הלכות פסח
תוכן
- דיני ליל הסדר
- הלכות נוספות הנוגעות לליל הסדר
- עוד מדיני ליל הסדר
- תרופות בפסח
- הלכות מכירת חמץ
- מזון בעלי חיים בפסח
- סעודת אסתר
- הדלקת נרות שביעי של פסח
- הלכות פסח שחל בשבת
- הלכות ערב פסח שחל בשבת
- דיני שביעי של פסח שחל בשבת
- שביעי של פסח שחל בערב שבת
-
הלכות חמץ לאחר הפסח
עריכת הסדר
לבישת הקיטל
א.
בני אשכנז הנשואים נוהגים ללבוש בגד לבן [קיטל] בעת עריכת הסדר, ולענין חתן בשנה הראשונה יש בזה מנהגים שונים.
[1]
אָב̤ל – המנהג שאינו לובש, ומי שלובש אין מוחין בידו.
[2]
הבאת הקערה
ב.
מביאים לשולחן את קערת ליל הסדר שבה יש את המרור, הכרפס, החרוסת, זרוע וביצה. ישנם מנהגים חלוקים בזמן הבאת הקערה: יש נוהגים להביאה אחר הקידוש קודם אכילת הכרפס,
[3]
ויש שנהגו להביאה קודם הקידוש
[4]
ומנהג הגר"א להביאה אחר טיבול ראשון.
[5]
כמו כן חלוקים המנהגים בענין סידור הקערה: יש המסדרים באופן שהכרפס והמי מלח יעמדו סמוך לבעל הבית ואחריהם שלש מצות ואחריהם מרור וחרוסת וזרוע וביצה כדי שלא יעבירו על המצוות,
[6]
ויש המסדרים הזרוע מימין וביצה משמאל ומתחתיהם המרור באמצע, ואחר כך חרוסת מימין תחת הזרוע והכרפס משמאל תחת הביצה, והוא על פי קבלת האר"י,
[7]
וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
דיני הסיבה
ההכנה
ג.
יסדר מקום מושבו כדי שיוכל לישב בהסיבה, ואופן ההסיבה הוא שמטה גופו לצד שמאל,
[8]
ואף האיטר יסב על שמאלו,
[9]
ויישען על כרים וכסתות,
[10]
ובדיעבד יכול להשען על חבירו.
[11]
צורתה
ד.
צורת ההסיבה צריכה להיות באופן שידו אינה משוחררת ואינו יכול להשתמש בה.
[12]
נשים
ה.
מנהג רוב האשכנזים שאין הנשים מסיבות,
[13]
ויש שנהגו שאף הנשים מסיבות.
[14]
תלמיד אצל רבו ובן אצל אביו
ו.
תלמיד אצל רבו אף שאינו מובהק אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות,
[15]
וכן האוכל אצל גדול הדור אף אם לא למד ממנו תורה, אינו מיסב.
[16]
ובן אצל אביו מיסב אף אם אביו הוא רבו המובהק, שמסתמא מוחל.
[17]
ואם אומר בפירוש שאינו מוחל, יש אומרים שבטלה דעתו ומיסב,
[18]
ויש אומרים שלא יסב.
[19]
יש לו מכה בשמאלו
ז.
מי שיש לו מכה בצד שמאלו שההסיבה מכאיבה לו, אפשר שפטור מלהסב.
[20]
היכן מיסב
ח.
לכתחילה יש להסב בכל הסעודה,
[21]
והיום רבים נוהגים שאין מסבים במשך הסעודה כי אין רגילים להסב במשך השנה, וראה בהמשך הדברים שיש מקומות בהם ההסיבה מעכבת אף בדיעבד, שאינו יוצא ידי חובתו אם לא היסב בהם, ואף במקומות בהם ההסיבה מעכבת יחזור ויאכל וישתה ללא ברכה.
קדש
זמנו
ט.
הקידוש של ליל הסדר, אין לעשותו אלא אחר צאת הכוכבים. ואמנם בהגיע הזמן מיד אחר תפילת ערבית יש למהר לעשות הקידוש כדי שלא ישנו התינוקות.
[22]
שהחיינו
י.
אומרים שהחיינו בקידוש, נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות יש להסתפק אם יענו אמן, ונראה שיאמרו, ונשים שאין להם מנהג לא יאמרו שהחיינו בהדלקת נרות אלא בקידוש.
[23]
קליות ואגוזים
יא.
נוהגים לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ושאר מיני מתיקה כדי לעוררם שלא ישנו,
[24]
וכן כדי שיראו שינוי מהמנהג בכל השנה שאין מחלקים אלא אחר הסעודה, ויבואו לשאול מה נשתנה.
[25]
אמירת שלום עליכם
יב.
לענין אמירת 'שלום עליכם' ושאר זמירות שבת בליל הסדר שחל בשבת, ראה להלן בדיני פסח שחל בשבת.
אמירת סימני הסדר
יג.
קודם הקידוש יאמר עורך הסדר 'קדש', וקודם נטילת ידים ראשונה יאמר 'ורחץ', וכן בכל עשיית הסדר יאמר קודם כל דבר מה הולך לעשות.
[26]
המזיגה
יד.
כוס הקידוש ימזגו אחרים לבעל הבית ואינו מוזג לעצמו,
[27]
ויש נוהגים שאף כל המסובים אינם מוזגים לעצמם, אלא כל אחד מוזג לחבירו, דרך חירות.
[28]
שיעור השתיה
טו.
לכתחילה יש לשתות מכל כוס שיעור רביעית שלם [150 סמ"ק לשיעור הגדול, 86 סמ"ק לשיעור הקטן],
[29]
ובפרט יש להקפיד על שתית כל הרביעית בכוס ראשון ובכוס רביעי.
[30]
אם שתה רוב רביעית [76 סמ"ק לשיעור הגדול, 44 סמ"ק לשיעור הקטן] - יצא ידי חובה. יש אומרים שהשותה רוב רביעית יצא היינו בשותה כוס המחזקת שיעור רביעית, אבל כוס שיש בה יותר מרביעית, חובה לשתות לכל הפחות רובה אף שהוא יותר מרביעית,
[31]
ויש מחמירים אף את כולה,
[32]
וראוי לחוש לדעות אלו. ולכן מי שקשה לו שתית יין מרובה יקח כוס שאין בה יותר מרביעית.
משך השתיה
טז.
לכתחילה יש לשתות את הרוב רביעית בבת אחת,
[33]
ועכ"פ לא יותר מהפסק אחד דהיינו שישתה בשתי לגימות, אם שהה בשתיית רוב רביעית מכוס ראשון יותר ממשך ארבע דקות, יחזור וישתה שנית, ואם שהה פחות מזמן זה אבל הפסיק באמצע שתייתו שתי פעמים, אם נהג כמבואר להלן סעיף יז ולהלן הערה סד וכיון לפטור כל שתייתו עד כוס שני, יחזור וישתה שנית, ואם לא כיון, לא יחזור לשתות
[34]
[ואולם לעניין שאר הכוסות ראה לקמן סעיפים לח, סא, סט].
אדם שפיו גדול
טו.
אדם שפיו גדול ומלא לוגמיו שלו מכיל יותר משיעור רוב רביעית, חייב לשתות כמלוא לוגמיו.
[35]
ברכה אחרונה
טז.
מנהג העולם שאין מברכים ברכה אחרונה אחר שתיית כוס ראשון אף כאשר יעבור שיעור עיכול, ויש שכתבו שיקפיד שלא יעבור שיעור זה ואם יעבור יברך ברכה אחרונה מיד אחרי שתיית הכוס.
[36]
הסיבה
יז.
יש לשתות כל ארבע הכוסות בהסיבה, שכח ולא היסב, בן אשכנז אינו חוזר ושותה אלא בכוס שני, ובן ספרד חוזר ושותה בכל הכוסות, ואם כיון מתחילה בברכת הגפן שישתה עוד יין, אף בן אשכנז יחזור וישתה בכוס ראשונה, ולכן נכון לכתחילה לכוין לפני שתיית כוס ראשונה שישתה עוד יין עד זמן כוס שני,
[37]
[וראה עוד לקמן הערה סד].
נשים
יח.
נשים חייבות בכל מצוות הסדר.
[38]
הכוונה
יט.
לפני הקידוש יכוין לשם מצות קידוש יום טוב, ולשם מצות ארבע כוסות, ולשם מצות שמחת יו"ט.
[39]
סדר הקידוש
כ.
סדר הקידוש: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום, וברכת שהחיינו, וי"א שיכוין בברכת שהחיינו על כל מצוות הלילה,
[40]
וי"א שיכוין על מצות ספירת העומר
[41]
אך לא נהגו כן. וברכת שהחיינו יש המברכים בישיבה, ולדעת האר"י אף אותה יברך בעמידה.
ברכת הגפן
כא.
אין לברך ברכת הגפן אחר שתיית הכוס כיון שפוטרים אותה בברכת המזון, ואם חושש שיעבור שיעור עיכול עיין לעיל סעיף טז.
רחץ
הנטילה
כב.
נוטלים ידיים כדרך שנוטלים לאכילת לחם,
[42]
אבל אין מברכים על נטילה זו.
[43]
שכח וברך על נטילה זו, יאכל כזית מהכרפס.
[44]
כרפס
מה לוקחים לכרפס
כג.
למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי,
[45]
ויש נוהגים ליקח צנון,
[46]
ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה.
[47]
שיעור האכילה
כד.
יש לאכול פחות משיעור כזית מהכרפס, ויברך עליו בורא פרי האדמה, ויכוון לפטור בברכה זו את המרור.
[48]
וראוי לכוון לפטור אף המרור שבכורך.
[49]
הטיבול
כה.
נראה שיש להדר לטבול את הכרפס ולאוכלו בידיו ממש ולא בעזרת מזלג וכדו', שכיון שצריך להתחייב בנטילת ידיו משום דבר שטיבולו במשקה צריך שיטבלנו ויאכלנו בידו.
[50]
הסיבה
כו.
באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב,
[51]
ויש אומרים שחייב להסב.
[52]
ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה ובזה יוצאים ידי כל הדעות.
יחץ
כיצד
כז.
יטול המצה האמצעית שבקערה ויבצענה בידו לשתי חצאי מצה,
[53]
את החצי הגדול יוציא וישמור לאפיקומן, ואת החצי הקטן יותר יחזיר למקומו בין שתי המצות.
שיעור החצי הקטן
כח.
יש להקפיד שאף בחצי הקטן יהיה לכל הפחות שיעור כזית, כדי שיוכל לברך עליו על אכילת מצה.
מגיד
הכוונה
כט.
לפני שמתחיל באמירת ההגדה יכוין לשם מצוה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים.
[54]
מי מספר
ל.
סיפור יציאת מצרים, כשנמצאים אצל ההורים סגי בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה וגם שהסבא עושה זאת במקום האב כיון שאין צורך דווקא שהאב יספר בעצמו,
[55]
אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יציאת מצרים.
הגבהת הקערה
לא.
יגביה הקערה עם המצות ויתחיל באמירת הא לחמא עניא וכו' עד מה נשתנה,
[56]
ויש אומרים שיגביה את המצה הפרוסה בלבד.
[57]
סילוק הקערה
לב.
אחר שסיים אמירת 'הא לחמא עניא', יסלק הקערה לקצה השולחן כדי שיראו התינוקות וישאלו, ויש אומרים שאין צורך לסלק הקערה אלא יכול להסתפק בכיסוי המצות.
[58]
מזיגת כוס שני
לג.
אחר כך ימזוג כוס שני, ואין צריך שטיפה והדחה קודם מזיגת כוס שני,
[59]
ואף שאין שותים ממנו אלא אחר סיום אמירת ההגדה מכל מקום מוזגים כבר הכוס כדי שיראו התינוקות ויתמהו ויבואו לשאול על כך.
[60]
צורת האמירה
לד.
את ההגדה יש לומר באימה וביראה שלא בהסיבה.
[61]
ואין לאכול או לשתות בזמן אמירת ההגדה עד שיסיים ברכת גאל ישראל.
ברכת הגפן
לה.
כוס שני, בני ספרד אינם מברכים עליו בורא פרי הגפן, שכבר נפטר בברכת הגפן של כוס ראשון,
[62]
ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן,
[63]
וטוב שיכוונו בברכת כוס ראשון שאינם רוצים לפטור בו כוס שני, וראה עוד בהערה.
[64]
לא היסב
לו.
שכח ולא היסב בכוס שני חוזר ושותה בהסיבה.
[65]
הפסיק בשתיה
לז.
אם הפסיק באמצע שתיית כוס שני שתי פעמים, יחזור וישתה שנית.
[66]
רחצה
לא נגע בדבר המטמא
לח.
קודם נטילת ידיים לסעודה, מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים.
[67]
מוציא מצה
הקנאת המצה
לט.
יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים [אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב], אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה שיסמוכו.
[68]
הכוונה
מ.
יש לכוין באכילת המצה לשם מצות אכילת מצה.
[69]
צורת הבציעה
מא.
אופן הבציעה: יקח את שלושת המצות (שתי השלימות והפרוסה שביניהן) ויברך המוציא, אחר כך יעזוב את המצה התחתונה ויברך על השתיים שנותרו בידיו על אכילת מצה,
[70]
ויכוין בברכה זו לפטור גם מצות של כורך ושל אפיקומן,
[71]
ויאכל כזית ממצה העליונה וכזית ממצה הפרוסה.
[72]
שיעור האכילה
מב.
שיעור המצה שנצרך לאכול הוא 30 גרם,
[73]
שבזה נמצא אוכל כזית משיעור הגדול לקיום הדין דאורייתא של כזית אחד, ושני כזיתים משיעור הקטן לקיום הדין דרבנן לאכול משתי המצות.
[74]
[וראה עוד בהרחבה להלן סעיף ע וסעיף עא].
שקילת המצה
מג.
מותר לשקול המצה בשבת ויום טוב ואין בזה משום איסור מדידה בשבת כיון שהוא לצורך מצוה.
[75]
משך האכילה
מד.
המנהג הנפוץ הוא לאכול את ב' הכזיתים מעט מעט בלא הפסק עד השלמת השיעור בפחות מכדי אכילת פרס,
[76]
[לכתחילה 2 דקות, ובדיעבד 4 דקות].
[77]
טיבול במלח
מה.
מנהג בני ספרד שאף בליל פסח טובלים המצה במלח,
[78]
ומנהג בני אשכנז שבליל פסח אין טובלים המצה במלח.
[79]
ונראה שאף לבני אשכנז יש להביא מלח לשולחן אף שאין טובלים במלח.
[80]
מרור
כיצד
מו.
יקח כזית מרור, חזרת או חסה, יטבלנו בחרוסת ומיד ינער החרוסת, ואף כשחל בשבת יכול לנער החרוסת ואין בכך משום מלאכת בורר, שהרי אינו מפריד בניעורו את החרוסת כולה.
[81]
הברכה
מז.
יברך על אכילת מרור ויכוין בברכתו לפטור אף המרור שיאכל בכורך.
[82]
הסיבה
מח.
באכילת מרור אין צורך להסב.
[83]
השיעור
מט.
שיעור המרור, עלי חסה קלים קצת מהמים ואפשר לשער את נפחו במשקל המים וכיון שכזית במרור דרבנן אפשר להקל כשיעור שכזית הוא שליש מביצה של זמנינו שהיא 17 סמ"ק - גרם, אך כל זה רק אם הוא שומע את הברכה של המרור מאחר, אבל המברך על המרור כתב המשנה ברורה שכיון שמברך צריך לאכול כשיעור הגדול של כזית שהוא חצי ביצה של זמנם והוא 50 סמ"ק - גרם והוא בערך 2 עלי חסה גדולים ]וראה להלן סעיפים פה, פו[.
כורך
אופן הכריכה
נ.
יקח כזית מהמצה השלישית וכזית ממרור, ונוהגים שמניח המרור בין שני חלקי המצה,
[84]
ושיעור המצה לכורך 15 גרם,
[85]
ואחר כך יטבלם בחרוסת, והמקפידים שלא לאכול שרויה לא יטבלו את המצה אלא רק את המרור. ויאמר זכר למקדש כהלל, ואחר כך יאכל הכורך,
[86]
ויש אומרים שרק לאחר אכילת הכורך יאמר זכר למקדש כהלל.
[87]
שולחן עורך
אכילת הביצה
נא.
לאחר הכורך אוכלים סעודה, ויש לאכול בה ביצים,
[88]
ויהדר לאכול מהביצה שבקערה.
[89]
אין אוכלים מהזרוע שבקערה כיון שלא אוכלים בשר צלוי בלילה זה.
לא ימלא כריסו
נב.
יזהר שלא יאכל בסעודה זו הרבה כדי שיוכל לאכול את האפיקומן לתאבון, ושלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה.
[90]
צפון
שיעור האכילה
נג.
לאחר גמר הסעודה יאכל כזית ממצת האפיקומן,
[91]
ולכתחילה ראוי שיאכל שני כזיתים ממצת האפיקומן.
[92]
ושיעורם 30 גרם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם.
[93]
שאר המסובין
נד.
שאר המסובים יאכלו מעט ממצת האפיקומן, ואת החסר לשיעור כזית ישלימו משאר המצות.
הסיבה
נה.
את האפיקומן יש לאכול בהסיבה, שכח ולא היסב, אם נזכר קודם ברכת המזון ראוי שיחזור ויאכל בהסיבה, אבל אם קשה עליו האכילה יכול להקל בכך ואין צריך לאכול שנית.
[94]
אכילה ושתיה לאחר האפיקומן
נו.
אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול ולשתות מלבד מים ותה, עד עלות השחר,
[95]
ואם ישן והשכים קודם עלות השחר מן הדין רשאי לאכול ולשתות.
[96]
קודם חצות
נז.
יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה,
[97]
ולצורך זה יזדרז בסעודתו, ובשעת הדחק יש מקילים על ידי עשיית תנאי, שאם הלכה כרבי אליעזר המצה שאוכל בשולחן ערוך תהא לשם אפיקומן, ואילו המצה שאוכל אחר כך באפיקומן תהא מצה סתם, ואם הלכה כרבי עקיבא שזמן אפיקומן עד עלות השחר תהיה המצה שאוכל בצפון לשם אפיקומן.
[98]
ברך
הדחת הכוס
נח.
יברך ברכת המזון על הכוס, וישטפנה וידיחנה קודם הברכה.
[99]
הזכרת רצה ויעלה ויבוא
נט.
כשחל ליל הסדר בשבת יש להזכיר בברכת המזון 'רצה' ו'יעלה ויבוא'. ואם שכח אחד מהם יחזור ויברך שנית.
[100]
אולם אם נזכר אחר שכבר שתה מכוס של ברכת המזון, יברך ברכת המזון שנית בלא כוס.
[101]
שתיית כוס שלישי
ס.
ישתה כוס שלישי בהסיבה, שכח ולא היסב, בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה, ובן אשכנז לא ישתה, שלא יוסיף על הכוסות.
הפסיק בשתיה
סא.
הפסיק באמצע שתיית כוס שלישי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית.
[102]
הלל
מזיגת כוס רביעי
סב.
אחר שתיית כוס של ברכת המזון ימזוג כוס רביעית ויאמר שפוך חמתך וכו', ויש מוזגים כוס רביעית אחר אמירה זו.
[103]
פתיחת הדלת
סג.
המנהג לפתוח דלת הבית קודם אמירה זו.
[104]
הלל קודם חצות
סד.
לכתחילה יאמר ההלל קודם חצות.
[105]
מהיכן אומר
סה.
אומר מ'לא לנו' עד סוף ההלל וברכת השיר על כוס רביעית, ואחר כך שותה ממנה, ויש לשתות ממנה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה.
[106]
שתיית כוס רביעי קודם חצות
סו.
מן הראוי להקפיד לשתות מכוס רביעית קודם חצות.
[107]
ברכת הגפן בכוס רביעי
סז.
על שתית הכוס הרביעית בני ספרד אינם מברכים עליו בורא פרי הגפן שכבר נפטר בברכת הגפן של הכוס השלישית, ובני אשכנז מברכים עליו קג בורא פרי הגפן, וטוב לכוין בברכת הכוס השלישי שאינו רוצה לפטור את הכוס הרביעי.
[108]
הסיבה
סח
. יש להסב בשתיית כוס רביעי, שכח ולא היסב בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה ובן אשכנז אינו חוזר לשתות.
[109]
הפסיק בשתיה
סט.
הפסיק באמצע שתיית כוס רביעי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית.
[110]
הלכות נוספות הנוגעות לליל הסדר
שיעור אכילת מצה
לעורך הסדר
ע.
עורך הסדר צריך לאכול לכתחילה בליל הסדר שני כזיתים והמסובים צריכים לאכול כזית אחדאיק.
[111]
וכיון שנחלקו הפוסקים בשיעור כזית. והשיעור הגדול (55 סמ"ק) שקול לשיעור שני כזיתים לפי השיעור הקטן (27 סמ"ק).
לכן הלכה למעשה צריכים כל המסובים ועורך הסדר לאכול מצה בשיעור משקל 30 גרם שיש בה 55 סמ"ק, ושיעור זה כולל בתוכו כזית אחד גדול שהם שני כזיתים קטנים [וכיון שהדין שעורך הסדר צריך לאכול שני כזיתים הוא מדרבנן, מספיק לאכול שיעור כזית גדול אחד שכולל בתוכו שיעור שני כזיתים קטנים].
בדר"כ במצת מכונה אחת מרובעת יש משקל 30 גרם,
[112]
ובמצות יד הוא בערך חצי מצה (תלוי בגודל המצה, שישנן מצות גדולות שקילו אחד שווה לשש עשרה מצות, וישנן מצות שקילו אחד שווה ל 22 מצות).
וכן באפיקומן שצריך לאכול 2 כזיתים, לכתחילה יש לאכול מצת מכונה אחת שלימה או חצי מצת יד (תלוי בגודל כנ"ל).
בכורך די ב 10 גרם מצה שזה שליש מצת מכונה וחמישית מצת יד. זהו השיעור לכתחילה.
[113]
מי שקשה לו
עא.
מי שקשה לו - יכול להקל אף ב 17 גרם מצה בין בהתחלה ובין באפיקומן, וכן הדין לילדים מתחת לגיל בר מצווה שדי להם בשיעור זה. מי שאסור לו לאכול את כמות זו, יש לשאול חכם אף על כמות פחותה מזו.
לברכת על נטילת ידים
עב.
לגבי ברכת על נטילת ידים – כל שאוכל מצה שלימה יש ליטול ידיים בברכה.
[114]
ארבע כוסות
ביין
עג.
טוב יותר להשתמש ביין לא מבושל אלא אם כן היין המבושל טוב יותר.
[115]
יין מפוסטר
עד.
יין מפוסטר אינו נחשב יין מבושל ואפשר אפי' לכתחילה לצאת בו.
יין המשכר
עה.
לכתחילה יש לשתות יין המשכר שזהו דרך חירות,
[116]
ולכן לכתחילה ישתה יין ולא מיץ ענבים, ולפחות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים [או על כל פנים שישית יין] אם מורגש בו היטב טעם היין. מי שקשה לו - יכול לצאת ידי חובה במיץ ענבים.
חמר מדינה
עו.
חמר מדינה כשר לארבע כוסות אם אין לו יין, אך הדבר אינו ברור מה נקרא בזמנינו חמר מדינה, ויש לומר שיוצאים ידי חובה בדיעבד בתה או קפה או קוקה-קולה, וכיון דדבר זה אינו ברור דיש חמר מדינה בזמנינו לכן נכון לעשות גם שומע כעונה כדלהל.
[117]
מה יברך
עז.
כיון שחמר מדינה ברכתו שהכל, לא יברך על הכוס השניה והרביעית, כי הם נפטרים בברכה הראשונה והשלישית.
[118]
חולה סכרת
עח.
חולה סוכרת שאינו יכול לשתות כלל יין או מיץ ענבים ואפילו יין יבש, יצא ידי חובתו בחמר מדינה וגם ע"י שומע כעונה כדלהלן.
שומע כעונה
עט.
נסתפקו התוספות
[119]
אם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות בדין שומע כעונה, כמו בקידוש שהמקדש מקדש על הכוס ואחרים יוצאים ממנו גם בשתיה, וכמו כן בארבע כוסות יצאו המסובים בברכת בעל הבית, וביאר בחידושי מרן רי"ז הלוי
[120]
שאין עיקר מצות ארבע כוסות בשתית הכוסות אלא בברכה על הכוס.
גודל הכוס
פ.
לכתחילה יש להשתמש בכוס המחזיקה רביעית (150 סמ"ק) ולשתות את כולה בכל ארבע הכוסות. חולים וקטנים שאינם יכולים לשתות שיעור זה – ישתו מכוס המכילה 86 סמ"ק (רביעית לפי השיעור הקטן), ואם אינם יכולים לשתות את כולה, ישתו לפחות רוב רביעית שהוא 44 סמ"ק. וראה עוד בדיני ליל הסדר סעיף טו.
חולה
פא.
חולה שיכול לשתות 86 סמ"ק ולא יותר, יש להסתפק אם יקח כוס גדולה המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה או שיקח כוס של 86 סמ"ק וישתה את כולה, ונראה שטוב יותר שיקח כוס המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה.
דיני אכילת מצה בחולה
לפורר המצה ולטובלה במים
פב.
בריא יכול לפורר את המצה לפירורים דקים ולאכלם, או לטבול את המצה במים בלי לשרותה, או לשתות קצת מים תוך כדי הבליעה.
[121]
חולה
פג.
חולה יכול לשרות את המצה במים עד שתתרכך ואח"כ לאוכלה, אבל לא תהא נימוחה.
[122]
הקיא
פד.
אכל מצה או מרור והקיא - יצא ידי חובה, אבל לא יברך ברכה אחרונה [על המצה] אם הקיא כל מה שאכל ולא נשאר כזית.
[123]
שיעור המרור
בחסה
פה.
כשמברכים על אכילת מרור: המברך יאכל 50 גרם חסה [שהיא קרובה למשקל המים], והשומעים די להם ב- 17 גרם חסה. לאכילת כורך די ב- 17 גרם בין למברך ובין למסובים. [וראה לעיל סעיף נ].
בחריין
פו.
חריי"ן הוא כמשקל המים. ולכן המברך יאכל 50 גרם למרור ובכורך 17 גרם, והשומעים בכל האכילות 17 גרם.
דיני הסיבה
לצד שמאל
פז.
מסיבים תמיד לצד שמאל, בין לאדם ימני ובין לשמאלי.
[124]
משעין גופו באויר
פח.
אדם שיושב על כסא ומשעין את גופו באוויר לצד שמאל לא יצא ידי חובת הסיבה.
הצורה הראויה
פט.
כשמסיבים יש לסובב את הכסא באופן שהמשענת תהיה לצד שמאל ויטה את עצמו לצד שמאל וישען על המשענת.
[125]
קשה לו להתחיל בהסיבה
צ.
מי שקשה לו להתחיל לשתות בהסיבה יכול להתחיל לשתות שלא בהסיבה וימשיך לשתות שיעור רביעית בהסיבה.
עוד מדיני ליל הסדר
הכנת הביצה
צא.
מבשלים את הביצה ואחר כך צולים אותה על האש.
[126]
הכנת החרוסת
צב.
את החרוסת מכינים מתפוחים חמוצים, תמרים, אגוזים, שקדים, ועושים בלילה עבה זכר לטיט. ושמים בה יין אדום, זכר לדם. וכן תבלינים קינמון וזנגוויל כי דומים הם לתבן.
[127]
אכילת צלי
צג.
אכילת בשר צלי אסורה בליל הסדר, אבל דגים וביצה ושאר מאכלים צלויים מותר.
[128]
בשר שנתבשל ונצלה
צד.
בשר שנתבשל ונצלה הולכים לפי אחרון, אם הבשר נצלה לבסוף אסור לאוכלו, ואם בסוף נתבשל - אחרי הצליה - מותר.
[129]
קריאת שמע שעל המטה
צה.
נהגו לקרוא קריאת שמע כדרכו בכל יום, אך אין אומר את שאר ההוספות, ואומר רק 'בידך אפקיד רוחי וכו', וברכת המפיל.
[130]
אין בהן טעם
א.
תרופות שאין בהם טעם מותר להשתמש בהם בפסח.
יש בהן טעם
ב.
תרופות שיש בהם טעם חייבים לברר כשרותם.
יש טעם וחשש חמץ
ג.
תרופות שיש בהם טעם שיש בהם חמץ או חשש חמץ וזקוקים ליטלם באופן שמותר לקחתם בפסח (כדלהלן סעיפים ה – ו – ז), אם הם ברשותו לפני פסח, יניחם במקום שמכור לגוי, וכל פעם שצריך יוציאם מרשות הגוי ויכוין מפורש שאינו רוצה לזכות בזה, וישתמש ויחזיר לרשות הגוי.
קונה בבית מרקחת
ד.
אם קונה בבית מרקחת [שעשו מכירת חמץ] יכוין שאינו רוצה לקנות את זה לעצמו ואף שהתרופה נמצאת בביתו בכל אופן היא נשארת ברשות הגוי.
אופן נטילת התרופה בתינוק או בילד
ה.
צורת נטילת התרופה [שיש בה טעם] בתינוק או בילד תהיה ע"י ילד מתחת לבר מצווה שיתן לתינוק הנצרך לכך, ואם הנצרך לכך הוא ילד גדול אך מתחת לגיל מצוות יקח זאת לעצמו.
אופן הנטילה במבוגר [באופן המותר ליטול בפסח]
ו.
גדול שצריך ליקח סירופ עם טעם צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ובכל פעם שצריך יוציא מרשות הגוי וימרר את התרופה.
כדור בליעה
ז.
גדול שצריך ליקח כדור בליעה עם טעם יברר אצל הרופא אם אפשר לקחת כדור ולהמיסו, ואם לא ניתן להמיס את הכדור, צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ובכל פעם שצריך יוציא מרשות הגוי וימרר את המים.
הלכות מכירת חמץ
חמץ בעין
א. יש מקפידים שלא למכור חמץ גמור בעין אלא במקום של הפסד מרובה. [131]
מינוי הרב כשליח
ב. הרב אינו קונה את החמץ, אלא הוא נעשה שליח של כותב ההרשאה למכור את החמץ לגוי. [132]
עשיית קנין
ג. נוהגים לעשות קנין בין הרב לבין נותן ההרשאה, ואין הקנין מעכב כיון שמעיקר הדין מינוי שליחות אין צריך קנין, וכאן הרב רק נעשה שליח למכירה כנ"ל. [133]
אופן הקנין
ד. הקנין נעשה ע"י שכותב ההרשאה מגביה את הסודר ועי"ז הרב נעשה שליח למכור את החמץ.
מהות המכירה
ה. במכירת חמץ נעשים שני דברים, דבר אחד מוכרים את החמץ לגוי, ודבר שני משכירים את המקומות שבהם מונחים דברי החמץ. הטעם שגם משכירים את מקום החמץ הוא משתי סיבות, האחת שלא יצטרך לעשות מחיצה בפני החמץ, שהרי הלכה היא בגמ' בפסחים [134] ובשולחן ערוך [135] שחמצו של גוי ברשות ישראל עושה לו מחיצה עשרה טפחים, ולכן בהשכרת מקום החמץ לגוי נמצא שהחמץ עומד ברשות הגוי ואין צריך מחיצה. והסיבה השניה להשכרת מקום החמץ, כדי שהגוי יקנה את החמץ בקנין חצר. [136]
חמץ שבפחי האשפה
ו. חמץ הנמצא בפחי אשפה של הבנין יש לפנותו, ויש לדאוג שבערב פסח לאחר פינוי האשפה ע"י העירייה לא יניחו שום חמץ בפח האשפה. ולכתחילה אין לסמוך על כך שימכור את חלקו בפח לגוי, מכיון שהפח הוא רכוש משותף, ויש לדון אם יכול שותף להשכיר את חלקו ברכוש המשותף ללא הסכמת שותפו. [137]
חמץ בחצר
ז. חמץ בחצר, אם היא חצר פתוחה ויש עופות ואין ידוע שנכנס שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לסמוך שעופות אכלוהו, ולכן סגי בבדיקה בצדדי החצר במקומות שהעופות לא מגיעים. אבל אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לבדוק חמץ בחצר. ולענין להשכיר את חלקו בחצר יש לדון בכך כאמור באות ו. [138]
ארון חשמל
ח. יש לבדוק את החמץ בארונות החשמל וכדו' משום שפעמים מכניסים שם חמץ, ולא לסמוך על המכירה וכנ"ל.
תיבות הדואר
ט. יש לבדוק את תיבות הדואר - אם משתמש בהם בפסח, משום שפעמים מכניסים שם חמץ, וכן כל מקום שמכניסים בו חמץ ומשתמש בו בפסח, אין להשכירו לגוי וצריך לבודקו מחמץ.
שואב אבק
י. יש לזכור להוציא או לרוקן את השקית של השואב אבק שיתכן ויש בה חמץ, ואין לכתחילה לסמוך על המכירה בזה.
עוזב את ביתו
יא. מי שיצא מדירתו לכל ימי החג ישכיר את הדירה לגוי וימכור את החמץ ]חוץ מחמץ גמור בעין שלכתחילה אין למכרו וכנ"ל[ אך כדי לקיים מצות בדיקת חמץ, יעשה אחד משני האפשרויות: או שחדר אחד לא ישכיר לגוי ושם יבדוק חמץ, או שישכור חדר במקום שנמצא ושם יבדוק. ולמעשה יעשה שאלת חכם. [139]
שאר מוצרים ששימשו בחמץ
יב. קטניות, ממרחים, חטיפים, שאין בהם דגן, אף אם השתמשו בהם במשך השנה, אפשר למכור לגוי.
מזון בעלי חיים בפסח
בפשוטו כיון שנפסק להלכה [140] שמזון שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב יש בו חיוב ביעור, ולפי זה מזון בעלי חיים שיש בו חמץ צריך לבערו כיון שראוי למאכל כלב [ונראה שמה שנקטו כלב היינו לאו דוקא אלא הוא הדין כל בעלי החיים].
ואמנם הטעם שחמץ שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב חייב לבערו כיון שראוי לחמע בו עיסות אחרות, וכדעת הרמב"ם [141] שחמץ שנפסל מאכילת אדם אם ראוי להחמיץ עיסות אחרות הרי הוא בכלל שאור, אבל אם אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות כיון שאינו ראוי לאכילת אדם לא חל עליו איסור חמץ כלל, ולכן אם המזון של הבעלי חיים יש בו תערובת חמץ באופן שנשתנה צורתו של החמץ, שכיון שהוא מרוסק ומעורב בדברים אחרים אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות [142] אין בו חובת ביעור ומותר להשהותו ולהשתמש בו.
אולם אם החמץ המעורב במזון לבעלי חיים אינו מרוסק, כגון חיטים ושעורים, אף אם אינו ראוי למאכל אדם - כיון שראוי למאכל בעלי חיים [כלב] ולהחמיץ בו עיסות אחרות חייב ביעור.
ניתן לתת לבעלי החיים מזון חליפי בפסח שאינו חמץ, כגון לתוכים – דוחן, לדגים - תולעים, לחתולים וכלבים – בשר עוף וכדומה.
סעודת אסתר
כתב המשנה ברורה,
[143]
"כתבו הספרים דטוב לעשות ביום שני (היינו, א' דחוה"מ) בסעודה איזה דבר לזכר סעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן".
הדלקת נרות שביעי של פסח
מצוה להדליק נרות יום טוב [144] [ומברכים 'להדליק נר של יום טוב' ואין מברכים 'שהחיינו']. יש הנוהגים להדליקם בערב יום טוב ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג, ומי שאין מנהג בידו יש להדליק בערב יום טוב. [145]
[השנים הבאות בהם יחול פסח בשבת – תשפ"ט, תשצ"ב, תשצ"ו, תשצ"ט, תת"ב, תת"ג, תת"ו, תת"ט, תתט"ז, תתי"ט, תתכ"ג, תתכ"ו, תתכ"ט].
הכנות לליל הסדר שחל בשבת
הכנת מי מלח
א.
יש להכין מבעוד יום את מי המלח לטיבול הכרפס. שכח ולא הכין מבעוד יום - אם יש לו חומץ יטביל הכרפס בחומץ, ואם אין לו חומץ יכין מי מלח בכמות הנצרכת לסדר בלבד, ויכינם באופן זה שהמלח הניתן במים יהיה פחות משיעור שני שליש מכמות המים.
[146]
הכנת החרוסת
ב.
יש להכין מבעוד יום את החרוסת. שכח ולא הכין מבעוד יום, יש לחשוש לאיסור טוחן בשבת בחיתוך הפירות מהם מכינים את החרוסת, ולכן לא יחתוך אלא לחתיכות גדולות מעט, ובסכין בלבד, ויעשה זאת סמוך לסעודה, שבאופן זה אינו בכלל מלאכת טוחן.
[147]
כמו כן יְשַׁנֶּה בעשיית החרוסת שלא יעשנה כפי שעושה בכל השנים בלילה עבה זכר לטיט, אלא יעשנה בלילה רכה על ידי שיתן בה הרבה יין עד שתהיה נוזלית, וכן ישנה בכך שיתן היין קודם שנותן הפירות, ועוד ישנה בעשייתה מכל השנים בכך שיערב העיסה פעם אחת לאורך ויוציא את הכף ואח"כ לרוחב ושוב יוציא את הכף וכך מספר פעמים עד שיתערב.
[148]
הכנת החריין
ג.
הנוהגים לקחת חזרת למצות מרור - יש להכינה מבעוד יום ולכסותה עד זמן עשיית הסדר. שכח ולא הכין מבעוד יום - יחתכנה לחתיכות גדולות סמוך לסעודה, שלא יבוא לידי מלאכת טוחן.
[149]
שטיפת עלי החסה
ד.
הנוהגים לקחת עלי חסה למצות מרור – יבדקו את העלים מתולעים מבעוד יום. שכחו ולא בדקו - יבדקו בשבת למול האור. אם מצא חרקים או תולעים - יזהר שלא לשטוף העלה, אלא יטלם עם מעט מן העלה עצמו.
[150]
צליית הזרוע
ה.
יש לצלות את הזרוע מבעוד יום. שכח - יטלנו כמות שהוא (מבושל בלא צליה).
דיני הדלקת נרות שבת פסח
יש להדליק נרות בערב שבת, ולברך 'להדליק נר של שבת ושל יום טוב' [אף אותם הנוהגים כהדעות שבכל יו"ט יש להדליק בלילה לפני הסעודה, בשנה שפסח חל בשבת - יש להדליק מערב שבת].
יש הנוהגות שמברכות 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש.
אלו הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש, אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן' [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה].
קבלת שבת וערבית
ישנם מנהגים שונים באמירת 'לכו נרננה' ו'לכה דודי' בשבת זו, והמנהג הנפוץ הוא שאין אומרין 'לכו נרננה' ו'לכה דודי', ואומרים 'מזמור שיר ליום השבת'. אין אומרים 'במה מדליקין'. מזדרזים להתפלל ערבית בזמן. אחר חזרת הש"ץ אומרים 'ויכולו'
[151]
[ואין אומרים ברכת מעין שבע],
[152]
ואח"כ נוהגים לומר הלל שלם [ולאחריו קדיש שלם].
'שלום עליכם' וזמירות שבת
לענין אמירת 'שלום עליכם' ושאר זמירות שבת בליל הסדר שחל בשבת, חלוקים המנהגים,
[153]
וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו, והמנהג הנפוץ שלא לומר.
קידוש ('קדש')
בנוסף לכוונה לצאת ידי חובת מצוות יו"ט בקידוש, יש לכוון לשם מצוות קידוש של שבת, וראה הערה.
[154]
סדר הקידוש: ויכולו, ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום [ומזכיר שבת], וברכת שהחיינו. וראה לעיל את פרטי הדינים בזה.
סדר מוצאי שבת פסח
אין אומרים 'ויהי נועם', ואומרים 'ויתן לך',
[155]
ומבדילים כרגיל כבכל מוצאי שבת בנר ובשמים [מעיקר הדין אפשר לברך 'בורא מיני בשמים' על ציפורן, משום שבזמננו אין חשש חמץ באלכוהול שבו. החושש לחמץ בציפורן – יברך על הדסים].
הלכות ערב פסח שחל בשבת
[השנים הבאות בהם יחול ערב פסח בשבת – תשפ"ה, תת"ה, תת"ח, תתי"ב, תתל"ב. לדיני יקנה"ז בשנים אלו ראה דיני יקנה"ז].
דרשת שבת הגדול
א.
דרשת שבת הגדול נאמרת בשבת הסמוכה לפסח, ובשנה בה חל פסח במוצאי שבת – דורשים בשבת הקודמת החלה בז' ניסן.
[156]
הקדמת תענית בכורים
ב.
כאשר ערב פסח חל בשבת מקדימים ומתענים ביום חמישי יב ניסן.
[157]
טעימה לפני בדיקת חמץ
ג.
מי שקשה לו לבדוק חמץ בליל שישי (ליל יג) ללא אכילה, מותר לו לטעום לפני הבדיקה.
[158]
שחרית בערב שבת (יג ניסן)
ד.
ביום שישי מתפללים שחרית כרגיל, ואומרים 'מזמור לתודה' ו'למנצח'. אף שבשנה רגילה כתב המהרי"ל
[159]
שיש להקדים להתפלל שחרית בערב פסח בכדי להספיק לאכול עד סוף זמן איסור אכילת חמץ, כאשר פסח חל במוצאי שבת דין זה נוהג רק בשבת ולא ביום שישי, כיון שביום שישי מותר לאכול חמץ במשך כל היום.
ביעור חמץ בערב שבת
ה.
גם בשנה בה חל יד בשבת ונמצא עיקר זמן איסור החמץ וביעורו בשבת, טוב לבער את החמץ בערב שבת עד סוף זמן ביעור חמץ כבשאר שנים, בכדי שלא יבואו לטעות בשנה אחרת. ויבער את כל החמץ שברשותו וישייר רק את החמץ שרוצה לאכלו בשבת.
[160]
את נוסח הביטול לא יאמר בזמן השריפה כבכל שנה אלא יאמרנו בשבת לפני סוף זמן ביעור חמץ.
[161]
באופן ביעור החמץ בשבת - יום יד, ראה להלן.
מלאכות בערב שבת
ו.
מותר לעשות מלאכה, לכבס ולהסתפר בערב שבת זו, כיון שאינו ערב פסח ממש, ולכן דין כיבוס, תספורת ואיסור מלאכה הוא כשאר ערבי שבתות.
[162]
אכילת מצה בערב שבת
ז.
הנוהגים לאכול מצה כל שנה עד ערב פסח, מותרים גם בשנה בה חל פסח במוצאי שבת, לאכול מצה ביום שישי ובליל שבת.
הכנת הזרוע מערב שבת
ח.
יש לצלות את הזרוע של ליל הסדר בערב שבת. שכח לצלותו בערב שבת מותר לצלותו בליל הסדר רק אם יאכלנו למחרת ליל הסדר [ביום טוב], אולם בליל הסדר אין לאכול את הזרוע משום שאין אוכלים בשר צלי בליל הסדר.
[163]
הכנת הביצה והחרוסת מערב שבת
ט.
יש לבשל ולצלות את הביצה בערב שבת ואם שכח יבשל ויצלה אותה בליל הסדר, ויש לאוכלה בליל הסדר או למחרת ביום טוב [כי מה שאין אוכלים צלי בליל הסדר נאמר רק לגבי בשר ולא על שאר דברים]. וכן את החרוסת יש להכין בערב שבת, אך את היין ניתן לשים גם בליל הסדר, שכן לישה הותרה ביום טוב ואין צביעה באוכלין.
[164]
לבישת בגדי החג
י.
את בגדי החג יש ללבוש בערב שבת ואפשר אף ללבוש בשבת עצמה בעוד היום גדול אם חושש ללבוש בערב שבת שלא יתלכלך מחמץ.
טבילה לכבוד שבת ויו"ט
יא.
הטבילה בערב שבת מועילה אף ליום טוב. אם טובל בשבת אחר הצהריים אין בזה איסור הכנה.
ביעור חמץ בשבת – ערב פסח
יב.
רבים נוהגים בסעודת הלילה והבוקר של שבת לאכול פיתות שאינם משאירים פירורים, ואוכלים על מפה חד פעמית, ואחר כך מנערים את הפירורים שבמפה לבית הכסא או לאמבטיה, ואח"כ אוכלים בכלים חד פעמיים (או כלים של פסח) שאר תבשילין.
[165]
סעודות השבת
יג.
לכתחילה יש להספיק לאכול שתי סעודות בשבת בבוקר, ולכן יש להקדים להתפלל ולאכול סעודת שבת מוקדם ולברך ברכת המזון באזור 8:30 ואחר כך במשך חצי שעה ללכת ללמוד או לטייל, ולאחר מכן יטול ידיו ויאכל סעודה נוספת [שלישית], שתסתיים קודם סוף זמן אכילת חמץ. ובני עדות המזרח אין נוהגים כן, אלא אוכלים סעודה אחת, וכן מי שקשה לו לחלק את הסעודה לשתים, די לו בסעודה אחת בבוקר, ואחר הצהרים יתפלל מנחה גדולה ויאכל סעודה נוספת [שלישית] מבשר, דגים, או פירות עד שעה עשירית, לא הספיק לאכול עד שעה עשירית יאכל מעט בשר, דגים, או פירות לאחר שעה עשירית, אך לא ימלא כריסו מהם, וכן מותר לאכול מעט ירקות וביצים, אבל לא יאכל דגן כגון תבשיל של מצה אפילו מעט.
[166]
ביעור חמץ בשבת באופנים נוספים
יד.
חמץ שנשאר בצלחות חד פעמיות או במפה וכדומה, אם הם פירורים שאפשר לנערם בבית הכסא או באמבטיה יש לעשות כן, וכיון שהם נשטפים לגמרי הוי ביעור לכולי עלמא. כמו כן יכול לזורקם [במקום שיש עירוב שאפשר לסמוך עליו] לפח אשפה ציבורי, אבל אסור לזורקם לפח האשפה שבבנין, אלא באחד מהאופנים דלהלן – אם אין כזית בכל חתיכה די שישפוך על החמץ חומר פוגם כי בפירורים הפחותים מכזית די שיהיו מטונפים בכדי שיחשבו כמבוערים,
[167]
ואם יש בהם כזית יש לפוסלם מאכילת כלב.
[168]
לחם משנה
טו.
אפשר לצרף ללחם משנה מצה אף שאסור לאוכלה בערב פסח. אבל מי שיש לו מצות מיוחדות לליל הסדר יש לחשוש שאסור לטלטלם כי הם מוקצה מחמת חסרון כיס.
[169]
סעודה שלישית
טז.
לכתחילה יש לאכול בבוקר יום השבת שתי סעודות, ובנוסף לזה יאכל סעודה שלישית אחרי חצות בבשר ודגים, ולכתחילה יתפלל מנחה לפני הסעודה, ואם אין לו בשר ודגים יאכל פירות.
[170]
אין לו אפשרות לאכול פת
יז.
אין אפשרות לאכול סעודה שלישית בפת שהרי אסור אכילת חמץ ואין אפשרות לאכול מצה שהרי אסור לאכול מצה בערב פסח, אבל מעיקר הדין מותר לאכול מצה מבושלת וקניידלך ועוגיות שנילושו מקמח מצה עד שעה עשירית.
[171]
ולשיטה זו אפשר לקיים סעודה שלישית בהנ"ל עד שעה עשירית ויש מחמירים בכך.
תבשיל מצה
יח.
משעה עשירית אסור לאכול תבשיל של מצה אפילו מעט כדי שיאכל מצה לתיאבון, ומותר לאכול מעט פירות וירקות, תפוחי אדמה, בשר דגים וביצים, אבל לא ימלא כריסו מהם.
[172]
הדלקת נרות יו"ט במוצ"ש
יט.
את הנרות של יום טוב יש להדליק רק לאחר צאת הכוכבים, וצריכה האשה לומר קודם הדלקת הנרות "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
[173]
הוצאת שאריות הפתילה
כ.
לגבי הוצאת הפתילה שנשארה מהנרות של שבת לצורך הכנת נרות ליום טוב: מעיקר הדין מותר להוציא את הפתילה אפילו בידו לצורך הדלקת הנרות יום טוב. וטעם הדבר שאין בכך משום איסור מוקצה, מכיון שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, ומותר טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש. אך בזמנינו שיש את אור החשמל אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש, ולכן לכתחילה עדיף להוציא הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.
[174]
מלאכה במוצ"ש - ליל יו"ט
כא.
אף לאחר צאת הכוכבים של שבת אין לעשות מלאכות המותרות ביום טוב עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ואכילה אסורה עד לאחר הקידוש.
[175]
עריכת השולחן
כב.
אסור לסדר את השולחן ואת כסאות ההסיבה בשבת אלא רק לאחר צאת השבת. ואם לא התפללו ערבית ואמרו 'ותודיענו' יש לומר לאחר צאת השבת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' ואחר כך אפשר לעשות הכנות לצורך ליל הסדר. ועשיית מלאכת אוכל נפש המותרת.
[176]
טלטול המחזור
כג.
אין להביא את המחזור של פסח בשבת מהבית לבית הכנסת, ויש להביאו לפני שבת או לאחר צאת השבת, ואם מביאים אותו בשבת [במקום שיש עירוב] צריכים להשתמש בו ולקרוא בו בשבת עצמה.
[177]
הוספת מאכל בסעודת ליל הסדר
כד.
יש אומרים שיש להוסיף מאכל מסוים בסעודת ליל הסדר לשם סעודת מלוה מלכה,
[178]
ולא נהגו כן.
הדלקת נרות
א.
שביעי של פסח שחל בשבת יש להדליק נרות מבעוד יום ולברך 'להדליק נר של שבת ושל יו"ט', ולא מברכים 'שהחיינו' ואומרים רק 'מזמור שיר ליום השבת'.
[179]
אמירת שלום עליכם
ב.
המנהג הנפוץ שאומרים 'שלום עליכם' בליל שבת שחל בו שביעי של פסח,
[180]
ויש שאינם אומרים.
[181]
קטניות בשבת אסרו חג של פסח
א.
חל שביעי של פסח בערב שבת, מותר לאשכנזים הנוהגים שלא לאכול קטניות בפסח, לאכול קטניות בשבת שלא נאסרו בבין השמשות מחמת השבת אלא משום ספק שמא הוא עדיין שביעי של פסח ואין זה מחשיבם כמוקצים לכל השבת.
[182]
בישול קטניות בשביעי של פסח לצורך השבת שאחריו
ב.
יש להימנע מלבשל קטניות בשביעי של פסח לצורך השבת, שכן יש שנקטו שבכל דבר האסור באכילה אסור גם לבשלו מחשש שמא יבוא לאוכלו.
[183]
חמץ שלא נמכר לגוי
א.
חמץ של יהודי שלא נמכר לגוי אסור לאחר הפסח באכילה ובהנאה.
[184]
ספק אם נמכר לגוי
ב.
גם כאשר הדבר ספק אם נמכר החמץ או לא, אסור לאוכלו.
[185]
חמץ שנמכר כדין
ג.
חמץ שנמכר לגוי כדין, מעיקר הדין מותר לאוכלו,
[186]
ואולם הגר"א
[187]
ורבי עקיבא איגר
[188]
החמירו שלא לאוכלו משום שיש לחשוש שמא לא היתה המכירה כדין.
בזמנינו
ד.
בזמנינו שיש לדון על המכירה אם יש לה תוקף משפטי, טוב להחמיר למעשה שלא לסמוך על המכירה.
קמח שעבר עליו הפסח
ה.
גם לגבי קמח יש לראותו לכל הפחות כספק חמץ, ולכן יש להחמיר גם לגבי קמח שלא לסמוך על המכירה, ואף שקמח קל יותר מחמץ גמור, יש להחמיר גם לגבי קמח שלא לסמוך על המכירה.
אותם שקשה להם
ו.
אותם המתקשים להקפיד שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי יכולים לסמוך על עיקר הדין שמותר, אולם יש לשים לב שהמכירה נעשתה כדת וכדין.
משפרי האפיה ושאר רכיבים
ז.
גם כשהקמח יבש או מטחינה יבשה, פעמים רבות משפרי האפיה, או חומרים אחרים המכילים חמץ נמכרו לגוי, ולפעמים דינם כמעמיד או כדבר שעביד לטעמא, שיש בהם איסור אף שהם בתערובת, ואף אם יש שישים נגדם, ויש מקום להחמיר אף בהם.
ח.
כאמור כשהדבר קשה יש לסמוך על עיקר הדין שהמכירה מועילה.
כיצד ניתן לדעת
ט.
במוצרים סגורים בהשגחת העדה החרדית, שמופיע עליהם הכיתוב, 'מקמח יבש', או 'מקמח שנטחן לאחר הפסח', משמעות הדבר שבמוצר זה כל הרכיבים הינם מלאחר הפסח, ואולם כאשר מופיע הכיתוב 'מיוצר לאחר הפסח' הכוונה היא שהקמח נמכר במכירת חמץ.
[1] עיין מהר"ם שיק (או"ח סימן כח) ובקצה המטה על מטה אפרים (סימן תרי ס"ק טו), ובויגד משה (סימן יב).
[2] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק יב) ושער הציון (שם).
[3] רמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה א) ושולחן ערוך (סימן תעג סעיף ד).
[4] אבודרהם, פרי מגדים (סימן תפו משבצ"ז ס"ק א).
[5] מעשה רב (אות קצא).
[6] רמ"א (סימן תעג סעיף ד).
[7] חיי אדם (כלל קל סעיף א) משנה ברורה (שם ס"ק כו) וראה בחק יעקב (שם ס"ק טז) הטעם שאין בזה משום אין מעבירין על המצוות.
[8] גמרא (פסחים צט, ב) שולחן ערוך (סימן תעב סעיף ג).
[9] רמ"א (שם).
[10] משנה ברורה (שם ס"ק ז).
[11] מגן אברהם (שם ס"ק ג), משנ"ב (שם ס"ק ח).
[12] ראיה לכך מפסחים (קח ברשב"ם ד"ה הסיבת ימין) ומשנה ברורה (סימן תעב ס"ק י).
[13] שולחן ערוך ורמ"א (שם סעיף ד).
[14] פסח מעובין (סימן קע) , בן איש חי (פרשת צו אות כח) , ומנהגי חתם סופר.
[15] שולחן ערוך (שם סעיף ה), משנה ברורה (ס"ק יז).
[16] מקור חיים (סימן תעב ס"ק ה).
[17] כל בו (סימן מח) , אבודרהם ולבוש (שם סעיף ה).
[18] חק יעקב (שם ס"ק ט).
[19] פרי מגדים (שם משבצ"ז ס"ק ד).
[20] ביאור הלכה (שם סעיף ג).
[21] רמב"ם (חמץ ומצה פרק ז הלכה ה).
[22] שולחן ערוך (סימן תעב סעיף א) בט"ז (שם ס"ק א) ובמשנה ברורה (שם ס"ק ה).
[23] משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג).
[24] גמרא (פסחים קח, ב) שולחן ערוך (סימן תעב סעיף טז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק נ).
[25] רמב"ם (חמץ ומצה פרק ז הלכה ג) מנה חלוקת הקליות והאגוזים כחלק. מהשינויים שעושים לעורר התינוקות לשאול. ובמאירי (פסחים קח, ב) מבואר דשניהם טעם אחד הוא.
[26] יסוד ושורש העבודה (שער התשיעי פרק ו), סידור בית יעקב ליעב"ץ.
[27] רמ"א (סימן תעג סעיף א).
[28] כף החיים (שם ס"ק לא).
[29] ולכוס ראשון שהוא כוס הקידוש יש להחמיר לשתות כפי השיעור הגדול, כהכרעת המשנה ברורה (סימן תפו ס"ק א), שבדיני דאורייתא יש להחמיר לשער כפי שיעורו הגדול של הנודע ביהודה, וכיון שמצות הקידוש דאורייתא היא כמבואר בגמרא (ברכות כ, ב), ומצינו לכמה מהפוסקים (אור זרוע הלכות ערב שבת אות כה' מגן אברהם סימן תקצז ס"ק ג בשם מהר"ם) שאף קידוש על היין דאורייתא הוא [ועיין בהערה 49 שקידוש ביום טוב הוא מדרבנן אך יש אומרים שבליל פסח הוא מהתורה, עי' מדרש שכל טוב] משום כך יש להחמיר שכוס ראשון יהיה בשיעור הגדול של 150 סמ"ק.
[30] שבכוס ראשון שיש בו רביעית מקיים קידוש במקום סעודה, שכיון שעריכת השולחן בשולחן עורך היא זמן רב אחר הקידוש, הרי שבשתיית יין של כוס ראשון מקיים דין קידוש במקום סעודה, אשר פסק השולחן ערוך (סימן רעג סעיף ה) כדעת הגאונים ששתיית רביעית יין נחשבת סעודה לענין זה. ומשום כך ראוי להקפיד בכוס זו במיוחד שישתה רביעית כולה ולא רק רובה. ואף בכוס רביעי נכון להקפיד לשתות רביעית שלם כמבואר בט"ז (סימן תפו ס"ק א) שכיון שמברכים אחריו ברכה אחרונה, צריך שיהיה בו רביעית. וראה עוד להלן סעיף סו, פ
[31] שולחן ערוך (סימן תעב סעיף ט), ובמשנה ברורה שם (ס"ק לג) שראוי לחוש לדעה זו.
[32] ב"ח וגר"ז (סעיף יט) לדעה זו.
[33] מ"א (תעב ס"ק יא) ובגר"ז (שם סעיף כ) ובמשנ"ב (שם ס"ק יא).
[34] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[35] שולחן ערוך (סימן רעא ס"ק יג) משנה ברורה שם (ס"ק סח). וביאור הלכה (סימן תעב ד"ה וישתה).
[36] על פי מהר"ח אור זרוע (סימן רעג), ועיין אשל אברהם (בוטאשט, סימן תעד).
[37] השולחן ערוך (סימן תעב סעיף ז) פסק כדעת הרא"ש (פסחים פרק י סימן א) שכל דבר שצריך הסיבה אם אכל או שתה שלא בהסיבה לא יצא ידי חובתו, ומטעם זה פסק שבכל ארבע כוסות אם שתאן שלא בהסיבה צריך לחזור ולשתות בהסיבה, אולם הרמ"א שם כתב שבשתי כוסות ראשונות אכן יחזור ויסב, אבל בשתי כוסות אחרונות לא יחזור ויסב, שכיון שיש חשש של נראה כמוסיף על הכוסות, יש לסמוך בזה על דעת הראבי"ה שבזמן הזה אין דרך להסב ואין חובה להסב. וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ז) שלפי המנהג שאף בין כוסות ראשונות אין שותים, הרי שאם יחזור וישתה יצטרך לברך עליו ברכת הגפן כיון שלא כיון בברכה ראשונה שבירך לפוטרו, ואם יברך יראה בזה כמוסיף על הכוסות, ומטעם זה אין לחזור אף בכוסות ראשונות, אמנם ראה בפרי מגדים שם שכתב שבכוס גדולה המחזקת שיעור שתי רביעיות, אם נשאר רביעית יכול לחזור ולשתותו. וכמו כן מי שכיון לשתות עוד בין כוסות ראשונות יכול לשתות שנית.
[38] שולחן ערוך (סימן תעב סעיף יד).
[39] יש אומרים שהוא מדרבנן ויש אומרים שהוא מן התורה, עיין פסחים (עא ובדף קח, ב) ובמג"א (סימן תקמו) ובשו"ת שאגת אריה (סימן סח).
[40] עי' אבודרהם וברכי יוסף (סימן תעג) וביעב"ץ בסידורו.
[41] עי' במאירי (פסחים דף ז) ובשיבולי הלקט (סימן רלד) ובאבודרהם.
[42] בדיני הכלי ונטילת הידיים עד הזרוע, ואיסור הפסק והיסח הדעת כמבואר כל זה בשולחן ערוך (סימן קנח סעיף ז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק כ).
[43] שולחן ערוך (שם סעיף ד), ודעת הגר"א (שם) שמברכים על נטילה זו, אמנם רק כשאוכל כזית מהכרפס.
[44] כמבואר בהערה לעיל דעת הגר"א שמברכים אף נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, אמנם אין זה אלא כשאוכל ממנו שיעור כזית, ומטעם זה אם טעה וברך על נטילה זו, יאכל כזית וייצא דעת הגר"א, ולא תהיה ברכתו לבטלה לדעת הגר"א.
[45] מחצית השקל (סימן תעג) וחתם סופר (שו"ת סימן קלב).
[46] קיצור שולחן ערוך (סימן קיח).
[47] ערוך השולחן (סימן תעג), וכן נהג הח"ח.
[48] משנה ברורה (סימן תעג ס"ק נה).
[49] סידור יעב"ץ.
[50] עיין שולחן ערוך (סימן קנח).
[51] שבלי הלקט (סימן ריח), ומסקנת הברכי יוסף (סימן תעג), בן איש חי (פרשת צו).
[52] אבודרהם (פירוש על ההגדה), קיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ג), מאמר מרדכי.
[53] שהמצה לחם עוני היא ודרכו של עני בפרוסה.
[54] משנ"ב (סימן תעג ס"ק א) שמצוות צריכות כונה כמו שפסק השולחן ערוך (סימן ס ס"ד), ובפרט מצוות דאורייתא כמו שכתב האליה רבה (סימן תפט ס"ק יב) ועוד פוסקים שם.
[55] פסחים (קטז, א) שו"ע הגר"ז (סימן תעג סעיף כד), מעשה רב.
[56] שולחן ערוך (סימן תעג סעיף ו), מגן אברהם (שם ס"ק כג), ומשנה ברורה (שם ס"ק ס).
[57] חק יעקב (סימן תעג ס"ק לא) בשם פסח מעובין, משום חשש שלא יהיה נראה כמקדיש הזרוע המוגבהת בהגבהת הקערה כולה.
[58] שולחן ערוך (סימן תעג סעיף ו).
[59] משנה ברורה (סימן תעג ס"ק סח).
[60] שולחן ערוך (סימן תעג סעיף ז).
[61] של"ה (פסחים ב, א), חק יעקב (סימן תעה ס"ק יד), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן תפו), משנה ברורה (סימן תעג ס"ק עא)
[62] שולחן ערוך (סימן תעד סעיף א) ויכונו בני ספרד בברכת כוס ראשון לפטור את הכוס השני.
[63] רמ"א (שם), מגן אברהם וט"ז (שם ס"ק א).
[64] פרי מגדים )משבצ"ז שם( וטעמו כדי שיתחייב בברכה על כוס שני לכל הדעות, אולם מאידך מצינו במשנה ברורה )שם ס"ק כא( שכתב שהנכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לשתות עוד כוסות כדי שאם ישכח ולא יסב בכוס ראשון יוכל לחזור ולשתות כוס נוספת בלא חיוב ברכת הגפן ולא יהיה בזה כמוסיף על הכוסות, ועל כן הנכון שיקיים עצה זו של הפרי מגדים באופן זה שיכוין שפוטר כל הכוסות שישתה עד כוס שני בלבד, אבל כוס שני אינו פוטר בברכה זו, ונמצא שמחד אם ישכח להסב בכוס ראשון יכול לחזור ולשתות בלא ברכה, ומאידך על כוס שני כבר חייב לברך לכל הדעות, שלא נפטר בברכת כוס ראשון.
[65] לבני ספרד פשוט כמבואר לעיל סעיף יח, ולבני אשכנז כתב המשנה ברורה (סימן תעב ס"ק כא) שכיון שאין מברכים על יין שבתוך הסעודה שברכת כוס שני פוטרת כל היין ששייך לסעודה, משום כך יכול לחזור ולשתות שהרי אינו מברך על כוס זו שיחזור וישתה, ואין בכך משום מוסיף על הכוסות, אולם לפי המבואר בשער הציון (ס"ק לא) שאם אין דעתו לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך שנית, משום כך ראוי שיכוין בברכת כוס שני לפטור כל יין שישתה בתוך הסעודה.
[66] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[67] פרי מגדים (סימן תעג משבצ"ז ס"ק א) וביאור הלכה (תעה).
[68] שפת אמת (סוכה לה, א) אמרי בינה (או"ח פסח סימן כג).
[69] כמבואר בשולחן ערוך )סימן ס סעיף ד( שהלכה שמצוות צריכות כונה, ואמנם בסימן תעה )ס"ד( פסק השולחן ערוך כדעת הרמב"ם )חמץ ומצה פרק ו הלכה ג( שאם אכל מצה בלא כונה יצא ידי חובה, כתב המשנה ברורה שם שביאור הדברים הוא על פי דברי המגיד משנה )שם( בשם הר"ן בראש השנה שבמצוות שקיומם באכילה אין הכונה מעכבת, משום שכן נהנה, וההנאה במקום הכונה, אמנם הביא המשנה ברורה שדעת הרא"ש )ראש השנה פרק ג( שאף במצוות שקיומם באכילה הכונה מעכבת, ויש לחוש לדעות אלו, ומכל מקום לכתחילה לדעת הכל יש לכוין לשם מצוה אף במצוות שקיומם באכילה.
[70] שולחן ערוך (סימן תעה סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ג).
[71] פרי חדש (שם ס"ק א).
[72] שולחן ערוך (שם), ומשנה ברורה (ס"ק ט).
[73] שהם נפח 55 סמ"ק בקירוב.
[74] שולחן ערוך (סימן תפו סעיף א) ומשנה ברורה (שם ס"ק א). ומי שקשה עליו לאכול מצה בשיעור זה יכול להקל בפחות מזה, וישאל חכם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם.
[75] שאין לחלק כלל בין מדידה לשקילה.
[76] שולחן ערוך (סימן תעה סעיף ו).
[77] ויש מקלים ביותר מזה וחולה וכיוצא בו ישאל חכם, ובפרט שבזמנינו כיון שאם התקטנו השיעורים אז גם שיעור אכילת פרס הוא כפול זמן.
[78] טור (סימן תעה בשם הירושלמי), שולחן ערוך (שם סעיף א), ובאר היטב (ס"ק ג) מדברי האר"י בזה.
[79] רמ"א (שם), ומקורו מלקט יושר (ח"י) בשם מהרי"ל.
[80] עי' ברכות (דף מ) בתוספות שם, ושולחן ערוך (סימן קסז).
[81] כמבואר בט"ז (סימן שיט ס"ק יג), ובמשנה ברורה (שם ס"ק סא) שמותר להוציא זבוב ממשקה כשמעורב בו מעט מהמשקה, שאין בורר אלא כשמפריד לגמרי, וכמו כן בניעור החרוסת כיון שאף אחר הניעור נשאר מעט מהחרוסת דבוק במרור אין כאן מלאכת בורר.
[82] שולחן ערוך (סימן תעה סעיף א).
[83] שולחן ערוך (סימן תעה סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק יד).
[84] קיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ז), ערוך השולחן (סימן תעה סעיף ו).
[85] שלענין דרבנן סומכים על השיעור הקטן. משנה ברורה (סימן תפו ס"ק א).
[86] משמעות לשון השולחן ערוך (סימן תעה סעיף א), שולחן ערוך הגר"ז (שם סעיף יח), קיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ז).
[87] ביאור הלכה (שם ד"ה ואומר), משום חשש הפסק בין ברכת המרור לאכילת הכורך.
[88] רמ"א (סימן תעו סעיף ב), וראה חק יעקב (שם ס"ק ו) בטעמים לכך, והנפקא מינה לענין יום טוב שני.
[89] משנה ברורה (סימן תעו ס"ק יא) ויש שאין אוכלים מהביצה שבקערה כדי שהקערה תשאר שלימה עד סוף הסדר, מאמר מרדכי (סימן תעג ס"ק ח).
[90] שולחן ערוך (סימן תעו סעיף א).
[91] שולחן ערוך (סימן תעז סעיף א). ושיעורו 15 גרם.
[92] מגן אברהם (שם ס"ק א), ומשנה ברורה (שם ס"ק א).
[93] עי' בהערה עד וכן להלן סעיפים ע,עא ומ"מ מי שקשה לו יכול לאכול שיעור של 15 גרם, ומי שחולה יכול להקל אף בפחות מזה וישאל חכם.
[94] משנה ברורה (סימן תעז ס"ק ד), ודבריו בסימן תעב (ס"ק כב) יש לומר שאמורים הם כשנזכר אחר ברכת המזון שבאופן זה חלק האפיקומן שם לעצמו ונחשב שתי פעמים אפיקומן כלשונו שם, מה שאין כן קודם ברכה וסילוק סעודה שנחשב אכילת אפיקומן אחת ארוכה.
[95] שולחן ערוך (סימן תעח סעיף א) ומשנה ברורה (שם ס"ק ב).
[96] חק יעקב (סימן תפא ס"ק א), ופרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק א). ואולם על פי המבואר בזוהר לעולם הניעור משינתו אסור באכילה אף קודם עלות השחר, משנה ברורה (סימן פט).
[97] שולחן ערוך שם.
[98] אבני נזר (סימן שפא), על פי מה שחידש שם שאיסור אכילה אחר אפיקומן אינו נוהג לרבי אליעזר אלא עד חצות, שכל האיסור לאכול הוא בתוך זמן אכילת אפיקומן, אמנם רבים מהפוסקים פקפקו בחידוש זה, וכן פקפקו בעצם התנאי אם מועיל, ולכן מן הראוי לאכול האפיקומן קודם חצות.
[99] פרי מגדים (משבצ"ז סימן תפו), משנה ברורה (סימן תעט סק"א).
[100] משנה ברורה (סימן קפח ס"ק טז). ואף נשים צריכות לחזור, עיין רבי עקיבא איגר (שו"ת סימן א).
[101] שאין להוסיף על הכוסות, וברכה שבירך אף בלא הזכרת רצה ויעלה ויבוא נחשבת ברכה (כהמבואר בסימן קפח סעיף ט, [ואין לומר שאין הברכה הראשונה חשובה ברכה ורק שהזימון הראשון הועיל להם לברכה השניה, שהרי עיקר תקנת הזימון היתה שאחד מברך לכולם, ואילו בזה כל אחד מברך לעצמו, ועל כרחך שקיימו ברכת המזון ודין זימון בברכה הראשונה ועתה אינם מברכים אלא להשלמת חיוב אזכרה] ותלוי בדעות בסימן קח סעיף יא) ולכן יצא ידי חובת כוס של ברכת המזון במה ששתה אחר הברכה הראשונה.
[102] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[103] ויגד משה (סימן ל).
[104] רמ"א (סימן תפ סעיף א).
[105] תוספות ור"ן (מגילה כא ע"א) רמ"א (סימן תעז) וראה בהערה הבאה.
[106] שולחן ערוך (סימן תפ).
[107] ביאור הגר"א (סימן תעז אות ו) בביאור טעם הרמ"א (שהובא לעיל סעיף סה) שהצריך לומר הלל קודם חצות. ואולם במעשה רב הובא שהגר"א נהג להקל בזה, וסיים ההלל אחר חצות.
[108] שם.
[109] שולחן ערוך ורמ"א (שם, וסימן תעב סעיף ז).
[110] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[111] ולחן ערוך (סימן תעה סעיף א).
[112] יש לשים לב שבמצות חבורה ממאפיית 'הלפרין' המצות דקות יותר ומשקל כל מצה בערך 27 גרם.
[113] עיין בהרחבה במילואים סימן יד.
[114] עיין בשיעורי תורה להקהילות יעקב שכתב שכזית מצה הוא בשיעור 15 גרם כיון שבמצה יש נפח גדול, ואמנם לגבי דאורייתא החמיר יותר, אך לגבי נטילת ידיים יש לסמוך על כך, ובפרט שיש הרבה פוסקים שנקטו כדעת הגר"א שדי בכזית לחייב ברכת על נטילת ידיים.
[115] שולחן ערוך (סימן תעב סעיף יב) ומשנה ברורה (ס"ק לט).
[116] כמבואר בגמרא בפסחים (קח, ב) וטור (סימן תעב).
[117] שולחן ערוך (סימן תפג) ומשנה ברורה (סימן תעב ס"ק לז).
[118] שער הציון (סימן תפג ס"ק ח).
[119] פסחים (צט, ב).
[120] הלכות חמץ ומצה פרק ז.
[121] שולחן ערוך (סימן תסא סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק יח).
[122] שם.
[123] שערי תשובה (סימן רח).
[124] שולחן ערוך (סימן תעב סעיף ב).
[125] משנה ברורה (שם ס"ק ז).
[126] שולחן ערוך ורמ"א (סימן תעג סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק לא).
[127] שולחן ערוך (שם סעיף ה) ומשנה ברורה (ס"ק נ).
[128] שולחן ערוך (סימן תעו) ומשנה ברורה (ס"ק ט).
[129] משנה ברורה (שם ס"ק א).
[130] שולחן ערוך (סימן תפא סעיף ב).
< [131] שולחן ערוך (סימן תמח סעיף ג) אליה רבה (ס"ק ז) ומעשה רב (אות קפ).
< [132] משנה ברורה (סימן תמח ס"ק יד) ושולחן ערוך (חו"מ סימן קפב סעיף א).
< [133] שולחן ערוך (חו"מ שם).
[134] ו, א.
[135] סימן תמ.
[136] משנה ברורה (סימן תמח ס"ק יב וס"ק יז).
[137] עיין שולחן ערוך (חו"מ סימן שטז סעיף ב) ועיין שם בנתיבות (ס"ק ג) שבשותפין שהבית שלהם ודאי יכול כל אחד להשכיר חלקו שלא מדעת חבירו, וכדבריו כתב הסמ"ע (סימן קנד ס"ק ח), אולם הביא שם דעת הלבוש שחולק בזה. ועוד עיין בשולחן ערוך (חו"מ סימן סימן שסג סוף סעיף י) ובסמ"ע (ס"ק כה) וביאור הגר"א (ס"ק לג). ואמנם בדברי המשנה ברורה (סימן תמח סוף ס"ק ב) שנראה בדבריו שנקט בפשיטות שיכול אחד השותפים למכור חלקו לגוי. ובכל אופן אם עשה כן ומכר חלקו לגוי יש להיזהר שלא להשתמש בפחים בכל ימי החג.
[138] שולחן ערוך (סימן תלג סעיף ו).
[139] שולחן ערוך (סימן תלז).
[140] בגמרא פסחים (מה, ב) ובטור ושולחן ערוך (סימן תמב סעיף ב וסעיף ט).
[141] הלכות חמץ ומצה (פרק א הלכה ב).
[142] עיין חזון איש (סימן קטז ס"ק ח).
[143] סימן תצ ס"ק ב.
[144] שולחן ערוך (סימן תקיד סעיף יא).
[145] מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג, וסימן תקצט סעיף י) ואלף למטה (סימן תרכה ס"ק נא), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן רס ס"ק ג), וכן נהגו בבית החזון איש והקהילות יעקב.
[146] מגן אברהם (סימן תעג סק"ה) בשם הגהות מימוניות, בט"ז (שם סק"ג) ובמשנה ברורה (שם ס"ק כא), שבאופן זה אין איסור דומה לעיבוד המבואר בשולחן ערוך (סימן שכא ס"ב).
[147] שולחן ערוך (סימן שכא סי"ב) ובמשנה ברורה (שם ס"ק מה).
[148] מגן אברהם (סימן תעג ס"ק טז), ומשנה ברורה (סימן שכא ס"ק סח).
[149] כנ"ל לענין חרוסת.
[150] משום איסור בורר כמבואר בשולחן ערוך (סימן שיט ס"א) ובבאר היטב (שם סק"ב) ובמשנה ברורה (ס"ק סא).
[151] משנה ברורה (סימן תפז ס"ק ט).
[152] שולחן ערוך (סימן תפז סעיף א) וביאור הלכה (סימן רסח).
[153] רב פעלים (ח"א סוד ישרים סימן יג) ויגד משה (סימן יג), לוח ארץ ישראל.
[154] ואמנם קידוש של יו"ט על היין אינו אלא מדרבנן כמו שכתב המגיד משנה (שבת פכ"ט) ומגן אברהם (סימן רעא), ואילו קידוש בשבת על היין לכמה דעות (תוספות נזיר ד' ע"א, ועוד) מדאורייתא הוא, ולכן באופן שליל הסדר חל בשבת נכון שיכוין לקיים המצוה כפי הדין.
[155] פרי מגדים (סימן רצה), ועיין ערוך השולחן (שם) שאין לומר.
[156] משנה ברורה (סימן תל ס"ק ב).
[157] שולחן ערוך (סימן תע סעיף ב).
[158] משנה ברורה (שם ס"ק ו).
[159] הובא במשנה ברורה (סימן תכט ס"ק יג).
[160] שולחן ערוך (סימן תמד סעיף א וסעיף ב).
[161] שולחן ערוך (שם) ומשנה ברורה (ס"ק י).
[162] שולחן ערוך (סימן רנא סעיף א).
[163] משנה ברורה (סימן תעג ס"ק לב).
[164] שולחן ערוך (סימן תקו וסימן תקד).
[165] שולחן ערוך (סימן תמד סעיף ד).
[166] שולחן ערוך (סימן תמד סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ח).
[167] משנה ברורה (סימן תמב ס"ק לג).
[168] שולחן ערוך (סימן תמד סעיף ד).
[169] פרי מגדים (אשל אברהם סימן תמד ס"ק א).
[170] משנה ברורה (סימן תמד ס"ק ח).
[171] שולחן ערוך (סימן תעא סעיף א וסעיף ב).
[172] שולחן ערוך (שם סעיף א).
[173] שולחן ערוך (סימן רצט סעיף י) ומשנה ברורה (ס"ק לו).
[174] שולחן ערוך (סימן תקט סעיף ז) ומשנה ברורה (סימן שח ס"ק קטו).
[175] משנה ברורה (סימן רצט ס"ק לו).
[176] שולחן ערוך (סימן שכג סעיף ו).
[177] משנה ברורה (סימן תרסז ס"ק ה).
[178] כמבואר במשנה ברורה (סימן תיט ס"ק ב) לגבי ראש חודש שחל בשבת.
[179] שולחן ערוך (סימן תצ סעיף ז וסימן תקי סעיף יא).
[180] מטה אפרים (סימן תקפג סעיף א) ובן איש חי (שנה שניה פרשת בראשית).
[181] אלף המגן על המטה אפרים (שם).
[182] שולחן ערוך (סימן תרסה סעיף א) וביאור הלכה (שם) וחזון איש (סימן מט).
[183] עיין בביאורים בהרחבה.
[184] שולחן ערוך (סימן תמח סעיף ג).
[185] עיין משנה ברורה (סימן תמט ס"ק ה) שהביא ב' דעות בדבר.
[186] כמבואר בתוספתא (פסחים פרק ב הלכה ו) ובשולחן ערוך (שם).
[187] מעשה רב אות קפא.
[188] אגרות סופרים (סימן מח), וכן כתב הברוך טעם בשו"ת עטרת חכמים (חו"מ סימן טו) במכתב לחתם סופר, 'ותיתי לי שמיום עמדי על דעתי אני כנזיר משתיית יין ושכר של ישראל שמקודם פסח, ומעולם לא רציתי להצטרף לגאונים מריצי תשובות בענין מכירת חמץ.