שלוחה 50 הלכות שילוח הקן

הלכות שילוח הקן

את מצוות שילוח הקן ניתן לעשות גם בקן הנמצא ברשות פרטית ואין צורך להפקיר את המקום. והטעם, כיוון שבימינו אף אחד אינו מעוניין לזכות בביצים או בגוזלים שברשותו, ולכן בעלי המקום אינם זוכים בהם בקניין חצר והרי הם הפקר.

אפשר לקיים את המצווה הן על ביצים ואפילו יש בהם דם, והן על גוזלים ואפילו גדולים, העיקר שהאם עדיין רובצת עליהם ולא די שתעמוד לידם.

כתיב "שלח תשלח את האם". בשעות היום לפעמים האב הוא שדוגר על הביצים וקשה להבדיל ביניהם, לכן יש לקיים את המצווה אחרי השקיעה, שכן בלילה, תמיד האם היא זו שרובצת.

על שילוח הקן לא מברכים אך יש לכוון לשם מצווה. ולכן, לפני שמתקרבים לאזור הקן יכוון שכל פעולה מצידו שמחמתה היונה תברח – הרי זה לשם מצוות שילוח הקן. בכך פותרים בעיה נפוצה, שלעיתים האם נבהלת ובורחת מעצם ההתקרבות לקן בטרם ביצוע הפעולה שבה התכוונו לשלחה, ובכך מפסידים את המצווה.

ישלח את האם בכל דרך שירצה ואפילו בהגבהת קולו שכן להלכה נפסק כרש"י, ודלא כהרמב"ם שיש לשלחה בידיים דווקא.

לאחר ששילח את האם, יביט סביב לראות שהיא התרחקה ואינה עומדת בסמוך לקן, ויגביה את הגוזלים או הביצים ג' טפחים ויכוון לזכות בהם בקניין הגבהה.

לאחר שעשה את הקניין, הרי קיים את המצווה בשלמות וכעת יעשה בביצים כרצונו. אפשר להשליכם לפח או אפילו להחזירם לקן. אם מדובר בגוזלים – אזי ידאג שיטפלו בהם אך אינו מחוייב לדאוג להם ויכול להחזירם לקן או להפקירם ולהשאירם ברחוב.

אם רוצה לקיים את המצווה פעם נוספת יש עצה, שלאחר שקיים הראשון את המצווה, יחזיר את הביצים או את הגוזלים לקן, ויאמר לג' אנשים (אפי' אם הם נמצאים במקום אחר) 'הביצים שבמקום פלוני הרי הם הפקר'. וכך, לאחר שהאם תחזור, יוכל השני לקיים את המצווה על אותם ביצים. יצויין שעל פי קבלה אין לקיים את המצווה בימי ספירת העומר ובימי שנת השמיטה, אך אם משער שאם ימתין עם המצווה עד לאחר זמן זה האם כבר לא תרבוץ על הגוזלים [וכפי המצוי] – יקיים את המצווה מייד.