שלוחה 35 דיני המתנת שש שעות בין אכילת דבר חריף שנחתך בסכין בשרית ולהיפך

דיני המתנת שש שעות בין אכילת דבר חריף שנחתך בסכין בשרית ולהיפך

דבר חריף שנחתך בסכין של מין מסוים הרי הוא כמוהו בעצמו, ולכן דבר חריף שנחתך בסכין בשרי יש לו דין של בשרי גמור, שאם נתערב בחלב נאסר וכן אם טוגן במחבת חלבית נאסר, אבל לא צריך להמתין אחריו שש שעות.

במקרה שנחתך בצל או כל דבר חריף אחר בסכין חלבי, אסור לאוכלו תוך שש שעות לאכילת הבשר.

והטעם הוא משום שהבצל שנחתך בסכין חלבי דינו כחלבי גמור (פמ"ג או"ח סי' תצד').

אמנם אם הסכין החלבי אינו בן יומו, אפשר להקל בזה (יד יהודה יו"ד פט),

למרות שכאמור דבר חריף הנחתך בסכין בשרית דינו כבשרי ממש, בכל אופן לעניין המתנה שש שעות לאכילת חלב, אינו כבשרי ולא צריך לחכות אחריו שש שעות.

והטעם כיון שישנם שני טעמים למה ממתינים שש שעות אחר אכילת בשר –

א. משום בשר שבין השיניים (דעת הרמב"ם)

ב. משום ששומן הבשר מושך טעם לזמן ארוך (דעת רש"י).

והנה בתפו"א שהתבשל עם בשר וכן בכל תבשיל שהתבשל עם בשר נפסק להלכה להמתין שש שעות (יו"ד פט' סע' ג').

ואף שאין שייכים בו שני הטעמים הנ"ל, מ"מ משום לא פלוג נפסק שדינו כבשר וממתינים אחריו שש שעות. 

אך כל זה רק בדבר שמקבל טעם ישירות מהבשר עצמו, אך אם הטעם עבר דרך כלי, אין צריך לחכות אחריו שש שעות

אבל דבר חריף שנחתך בסכין חלבי דינו כחלבי ואין לאוכלו בתוך שש שעות לאכילת בשר.

שמן שטיגנו בו בשר ולאחמ"כ טיגנו בו צ'יפס, יש להמתין שש שעות אחר אכילת הצ'יפס כיון שנחשב שאוכל את תבשיל הבשר עצמו.