הלכות ט"ו בשבט
תוכן
הקדימה
א.
דיני קדימה בברכות שייכים במי שמונחים לפניו שני מאכלים, וברצונו לאכול את שניהם כעת. אם המאכלים אינם לפניו, אף שבדעתו להביאם, רשאי לברך על המאכל שלפניו ואינו צריך להביא את המאכל האחר גם אם ברכתו של האחר קודמת.
[1]
כמו כן, מאכלים שמנהג בני אדם לאוכלם בסדר מסוים, כגון סעודה הפותחת בדג וממשיכה באורז ותפו"א, או אם אוכל ירקות מבושלים ואחריהם אוכל קומפוט, באופנים אלו, אף שברכת המאכלים המאוחרים עדיפה מצד דיני קדימה, אין צריך להקדימם.
[2]
סדר המעלות
א.
הקדימה בברכות נקבעת לפי מעלת המאכלים, וחמש מעלות בברכות:
א. ברכה מבוררת [לדוגמה: ברכת 'בורא פרי העץ' הפוטרת רק פירות מבוררת יותר מברכת 'שהכל' הפוטרת כל דבר].
ב. מאכל משבעת המינים.
ג. מאכל שלם
ד. מאכל חביב.
ה. מאכל גדול.
בהמשך יתבאר כיצד יש לנהוג כשמעלה אחת עומדת מול מעלה אחרת, כגון מי שלפניו פירות שאחד מהם מין שבעה והשני חביב, או האחד ברכתו 'מזונות' והשני שלם.
גדר חביב
ב.
נחלקו הראשונים בהגדרת חביב, אם הוא המין שחביב לו תמיד או זה שחביב לו באותה השעה. ולענין מעשה פסק השולחן ערוך
[3]
שהולכים אחר המין החביב לו בדרך כלל [ואם שניהם חביבים לו בשווה וכעת מעדיף אחד מהם, יקדימנו].
בדיעבד
ג.
כל דיני הקדימה הם לענין לכתחילה, אך בדיעבד אם ברך ראשונה על מאכל שהיה צריך לאחרו והתכוין לפטור את המאכל החשוב בברכתו - יצא ידי חובתו.
[4]
אכן אם בירך על מאכל ואח"כ רוצה לאכול מאכל חשוב יותר, אין הברכה הראשונה פוטרת את המאכל החשוב אלא אם חשב לפוטרו בעת הברכה, [וכן אם ברך על ענבים והיה לפניו גם זית אין הזית נפטר בברכת הענבים].
סדר הקדימה מג"ע א"ש
ה.
היו לפניו כמה מיני מאכלים שאין ברכתם שווה, סדר הקדימה בברכות הוא: 'מזונות', 'הגפן', 'העץ', 'האדמה' ו'שהכל'. וסימנך: מג"ע א"ש. הטעם לסדר זה נקבע לפי נוסחי הברכות, ככל שהברכה יותר פרטנית ומבוררת, היא עדיפה על חברתה.
סדר מג"ע א"ש כנגד מין ז' שלם וחביב
מעלת נוסח הברכה הפרטית יש לה חשיבות יותר מכל שאר המעלות, ולכן מי שלפניו חתיכה של קרקר מקמח כוסמין, ותמר שיש לו את כל שאר המעלות, שהוא מין שבעה, ושלם, וחביב לו, וגדול יותר - בכל אופן תכריע מעלת הברכה ויקדים לברך 'מזונות' על הקרקר.
[5]
יוצא מן הכלל בסדר מג"ע א"ש - מין אדמה חביב ממין עץ
ו.
לסדר הברכות של מג"ע א"ש - יש יוצא מן הכלל, והוא באדם שלפניו שני מאכלים, האחד ברכתו 'העץ', והשני ברכתו 'האדמה' - אם מין האדמה חביב לו יותר הוא קודם.
אמנם באופן זה צריך שיהיה המין חביב גם בדרך כלל וגם בשעה זו, אך אם מין האדמה חביב בדרך כלל אך עתה העץ חביב יותר, או להיפך שבדרך כלל העץ חביב יותר ורק עכשיו חביב לו מין האדמה, יקדים לברך על מין העץ.
[6]
שלם וחביב
ז.
אם לפניו מאכל שברכתו 'העץ' ואחר שברכתו 'האדמה', ולכל אחד מהם ישנה מעלה שונה, יש להסתפק אם הסדר הוא חביב, ז' המינים, שלם, או - שלם, חביב, וז' המינים. ויש אומרים שרק מעלת חביב קובעת, ואם חביבות שניהם שוה יקדים איזה מהם שירצה. (עיין להלן סעיף ט בסוגריים).
שבעת המינים
ח.
היו לפניו כמה מיני מאכל שברכתן שווה, יברך על המאכל שהוא משבעת המינים. אין שם מאכל משבעת המינים - יברך על השלם. אין שם שלם - יברך על החביב, ואם אין שם חביב - יברך על הגדול. וסימנך זשח"ג (ז' מינים, שלם, חביב, גדול). ולדוגמא: ׳ז׳ מי שלפניו חצי ביסקוויט מקמח חיטה ועוגה שלמה מקמח כוסמין, יברך על הביסקוויט מפני שהוא מין משבעת המינים, אפילו שהעוגה שלמה וגדולה יותר וגם יותר חביבה. וכן אם לפניו זית חצוי ואפרסק, יברך על חתיכת הזית מפני שהוא מין משבעת המינים. ׳ש׳ ואם לפניו מלפפון שלם ופרוסות גמבה, יברך על המלפפון השלם אפילו שהגמבה חביבה יותר.
[7]
'ח' היו כל המאכלים מאותו מין, וכולם שלמים, יקדים את החביב לו. 'ג' הייתה חביבותם שווה יקדים את הגדול יותר.
היו לפניו מאפה ותבשיל מאותו המין יקדים לברך על המאפה.
הסמוך ל'ארץ'
ח.
היו לפניו כמה מיני פירות משבעת המינים, יקדים לברך על המין הסמוך ל'ארץ' שבפסוק 'ארץ חטה ושעורה וכו', וסדר המינים הוא - זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון.
[8]
חטה שלא נטחנה
ט.
מי שלפניו פירות מז' המינים וחיטים תפוחות - 'שלוה', אם השלוה חביבה לו יותר, יקדימנה.
[9]
קדימה באכילה
י.
דין הקדימה הוא רק להקדמת הברכה, אך אינו קובע את סדר האכילה. וכגון, מי שלפניו ג' מיני פירות, אחד מין שבעה, ואחד שלם, ואחד חצוי – יקדים לברך על מין שבעה וכנ"ל, אך אחר שבירך ואכל מהפרי שהוא מין שבעה, אינו צריך להקדים לאכול את הפרי השלם, ויכול לאכול קודם את הפרי החצוי אם רצונו בכך. וכן, מי שלפניו מינים שונים של פירות ובהם גם שבעת המינים [כמצוי בסעודת בט"ו בשבט], דין הקדימה הוא לברך על הזית, ומשברך עליו ואכלו, יאכל את שאר הפירות בכל סדר שירצה, ואינו צריך להקדים את שאר הפירות ממין שבעה לפי הסדר שבפסוק.
[10]
עוד מעלות
יא.
[בפוסקים נזכרו מעלות נוספות להקדמה לברכה, אשר באות לאחר מעלות החשיבות שהוזכרו לעיל, ובמקום שאין את המעלות דלעיל (דהיינו ששני המאכלים שלפניו חביבים בשוה ושניהם שלמים וגדלם זהה וכו') יש להקדים לפי מעלות אלו. ואלו המעלות הנוספות: מאכל שמברכים עליו 'שהחיינו'. מאכל שנעשתה בו מצווה - כגון ריבה מאתרוג או פת מעירוב חצירות או תבשילין. פירות שגדלו בארץ ישראל.
[11]
פירות שנמשלו להם ישראל.
[12]
שיריים מסעודת מצוה.
[13]
מאכל מזין יותר.
מאכל ומשקה
יב.
מאכל ומשקה שברכתם שווה, מן הדין אין המאכל קודם למשקה,
[14]
אך יש מעלה להקדים האכילה לשתיה.
[15]
ספיקות בקדימה
יג.
התבאר לעיל, שמי שלפניו שני מיני פירות - א' משבעת המינים וא' חביב, מברך על הפרי מז' המינים. עוד התבאר, שמי שלפניו פרי וירק והירק חביב, מברך על הירק אף אם הפרי הוא מז' המינים. על פי כללים אלו דנו הפוסקים כיצד יש לנהוג באופן הבא: מי שלפניו זית תפוח ובננה, וסדר חביבותם אצלו הוא תפוח בננה וזית, צ"ע על מי מהם יקדים לברך, שאם יבא לברך על הזית שהוא מין שבעה, עליו להקדים את הבננה שאין ברכתה שווה ובגלל חביבותה יש להקדימה. אך לברך על הבננה אי אפשר לו, שהרי התפוח חביב ממנה. ואם ירצה לברך על התפוח, הרי דינו להקדים את הזית שהוא מן שבעה, ואין לדבר סוף. והכריע בעל הקהילות יעקב זללה"ה, שיברך על הפרי שהוא ממין שבעה תחילה. והטעם הוא משום שכשבאים לבחון איזו ברכה להקדים בין ברכות שונות, יש לבדוק איזו ברכה חשובה יותר, וברכה שבאה לפטור מין חביב יש לה חשיבות גם אם לא יאכל מיד את הפרי החביב, ובמקרה הנ"ל, לברכת העץ יש חשיבות יותר מברכת האדמה, היות והיא פוטרת את התפוח שהוא חביב יותר, וכיון שהכרענו לברך על העץ, כעת אנו פונים לדון איזה פרי ממיני פירות העץ יש להקדים, וכאן ההכרעה על פי חשיבות הפרי, והכלל הוא שחשיבות מין שבעה עדיפה משל חביב, על כן יברך על הזית תחילה. [אמנם אחרי שברך ואכל מן הזית אינו צריך להקדים לאכול את התפוח לפני שיברך על הבננה, כפי שהתבאר שדיני הקדימה קובעים את סדר הברכות אך לא את סדר האכילה].
מנהג האכלת עופות בשבת שירה
יד. אין להאכיל יונים בשבת אלא להניח להם מערב השבת. [16]
[1]
שולחן ערוך (סימן ריא סעיף ה) ומשנה ברורה (ס"ק א וס"ק לא) ושער הציון (ס"ק כ), ובשולחן ערוך (סימן קסח סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ה).
[2]
כן הוא בהלכות ברכות להריטב"א (פרק ג סעיף ט) ובכף החיים (שם ס"ק ה) בשם הלכות קטנות.
[3]
סימן ריא סעיף א.
[4]
שולחן ערוך (שם סעיף ה) ועיין משנה ברורה (ס"ק לב, לג) ובערוך השולחן (סעיף טז) כתב שמי שאינו יודע הדין בסתמא חשיב כמכווין בהדיא.
[5]
שולחן ערוך (שם סעיף ג).
[6]
שולחן ערוך (שם) ומשנה ברורה (ס"ק יח).
[7]
שולחן ערוך (שם סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ד, ב) ושער הציון (ס"ק ח).
[8]
שולחן ערוך (שם סעיף ד).
[9]
בשולחן ערוך (שם סעיף ה) נקט שחיטה ושעורה קודמות לשאר הפירות משבעת המינים רק כשעשה מהם תבשיל או פת שברכתן המוציא או מזונות, ונמצא שיש
להקדימם גם מצד מעלת ברכתם ואף אם לא היו ממין שבעה. אך אם כוסס חיטה שברכתו בורא פרי האדמה, כתב שם שאין להקדימו למין העץ. בימינו מצויה חיטה תפוחה - 'שלוה', שדינה כחיטה הנאכלת בכסיסה, כמבואר לעיל (סימן רח סעיף ד). וכתב המשנה ברורה (סימן ריא ס"ק ט, יח, כז) דבמגן אברהם משמע שדין זה הוא דווקא אם מין העץ חביב לו יותר, אבל אם חביבותן שוה, יש להקדים את החיטה לשאר שבעת המינים אף שאוכלה בכסיסה. ולדבריו, מי שלפניו שלוה ותמר, אם התמר חביב יקדימו, ואם חביבובתם שווה יקדים את השלוה אף שברכתה בורא פרי האדמה. אכן דעת הגר"א (שם) שכשאין ברכותיהם שוות אין שום דיני קדימה חוץ מחביב. לכן כתבנו שאם השלווה חביבה לו יקדימנה, שכן הדין לכולי עלמא, אבל אם חביבותם שווה נכנסנו למחלוקת המגן אברהם והגר"א אם יש דין קדימה בשבעת המינים באין ברכותיהם שוות.
[10]
כן משמע במשנה ברורה (סימן ריא ס"ק י).
[11]
ברכת הבית (שער יג ס"ק ז).
[12]
כף החיים (שם ס"ק ז).
[13]
מטו בשם החתם סופר, וכן הוא בחידושי הרי"ם (על התורה, ענייני שבת).
[14]
פרי מגדים (פתיחה להלכות ברכות ס"ק ח).
[15]
ערוך השולחן (סימן ריא סעיף יז) שאכילה קודמת לשתיה.
[16]
משנה ברורה (סימן שכד ס"ק לא).