הלכות חג השבועות
תוכן
- הלכות חג השבועות
- הלכות לסדר הלימוד בליל החג, קידוש ותפילת שחרית
- מאכלי חלב בחג השבועות
- דיני בשר וחלב הנוגעים לחג השבועות
- הלכות חג השבועות שחל במוצאי שבת
-
הלכות חג השבועות החל בערב שבת
תפילת השל"ה
א.
נהגו לומר תפילת השל"ה בערב ראש חודש סיון שהוא זמן המסוגל לתפילה על הצלחת הבנים בתורה.
[1]
שואלין ודורשין
ב.
הדין של 'שואלים ודורשים בהלכות חג בחג' לענין חג השבועות, מבואר בגר"א שהוא מראש חודש סיון.
[2]
אמירת תחנון
ג.
אין אומרים תחנון מר"ח סיון עד לאחר אסרו חג, ויש נוהגים עד י"בסיון ועד בכלל.
[3]
הדלקת נר נשמה ליזכור
ד.
לכתחילה יש להדליק נר נשמה בערב יום טוב, ואם לא הספיק להדליק בערב יום טוב ידליק במקום הסעודה כדי שיהנה מאורו, ויותר טוב להדליקו בבית הכנסת, ובשעת הדחק אפשר שיש להתיר בכל אופן שהוא כעין נר מצוה שהוא לכבוד אבותיו ויגרם לו צער רב ביום טוב אם לא ידליקו.
[4]
דין 'תמימות'
ה.
מצוה לקבל קדושת יום טוב מוקדם בכדי להוסיף על היום טוב, ואף שלגבי שבועות יש דין לאחר את תפילת ערבית משום תמימות [כמבוארבסמוך סעיף ח], אין בכל זה סתירה לדין תוספת יום טוב.
[5]
דיני הדלקת נרות
ו.
כבכל יום טוב, יש נוהגים להדליק נרות מערב יום טוב, ויש נוהגים להדליק בלילה לפני הסעודה. ומי שאין מנהג בידו ידליק נרות בערב יום טוב.
[6]
כאמור הדלקת נרות מוקדמת אינה פוגמת בשלימות ה'תמימות', כיון שהתוספת אינה עוקרת את היום שעבר.
ברכת 'שהחיינו' בהדלקת נרות
ז.
ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמעאו תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש.
[7]
הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות בעצמן, אינן אומרות 'שהחיינו' בקידוש, ואם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, אם אינן שותות מהכוס יענו אמן על ברכת 'שהחיינו', ואם שותות - יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק, כיון שכבר יצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשבת הפסק בקידוש, ואז תצטרך לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שמא אין עניית אמן נחשבת הפסק. ולמעשה נראה שיענו אמן.
מקום ההדלקה
ח.
האוכל בבית אחד וישן בבית אחר, לכתחילה יש לו להדליק במקום האכילה,
[8]
ואף שלהלכה מברכים גם על מקום הלינה,
[9]
כיום שיש תאורת חשמל לכתחילה אין לברך על ההדלקה במקום הלינה, שכן אין מברכים על תוספת אורה בהדלקה משום שלום בית.
[10]
ובפרט בהדלקת נרות יום טוב שיש לדון אם נתקנה גם משום שלום בית, או רק משום כבוד ועונג וממילא אינה אלא במקום האכילה,
[11]
אמנם למעש הנראה שניתן לברך גם ביום טוב על שלום בית, ולכן בשעת הדחק ניתן לסמוך להקל לברך גם במקום לינה. וטוב לכתחילה שיאכל שם מזונות וכדומה, או שיעשה שם תשמיש לצורך הסעודה, וכן מוטב להחשיך את החדר לחלוטין קודם ההדלקה, ובשעת ההדלקה בלי הפסק בדיבור תדליק את האור ותברך, ובכך תהיה הברכה גם על תאורת החשמל.
ואותם הנוהגים להדליק ביום טוב עצמו יכוונו שעון שבת שיכבה את תאורת החשמל בעת ההדלקה או לאחר מכן לזמן קצר בתוך הזמן שדולקות הנרות.
זמן תפילת ליל יו"ט
ט.
מאחרים להתפלל תפילת ערבית בליל שבועות עד אחר צאת הכוכבים, כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות.
[12]
הישן שנת קבע בערב החג
י.
הישן בערב שבועות שינת קבע על מיטתו, ראוי שיכוין בברכת 'אהבת עולם' לצאת ידי ברכת התורה, וילמד מיד לאחר התפילה.
[13]
שמחת יו"ט
המצוה
ט.
ישנו חיוב שמחה ביום טוב, ואמרו חז"ל
[14]
שבזמן הזה אין שמחה אלא ביין, ואכן פסק השולחן ערוך שחובה לשתות יין ביום טוב.
[15]
חובה זו היא בסעודת היום.
שיעור היין
י.
חובה לשתות יין בשיעור המביא לידי שמחה [לאו דוקא רביעית], ויש אומרים שיש חיוב שתיית יין אף בסעודת הלילה.
[16]
בקטנים ונשים
יא.
את הקטנים יש לשמח ע"י ממתקים שהם שמחים בהם, ולנשים יקנה בגדים ותכשיטים כפי ממונו.
[17]
אכילת בשר
יב.
אין חובה לאכול בשר ביו"ט אך יש מצוה, ועיקר המצוה לאכול בשר בהמה, ואם אין לו בשר בהמה אפשר לקיים המצוה גם בבשר עוף.
[18]
כבוד יום וכבוד לילה
יג.
בגמרא בפסחים
[19]
ובשולחן ערוך
[20]
מבואר שכבוד יום השבת קודם לכבוד הלילה, ולכן מאכלי סעודת היום צריכים להיות מכובדים יותר מסעדות הלילה. ויש להסתפק אם דין זה נאמר אף ביום טוב, ושמעתי ממו"ח שליט"א שבספר ערכי תנאים ואמוראים לאחד מרבותינו הראשונים, בערך 'רב יהושע בריה דרב אידי', מבואר להדיא דדין זה שכבוד יום עדיף מכבוד לילה נאמר אף ביום טוב, [ועיין שו"ת שביבי אש חלק ד סימן ז].
הלכות לסדר הלימוד בליל החג, קידוש ותפילת שחרית
ברכה על שתיה כששותה על פני משך זמן רב
שותה מעט מעט
יד. לגבי דין ברכה ראשונה ואחרונה, למי שדרכו לשתות מעט מעט בפרקיזמן ממושכים, יש להבחין בין שני האופנים:
[א]. אם שותה בכל פעם רביעית שלימה בבת אחת: יברך לפני כל שתיהולאחריה ברכה אחרונה אף שדעתו לשתות עוד במשך הלילה, אולם אםדעתו לשתות שוב בתוך שיעור עיכול [שיעור עיכול בשתיה אינו ברור,ולהלכה נראה שהוא קרוב לשעה], שאינו מפסיד את חיוב ברכה אחרונהעל השתיה הראשונה, אינו צריך לברך ברכה אחרונה לאחר השתיההראשונה, וחוזר ושותה בלא ברכה לפניה.
[ב]. אם שותה מעט מעט פחות מרביעית [שאין צריך לברך אחריה 'בוראנפשות'], וכן אם שותה שתיה חמה [שהמנהג לא לברך אחריה בוראנפשות],
[21]
המנהג הנפוץ
[22]
שאין לברך לפני כל שתיה ושתיה, אלא מברךבתחילת הלילה, ומועיל לו כל זמן שנמצא באותו מקום ודעתו לשתותעוד, [אבל כל שיצא מהבנין צריך לחזור ולברך כדין שינוי מקום, וכןכשאין דעתו לשתות עוד צריך לחזור ולברך מדין היסח הדעת].
ברכות השחר בניעור בלילה
אלוקי נשמה
טו.
מי שלא ישן כל הלילה למנהג האשכנזים אינו מברך ברכת 'אלוקי נשמה, וברכת 'המעביר שינה,
[23]
וברכות התורה,
[24]
אבל מנהג הספרדים שמברכים את כל הברכות [חוץ מברכת על נטילת ידים,
[25]
וכפי שיתבאר בסמוך].
על נטילת ידים
טז.
לגבי ברכת על נטילת ידים, אם הולך לשרותים קודם התפילה, למנהג האשכנזים מברכים על נטילת ידים ואשר יצר
[26]
והספרדים אינם מברכים כלל.
[27]
בן ספרד להוציא בן אשכנז
יז.
לפי האמור ישנה אפשרות לצאת את כל הברכות גם כשלא נמצא מישישן בלילה, על ידי שאדם מבני ספרד הנוהג לברך יוציא את בני אשכנז בכל הברכות הנ"ל,
[28]
ואחר כך אדם מבני אשכנז יוציא את בני ספרד בברכת על נטילת ידים.
לימוד לאחר שעלה עמוד השחר קודם ברכת התורה
יח.
יש לדון האם מיד בעלות השחר צריך לצאת בברכות התורה ובלי זהאסור ללמוד. ונראה שמותר להמשיך ללמוד עד שיהיה מי שיוציאנו אועד שיתפלל ויצא ידי חובה באהבה רבה, מכיון שאין איסור ללמוד לפניברכת התורה אלא יש חובה לברך קודם הלימוד, וכיון שכעת אינו יכוללברך, יכול ללמוד, בני ספרד הנוהגים לברך בעצמם יברכו בזמן עלות השחר [השני].
נטילת ידים בעלות השחר
יט.
זמן נטילת ידים הוא מיד בעלות השחר. וצריך לקום ממקומו מיד כשמגיע זמן זה אך רבים מקלים בכך.
[29]
זמן עלות השחר לענין זה, הוא 72 דקות קודם הנץ ולא תשעים דקות.
ברכת המעביר שינה ואלוקי נשמה לאחר שינת היום כשלא בירך בבוקר
כ.
מי שהיה ער בלילה ולא הוציאוהו ידי חובה בברכת המעביר שינה, ולאחר מכן ישן במשך היום, יש לדון שבאופן זה יוכל לברך ברכות השחר אפילו לשיטות שצריך דוקא שינה של לילה, היות וכעת שלא ישן בלילה שינתו העיקרית היא שינת היום, ויש לה חשיבות כשינת קבע וממילא כשיקיץ יוכלל ברך ברכת 'אלוקי נשמה' ו'המעביר שנה', אך דעת החזון איש שבכל אופן שינת היום יש לה דין של שינת עראי, ואין לברך אחריה, וצ"ע למעשה.
[30]
ברכות השחר
כא.
שאר ברכות השחר יכול לברך כרגיל.
אכילת כזית מזונות לאחר הקידוש בבוקר
כב
. הניעורים בליל שבועות ועושים קידוש לאחר התפילה, כדי לקיים דין קידוש במקום סעודה יש להקפיד לאכול כזית מהמזונות עצמם, ולא רק מהמילוי שבהם או תוספות אחרות, ולכן בחג השבועות שהרגילות לאכול עוגות גבינה, יש להקפיד על כך שיהיה הכזית מהבצק ולא מהתוספת.
[31]
ברכה על שאר משקין אחר ברכת הגפן בקידוש
כג.
דין הברכה על שאר משקין, למי ששמע ברכת הגפן בקידוש או שקידש בעצמו, הדין חלוק בין קידוש על יין לבין קידוש על מיץ ענבים ,וכמו שיתבאר.
כשהקידוש על יין: ישנם ג' חילוקי דינים:
[א]. המקדש ששתה רביעית: אינו צריך לברך על שאר המשקין ששותה לאחר מכן שברכת הגפן על היין בקידוש פוטרת את שאר המשקין כיון שגם שתה רביעית.
[32]
[ב]. השומעים שיצאו ידי חובה בקידוש ושתו מעט אך לא שתו רביעית: בביאור הלכה
[33]
הניח הדבר בספק, אם גם שתיית יין פחות מרביעית פוטר תשאר משקין. ולכן לכתחילה ראוי לפטור את המשקה בברכת שהכל עלמין מאכל שברכתו שהכל, או שיצא ידי חובה מאדם אחר שלא טעם מהיין כלל. ואם אין מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל שברכתו שהכל לפטור אתשאר המשקין יכול לשתות בלא ברכה.
[ג]. השומעים שלא שתו כלל: חייבים לברך על המשקין ששותים אחר כך שמאחר ולא שתו מהיין כלל אין ברכת הגפן ששמעו בקידוש פוטרת אתשאר המשקין.
[34]
ולפי זה יש לעיין כשיודע שאין מי שיוציאנו וגם אין לו במה לפטור אתה משקין שרוצה לשתות אחר כך, האם כיון שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס
[35]
יטעם למרות שנכנס לספק ברכות להקל, או שעדיף שלא יטעם כלל כדי שלא יכנס לספק ברכות להקל.
כשהקידוש על מיץ ענבים:
הדין שוה בין מי ששתה רביעית לבין מי ששתה רק מעט, שאף המקדש ששתה רביעית ראוי לו לכתחילה שיפטור את המשקין על ידי מאכל או שימצא אחר שיוציאנו, כיון שישנו ספק בהלכה אם מיץ ענבים חשוב כמויין לגבי הדין של יין פוטר את המשקין. [וכשמערב רבע כוס יין במיץ הענבים יכול לסמוך בזה שנחשב כיין מזוג וכל ששתה רביעית פטר אתהמשקין].
ואם אין לו מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל לפטור, יכולים לשתות שאר המשקין בלא ברכה בין מי ששתה רביעית ובין ששתה רק מעט מאחר וספק ברכות להקל.
ואולם מי שלא שתה כלל מהמיץ ענבים פשוט שצריך לברך על משקין אחרים וכמו שהתבאר לעיל.
לחם משנה במזונות
כד.
בקיצור שולחן ערוך
[36]
כתב שכשעושים קידוש על מזונות יש ליקח לחם משנה, דהיינו שיקח שתי עוגות שלימות ולברך עליהם מזונות אחר הקידוש כמו שעושה בפת. ואולם אין הלכה כן.
שכח יעלה ויבוא בסעודת החג
כה. שכח יעלה ויבוא בסעודת חג השבועות, בני ספרד אינם חוזרים,
[37]
וכןנשים אינן חוזרות, ולגבי אנשים בני אשכנז יש להבחין בין שני אופנים:
[א]. אם בבוקר אחר התפילה עשה קידוש ואכל מזונות יש לדון אם חוזר לברך. שכן כל הטעם לחזור ולברך הוא מחמת החובה באכילת סעודת יום טוב, שחובת הסעודה מחייבת את ההזכרה, ואם כן בזה שכבר אכל מזונות אפשר שכבר יצא ידי חובת סעודת היום בסעודת המזונות ונמצא שסעודת המוציא אינה חובה, ואינו מחוייב לחזור אם שכח להזכיר בה יעלה ויבוא,ולמעשה ראה הערה.
[38]
[ב]. אם לא עשה קידוש בבוקר: צריך לחזור ולברך.
אימתי
כו.
נהגו לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, ישנן מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ לאכול מיד אחר התפילה בבוקר סעודה עם מאכלי חלב ולעשות הפסקה, ואחר כך לקבוע סעודה בשרית. ויש שנוהגים לאכול בלילה סעודה חלבית בלא אכילת בשר כלל, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
אולם נראה שמי שאין לו מנהג קבוע בדבר, עדיף שיאכל בסעודת הלילה גם בשר ומשום שיש מצוה של שמחת יום טוב אף בלילה,
[39]
וכמו שיתבאר [ואת מאכלי החלב יאכל בבוקר כפי הנכתב לעיל, או שיאכלם בתחילת הלילה, ויעשה הפסקה כדין עם קינוח והדחה].
[40]
והנה בגמרא בפסחים
[41]
מבואר שהלילה הראשון התמעט משמחה, ולכאורה מבואר מזה שאין חיוב אכילת בשר בסעודת הלילה, אולם נראה מוכרח שאף שאין "חיוב" של הבאת קרבן שמחה בלילה, מכל מקום ישחיוב של שמחה אף בלילה, וכל המיעוט משמחה הוא רק לגבי "קרבן" [ואכילת בשר בכלל], ולא לגבי עיקר החיוב של שמחה ביום טוב.
ואמנם נחלקו השאגת אריה
[42]
והמגן אברהם
[43]
אם מצות אכילת בשר בליל יום טוב היא מן התורה או מדרבנן, שדעת השאגת אריה שאין חיוב אכילת בשר בלילה מן התורה אלא מדרבנן, ואילו דעת המגן אברהם שהוא חיוב מן התורה, [ועיין שערי תשובה
[44]
שהביא מחלוקתם].
ובשאגת אריה כתב להביא ראיה שיש חיוב שמחה מדרבנן אף בלילה, מהמבואר בגמרא
[45]
לגבי שותה ד' כוסות בבת אחת, "אמר רב ידי יין יצאידי חירות לא יצא". וברשב"ם
[46]
ובתוס'
[47]
ביארו שידי יין יצא היינו ידישמחת יום טוב, ומבואר מזה שיש חיוב שמחה גם בליל יום טוב. ובהכרח מבואר מזה שאף שהתמעט ליל יום טוב מחיוב שמחה דאורייתא, עדיין מחיוב שמחה דרבנן לא התמעט.
אלא שבמנחת ברוך
[48]
ובאבני נזר
[49]
דחו את דבריו, שאפשר שהתמעט ליליום טוב מחיוב שמחה באכילת בשר שלמים, ועדיין אין בזה מיעוט לחיוב שמחה בכסות נקיה ויין ישן, שהוא חיוב מן התורה.
ונמצא מכל זה מחלוקת המגן אברהם והשאגת אריה אם יש חיוב אכילת בשר ויין בלילה הראשון מן התורה או מדרבנן, ובשער הציון
[50]
הביא מהחמד משה שדעתו כדעת השאגת אריה, ונראה שכן נקט לעיקר, שהוא חיוב מדרבנן ולא מן התורה. ועיין עוד בדבריו בביאור הלכה
[51]
שאף שאין חיוב מן התורה בזמן הזה באכילת בשר ביום טוב, עדיין מצוה ישבכך משום שמחת יום טוב.
ומטעם כל זאת יש מקום לערער על המנהג שלא לאכול בשר בלילשבועות.
[52]
ברכת עוגת גבינה
כז.
בדין ברכה על עוגת גבינה יש להבחין בין כמה אופנים שונים שלאפיית העוגה.
[א]. כשהעיסה נאפת יחד עם הגבינה: אם יש טעם טוב בעיסה, בין אםהעיסה עבה ובין אם היא דקה, מברך רק 'מזונות' משום שהגבינה טפלה לעיסה שיש בה טעם טוב מצד עצמה.
[53]
[ב]. כשהגבינה לא נאפתה יחד עם הבצק: אם זה מעט גבינה על הבצקהיא בטלה לבצק ומברכים מזונות, אם זה הרבה גבינה, צריך לברך גם 'מזונות' וגם 'שהכל'.
[54]
[ג]. כשהעיסה דקה מלמטה ואין בה טעם טוב ועשויה רק כדי להחזיק אתה גבינה: מברך שהכל.
[55]
[ד]. עוגה שמכינים אותה יחד עם מיני מזונות בלא אפיה, וכגון מה שמצוי שמכינים עוגות ללא אפיה בשכבת בסקוויט בתחתית העוגה ומעליה גבינה ושוב שכבת בסקוויט ומכניסים למקרר או למקפיא לכמה שעות, הרי זה נחשב לעוגה אחת ]וכאילו נעשתה ע"י אפיה[ ומברך רק מזונות.
[ה]. לגבי ברכה אחרונה – צריך להקפיד לאכול כזית מהדגן תוך כדי אכילת פרס, ואם אין בו כזית דגן בכדי אכילת פרס מצטרף הדגן המועט לגבינה המרובה לכזית בכדי אכילת פרס לברך ברכת בורא נפשות.
בתוך הסעודה
כח.
האוכל עוגת גבינה שברכתה מזונות בתוך סעודתו אינו צריך לברך,הרוצה להדר יוכל לברך על קבוקים, כריות, או ביסלי ויפטור את העוגה.
[56]
דיני בשר וחלב הנוגעים לחג השבועות
חימום דברי חלב על הפלטה
כט.
אם רוצים לחמם מאכלי חלב על גבי הפלטה ראוי להקפיד לכסות את הפלטה בנייר כסף.
אפיית חלות לסעודה חלבית בתנור בשרי
ל.
מותר לכתחילה לאפות חלות פרווה בתנור בשרי [אפילו בן יומו] ולאוכלם עם חלב, ובלבד שנאפו בתבנית פרווה, (כגון תבנית חד פעמית, או על נייר אפייה אטום).
הקבלת פני רבו בזמן הזה
לא. שנינו בגמרא בראש השנה,
[57]
"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל". וכתב הנודע ביהודה
[58]
שדין זה אינו נוהג בזמן הזה. אולם יש להקשות על כך מהמבואר בגמרא בסוכה
[59]
שנוהג גם בזמן הזה, וצ"ע. ואמנם ביערות דבש
[60]
כתב שאדרבה עיקר החיוב של הקבלת פני רבו הוא בזמן הזה שחרב הבית. ודין הקבלת פני רבו הוא רק ברבו מובהק שרוב חכמתו ממנו ודבר זה אינו מצוי כל כך בזמנינו שרוב הלימוד הוא מספרי הגמרא והפוסקים. ובהקבלת פני גדול הדור יש קיום מצוות הקבלת פני רבו, אך אין חיוב בכך
הלכות חג השבועות שחל במוצאי שבת
[השנים הבאות בהם יחול חג השבועות במוצאי שבת – תשפ"ט, תשצ"ב, תשצ"ו, תשצ"ט, תת"ב, תת"ג, תת"ו, תת"ט, תתט"ז, תתי"ט, תתכ"ג, תתכ"ו, תתכ"ט]. לדיני יקנה"ז בשנים אלו ראה הלכות יקנה"ז.
תספורת בסיום ימי ספירת העומר לנוהגים כדעת האריז"ל
לב.
אף לנוהגים כהאריז"ל שלא להסתפר עד ליל מט' לעומר, כאשר חג השבועות חל ביום א', אפשר להסתפר מליל שישי.
[61]
טבילה לכבוד יו"ט
לג.
כאשר ערב שבועות חל בשבת, יטבול לכבוד יום טוב בערב שבת.
סעודה שלישית
לד.
מצוה להקדים את הסעודה השלישית לפני שעה עשירית [ולכתחילה יש להקדים להתפלל מנחה קודם סעודה שלישית], אך אם לא הספיק לאכול קודם שעה עשירית, יאכל אחרי שעה עשירית, אך אז לא יאכל שיעור קביעות סעודה דהיינו כרגילותו בחול, ומצוה לאכול רק שיעור
מעט יותר מכביצה פת כדי שיאכל בלילה לתאבון.
[62]
שינה בשבת ערב שבועות
לה.
יש להסתפק האם מותר לאדם שהולך לישון בשבת ביום לומר שהולך לישון כדי שיהיה לו כח להיות ער בלילה.
[63]
הכנה משבת ליום טוב
לו.
אסור להכין משבת ליום טוב, אפילו דברים שאינם מלאכה אלא רק בגדר טירחא. ולכן לא יערוך את שולחן החג בשבת, וכן לא יגלול את הספר תורה בשבת לקריאה של שבועות.
[64]
הוצאת אוכל מהמקפיא בשבת לצורך יו"ט
לז.
אין להוציא אוכל מבושל או חלות מההקפאה בשבת לצורך יו"ט עד צאת הכוכבים ואמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', אך בשעת הדחק אפשר להוציא בעוד היום גדול.
[65]
זמן סעודת החג
לח.
יש לאכול את סעודת החג לפני שעה עשירית, ואם התאחר ולא סעד, יאכל סעודה לאחר מכן.
[66]
לבישת בגדי שבת
לט.
אין להחליף בגדי יום טוב לבגדי שבת בכניסת השבת, משום זלזול בשבת, [שהרי בגדי יום טוב חשובים מבגדי שבת ,
[67]
אך בשבת בבוקר ניתן ללבוש את בגדי השבת.
הדלקת נרות שבת
מ.
מדליקים נרות שבת על ידי העברת אש מנר לנר, ואם קשה לו להעביר מנר לנר ניתן להעביר על ידי גפרור,
[68]
ויניחנו לכבות מאליו, וניתן להדליק מפלג המנחה עד זמן קבלת שבת.
כיבוי תאורת החשמל
מא.
יש המדקדקים לכוין את ה'שעון שבת' שיכבה אור החשמל בזמן הדלקת נרות או לאחריה, ובכך יש תועלת בהדלקת הנרות, ואמנם רוב העולם אינם חוששים לכך.
הוצאת הפתילות מהכוסיות
מב.
אף שמן הדין מותר להוציא את הפתילות ביום טוב לצורך ההדלקה, שכן הותר איסור מוקצה לצורך אוכל נפש,
[69]
אכן בזמנינו שיש תאורת חשמל קשה לדון את הנרות כצורך אוכל נפש, ובפרט שההדלקה היא לצורך שבת אין לראותה כצורך היום טוב, ולכן יש להוציאה על ידי כפית או מזלג,
[70]
ועדיף להוסיף שמן ופתילה לכוסית מבלי להוציא את הפתילה הישנה.
[71]
קבלת שבת
מג.
המנהג הנפוץ לבני אשכנז שבקבלת שבת אין אומרים רק 'מזמור שיר ליום השבת', ו'ה' מלך', ולא 'לכו נרננה' ו'במה מדליקין'.
שלום עליכם
מד.
כמו כן אין נוהגים לומר בשבת זו 'שלום עליכם'.
[72]
[1]
נה בה חל ערב ראש חודש בשבת יש לומר את התפילה ביום שישי, ואם לא אמרה ביום שישי מותר לומר את התפילה בשבת על ידי הרהור, משום שאסור לבקש בשבת בקשות פרטיות גם על דברים רוחניים [ויתכן שכיון שזמנה הוא בשבת מותר אף לאומרה בפה, ולכן אם לא הספיק לאומרה ביום שישי יוכל לאומרה בשבת], עיין משנה ברורה (סימן רסג ס"ק ב וסימן רצד ס"ק ב וסימן תקכט ס"ק יט).
[2]
משנה ברורה (סימן תכט ס"ק א).
[3]
שולחן ערוך (סימן קלא סעיף ז, וסימן תצד סעיף ג).
[4]
ביאור הלכה (סימן תקיד סעיף ה ד"ה נר של בטלה) בשם הכתב סופר.
[5]
כיון שאין התוספת עוקרת את היום שעבר, עיין העמק דבר ומשך חכמה (ויקרא פרק כג).
[6]
מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג, וסימן תקצט סעיף י) ואלף למטה (סימן תרכה ס"ק נא), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן רס ס"ק ג).
[7]
משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג) ועיין עוד מטה אפרים (סימן תקפא סעיף נד).
[8]
רמ"א (סימן רסג סעיף י).
[9]
עיין שולחן ערוך (שם סעיף ה) לגבי נר של יום הכיפורים, ובמשנה ברורה (ס"ק כה) שביאר המחלוקת אם מברכים על נר שלום בית, ועיין שולחן ערוך (סימן תרי סעיף ב).
[10]
פרי מגדים (אשל אברהם סימן רסג ס"ק כא) ובשערי תשובה (שם ס"ק ד) בשם הפנים מאירות.
[11]
עיין ארחות חיים (הלכות הדלקת נרות בערב שבת סעיף א) שהביא מחלוקת אם מברכים על נר יום טוב משום שאין בו שלום בית, כיון שבכל שעה שירצה יכול להדליק, וכן איתא במושב זקנים (על התורה, פרשת אמור). ואמנם עיין בשו"ת רבי עקיבא איגר )סימן א( שכתב דנשים פטורות מכבוד יום טוב שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, וכן מדין שמחה, ולדבריו תימה טובא אמאי מברכות על הדלקת נר יום טוב, דממה נפשך משום כבוד ועונג פטורות, ומשום שלום בית ליכא.
[12]
משנה ברורה (סימן תצד ס"ק א).
[13]
עיין משנה ברורה (סימן מז ס"ק כח).
[14]
פסחים קט, א.
[15]
סימן תקכט (סעיף א) וביאור הלכה (סעיף ב ד"ה כיצד).
[16]
עיין חזון איש (או"ח סימן קכד ס"ק עא), ועיין לעיל בהלכות חג הסוכות.
[17]
שולחן ערוך (סימן תקכט סעיף ב).
[18]
שולחן ערוך וביאור הלכה (שם).
[19]
קה, א.
[20]
סימן רעא סעיף ג
[21]
נחלקו המגן אברהם ושאר אחרונים בדין אדם שאכל או שתה ועבר שיעור עיכול, ודעתו לאכול ולשתות עוד, אם צריך לברך שוב ברכה ראשונה, ולהלכה אין מברך שוב ברכה ראשונה.
[22]
עיין משנה ברורה (סימן קפד ס"ק יז).
[23]
משנה ברורה (סימן מו ס"ק כד) בשם אליה רבה.
[24]
משנה ברורה (סימן מז ס"ק כח).
[25]
שולחן ערוך (סימן ד סעיף יג).
[26]
משנה ברורה (שם ס"ק ל).
[27]
פשטות השולחן ערוך שם.
[28]
עיין משנה ברורה (סימן מו ס"ק כד) בשם השערי תשובה שיצא ידי חובתו מאחר.
[29]
עיין שולחן ערוך (סימן ד סעיף ד).
[30]
עיין ביאור הלכה (סימן נב סעיף א ד"ה ומ"מ) שכתב עצה זו לגבי מי שהתפלל שמונה עשרה קודם שאמר אלקי נשמה.
[31]
עיין שולחן ערוך (סימן רעג סעיף ה).
[32]
שולחן ערוך (סימן קעד סעיף ב).
[33]
שם (ד"ה יין).
[34]
משנה ברורה (שם ס"ק ג).
[35]
כמבואר בתוספות בפסחים (קו, א ד"ה הוה גחין) ובשולחן ערוך (סימן רעא סעיף יד).
[36]
סימן עז סעיף יז.
[37]
עיין שולחן ערוך (סימן קפח סעיף ו) שהצריך לחזור, ואולם בבן איש חי (פרשת חוקת אות כא) ובכף החיים (שם סקכ"ד) כתבו שמנהג בני ספרד שלא לחזור שכן ספק ברכות להקל.
[38]
למעשה ראוי באופן זה שיחזור ויטול ידיו ויאכל כביצה פת ויברך ברכת המזון עם יעלה ויבוא ויפטור בזה גם את האכילה הראשונה, שבזה מוציא עצמו מידי ספק. ואם אינו יכול לאכול עוד, מספק אינו חוזר ומברך, כיון שיש צד שקיים חובת סעודת יום טוב באכילת המזונות, ולכן מספק אינו חוזר ומברך. ואם לא עבר עדיין זמן עיכול מאכילת המזונות חוזר ומברך ברכת המזון, שהרי כל הצד לפוטרו מברכת המזון הוא משום ספק שמא כבר קיים סעודת יום טוב באכילת המזונות, וגם לצד זה הוא מחוייב בברכת המזון על המזונות שעדיין לא ברך עליהם ברכת המזון אלא על המחיה, והרי הוא מחוייב בברכת המזון לכל הצדדים.
[39]
עיין דרכי תשובה (יו"ד סימן פט ס"ק יט) שהשיג על המנהג שנהגו בקהילות הונגריה לאכול בסעודת הלילה רק מאכלי חלב, שמבטלים בזה מצות שמחת יום טוב.
[40]
ועיין בבית יוסף (סימן קעג) שהביא מזוה"ק (פרשת משפטים קכה, א) שכל האוכל מאכלי בשר וחלב בסעודה אחת או בשעה אחת גורם לעורר דינים בעולם.
[41]
עא, א.
[42]
סוף סימן סה וסימן סו.
[43]
סימן תקמו (ס"ק ד).
[44]
סימן תקכט (ס"ק ד*).
[45]
שם קח, ב.
[46]
ד"ה ידי.
[47]
ד"ה ידי.
[48]
סימן עח.
[49]
או"ח (סימן תכג).
[50]
סימן תקמו (ס"ק טו).
[51]
סימן תקכט (סעיף ב ד"ה כיצד).
[52]
עיין שו"ת שיח יצחק (סימן רלד) שכתב להליץ טוב על מנהג זה, שקודם קבלת התורה אין ראוי לאכול בשר, והביא שם מדברי החתם סופר שמטעם זה אכל סעודת פורים בלילה לא יצא ידי חובתו, ובמגן אברהם (סימן תרצה ס"ק ו) הביא מהכלבו שיש נוהגים שלא לאכול בשר בליל פורים, וביאר שם הטעם משום שאין לאכול בשר קודם שקיבלנו התורה. אולם אין טעם זה מיישב את הפקפוק ההלכתי שבזה.
[53]
שולחן ערוך (סימן רח סעיף ב, ג) ומשנה ברורה (ס"ק ז, ט).
[54]
משנה ברורה (סימן קסח ס"ק מה, וסימן ריב ס"ק יג).
[55]
שולחן ערוך (סימן רח סעיף ג).
[56]
עיין ביאור הלכה (סימן קסח ד"ה טעונים).
[57]
טז, ב.
[58]
תניינא (או"ח סימן צד).
[59]
י, ב.
[60]
דרוש יב.
[61]
עיין לעיל הלכות ספירת העומר, כף החיים (סימן תצג ס"ק יג), וכן מבואר בפרי עץ חיים שכן נהג האריז"ל.
[62]
רמ"א (סימן תקכט סעיף א), וביאור הלכה (שם ד"ה ממנחה), ושער הציון (סק"ט), ועוד עיין במשנה ברורה (סימן רצא ס"ק יז), ובביאור הלכה (שם ד"ה אחר שיתפלל), ובמשנה ברורה (סימן תקכט סק"ח), ושער הציון (סק"י).
[63]
עיין משנה ברורה (סימן רצ ס"ק ד).
[64]
משנה ברורה (סימן תרסז ס"ק ה).
[65]
שם.
[66]
שולחן ערוך (סימן תקכט סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ח).
[67]
כמבואר בשולחן ערוך (סימן תקכט סעיף א) 'ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת'.
[68]
עיין שולחן ערוך (סימן תקיד סעיף ה), וכל שקשה לו להעביר מנר לנר, אין הגפרור נחשב כנר של בטלה.
[69]
גליון רבי עקיבא איגר (סוף סימן תקא על הט"ז שם ס"ק ז).
[70]
כדעת המשנה ברורה (סימן שב ס"ק טו).
[71]
כדעת שולחן ערוך הרב (סימן שח) והחזון איש (סימן מז ס"ק ד). ועוד יש לדון שהכוס עצמה נעשית בסיס לדבר האסור, וממילא אסור לאחוז בה, עיין משנה ברורה (סימן רסו ס"ק כו, וסימן שי ס"ק לז) וביאור הלכה (סימן שח סעיף כז ד"ה מנער).
[72]
עיין רב פעלים (חלק א סוד ישרים סימן יג), ויגד משה (סימן יג), לוח ארץ ישראל.