שלוחה 67 סדר יציאת נשמה, ודיני אונן

סדר יציאת נשמה, ודיני אונן

מזמורי התהילים שאומרים בשעת יציאת הנשמה:
בשעת הגסיסה יעסקו בתורה ובאמירת תהלים ודברי קדושה, ויאמרו את מזמורי תהילים הבאים, לפי הסדר הנדפס בספר מעבר יבוק, ואלו הם המזמורים:

טז, כ, כב, כג, כד, כה, ל, מב, מג, נא, סז, פד, צא, קב, קג, קיז, קיח, קכ, קכא, קל, קמ, קמא, קמב, קמג, קמח, קמט, קנ.

אם תתעכב עוד הגסיסה, יאמרו ז' פעמים מזמור צ"א, יושב בסתר עליון וכו' . ואומרים כל העומדים עליו בקול רם: יגדל, אדון עולם.

עם יציאת הנשמה, יכוונו לומר פסוקי יחוד אלו:

פעם אחת – "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד". שלוש פעמים – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". שבע פעמים – "השם הוא האלוקים". פעם אחת – "השם מלך השם מלך השם ימלוך לעולם ועד".

וידוי ודינים נוספים הנוהגים בשעת יציאת הנשמה:
לפני אמירת סדר יציאת הנשמה המוזכר בשלוחה הקודמת, החולה צריך להתוודות אם יכול, ויש בכך כמה נוסחאות. נוסח הוידוי הקצר ביותר הוא "מיתתי תהא כפרה על כל עוונותיי". אם יש אפשרות, יאמר את הנוסח הארוך, וזה לשונו: "מודה אני לפניך השם אלוקי ואלוקי אבותיי, שרפואתי ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועוונות ופשעים שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, תן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים". ואם רוצה, יכול להאריך בוידוי "אשמנו וכו'", וכן את הנוסח שאומרים ביו"כ. אם החולה אינו יכול לומר כן, יהרהר זאת בליבו, ואם אינו בהכרה, יש נוהגים שהעומדים ליד מיטתו אומרים זאת בקול ליד החולה.

מנהג ישראל שלא לעמוד לרגלי המיטה שבה שוכב הגוסס.

יזהרו שלא יצא שום אבר ממנו חוץ למיטה. ואם יצא איבר, אסור להחזירו, כיון שאסור לגעת באדם גוסס.

לפעמים החולה מטנף עצמו, ולכן אם אינם מרגישים שום ריח רע, ייזהרו רק שיהיה מכוסה, ויוכלו לומר סמוך למיטתו. אך אם הוא מסריח, צריכים להרחיק עצמם ד' אמות ממקום שכלה הריח.

לכתחילה ראוי לקבץ עשרה אנשים בעת הגסיסה שיתעסקו במזמורים הנ"ל.

לאחר יציאת הנשמה פותחים את החלונות בחדר, ודי לפתחם לזמן קצר.

מעצימים עיניו של מת, ומי שיש לו בנים יעשו זאת בניו, ואם יש בן בכור, יעשה זאת הוא. ולפי מה שהתבאר לעיל שאסור לגעת בגוסס, צריך לעצום את עיניו רק לאחר 20 דקות מעת שפסקו פעימות הלב והחולה הפסיק לנשום.

דיני הקריעה בשעת יציאת הנשמה, יתבארו בשלוחה הבאה.

דיני קריעה לאחר יציאת הנשמה ושאר דיני אונן:
מיד לאחר יציאת הנשמה, שבעת הקרובים צריכים לקרוע. אם לא קרעו בשעת יציאת הנשמה, נוהגים לקרוע בשעת יציאת הנפטר מהבית. בזמן הקריעה מברכים בשם ומלכות 'ברוך אתה.. דיין האמת'.

אנשים שאינם משבעת הקרובים העומדים ליד המת בשעת יציאת נשמה, יקרעו את הבטנה של החליפה. ואם הם ללא חליפה, יקרעו את קצה הבגד.

דיני אונן: אדם נקרא אונן משעת פטירת אחד מז' קרוביו ועד לאחר הקבורה.

כל הדינים הנוהגים באבל נוהגים אף באונן (ואלו הן תלמוד תורה, קיום מצות עונה, מלאכה, משא ומתן, רחיצה, סיכה, שאילת שלום, תספורת, נטילת ציפורניים, שמחה, מוזיקה והשתתפות באירועים, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים). אבָל מותר בנעילת הסנדל וכן ביציאה מהבית.

בשו"ע מבואר שאונן אסור בישיבה על כסא גבוה, אך העולם מיקל בזה ואין למחות ביד המקלים.

כמו כן אונן אסור באכילת בשר ושתיית יין.

דינים נוספים נאמרו באונן, שהוא פטור מכל המצוות (כקר"ש ותפילה) ומכל הברכות, ואוכל ושותה ללא ברכה לפניה ולאחריה. אמנם הוא אסור בכל האיסורים, ולכן אם רוצה לאכול פת – ייטול ידיו ולא יברך 'על נטילת ידיים', ויאכל ללא ברכת 'המוציא' וללא ברכת המזון. אונן פטור בכל אלו, ואף אם רוצה להחמיר – אסור לו.

בשבת ויו"ט מותר בבשר ויין ואין נוהג דיני אנינות בדברים שבפרהסיה, אבל אסור בדברים שבצנעה שהם רחיצה, תלמוד תורה ומצות עונה.

אונן פטור מתפילין, ואף לאחר הקבורה אין מניחים תפילין משום שביום הראשון של האבילות אסור להניח תפילין (שאר דיני תפילה לאחר הקבורה, יתבארו בשלוחה אחרת).

לאחר הקבורה דינו כאבל שמותר בבשר ויין, ואסור בנעילת הסנדל וביציאה מהבית וכן כל שאר דיני האבילות האמורים לעיל.

לאחר הקבורה כשהאבלים מגיעים לבית בו הם יושבים את ה'שבעה' יש לעשות סעודת הבראה, ודיניה כדלהלן: אסור לאבל לאכול משלו, ולכן השכנים או אנשים אחרים מביאים לו ביצים או עדשים, ויש אומרים שצריך לאכול דווקא פת, ודי בפת הבאה בכיסנין, אבל שאר מאכלים יכול האבל לאכול משלו. לפני סעודת ההבראה אסור לאכול ולשתות שום דבר מלבד מים.

דיני התפילות לאחר הקבורה:
אונן פטור מתפילין, ואף לאחר הקבורה אין מניחים תפילין משום שביום הראשון של האבילות אסור להניח תפילין.

דיני תפילת מנחה ומעריב לאחר הקבורה: אם נקבר בזמן שעדיין יכול להתפלל מנחה ומעריב – יתפלל כרגיל. אם נפטר לפני זמן מנחה ונקבר לאחר שהגיע זמן מעריב – אינו משלים את המנחה. אם נפטר לאחר זמן מנחה ונקבר לאחר שהגיע זמן מעריב – יתפלל מעריב פעמיים. וכן הדין לגבי תפילת מעריב.

דיני תפילת שחרית לאחר הקבורה: אם נפטר לאחר עלות השחר ונקבר לאחר סוף זמן תפילה לפני חצות, יתפלל שחרית כרגיל עד חצות (אך כאמור ללא תפילין). אם נפטר לפני עלות השחר ונקבר לאחר סוף זמן תפילה לפני חצות, יתפלל כרגיל אך בברכות השחר יברך רק ענט"י, אשר יצר, ברכות התורה, וברכות גוי, עבד ואישה.

אם נקבר לאחר חצות, יקרא קר"ש (אף שעבר זמנה, משום קבלת עול מלכות שמיים ומשום מצות זכירת יציאת מצרים שבפרשת ציצית) ולכשיגיע זמן מנחה – יתפלל מנחה. דין תשלומין לשחרית תלוי בשעת הפטירה: אם נפטר לפני עלות – לא ישלים. אם נפטר לאחר עלות – יתפלל מנחה פעמיים.