שלוחה 30 דיני נ"ט בר נ"ט

דיני נ"ט בר נ"ט

(פרטים נוספים בדיני נ"ט בר נ"ט בשלוחה 31 ו- 32 )

וטעם ההיתר הוא משום שהבליעה הבשרית עוברת מהסיר אל התפו"א באופן של  'נ"ט בר נ"ט', דהיינו "נותן טעם בר נותן טעם".

ופירוש הדבר הוא, שתפוח אדמה שהתבשל בסיר בשרי הוא טעם שני של בשר, כי הבשר נתן טעם בסיר, והסיר נתן טעם בתפוח אדמה, וכיון שהטעם של הבשר שנמצא בתפוח אדמה הוא טעם קלוש, לכן בדיעבד אם נתערב בחלב מותר לאוכלו.

כמו כן דבר נוסף התחדש בדין נ"ט בר נ"ט שאף שתפו"א שהתבשל בכלי בשרי בן יומו לכתחילה אין לאוכלו עם חלב [לאשכנזים], אבל מותר לבשלו או לחממו בכלי חלבי לכתחילה, מאחר ואינו נאכל עם החלב בעצמו.

אבל דבר חריף שנחתך בסכין בשרית או התבשל בכלי בשרי שנתערב בחלב אסור באכילה, אסור אף לחממו בכלי חלבי, ואם נתבשל בכלי חלבי נאסר, וכן להיפך.

והטעם כי כל דין 'נ"ט בר נ"ט' שהטעם השני הוא טעם קלוש, ואם נתערב בחלב מותר, נאמר רק בתפוח אדמה או בכל דבר אחר שאינו חריף, אבל בדבר חריף התחדש שאין דין 'נ"ט בר נ"ט', כי יש כח בדבר החריף להוציא את עיקר הטעם מהכלי, ולכן אין זה נחשב 'נ"ט בר נ"ט' אלא תמיד נחשב כטעם ראשון.

ולכן, אם דבר חריף התבשל בסיר בשרי או נחתך בסכין בשרית – אף שהתערב כבר בחלב – גם בדיעבד אין לאוכלו.

הלכה נוספת התחדשה בדבר חריף, שלמרות שתמיד דבר קר אינו בולע ומבליע, דבר חריף מבליע על ידי דוחק של סכין אע"פ שהוא קר.

ולכן, אם חתכו בצל בסכין בשרית (שחתכו בה בשר חם בכלי ראשון) – הבצל נהיה בשרי.

הלכה נוספת התחדשה בדבר חריף שאין בו דין נותן טעם לפגם, ולכן אם הוא נחתך בסכין בשרית, אפילו שהיא אינה בת יומה – אין לאוכלו עם חלב, ואם נתערב החריף בחלב – אסור לאוכלם יחד.

ודין זה שאם נתערב החריף בחלב אסור לאוכלם יחד, הוא דווקא כשהמאכל החריף נחתך בסכין שהיא ודאי בשרית, דהיינו שחתכו בה בעבר בשר חם בכלי ראשון, או שחתכו בה בשר וחריף יחד, אך אם יש ספק אם חתכו בשר חם מכלי ראשון אזי אין לסכין דין בשרי, ואם הדבר החריף שנחתך בו נתערב בחלב – מותר באכילה.

דוגמאות למאכלים חריפים –

צנון, בצל, שום, חריי"ן (חזרת), פלפל חריף.

כל הדברים הנ"ל אם נחתכו בסכין בשרי, הפכו לבשריים.

אמנם אין צריך להמתין אחר אכילתם שש שעות, אך אין לערבם ולאוכלם עם חלב (כגון בסלט ירקות שיש בו גבינה). ואם עירבם – הסלט נאסר אלא אם כן יוציא מתוכו את החתיכות החריפות.

לדעת השו"ע אין טעם הבשר נבלע בכולו אלא רק לצדדי המקום שחתך, ובשיעור של 'כדי נטילה' (2 – 2.4 ס"מ) ממקום החיתוך.

אמנם לדעת הרמ"א – וכן נוהגים האשכנזים – טעם הבשר מתפשט בכל הדבר החריף (כל עוד אין שישים בבצל כנגד הסכין).

כל הדינים הללו הם בדבר חריף שאוסר אף במקום הפסד, והגדרתו היא שאין אוכלים אותו בפני עצמו מחמת חריפותו אלא רק יחד עם מאכל אחר.

דין נוסף התחדש במאכל חריף, שאף פירות חמוצים (כגון אשכוליות וכדו') דינם כדבר חריף, אף שאינם חמוצים מאד.

ומ"מ כיון שאינם חריפים ממש ויש הסוברים שאין דינם כדבר חריף, לכן אם הסכין שנחתכו בה אינה בת יומה והיא נקיה – מותר במקום הפסד.

פרטים נוספים בדיני דבר חריף ראה בשלוחה 33 ו 34