שלוחה 85 דיני מעשר כספים

דיני מעשר כספים

1 – החייבים והפטורים מהפרשת מעשר כספים:

מעשר כספים הוא מנהג קדום מאבותינו, וחייבים לקיימו.

טוב להתנות בפעם הראשונה שנותן מעשר, שעושה כן בלי נדר. אם לא התנה, יכול לסמוך על מסירת המודעה בערב ר"ה. אדם שחי בצורה מינימאלית בסיסית ואינו גומר את החודש [דהיינו שלא נשאר לו כסף בצד לאחר שהשתמש בו לכדי מחייתו], אינו חייב להפריש מעשרות.

ולכן אברך שאשתו אינה עובדת, ואינו גומר את החודש, אינו צריך להפריש מעשרות מהמלגה או מכספי הצדקה שקיבל.

אף בחור ישיבה חייב להפריש מעשר על כסף שהרוויח בכל צורה שהיא. אמנם לגבי הכסף שקיבל מהוריו, חייב להפריש ממנו מעשר דווקא אם נשאר לו כסף בסוף החודש [ובאופן זה יפריש מעשר מכל הסכום שקיבל], אך אם לא נשאר לו כסף בסוף החודש, אינו צריך להפריש.

2 – מאילו הכנסות צריך להפריש מעשר כספים:

את המעשר ניתן לתת לכל דבר מצווה שאינו מחוייב בה [אך לא יכול לקנות בו אתרוג, או ספרי קודש לשימוש עצמי. וכן לא יכול לשלם ממעשרות את שכר הלימוד של בניו ובנותיו עד גיל מצוות. אך המיקל לשלם ממעשר את שכר הלימוד של הישיבה קטנה או הישיבה גדולה של בנו, יש לו ע"מ לסמוך. אמנם יכול לשלם שכר לימוד של ילדים אחרים להורים נזקקים מכספי מעשרות].

ולכן יכול לתרום את המעשר לבית הכנסת, לבניית מקווה, או לארגונים העוזרים לחולים, או לארגונים המקרבים רחוקים. כמו כן יכול לתרום את המעשרות אפילו לפינת קפה בישיבה או בכולל. וכן יכול לתורמו ל'מתמידים' שיקנו בו פרסים לעידוד ילדים ללימוד [אך אינו יכול לקנות פרסים לילדיו שלו מכספי מעשר]. כמו כן יכול לקנות עליות לתורה ולשלמם מכספי מעשר, ודווקא אם חשב על כך בשעה שקנה את העלייה.

מותר לקנות כרטיס הגרלה מכספי מעשרות, אך רק 70% יכול לשלם מכספי מעשר, ואת ה30% הנותרים ישלם מכספו. אם הכרטיס זכה, הזכיה שייכת לו ולא למעשרות.

ניתן להפקיד חצי מסכום המעשרות בגמ"ח, ולהוציאו בעת שמחתן את ילדיו האברכים. אמנם אין לשמור את הכסף בבנק, או להשקיעו במניות על דעת שיוציאו בעת חיתון הילדים, מפני שכל ההיתר נאמר רק באופן שעד זמן זה מקיים בכסף מצות הלוואה. אמנם, אם הגיע הילד לגיל ,18 מותר להשקיע את הכסף.

אמנם מצווה מן המובחר לתת את המעשר לעניים תלמידי חכמים. וכל אברך שחי בצורה מינימאלית בסיסית ואינו גומר את החודש, נחשב עני ויכול לקבל מעשרות [ונתינה לבניו וחתניו האברכים קודמת לנתינה לארגונים אחרים]. וכן כל בחור ישיבה, שהישיבה או ההורים לא מספקים לו את הדברים שיש בדר"כ לבחורי ישיבה, נחשב כעני, ויכול לקבל מעשרות.

3 – לאילו צרכים ולאילו עניים ניתן לתת את כספי המעשר כספים:

צריך להפריש מעשר מכל רווח שהגיע לאדם, בין אם הגיע על ידי מסחר, ובין כסף שקיבל במתנה או כסף שמצא, וכן מכסף שקיבל מירושה או כל רווח שהוא.

צריך לתת 10% מה"נטו", ולכן בעל עסק שהכניס 10,000 שקל והוציא 1,000 שקל עבור העסק, צריך להפריש 10% מהרווח הנקי, שהוא 9,000 שקל, ולא 10% מכל העשרת אלפים.

מאחר ומעשר כספים הוא רק מנהג, לא נהגו להפריש מעשר מחפצים שקיבל, אא"כ הוא מוכר את החפץ שקיבל, שאז צריך להפריש מסכום המכירה [ולכן היורש דירה ל"צ להפריש מעשר, אך אם ימכור את הדירה יצטרך להפריש מכסף המכירה. אמנם אם מוכר את הדירה ע"מ לקנות בה דירה אחרת, אינו צריך להפריש מעשרות מסכום
המכירה].

כמו כן אין צריך להפריש מעשר מכסף שקיבל עבור שימוש מסוים, וכגון שנתנו לו סכום מסוים ע"מ שיקנה בו כובע וכדומה, והנותן מקפיד שלא ישתמש בכסף לדברים אחרים, אין צריך להפריש מכסף זה מעשר. וכן המקבל מענק עבור סיוע בשכר דירה, ומשתמש בו לצורך זה, אינו צריך להפריש מעשר מכסף זה.

מסיבה זו לא צריך להפריש מעשר כספים מתווי מזון או מכל תלושים אחרים שקיבל, כיוון שהשימוש בהם מוגבל למקומות או לדברים מסוימים, ואין המקבל יכול לעשות בכסף זה מה שירצה, ככסף מזומן. וכן מפני שמעשר כספים הוא רק מנהג, ולא נהגו להפריש מתווים ותלושים מעשרות.

המוכר חפץ במחיר זול יותר ממה שקנה אותו, לא צריך להפריש ממנו מעשר, כיון שאינו מוגדר רווח.

אדם שמשכיר דירה, צריך לעשר את הרווחים שהוא מקבל מהדירה שמשכיר. אמנם אם הוא משכיר ושוכר, אינו צריך לעשר את הסכום שמקבל מהשכירות, אלא אם כן הוא מרוויח מידי חודש, כלומר שהוא מקבל על השכרת דירתו יותר ממה שהוא משלם על הדירה ששוכר, שבאופן זה עליו לעשר את הרווח שמרוויח, דהיינו ההפרש שבין מה שמקבל למה שמשלם.