובה משכורת מסודרת המספיקה לצרכים קיומיים לו ולבני ביתו למשך החודש, הרי הוא בגדר עני.

אפשר לקיים מצוות מתנות לאביונים בנתינה לבחור ישיבה שהוריו או הישיבה אינם מספקים לו את כל צורכו.

מתנות לאביונים באמצעות העברה בנקאית

מתנות לאביונים על ידי שיק – רק אם העני פודה את השיק בו ביום [ויכול למשוך את הכסף] יוצאים ידי חובה, ואם לא – לא.

מתנות לאביונים על ידי העברה בנקאית – רק אם העני מקבל את הכסף לחשבונו [ואף יכול למושכו] ביום הפורים.

בנתינת מתנות לאביונים בכרטיס אשראי לא יוצאים ידי חובה, כיוון שהעניים לא מקבלים את הכסף בפורים עצמו. אך יש קופות צדקה המזכות לכל התורמים להם – הן על ידי שיקים דחויים והן על ידי אשראי – כסף מזומן, ואותו נותנים לעניים בו ביום, ובזה יוצאים ידי חובה.