הלכות ד' תעניות
תוכן
דיני התענית בצום גדליה, עשרה בטבת, וי"ז בתמוז - שווים. אולם תענית אסתר שהיא תענית של שמחה יש בה כמה שינויים, ונתבארו לעיל בהלכות פורים. כמו כן כאשר הצום נדחה ]כגון י"ז בתמוז שחל בשבת[, ישנן קולות מסוימות לגבי חולים, ויתבארו להלן.
החייבים
א.
הכל חייבים בתענית ואסור לפרוץ גדר.
[1]
קטנים
ב.
קטנים עד גיל בר מצוה ובת מצוה פטורים מלצום ואף בתענית שעות אינם חייבים.
[2]
חולה
ג.
חולה אף שאין בו סכנה פטור מהצום, ואוכל ושותה כרגיל ללא שיעורים, שבמקום חולי לא גזרו רבנן, ואסור לו להחמיר על עצמו.
[3]
מיהו חולה
ד.
הגדרת חולה היא כחולה שמותר לו לקחת תרופות בשבת, והוא או באופן שנפל למשכב או שחולה כל גופו והיינו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד.
[4]
בצום נדחה
ה.
בשנה שהצום נדחה, אף מי שיש לו רק מיחושים - אינו חייב בתענית, אע"פ שיכול לתפקד כרגיל.
[5]
מעוברות ומניקות
ו.
מעוברות ומניקות אינן צמות, הגדרת מעוברת היא מעת שיודעת שהיא בהריון [ע"י בדיקת הריון וכדומה], ואף בתוך ארבעים יום ליצירת הוולד. והגדרת מינקת היא כל עוד שמניקה בפועל, ואף הנקה חלקית, אבל אם אינה מניקה בפועל כלל אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה צריכה לצום.
[6]
יולדת
ז.
יולדת תוך ל' יום ללידתה אינה צמה ואת הל' יום מקלים למנות מעת לעת.
[7]
מפלת
ח.
מפלת, אם היא הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' יום ללידה והפלה.
[8]
לדאוג שיוכל לצום
ט.
צריך לדאוג לאפשרות שיוכל לצום, ולכן מי שיודע שאם לא יתאמץ במהלך הצום לא יכנס בגדר חולה, עליו לעשות כן [-לנוח] בכדי שיוכל לצום.
אכילת בשר יין ומעדנים
י.
אף אלו שמותרים באכילה אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, מלבד קטנים שאינם יודעים להתאבל, שלהם מותר.
[9]
ההנהגה בלילה שלפני הצום
זמן תחילת התענית
יא.
התענית מתחילה בעלות השחר עד צאת הכוכבים.
[10]
זמן עלות השחר
יב.
בזמן עלות השחר ישנם מספר דעות ושניים מהן עיקריות, א. שבעים ושתים דקות [זמניות] קודם הנץ. ב. תשעים דקות [שעה וחצי זמנית] לפני הנץ, להלכה אפשר לאכול עד זמן עלות השחר השני.
אכילה בלילה
יג.
להלן יתבאר שאכילה בלילה שלפני הצום מותרת, אלא שבעל נפש יפסיק לאכול מבעוד יום, כמו בצום תשעה באב, אך למעשה לא נהוג כן ואף בעלי נפש מקילים בזה.
[11]
ישן שנת קבע
יד.
אף שנתבאר שהתענית מתחילה בזמן עלות השחר, אם ישן שינת קבע, השינה נחשבת כקבלת תענית ואסור לאכול לאחר שקם מהשינה אף אם קם באמצע הלילה, אך שינת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית ואם התעורר קודם עלות השחר לאחר שינת עראי, מותר לו לאכול.
[12]
תנאי
טו.
אם התנה קודם השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום משנתו, מותר לו לאכול עד עלות השחר, אך על פי הזוהר אף בכל לילה לאחר שקם משנתו באמצע הלילה ]לאחר חצות[ אין לאכול, אך מי שאם לא יאכל יהיה קשה לו הצום, או שלא יוכל ללמוד טוב, מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר, ושתיה מותרת גם לפי הזוהר.
[13]
דרכו לקום ולאכול
טז.
אם דרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול, לאחר שקם משנתו.
[14]
נרדם באמצע סעודה
יז.
אם נרדם וישן אפילו שישן שינת קבע באמצע סעודתו, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה קדוש יאמר לו].
[15]
שתיה
יח.
לגבי שתיה לאחר שינה בליל הצום, מותר לשתות אף אם לא התנה לפני השינה, אך לכתחילה יש להתנות לפני השינה [ולבני ספרד הנוהגים כדעת השולחן ערוך אסור לשתות אם לא התנה] טז.
[16]
זמן ההיתר בהתנה
יט.
כאשר אדם קם באמצע הלילה, באופן שמותר לו לאכול, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר.
חצי שעה קודם עלות השחר
כ.
ביום רגיל הדין הוא, שבחצי שעה שלפני עלות השחר אסור להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות [אבל מותרת אכילת פירות וירקות וחטיפים למיניהם ללא הגבלה], ואסור להתחיל לשתות משקה המשכר יותר מכביצה [אבל מותרת שתיית שאר משקין ללא הגבלה עד עלות השחר], וכשהגיע עלות השחר צריך להפסיק.
[17]
ויש לדון האם גם ביום צום קיים דין זה שאין להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות בחצי השעה שלפני עלות השחר, משום שיש מקום לומר שרק ביום רגיל גזרו שמא ימשך בסעודתו, ויתבטל מקריאת שמע, אבל בצום שאסור לו להמשיך לאכול מפני הצום, אין חשש שימשך.
והנה פשטות דברי הגמ'
[18]
ובטור ושולחן ערוך
[19]
שאוכלין ושותין עד שיעלה עמוד השחר, ולא נזכר בפוסקים הגבלות, ומשמע דבצום מותר לאכול ולשתות עד עלות השחר ללא הגבלה [כשלא ישן בלילה. או שהתנה לפני שנתו ואמנם למבואר בזוהר לאחר שישן אסור, כפי שנתבאר לעיל].
איסור האכילה בצום
טעימה
כא.
אף טעימה אסורה, אף אם יפלוט אחר כך.
[20]
ולבני ספרד הנוהגים כדעת השולחן ערוך - טעימה מותרת בתנאי שיפלוט. והביא בשולחן ערוך
[21]
ב' דעות אם הטעימה המותרת היא רק מעט עד שיגיע לשיעור רביעית במשך כל היום, או אף טעימת רביעית מותרת [ואף כמה פעמים במשך היום, כל טעימה רביעית], אך טעימה יותר מרביעית אסורה, והלכה כדעה זו.
[22]
שטיפת הפה
כב.
שטיפת הפה מותרת רק אם יש צער אם לא ישטפנו, ואז צריך לכפוף ראשו ופיו שלא יבלע.
[23]
צחצוח שיניים
כג.
כיון שלאחר הצחצוח שוטפים את הפה, ושטיפת הפה מותרת רק במקום צער, על כן אין לצחצח שינים בצום אלא במקום צער
[24]
[או במקום כבוד הבריות]. בליעת הרוק מותרת.
[25]
תרופות
כד.
בריא או מי שיש לו מיחושים שלוקח תרופות, אם אין בהם טעם, מותר לקחתם ללא מים, ואם אינו יכול לבלוע ללא מים, או תרופה ממתקת, ימררם על ידי מלח או כמה שקיות תה ]קמומיל[ ללא סוכר [וחולה אף שאין בו סכנה, שפטור מן התענית, לוקח כרגיל].
[26]
שכח ואכל
כה.
שכח ואכל אפילו אם אכל כזית או שתה משקין כמלא לוגמיו מחויב להמשיך לצום, ואינו צריך לצום ביום אחר, אך ילמד הלכות תענית לכפרה על חטאו.
[27]
אמירת עננו לשכח ואכל
כו.
שכח ואכל, אם אכל פחות מכזית, או שתה פחות ממלא לוגמיו, אומר עננו כרגיל. אך אם אכל יותר מכזית [וי"א יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו, כיון שדינו שצריך להמשיך לצום אומר עננו אך יאמר "ביום צום התענית הזה" במקום "יום צום תעניתנו".
[28]
בחולה
כז.
חולה שמותר לו לאכול, אינו אומר עננו, וכן קטן שאינו צם אינו אומר עננו.
[29]
עישון סיגריות
כח.
עישון סיגריה אלקטרונית – אסור. עישון סיגריות רגילות הותר בצנעה למי שהדבר קשה לו ביותר (אולם יש להיזהר בסיגריות אף בכל השנה).
[30]
רחיצה וסיכה
כט.
רחיצה וסיכה מותרים בתענית.
[31]
רחיצת כל גופו
ל.
רחיצה שאמרנו שמותרת היא או פניו ידיו ורגליו בחמין, או כל גופו בצונן אבל ברחיצת כל גופו בחמין נהגו להחמיר.
[32]
בעל נפש ברחיצה וסיכה
לא.
בעל נפש יחמיר ברחיצה שלא לרחוץ כלל בצום ואף לא רחיצה בצונן וכן יחמיר בסיכה.
[33]
נעילת הסנדל
לב.
לעניין נעילת הסנדל, כשהולך ברחוב אף בעל נפש אין לו להחמיר בזה, משום שזהו דבר שבפרהסיא והוי יוהרא ויראה כחוכא ואיטלולא, אך בבית יש לבעל נפש להחמיר שלא לילך בנעלי עור כמו ט' באב.
[34]
תשה"מ
לג.
ראוי לבעל נפש להחמיר בתשה"מ גם בלילה שלפני הצום אלא אם חל בו לי"ט.
[35]
[1] שולחן ערוך (סימן תקנ סעיף א).
[2] שולחן ערוך (שם, משנה ברורה ס"ק ה).
[3] שולחן ערוך (שם, משנה ברורה ס"ק ד).
[4] שולחן ערוך (סימן שכח).
[5] ביאור הלכה (סימן תקנט סעיף ט).
[6] שולחן ערוך (סימן תקנ סעיף א).
[7] שולחן ערוך (שם וסימן תריז סעיף ד וסימן של סעיף ד).
[8] ביאור הלכה (סימן תריז סעיף ד).
[9] משנה ברורה (סימן תקנ ס"ק ה).
[10] שולחן ערוך (סימן תקסב סעיף).
[11] שולחן ערוך (סימן תקנ סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ו).
[12] שולחן ערוך (סימן תקסד)
[13] שולחן ערוך (שם) ומשנה ברורה (סימן פט ס"ק כח).
[14] שער הציון (סימן תקסד ס"ק ג).
[15] משנה ברורה (סימן תקסד ס"ק ג).
[16] שולחן ערוך (סימן תקסד).
[17] כמבואר בשולחן ערוך (סימן פט סעיף ה) ובמשנה ברורה (שם ס"ק כז).
[18] תענית (יב, א).
[19] סימן תקסד.
[20] שולחן ערוך (סימן תקסז סעיף א).
[21] שם (סעיף ב).
[22] משנה ברורה (שם ס"ק ח) ושער הציון (ס"ק ו).
[23] שולחן ערוך (סימן תקסז סעיף ג) משנה ברורה (ס"ק יא).
[24] משנה ברורה (סימן תקסז ס"ק יא(.
[25] משנה ברורה (סימן תקסז ס"ק יג).
[26] שולחן ערוך (סימן תריב סעיף ו).
[27] שולחן ערוך (סימן תקסח סעיף א).
[28] שולחן ערוך (סימן תקסח סעיף א) משנה ברורה (ס"ק ג) ושולחן ערוך (סימן תקסה סעיף א).
[29] שולחן ערוך (סימן תקסה סעיף א) וביאור הלכה (שם).
[30] משנה ברורה (סימן תקנה ס"ק ח).
[31] שולחן ערוך (סימן תקנ סעיף ב).
[32] שער הציון (סימן תקנ ס"ק ח).
[33] משנה ברורה (סימן תקנ ס"ק ו).
[34] שם.
[35] משנה ברורה (סימן תקנ ס"ק ו).