דיני ערב שבת (י''ג ניסן) בשנה זו (תשפ''ה)
מלאכה, גילוח, נטילת ציפורניים, כיבוס ואכילה בערב שבת זו
קלט.
השנה, שערב פסח חל בשבת, אין את האיסורים המיוחדים של ערב פסח רגיל
, אלא דינו
ככל ערב שבת, וכדלהלן:
קמ. עשיית מלאכה: מותר לעשות מלאכה הנצרכת לחג ולשבת עד כניסת שבת. ומלאכה שאינה נצרכת לחג ולשבת, נכון להימנע מלעשותה אחר חצות, והמיקל לעשותה עד שעת מנחה קטנה יש לו ע"מ לסמוך (וכדין כל פרטי המלאכות בערב שבת, סי' רנא).
קמא. תספורת, גילוח, נטילת ציפורניים וכיבוס:
מותרים עד כניסת שבת.
קמב. אכילה: פרטי היתר אכילה בערב שבת זו, כבכל ערב שבת (כמבואר סי' רמט).
קמג. הנוהגים איסור אכילת מצה [וכן קניידלאך וכו'] בערב פסח בלבד, מותרים בערב שבת זו וכן בליל שבת באכילתה (וראה להלן סע' קעו זמן האיסור בשנה זו).
קמד. בשנה זו, מותר להגעיל כלים מחמץ לפסח, עד כניסת שבת (ואינו דומה למבואר בסי' תנב ס"א). אך יש ליזהר משום עשיית מלאכה כבכל ערב שבת.
טבילה בערב הרגל
קמה. יש לטבול בערב פסח אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות (סי' תעא ס"ק כב, סי' קכח ס"ק קסה). ובשנה זו - הטבילה בערב שבת מועילה גם ליום טוב [והטובל בשבת אחה"צ, אינו עובר משום "הכנה משבת ליו"ט"].
הכנות לליל הסדר שיש לעשותן השנה בערב שבת
קמו. צליית הזרוע:
יש לצלות את הזרוע של ליל הסדר בערב שבת. שכח לצלותה בערב שבת –יצלנה בליל יו"ט, ובתנאי שיאכלנה למחרת ליל הסדר [ביום טוב], אך בליל הסדר אין לאוכלה, מפני שלא אוכלים בשר צלי בליל הסדר.
קמז. בישול וצליית הביצה: יש לבשל ולצלות את הביצה בערב שבת [וישאירה עם הקליפה כדי שלא תיאסר בשהיית לילה]. שכח לעשות כן - יבשלנה ויצלנה בליל יו"ט, ויאכלנה בליל הסדר [דכל האיסור לאכול צלי בליל הסדר, הוא רק בצלי בשר ולא שאר דברים], או למחרת ביום טוב.
קמח. הכנת המרור והכרפס: יבדוק את עלי החסה מתולעים בערב שבת. וכדי שהעלים לא יכמשו, ישמרם בתוך מגבת רטובה, או בתוך המקרר [אך אין לשומרם בתוך מים, כדי שלא יהיה כבוש].
קמט. הכנת החרוסת: יש להכין את החרוסת בערב שבת, אך את היין יכול להכניס בליל יו"ט [מפני שלישה הותרה ביו"ט, ואין צביעה באוכלין]. שכח להכינה בערב שבת – או שיטחן בליל יו"ט בשינוי [כגון ע"ג שולחן], או שיחתוך בליל יו"ט בסכין דק דק בלי שינוי.
קנ. הכנת המי מלח: יש להכין בערב שבת את המי מלח. שכח להכין - יכין ביו"ט כמות מועטת, באופן שהרוב יהיה מים ומיעוט מלח.
קנא. הכנת החריין:
מותר לפורר את החריין בליל יו"ט במגרדת, אך יעשה זאת בשינוי, וכגון שיעשה זאת ע"ג השולחן או השיש, או על צלחת הפוכה. ורבים נוהגים להכינו בערב שבת, ויסגרוהו היטב בכלי אטום כדי שלא תפוג חריפותו (עי' משנ"ב סי' תעג ס"ק לו שמבואר שיש חשש
שהחריפות תפוג אם יכינו בער"ש, ולכן יעשה כנ"ל).
קנב. הכנות נוספות: יכין נר ליקנה"ז (ראה להלן סע' רא). יפתח מערב שבת את כל הבקבוקים הנצרכים לשבת ויו"ט, וכן את אריזות המצות. יפריש חלה ותרו"מ.
קנג. י ביא את המחזור של פסח לבית הכנסת בערב שבת, או בצאת שבת (כמבואר להלן סע' קפו, עיי"ש).
קנד. כמו כן, יכין [ככל האפשר] את כל הנדרש לליל הסדר כבר בערב שבת (ראה להלן בדיני ליל הסדר סע' יד), מפני שבשבת אסור להכין ליו"ט, וכדי שלא יעכבוהו בתחילת ליל הסדר (וראה הכנות נוספות - לקמן סע' קסז, קצד).
לבישת בגדי יו"ט
קנה.
את בגדי היו"ט [פראק] יש ללבוש כבר מערב שבת. ואם חושש שיתלכלכו מחמץ, יכול ללבשםבשבת בעוד היום גדול.
הדלקת נרות שבת
קנו.
מדליקים נרות שבת כבכל שבת, ובנוסף יש להדליק נר נשמה של 36 שעות, כדי שיוכלו להעביר ממנו אש ולהדליק נרות יו"ט למחרת [ואם מניח את הפמוטים על השולחן, ורוצה לטלטל את המפה בשבת, ראה בשו"ת בעמ' יח].
דיני שבת ערב פסח
סעודות ליל ויום שבת, ולחם משנה
קנז.
רבים נוהגים לבשל עבור סעודות שבת זו רק מאכלים הכשרים לפסח, בכלים הכשרים לפסח, ויש ליזהר שלא לערות מכלי/לתוך כלי חמץ, אלא יאכלו את התבשילים בכלים חד פעמיים, או בכלי פסח. [אמנם מדינא מותר לבשל גם מאכלי חמץ שאינם נדבקים לכלים, וכ"ש שמותר לבשל קטניות (אפי' לאשכנזים) בכלי חמץ, ולאחמ"כ להדיח את הכלים באופן המותר בשבת, אך לכתחילה יש לנהוג כאמור לעיל].
קנח. בסעודת ליל ויום שבת, רבים נוהגים לבצוע דווקא על פיתות [מפני שהן לא מתפוררות כחלה], ואוכלים אותן על מפה חד פעמית, ולאחר סיום אכילתן מנערים את הפירורים שעל המפה לבית הכסא או לאמבטיה, ולאחמ"כ ממשיכים את הסעודה בכלים חד פעמיים או בכלי פסח.
קנט. אפשר להשתמש במצה כלחם משנה, אע"פ שאסור לאוכלה בערב פסח [וייזהר שלא תיגע בחמץ, ויכול גם לעוטפה בשקית]. אמנם אם אלו מצות המיוחדות לליל הסדר, יש לחשוש שאסור לטלטלם משום "מוקצה מחמת חסרון כיס".
אופן ביעור החמץ שנשאר בשבת, וביטול חמץ
קס.
אם נשאר חמץ בצלחות או במפה וכדו', יש לבערו וכדלהלן:
קסא. אם נשארו פירורים שאפשר לנערם לבית הכסא או לאמבטיה
– יעשה כן, וכיון שהם נשטפים
לגמרי, הוי ביעור לכולי עלמא. כמו כן יכול לזרקו לפח אשפה ציבורי [כאשר יש עירוב שאפשר לסמוך עליו]. אבל לא יזרקנו כמות שהוא לפח האשפה שבבניין (ראה בשו"ת שאלה מ).
קסב. אם אין כזית בכל פירור - די לשפוך על החמץ חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שעדיין יהיו ראויים למאכל אדם], ואם יש כזית בכל פירור – יתיז עליהם חומר פוגם [כגון אקונומיקה, אציטון או טינר, שאינם מוקצה (כמבואר באזמרה לשמך 253 )] כדי שייפסלו מאכילת כלב. לאחר שעשה כן – יכול להשליכם לפח האשפה הביתי או לפח האשפה שבבניין.
קסג. אם מטלטל את החמץ בידיים, יקפיד לטלטלו לפני סוף זמן אכילת חמץ (מפני שלאחמ"כ הוא מוקצה, כי אין בו שום שימוש, אא"כ מצוי שם גויים או בע"ח שאוכלים את זה), אבל את הפירורים שעל המפה מותר לנער אף לאחר סופ"ז אכילת חמץ (מפני שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר).
קסד. פירורים שעל הרצפה:
מעיקר הדין הרי הם בטלים ואין צריך לנקותם ולבערם, אך טוב לנקותם,
ואפשר לנקות ע"י מגב גומי/מטאטא וכף אשפה [אמנם שטיפת הרצפה אסורה], ולאחמ"כ יניחם
במקום המכור לגוי.
קסה. את נוסח הביטול יש לומר לפני סוף זמן ביעור חמץ
, וטוב שאף אשתו ובני ביתו יאמרו את נוסח הביטול.
צחצוח שיניים ושטיפת הפה
קסו.
אסור להשתמש
במברשת שיניים רטובה
בשבת, אמנם במברשת שיניים העשויה מסיליקון אין
איסור סחיטה, ובתנאי שהיא מיועדת רק לשבת, וכן שהסיבים יהיו מופסקים ורחבים, וכן שישתמש בה ללא משחה. באופן שיש פסיק רישא שיצא דם מחמת הצחצוח, אסור בכל אופן.
קסז. ניתן לשטוף את הפה עם מי פה [ואם צריך למהול אותם במים, לכתחילה יש למהול בערב שבת].
סעודה שלישית
קסח. הקדמה:
[א] לדעת רוב הראשונים צריך לאכול סעודה שלישית [בכל שבתות השנה] לאחר זמן מנחה גדולה (וכ"פ השו"ע סי' רצא ס"ב), אך ישנם הסוברים שאפשר לקיים סעודה שלישית בבוקר. [ב] כמו כן, לכתחילה [בכל שבתות השנה] יש לאכול בסעודה שלישית פת, ובשעת הדחק ניתן לעשותה בבשר ודגים, או לכל הפחות בפירות (שו"ע שם ס"ה).
קסט. בשבת זו
, לא ניתן לקיים את ב' ההלכות הללו יחד, כיוון שאי אפשר לאכול סעודה שלישית בפת
לאחר חצות [לא בלחם, מפני שכבר עבר סוף זמן אכילת חמץ, ולא במצה, מפני שאסור לאכול מצה
בערב פסח], ולפיכך טוב ונכון [לבני אשכנז] לחלק את סעודת יום השבת לשתיים, באופן הבא:
קע. יקדים להתפלל שחרית ולאכול סעודת שבת מוקדם , יברך ברכת המזון, ולאחמ"כ ילך כחצי שעה ללמוד או לטייל (כדי שלא ייכשל בברכה שאינה צריכה, ושיעור "חצי שעה" הוא מאגרות חזו"א ח"א סי' קפח, ועי' משנ"ב (סי' רצא ס"ק יד, וסי' תמד ס"ק ח) שנראה מדבריו שדי בפחות משיעור זה, ובחמד משה שם סע' ו כתב "ויש שכתב וכו' ולשהות מעט כדי הילוך ד' אמות לפחות"), ואז ייטול ידיים שנית ויאכל סעודה נוספת עם לחם, ויסיים את אכילת החמץ לפני סוף זמן אכילת חמץ (והרוויח שלדעות הסוברות שאפשר לאכול סעודה שלישית גם בבוקר, אכל סעוד"ש עם פת).
קעא. את החמין [הצ'ולנט] יאכל [כנ"ל, בכלים חד פעמיים או בכלי פסח] באיזו סעודה שירצה (ראה אזמרה לשמך גיליון 155 ), ואפשר לברך ברכת המזון אף לאחר סוף זמן אכילת חמץ.
קעב. אף הנוהג כך, ואוכל בבוקר ב' סעודות – צריך לאכול סעודה נוספת ללא פת לאחר זמן מנחה
גדולה (כדי לצאת יד"ח סעודה שלישית לדעות הסוברות שזמנה רק לאחר זמן מנח"ג, וכפסק השו"ע), ובאופן שיתבאר להלן בסע' הבא.
קעג. הספרדים לא נהגו לחלק את הסעודה לשתיים כנ"ל
, וכן האשכנזים שקשה להם לחלק את
סעודת השבת באופן הנ"ל, יאכלו בבוקר סעודה אחת כרגיל [ויסיימו את אכילת החמץ עד סוף זמן
אכילת חמץ, וכן יבערו את כל החמץ ויאמרו את נוסח הביטול לפני סופ"ז ביעור חמץ], יתפללו מנחה לאחר זמן מנחה גדולה, ויאכלו סעודה שלישית בבשר ודגים עד שעה עשירית. אם אין לו בשר ודגים - יאכל פירות עד שעה עשירית (וראה להלן סע' קעז לענין אכילת סעודה שלישית במצה מבושלת).
קעד. אם לא הספיק לאכול עד שעה עשירית, יאכל מעט בשר ודגים או פירות אבל לא ימלא כריסו מהם (וכבסע' הבא).
אכילה בערב פסח לאחר שעה עשירית
קעה. משעה עשירית, אסור לאכול תבשיל של מצה אפילו מעט כדי שיאכל מצה לתיאבון
(וכבסע' הבא). אבל מותר לאכול מעט פירות, ירקות, תפוחי אדמה, בשר, דגים, ביצים, ויקפיד שלא ימלא כריסו מהם.
אכילת תבשילי מצה בערב פסח
קעו.
מעיקר הדין מותר לאכול מצה מבושלת, קניידלאך או עוגיות שנילושו בקמח מצה עד שעה
עשירית, ויש המחמירים בכך.
קעז. לנוהגים כעיקר הדין, אפשר לקיים סעודה שלישית גם במצה מבושלת וכד' עד שעה עשירית.
קעח. קטן שלא יודע מה שמספרים בלילה מסיפור יציאת מצרים [בערך עד גיל 5], מותר להאכילו מצה כל היום.
דיני י''ט שחל במואצאי שבת
לבישת בגדי יו"ט
קעט.
כאמור לעיל סע' קנה, יש ללבוש את בגדי היו"ט [פראק] כבר מערב שבת. ואם חושש שיתלכלכו
מחמץ, יכול ללבשם בשבת בעוד היום גדול.
שינה בשבת ערב פסח
קפ.
יש להסתפק האם מותר לומר בשבת שהולך לישון כדי שיהיה לו כח להיות ער בלילה (עיין משנ"ב סי' רצ סק"ד).
הכנה ליו"ט
קפא. אסור להכין משבת ליום טוב, עד צאת הכוכבים של מוצאי שבת
, ורק לאחר תפילת ערבית
ואמירת "ותודיענו" [ואם לא התפלל ערבית, אזי רק לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש"].
קפב.
ואפי' טרחה בשבת עבור יו"ט אסורה. ולכן א
ין להוציא אוכל מבושל מההקפאה בשבת לצורך יו"ט עד צאת הכוכבים
, וכן אין להכניס בקבוקי שתייה למקרר [אמנם החזרת אוכל למקרר או למקפיא
מותרת, כיון שבהחזרת דבר למקומו אין איסור הכנה].
קפג.
גם
טאטוא וסידור הבית, וכן הדחת כלים
[באופן המותר] לצורך הלילה אסורים עד צאת
הכוכבים. אמנם אם אי סידור הבית והדחת הכלים מפריעים לו כעת, מותר לעשות זאת כיון שהוא לצורך יום זה.
קפד. בשעת הדחק , אם לא יספיקו לעשות את ההכנות הנ"ל (בסע' הקודם) בלילה לאחר צאת הכוכבים, ובלא שיעשו זאת בשבת, תתאחר מאד סעודת ליל יו"ט, אזי פעולות שהן בגדר "טרחה" מותרות (סי' תרסז סק"ה), ובתנאי שיעשה אותן בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם בשבת.
קפה. כמו כן אסור לסדר את השולחן ואת כסאות ההסיבה בשבת לצורך ליל הסדר, אלא יעשה את כל ההכנות רק לאחר צאת הכוכבים, ולאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
קפו.
י ש להביא את המחזור של פסח לבית הכנסת בערב שבת, או במוצ"ש לאחר צאת הכוכבים, אך
בשבת עצמה אין להביאו, אא"כ משתמש וקורא בו גם בשבת [ובתנאי שיש שם עירוב שאפשר לסמוך עליו].
קפז. המתארח בליל הסדר
, יכול להביא את כל הדרוש לו לסדר [כגון מצות, כריות, הגדות וכו'] רק
לאחר צאה"כ של מוצ"ש, ולאחר אמירת "ותודיענו" או אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
הדלקת נרות יו"ט
קפח. מדליקים נרות יו"ט רק לאחר צאת הכוכבים, ולאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
קפט.
וידליקם ע"י העברת אש מנר לנר. אם קשה להעביר מנר לנר, יכול להעביר ע"י גפרור או נר
אמצעי, ויניחנו לכבות מאליו.
קצ. ברכה לפני ההדלקה או לאחריה: נחלקו האחרונים האם הנוהגים בכל שבת להדליק לפני הברכה יעשו כן גם ביו"ט כדי שלא לחלק בין שבת ליו"ט, או שביו"ט יקדימו הברכה להדלקה כדי שיהיה עובר לעשייתן. ולהלכה נראה שיברכו לפני ההדלקה (עי' משנ"ב סי' רסג ס"ק כז).
קצא. ברכת שהחיינו: ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות [וכשמקדשות בעצמן, מברכות] 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע [וכשמקדשת בעצמה, תברך] 'שהחיינו' בשעת הקידוש.
קצב. אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן', ואינו נחשב להפסק [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה].
קצג. אם נשארו פתילות, חתיכות פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של היום הראשון - מעיקר הדין מותר להוציאם אפילו בידו לצורך הדלקת נרות יום טוב [ואין בכך משום איסור מוקצה, מפני שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, וטלטול מוקצה הותר לצורך אוכל נפש]. אך בזמננו שיש את אור החשמל, אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש, ולכן לכתחילה עדיף להוציא את הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.
קצד. יש המדקדקים לכוון את שעון השבת כך שבזמן הדלקת נרות יו"ט [או במשך זמן אחר שמשתמשים בנרות, ואפי' זמן קצר], התאורה תהא כבויה, ועי"כ יש תועלת בנרות. אמנם המנהג הנפוץ שלא לחוש לכך.
מלאכה ואכילה במוצ"ש ליל יו"ט
קצה.
כאמור, ניתן לעשות מלאכות [המותרות ביו"ט] רק לאחר צאת הכוכבים, ורק לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". אולם אכילה אסורה עד לאחר הקידוש (משנ"ב סי' רצט ס"ק לו).
מעריב ליל יו"ט
קצו. אומרים "ותודיענו" במקום "אתה חוננתנו".
שכח לומר "ותודיענו" - אם כבר הזכיר את שם השם שבסוף הברכה, אינו חוזר.
קצז . במוצ"ש זה לא אומרים "ויתן לך".
יקנה''ז
קצח. ביום טוב שחל במוצאי שבת, עושים קידוש והבדלה על כוס אחד , וסדר הברכות הם: יקנה"ז - "יין - בורא פרי הגפן", "קידוש", "נר - בורא מאורי האש", "הבדלה", "זמן - שהחיינו".
קצט.
יש לדון בגדר "יקנה"ז", דהנה מצאנו כמה חילוקי דינים בין קידוש להבדלה (ויבוארו להלן), ויש
להסתפק האם נדון את ה'יקנה"ז', כקידוש או כהבדלה. ונראה למעשה שיש לדון אותו כקידוש, וכמו שעולה מדברי המשנ"ב (המובאים בסמוך). ויש לגדר זה כמה השלכות להלכה:
[א] הנוהגים לשבת בקידוש ולעמוד בהבדלה, יאמרו יקנה"ז בישיבה כיון שהוא נידון כקידוש ולא כהבדלה (סי' רצו סקכ"ח, סי' תעג סק"ג).
[ב] נשים שותות מכוס יקנה"ז, אף שאינן שותות מכוס הבדלה.
[ג] ביקנה"ז ממלאים את הכוס כמו בקידוש, ולא ממלאים אותו על גדותיו כדי שיישפך כבהבדלה.
[ד] אפשר לעשות יקנה"ז על פת כדין קידוש, ואף שאין מבדילים על הפת, מ"מ ביקנה"ז שעיקרו קידוש יכול לעשותו על הפת (ראה להלן בסמוך). ויסוד הדבר שיקנה"ז נחשב לקידוש, נראה שיש ללמוד ממש"כ התוס' (פסחים קו: ד"ה מקדש) ונפסק בשו"ע (סי' רצו ס"ב) ובמשנ"ב (שם ס"ק יד), שאפשר לעשות יקנה"ז על הפת כדין קידוש אע"פ שאין מבדילים על הפת, וטעם הדבר הוא משום שכיון שיש בו קידוש [שיכול להיעשות על פת], אגב כן גם יכול להבדיל עליו.
ומבואר מזה לכאורה שהקידוש עיקר, שאם החשיבות של הבדלה ביקנה"ז היתה שווה לחשיבות של הקידוש, לא היה מועיל על כך סברא של "אגב", ורק משום שההבדלה ביקנה"ז נטפלת לקידוש, יש להבין סברת התוס' שההבדלה נטפלת גם לקידוש שעושהו על הפת.
אבוקה להבדלה ביקנה"ז
ר.
הנה הדין ידוע שמצווה מן המובחר לברך 'בורא מאורי האש' בהבדלה על אבוקה, ורק אם אין לו
אבוקה, מברך על נר יחיד (שו"ע סי' רחצ סע' ב).
ויש לדון כיצד לקיים את המצווה מן המובחר של אבוקה ביו"ט שחל במוצ"ש, דהנה הרבה נוהגים
לעשות אבוקה ע"י חיבור של שני נרות או של שני גפרורים, ולכאורה ביו"ט יש לחוש לכך מג' טעמים:
[א] בשעה שמקרבים הנרות, נמס קצת מהחלב ויש לחוש בזה לגרם כיבוי [חשש זה לא קיים בחיבור
גפרורים זה לזה].
[ב] עוד יש לחוש שהוא מוסיף הבערה שלא לצורך, דשמא אין היתר ליצור אבוקה ביו"ט בשביל קיום מצווה מן המובחר, ומטעם זה גם אין לחבר ב' גפרורים זה לזה.
[ג] יש לחוש בהפרדת הנרות או הגפרורים משום כיבוי בכך שממעט את אש האבוקה.
רא. ולכן למעשה
, כדי לקיים את המצווה מן המובחר של אבוקה - יש להדליק בנר הבדלה קטן, או ע"י
נעיצת פתילה נוספת בנר קטן סמוך לפתילה הקיימת מערב שבת [וינעץ את הפתילה הנוספת בחור נפרד, מפני שאם יצאו שתי הפתילות מאותו חור, הרי זה כפתילה אחת עבה ואין זה נחשב אבוקה,
ולפיכך צריך שיפריד בין הפתילות שעווה או חלב] (משנ"ב סי' רחצ סק"ח).
רב. אם אין אבוקה מוכנה
- ידליק נר אחד במיוחד להבדלה ויברך עליו [וישאירנו דולק], ורבים נוהגים
לברך על נרות החג ללא אבוקה (אמנם עי' שו"ע סי' רחצ ס"ב שאם אין אבוקה, ידליק נר לצורך הבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית, וא"כ צ"ע איך מברכים על נרות). והמיקל לחבר שני נרות
ולהפרידם - יש לו על מה לסמוך.
מלווה מלכה
רג.
יש אומרים שיש להרבות קצת בסעודת ליל הסדר לשם סעודת מלווה מלכה (הגדה חיים לראש להגר"ח פאלאג'י, הו"ד בויגד משה עמ' רכט), ולא נהגו כן.