הלכות חג הסוכות
תוכן
- ערב חג הסוכות
- ליל א' של חג הסוכות
- גדר חיוב האכילה
- דיני יום חג הסוכות, ונטילת לולב
- דיני נטילת לולב
- דיני ישיבה בסוכה
- דיני שינה בסוכה
- דיני ברכת לישב בסוכה
- ברכת 'לישב בסוכה' שלא בשעת האכילה
- חובת סוכה למצטער ולהולכי דרכים
- סוכה שאינה ראויה לדיור בלא צע ר
- הושענא רבה ושמחת תורה
- נטילת ערבה
- סעודה בהושענא רבא
- ערב שמחת תורה
- ישיבה בסוכה בשמחת תורה
- שנים מקרא בפרשת 'וזאת הברכה'
- הקפות
- דיני העליות בשמחת תורה
- הסוכה והמינים לאחר החג
תספורת ונטילת ציפורניים
א.
מצוה להסתפר וליטול ציפורניים בערב חג הסוכות
[1]
[ומותר עד כניסת יום טוב כדין כל ערב שבת ולא כבערב פסח].
[2]
מלאכה לאחר חצות
ב.
אחר חצות היום נכון להימנע מעשיית מלאכה שאינה לצורך החג, ומכל מקום המיקל לעשות מלאכה עד שעת מנחה קטנה יש לו על מי לסמוך. אולם אחר מנחה קטנה אין לעשות מלאכה אלא הנצרכת לחג בלבד, כדין כל פרטי המלאכות בערב שבת.
[3]
פריסת מפה
ג.
נכון לכסות את השולחנות בבית ובסוכה במפה מערב יום טוב, לכבוד יום טוב.
אכילה ושינה בסוכה
ד.
מותר לישון ולאכול בסוכה בערב חג הסוכות [כשאינו מכוון לשם מצוה], ואין בכך משום בל תוסיף [בשונה משמחת תורה, שאז הישיבה בסוכה אסורה].
טבילה בערב הרגל
ה.
יש לטבול בערב סוכות אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה עד שעה קודם חצות.
[4]
איסור אכילה בערב החג
ו.
ערב סוכות משעה עשירית אסור לאכול פת או שאר מיני מאפה העשויים מחמשת מיני דגן בשיעור כביצה, כדי שיאכל כזית ראשון בסוכה לתיאבון.
[5]
אכילת פירות וירקות
ז.
מותר לאכול מעט פירות ירקות בשר דגים וביצים, אבל לא ימלא כריסו מהם.
[6]
תנאי על קישוטי הסוכה
ח.
טוב להתנות בערב החג לפני השקיעה שיוכל להשתמש במשך החג בנוי הסוכה [ראה לעיל בדין קישוטי הסוכה].
[7]
מצות אגד
ט.
מצוה לאגוד את ארבעת המינים בקשר גמור, דהיינו קשר על קשר
[8]
ולכן יש לעשות את האגד על ידי גדול שהגיע למצוות. ולדעת המשנה ברורה
[9]
די בקוישיקלעך, אבל דעת החתם סופר
[10]
והביכורי יעקב
[11]
שאין די בקוישיקלעך אלא צריך דוקא קשר על קשר.
אגד הלולב ביום טוב
י.
למה שנתבאר בסעיף הקודם, הרי שלדעת החתם סופר שמצות אגד היא בקשר על קשר, יש לאגוד את הלולב מערב יום טוב. אבל לדעת המשנה ברורה שאפשר לקיימה בקוישיקלעך, ניתן לאגוד את הלולב גם ביום טוב. ומי שאין לו קוישיקלעך רק טבעות מוכנות מערב יום טוב, יתחוב הטבעות בתוך הלולב ביום טוב ויסמוך על הדעות שדי בטבעות לבד כדי לקיים מצוות אגד.
עשיית טבעות בשבת ויום טוב
א.
אסור לעשות טבעות ללולב ביום טוב.
[12]
קוישיקלעך בחול המועד
ב.
בחול המועד מותר להכין קוישיקלעך, מפני שאין זה מעשה אומן.
מנין הטבעות
ג.
המנהג לעשות בלולב שלוש טבעות מלבד הקשר האוגד את שלושת המינים ביחד.
[13]
צורת הקשירה
ד.
צורת הקשירה [אף לאיטר]: יעמיד את שדרת הלולב למול פניו, ויקשור את ההדסים מימין הלולב ואת הערבות משמאלו.
[14]
באטר
ה.
דעת הרמ"א
[15]
שבעוד שכל אדם אוחז את האתרוג בשמאלו, אטר אוחז את האתרוג בימינו, ונמצא שאצל כל אדם הערבות צמודות לאתרוג, ואילו אצל איטר ההדסים צמודים לאתרוג.
ההדסים גבוהים מהערבות
ו.
יש להקפיד שההדסים יהיו גבוהים יותר מהערבות.
[16]
שיוכל לאחוז בהם בברכה
ז.
יש לתחוב היטב את ההדסים והערבות לתוך האגד עד שיצאו מלמטה, כיון שצריך לאחוז בהם בידו בשעת הברכה, ולא רק בלולב.
[17]
טפח העליון
ח.
טפח העליון בשדרת הלולב צריך שיהיה פתוח ולא יהיו בו טבעות כלל.
[18]
הגבהת הלולב
ט. שדרת הלולב צריכה להיות גבוהה טפח מההדס והערבה.
[19]
המצוה
י.
מצוה להדליק נרות יום טוב. יש הנוהגים להדליקם בערב יום טוב ויש הנוהגים להדליק ביום טוב סמוך לסעודת החג. מי שאין מנהג בידו ידליקם בערב יום טוב.
[20]
שהחיינו
יא.
ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע או תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש.
[21]
כשמקדשת בעצמה
יב.
הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות: אם הן מקדשות בעצמן, אינן אומרות 'שהחיינו' בקידוש, אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים - אם אינן שותות מהכוס יענו אמן על ברכת 'שהחיינו', ואם שותות - יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שכבר יצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב הפסק בקידוש, ואז תצטרך לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או דלמא שאין עניית אמן נחשבת הפסק. ולמעשה נראה שיאמרו [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים אף על מצוות סוכה].
[22]
מקום ההדלקה
יג.
לכתחילה יש להדליק את הנרות בתוך הסוכה שהוא מקום האכילה,
[23]
ובפרט בזמנינו שיש אור חשמל, אך באופן שיש חשש לדליקה - ידליק בביתו באופן שהנרות יאירו את הסוכה, ואם אין זה אפשרי - ידליק במטבח שבו מכינים את צרכי האכילה או בחדר שישנים או משתמשים בו אשתו או בני ביתו,
[24]
ואם יש חשמל בחדרם תדליק גם את החשמל לפני הדלקת הנרות ותכוון בברכת הנרות לפטור את הדלקת אור החשמל. ולכתחילה ראוי שתדליק גם את תאורת החשמל שבסוכה.
זמנו
א.
אין לקדש אלא אחר צאת הכוכבים, ואף הנוהגים בכל שבת ויום טוב לקדש מפלג המנחה, בערב סוכות עליהם להמתין עד צאת הכוכבים. ולכתחילה לא יאחרו הקידוש ואכילת הפת לאחר חצות הלילה.
[25]
הסדר
ב.
סדר הקידוש – ברכת 'בורא פרי הגפן', קידוש של יום טוב, ברכת 'לישב בסוכה' וברכת 'שהחיינו'.
[26]
בישיבה
ג. בני אשכנז נהגו לומר כל הקידוש בישיבה [ולדעת האריז"ל )נוסח ספרד( יש לקדש בעמידה, ולהתיישב לפני ברכת 'לישב בסוכה']. ולבני ספרד יש מנהגים שונים. יש הנוהגים לקדש בעמידה ולהתיישב לאחר ברכת 'לישב' קודם ברכת 'שהחיינו', ויש הנוהגים לשבת לאחר 'שחיינו' קודם שטועמים.
שהחיינו בסוכתו
ד. המתארח בליל סוכות ומברך 'שהחיינו' בסוכה שאינה שלו, אינו צריך לחזור ולברך 'שהחיינו' בסוכתו.
[27]
השיעור
ה.
חייב אדם לאכול בסוכה בליל יום טוב פת בשיעור כזית, ויש אומרים שחייב לאכול פת בשיעור יותר מכביצה, ונכון לחוש לדבריהם ולאכול יותר מכביצה.
[28]
משך הזמן
ו.
יש לאכול את כזית פת הראשון במשך זמן של כדי אכילת פרס [שהוא תוך ארבע דקות ויש מחמירים שתי דקות],
[29]
ולפי המבואר לעיל שנכון להחמיר לאכול יותר מכביצה שהוא שיעור שני כזיתים, יש לאכול כל כזית מהם תוך כדי אכילת פרס,
[30]
ואם לא אכל כזית בתוך כדי אכילת פרס צריך לחזור ולאכול תוך כדי אכילת פרס.
הכוונה
ז.
צריך לכוון באכילתו בסוכה שציוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר לענני הכבוד שהקיפן עלינו להגן עלינו מהשרב והשמש,
[31]
ובדיעבד אם כיון רק לצאת ידי המצוה - יצא ידי חובה.
היה הגג סגור
ח.
אדם שגילה לאחר אכילתו שהגג מעל הסוכה סגור – יצא ידי חובת קידוש ו'שהחיינו', אך עליו לאכול שוב כזית פת, ולברך 'לישב בסוכה'.
[32]
במשנה (סוכה כז, א) שנינו, "רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד".
ובגמ' שם מבואר שלדעת חכמים חובת הסוכה בכל ימי החג היא רק למי שחפץ לאכול, אבל בליל יום טוב ראשון ישנה חובת אכילה בכל אופן. חובה זו נלמדת בגזירה שווה מחיוב אכילת מצה בליל פסח.
ונחלקו הפוסקים האם הלימוד מחג הפסח הוא לעצם חובת האכילה, שכשם שיש חובה לאכול מצה בליל פסח [עם הדינים המיוחדים של אכילת מצה] כך יש חובה לאכול פת בסוכה בליל סוכות [עם אותם הדינים של ליל הסדר, וכדלהלן], או שמא אין למדים ממנה אלא את החובה, שכשם שאין חובה לאכול מצה אלא בלילה הראשון, כך אין חובה לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון, אבל עצם חיוב אכילה בלילה הראשון
בסוכה אינו שווה לדיני אכילת מצה בליל א'.
במחלוקת זו תלויים דינים רבים, כגון אם יכול לאכול פת עשירה, דלעניין פסח נפסק שאין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון במצה עשירה, ויש לדון האם הוא הדין בליל א' דסוכות. אם למדים מפסח את עצם חובת האכילה בסוכה, הרי שיש לחייבה כמו אכילת מצת מצווה [שאין לאכול פת עשירה], אולם אם למדים מפסח רק את מידת החיוב [שבכל החג אין חיוב אכילה חוץ מליל א'], הרי שכל מצוה כעניינה, וכיון שישיבת הסוכה מתקיימת הן בפת עשירה והן בפת שאינה עשירה, אזי אין לחלק, וניתן לצאת יד"ח אכילה בסוכה בליל א' דסוכות אף בפת עשירה. וישנם עוד כמה דינים התלויים במחלוקת זו.
חלה מתוקה
ט.
יש אומרים שאין יוצאים ידי חובת אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות בחלה מתוקה שנילושה במי פירות,
[33]
ולמעשה אין חוששים לכך.
[34]
ממרח
י.
יש מחמירים לאכול את הכזית הראשון בליל יום טוב ללא ממרח,
[35]
ולמעשה אין חוששים לזה.
[36]
דין לכם
יא.
יש אומרים שכזית פת שיוצא בה ידי אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות צריך שתהיה קנויה לו, משום שצריך שתהיה 'לכם' כפי שנאמר במצה,
[37]
ולמעשה אין חוששים לכך.
[38]
חיוב שמחה
יב.
ישנו חיוב שמחה ביום טוב, ואמרו חז"ל
[39]
שבזמן הזה אין שמחה אלא ביין, ואכן פסק השולחן ערוך שחובה לשתות יין ביום טוב.
[40]
חובה זו היא בסעודת היום.
שיעור היין
יג.
חובה לשתות יין בשיעור המביא לידי שמחה [לאו דוקא רביעית], ויש אומרים שחיוב שתיית יין הוא אף בסעודת הלילה.
[41]
בקטנים
יד.
את הקטנים יש לשמח ע"י ממתקים שהם שמחים בהם, ולנשים יקנה בגדים ותכשיטים כפי ממונו.
[42]
אכילת בשר
טו.
אין חובה לאכול בשר ביו"ט אך יש מצוה, ועיקר המצוה לאכול בשר בהמה, ואם אין לו בשר בהמה אפשר לקיים המצוה גם בבשר עוף.
[43]
יעלה ויבוא בברכת המזון
שכח יעלה ויבוא בברכת המזון חוזר גם לבני ספרד, מאחר וחייבים באכילת פת בליל החג, ואולם לגבי נשים נהגו רבים שאינן חוזרות [עיין להלן פרק יב סעיף כה].
דיני יום חג הסוכות, ונטילת לולב
סדר הקידוש
טז.
סדר קידוש )ביו"ט ושבת(: יש הסוברים שיש לברך ברכת 'לישב בסוכה' לאחר ברכת היין, ויש הסוברים שיש לברך 'לישב בסוכה' לאחר ברכת 'המוציא', ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
[44]
[ראה לעיל לענין סדר קידוש הלילה].
אוכל מזונות
יז.
כאשר מקדש ואוכל מיני מזונות - יברך 'לישב בסוכה' לאחר ברכת הגפן.
[45]
מנהג בני ספרד
מנהג בני ספרד – לברך בכל האופנים 'לישב בסוכה' בעמידה לאחר ברכת הגפן [ועיין להלן לענין ברכת 'לישב' באכילת פת בחול המועד].
הבדלה בסוכות
יח.
הבדלה במוצאי שבת ויום טוב - יש לעשותה בסוכה, ויש להסתפק האם מאחר והבדלה היא דבר קביעות צריך לברך 'לישב בסוכה'. ולכן הנכון שאחר ההבדלה יסעד סעודת פת [מלוה מלכה],
[46]
ויברך 'לישב בסוכה' או לפני בורא פרי הגפן בהבדלה או אחרי ברכת המוציא בסעודה.
[47]
באיזו יד
יט.
כשמקיימים מצוות לולב, צריך לקחת את הלולב ומיניו ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל, ולחברם בשעת הנענועים. אם נטל את שניהם ביד אחת - צריך לחזור וליטול בלא ברכה.
[48]
איטר
כ.
איטר יד – לדעת השולחן ערוך דינו ככל אדם, ולדעת הרמ"א יטול הלולב בשמאל והאתרוג בימין [ההפך מכל אדם].
[49]
הסרת החציצה
כא.
אשה צריכה להסיר טבעותיה לפני נטילת לולב, ואם לא הסירה - תיטול שוב בלא ברכה, אולם גבס או רטייה שקשה להסירן מהיד - אינם חוצצים.
[50]
אופן הנענועים
כב.
אופן הנענועים: יש לעשות הולכה והבאה ג' פעמים, ובני אשכנז נהגו לכסכס בלולב בעת ההולכה והבאה.
[51]
סדר הנענועים
כג.
סדר הנענועים (אף לאיטר יד): לדעת השולחן ערוך והמשנה ברורה ינענע קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, למעלה ולמטה.
[52]
ולדעת האריז"ל
[53]
יש לנענע בסדר הבא: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה ומערב [ויש הנוהגים להתחיל לכיוון מזרח].
בדרך כלל מתפללים לכיוון מזרח, וא"כ סדר הנענועים לדעת האריז"ל הוא: ימין, שמאל, קדימה, מעלה, מטה ואחורה.
בהושענות
כד.
בשעת אמירת הושענות יש להקפיד שלא לאחוז את הלולב והאתרוג ביד אחת אלא יחזיקם בשתי ידיו.
[54]
להניח במים
כה.
מן הדין מותר להניח את הלולב וההדסים והערבות בתוך מים, אך יש המחמירים ואוסרים כדי שלא יהיה כבוש 24 שעות,
[55]
ולפי דבריהם יש להניח רק את קצה המינים בתוך המים באופן שיישאר שיעור חוץ למים.
במגבת רטובה
כו.
לכו"ע מותר להחזיר את הלולב וההדסים והערבות לתוך מגבת רטובה [ואף לדעת המחמירים בכבוש].
בשבת
כז.
בשבת - כל ד' המינים הם מוקצה. ביו"ט – מותר להחזיר את המינים למים שעמדו בהם לפני החג, ומותר אף להוסיף מים. ולהניח המינים בתוך מגבת לחה מותר, אך בתוך מגבת רטובה – אם בכל נגיעה במגבת יוצאים מים, יש בזה חשש סחיטה.
שנינו בגמרא (סוכה כו, א) "אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה", ומבואר שם שאכילת עראי היא כטעימת תלמיד המשכים לבית המדרש. ופירשו הראשונים שהתלמיד טועם כמלוא פיו, שהוא שיעור כביצה (כמבואר בגמרא ביומא פ, א), והיינו שאכילה בשיעור ביצה היא שיעור אכילה החייבת בסוכה.
ונחלקו הראשונים אם שיעור כביצה פת עצמו חייב בסוכה מדאורייתא, או שאין החיוב אלא ביותר מכביצה, אבל כביצה עצמו פטור. יש אומרים שאף אכילת כביצה עצמה פטורה מן הסוכה, ואין חיוב הסוכה אלא כשאוכל יותר משיעור כביצה, וטעמם משום שגם התלמיד כשטועם אינו מצמצם כל כך בטעימתו, פעמים פחות מעט מכביצה ופעמים יותר מעט. ויש אומרים שגם אכילת כביצה עצמה חייבת בסוכה, שאין הפטור
אמור אלא בפחות מכביצה.
להלכה פסקו הטור והשולחן ערוך )סימן תרלט סעיף ב( שהאוכל כביצה פת פטור מסוכה, אך האוכל יותר מכביצה חייב בסוכה.
פת יותר מכביצה
כח.
אכילת פת דגן שיש בה יותר משיעור כביצה חייבת בסוכה.
[56]
וראה להלן בדיני 'ברכת לישב בסוכה', מתי מברך.
פת הבאה בכיסנין
כט.
פת הבאה בכיסנין דינה כדין פת, שאם אוכל ממנה יותר מכביצה חייב בסוכה.
[57]
תבשיל ממיני דגן
ל.
תבשיל העשוי ממיני דגן - אם יש בו יותר מכביצה נכון שלא לאוכלו מחוץ לסוכה, ואם קובע עליו סעודה חייב בסוכה. אופן הקביעות לעניין זה הוא - או שאוכלו בחבורה, או שאוכל שיעור חשוב שרגילותו לקבוע סעודתו עליו.
[58]
בשר דגים וגבינה
לא.
בשר דגים וגבינה - אם קבע עליהם סעודה יש לאוכלם בסוכה, אבל לא יברך 'לישב בסוכה', ויש מהספרדים שמקילים בזה אפילו בקביעות.
[59]
פירות וירקות
לב. פירות וירקות - מעיקר הדין רשאי לאכול אפילו הרבה מחוץ לסוכה, אבל ראוי להחמיר שאם קובע סעודה עליהם לא יאכלם אלא בסוכה, ויש מהספרדים שמקילים בזה אפילו בקביעות.
[60]
יין
לג.
שתיית יין - נחלקו הפוסקים, והמנהג שאין שותים רביעית יין אלא בסוכה, אבל אין מברכים עליו 'לישב בסוכה', ויש מהספרדים שמקילים בזה אפילו בקביעות.
[61]
מים
לד.
שתיית מים - מותרת חוץ לסוכה אפילו דרך קביעות, והמחמיר לשתות מים בסוכה הרי זה משובח
[62]
.
שינת עראי
לה.
בכל שבעת ימי הסוכות אסור לישון מחוץ לסוכה, אפילו לא שנת עראי שהיא שיעור הליכת מאה אמה - שיעור זמן של 54 שניות.
[63]
ברכה
לו.
אין מברכים על השינה בסוכה אלא אם כן אוכל מעט מיני מזונות קודם השינה, כמו שיתבאר להלן בסמוך.
שנה ראשונה
לז.
אף אדם נשוי החפץ לישון, חייב לישון בסוכה, ואף בשנה הראשונה לנשואיו. וטעות נפוצה היא שבשנה ראשונה יש היתר שלא לישון בסוכה, ואין כל מקור להבדיל בין חובת שינה בסוכה בשנה ראשונה לשאר השנים ותמיד הדין כדלהלן [בסעיף הבא].
מצות עונה
לח.
ביום שמקיים עונתו פטור מלישון בסוכה ואינו חייב לחזור לסוכתו, אלא ישן בביתו עד הבוקר.
[64]
אשה
לט.
טוב להחמיר שהאישה תישן בסוכה עם בעלה אך אין חובה בכך.
[65]
תחת השולחן
מ.
מותר לישון תחת השולחן אם גובה השולחן הינו פחות מ 80- ס"מ.
[66]
מיטת קומתיים
מא.
מיטת קומתיים: אם ההפרש בין מיטה למיטה הינו פחות מ 80- ס"מ, מותר לישון בשתי המיטות.
[67]
כביצה
מב.
אכילת פת [דגן] - כל שאוכל ממנה יותר משיעור כביצה מברך קודם אכילתו 'לישב בסוכה' [לאחר ברכת 'המוציא'].
[68]
ובבני ספרד יש הנוהגים כנ"ל, אך המנהג הנפוץ הוא לברך 'לישב בסוכה' בעמידה ולאחמ"כ מתיישבים ומברכים 'המוציא'.
עוגות
מג.
פת הבאה בכיסנין [עוגות וכיוצא בהן] - כשאוכל ממנה יותר מכביצה, נחלקו הפוסקים אם מברכים עליה 'לישב בסוכה', והנכון שיברך עליה אבל יתעכב בסוכה אחר גמר האכילה.
[69]
וצריך שיברך 'לישב בסוכה' קודם ברכת מזונות כדי שלא יפסיק בין הברכה לאכילה לדעת הפוסקים שאין מברכים על פת זו. ומבני ספרד יש שמברכים על שיעור של ארבע ביצים.
[70]
נשים
מד.
נשים בנות ספרד האוכלות בסוכה - נהגו רבים שאינן מברכות 'לישב בסוכה', כיוון שפטורות ממצות הסוכה, אך נשים מבנות אשכנז האוכלות בסוכה מברכות 'לישב בסוכה', כדעת הרמ"א, שאף במצוות שפטורות מהם מברכות על ציווי האנשים, וראה בהערה.
[71]
שכח לברך
מה.
שכח לברך 'לישב בסוכה' - אם ממשיך עדיין באכילתו, יברך כשנזכר, ואם סיים אכילתו - יכול לברך אם ישהה בסוכה אחר סיום האכילה, וכן נכון לעשות כשארע כן.
[72]
ברכת 'לישב בסוכה' שלא בשעת האכילה
נחלקו האמוראים (סוכה מה ע"ב) האם מברכים על ישיבת הסוכה בכל יום מימי הסוכות או רק ביום הראשון של החג [ראה הערה], [73] ומסקנת הגמרא שלהלכה מברכים על ישיבת סוכה בכל יום.
וכתבו הראשונים שמה שנפסק שמברכים בכל יום, אין זה רק פעם אחת ביום אלא אפילו כמה פעמים ביום - בכל פעם שמקיים המצוה עליו לברך עליה [וכמו שאמרו לענין תפילין שבכל פעם שמניחן מברך עליהן אפילו כמה פעמים ביום].
אולם נחלקו הראשונים אם יש לברך בכל פעם שיושב בסוכה או שמא רק כשאוכל בה יש לו לברך: דעת הרי"ף (שם), הרמב"ם, הריטב"א והגאונים - שבכל פעם שנכנס לסוכה עליו לברך על מצות ישיבת סוכה, ואילו דעת הרא"ש בשם רבינו תם, הריטב"א בשם חכמי צרפת, והטור - שאין לברך אלא על האכילה בלבד, שברכת האכילה שהיא עיקר הדיורים פוטרת שאר הדיורים שיש לעשות בסוכה כשינה וטיול.
להלכה פסקו השולחן ערוך והרמ"א (סימן תרלט סעיף ח) כדעת רבינו תם שאין לברך אלא על האכילה, אבל הנכנס לסוכתו ואינו סועד בה סעודה אינו מברך על ישיבת הסוכה. והגר"א פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שיש לברך בכל פעם שנכנס לישב בסוכה. להלן נבאר אימתי לדעת הכל יש לברך על ישיבת הסוכה ומתי מצרפים כמה דעות בזה.
נחלקו הפוסקים בדעת רבינו תם שאין מברכים אלא על האכילה, אם טעמו משום שהאכילה שהיא עיקר הדיורים פוטרת שאר דיורים, אבל מי שאינו אוכל [כגון שיושב בתענית חלום] יש לו לברך על הישיבה בסוכה בלא אכילה משום שאין לו אכילה לפטור בברכתה את הישיבה, וכן דעת הט"ז והחיי אדם ושו"ע הרב.
ויש שביארו בדעת ר"ת שחכמים עקרו את חובת ברכה משאר דיורי סוכה ולא הטילוה אלא על האכילה שהיא עיקר הדיור, ונמצא שאף היושב בתענית ואינו אוכל - אינו מברך כלל על ישיבה בסוכה, וכן דעת המאמר מרדכי.
להלן יבוארו נפק"מ נוספות העולות ממחלוקת זו
מתענה
מו.
אדם שמתענה באחד מימי סוכות [כגון תענית חלום], או שאינו אוכל פת וישב בסוכה – דעת הט"ז
[74]
והחיי אדם
[75]
וכן פסק המשנה ברורה
[76]
, שצריך לברך 'לישב בסוכה' אף שאינו אוכל פת כלל, כיון שדווקא כשאוכל פת פוטר בברכת 'לישב' שמברך על הפת את ישיבת הסוכה, אבל אם אינו מברך על הפת צריך לברך על הכניסה עצמה. אולם המנהג הוא כדעת המאמר מרדכי
[77]
שלא מברך אלא אם אוכל פת.
הסיח דעת
מז.
אדם שיצא אחרי סעודתו יציאה גמורה וחזר ונכנס לסוכה שלא על מנת לאכול בה, וגם אין דעתו לחזור ולאכול בישיבה זו - במשנה ברורה כתב שצריך לברך 'לישב בסוכה' על כניסה זו אף שאין בדעתו עכשיו לאכול בה, שהרי הכניסה מחייבת ברכה, וכיוון שאין לו אכילה לפטור אותה, עליו לברך על עצם הכניסה לסוכה. אולם בשולחן ערוך הרב
[78]
חולק שאינו מברך שנית באופן זה, משום שהברכה שבירך על הסוכה מועילה אף ביציאה גמורה, ורק אם יתחיל באכילה חדשה יברך עליה. ודעה שלישית היא דעת המאמר מרדכי,
[79]
שאף בלא טעם זה של השולחן ערוך הרב אין מברכים, משום שהברכה נתקנה דווקא כשאוכל פת. והמנהג בזה כדעת המאמר מרדכי. והנכון שיאכל מיני מזונות יותר משיעור כביצה לפני השינה, ואז יברך עליהם ויפטור שינתו.
בסוכת בית המדרש
מח.
אדם שבירך 'לישב בסוכה' בסוכתו שלו, ולאחמ"כ הלך לסוכת בית המדרש ללמוד שם מבלי לאכול [וכן אדם שבירך בסוכת הוריו, ולאחמ"כ הלך לישון בסוכתו שלו] – לדעת החיי אדם והשו"ע הרב
[80]
עליו לברך שנית 'לישב בסוכה',
[81]
והמנהג כהמאמר מרדכי
[82]
שלא מברכים שלא במקום אכילה.
בסוכת חבירו
מט.
נכנס לסוכת חברו לבקרו - דעת החיי אדם שאם רוצה להישאר שם צריך לברך 'לישב בסוכה' גם אם אינו אוכל [אולם אם בא לקחת חפץ וכדומה לכולי עלמא אין לברך], ואולם המנהג הוא שאינו מברך אם לא אוכל שם.
[83]
דין ברכת 'לישב בסוכה' ליוצא מסוכתו
לא יצא מהסוכה
נ.
אדם שבירך 'לישב בסוכה' ולא יצא מהסוכה עד שהתחיל את הסעודה השנייה - דעת רוב הפוסקים שאינו מברך שנית 'לישב בסוכה'
[84]
ואולם דעת הב"ח והט"ז שמברך שנית.
יצא לעסקיו
נא.
אדם שבירך 'לישב בסוכה' וסיים סעודתו, ויצא לעסקיו או לתפילת שחרית [שהיא יציאה גמורה] - לדעת כל הפוסקים כשחוזר לסוכה לאכול בה סעודה נוספת עליו לברך שנית 'לישב בסוכה'.
[85]
ואם יצא לתפילת מנחה או מעריב – נראה שגם באופן זה יש לברך שנית 'לישב בסוכה'.
[86]
על דעת לחזור
נב.
אם סיים סעודתו ויצא מהסוכה על דעת לחזור מיד - נחלקו הפוסקים אם כשחוזר ואוכל סעודה חדשה יברך שנית, ומספק לא יברך שנית.
[87]
למנחה ומעריב
נג.
יצא באמצע הסעודה להתפלל מנחה או מעריב וחוזר לאחר תפילתו לסוכה - אינו מברך 'לישב בסוכה'
[88]
כיוון שאינה יציאה גמורה. אך אם יצא יציאה גמורה, כשחוזר לסוכה להמשיך הסעודה – יברך 'לישב בסוכה' פעם נוספת.
לסוכת חבירו
נד.
הולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו: אם אוכל בסוכת חבירו - צריך לברך שם שנית ברכת 'לישב בסוכה', ואולם אם היה דעתו מתחילה כשברך 'לישב בסוכה' בסוכתו שלו ללכת אחר כך ולאכול בסוכת חבירו לא יברך בסוכת חבירו, משום שנפטר בברכה שבירך בסוכתו שלו.
[89]
ברך ברכת המזון
נה.
סיים סעודתו ובירך ברכת המזון ואחר כך הלך לסוכת חבירו [וכן אדם
שאכל לאחר התפילה בסוכת בית הכנסת, ולאחר מכן הלך לביתו לאכול]
- אם אוכל שם פת צריך לברך שוב 'לישב בסוכה'.
ירדו גשמים
נו.
התחיל לאכול בסוכה ויצא מפני הגשם – יש להסתפק אם עליו לברך שנית 'לישב בסוכה' לכשייפסקו הגשמים וישוב לסוכתו, מפני שנתבטלה המצווה. ולמעשה לא יברך.
[90]
חובת סוכה למצטער ולהולכי דרכים
שנינו בגמרא (סוכה כו, א) "חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה", וכתבו התוס' )שם( שטעם הפטור במצטער ובהולכי דרכים הוא משום שנאמר 'בסוכות תשבו' ולמדים מכך שצריך להיות ישיבה כעין דירה, וכשם שאין אדם יושב בדירה בצער, כך גם כאשר מצטער בישיבת הסוכה, פטור מלישב בה. וכן בעוברי דרכים, כשם שאין אדם נמנע מלצאת לדרך אף כשהוא בביתו, כך יכול אדם לצאת לדרך ואינו חייב לאכול ולישן בסוכה.
ובמידת הצער הפוטרת מחובת ישיבה בסוכה מצינו בראשונים [91] שכתבו שהוא בכל צער בשיעור כזה שהיה יוצא מביתו מחמתו. וכתבו הפוסקים [92] שאף צער שהיה יוצא מהחדר שנמצא בו לחדר אחר, אף הוא בכלל צער שהיה יוצא מביתו, וצער זה פוטרו מחובת ישיבה בסוכה, ואין צריך צער שהיה יוצא מחמתו לחוץ לגמרי.
ולפנינו יתבאר פירוט המקרים הנכללים בכלל גדרי מצטער שהיה יוצא מחדרו.
פטור מצטער
נז.
מצטער פטור מן הסוכה [ובליל א' חייב לאכול כזית אף אם הוא מצטער].
[93]
מיהו מצטער
נח. בכלל מצטער הוא מי שאינו יכול לישון או לאכול בסוכה, מפני הרוח, או הקור או החום, או ריח, או זבובים ויתושים וכיוצא בזה.
[94]
חולה שאין בו סכנה
נט.
חולה שאין בו סכנה פטור מן הסוכה, ולכן החש בראשו או בעיניו והסוכה קשה לו, פטורים הוא ומשמשיו מן הסוכה.
[95]
שיעור הגשמים
ס.
שיעור הגשמים הפוטרים מחובת סוכה:
לעניין שינה – אף גשמים מועטים פוטרים מסוכה, ואף אם פסקו הגשמים אך עדיין נוטפים מים מהסכך, פטור משינה בסוכה.
[96]
לעניין אכילה – הדבר תלוי בשיעור הגשמים בו היה עוזב את ביתו מחמתם.
[97]
מעונן
סא.
אם יש עננים ונראה שהולך לרדת גשם בקרוב – אינו פטור מלאכול ולישון בסוכה עד שירדו הגשמים בפועל, אך אין לברך 'לישב בסוכה', כיוון שיש החולקים ופוטרים אף במצב כזה.
[98]
פסקו גשמים
סב.
יצא מהסוכה מחמת הגשמים, ופסקו – אם התחיל לאכול בביתו וכן אם הלך לישון במיטה שבביתו, אינו צריך לחזור לסוכתו עד סיום הסעודה, או עד שיקום משנתו.
[99]
אמנם אם עדיין לא התחיל לאכול בפועל בביתו [אף שכבר ערכו את השולחן] – עליו לחזור לסוכה. ולעניין שינה - אם עדיין לא הלך לישון בביתו, אלא שטורח הוא לו להחזיר את הכרים והכסתות בחזרה לסוכה – פטור, ויש מחמירים שכל עוד שלא שכב לישון, צריך לחזור לסוכה.
כמו כן אם כשחזר לביתו החליף בגדים, ופסק הגשם, ולצורך חזרתו לסוכה הוא צריך להחליף בגדים פעם נוספת – פטור, ויש המחמירים.
[100]
כל האופנים שנתבארו לעיל שצריך לחזור לסוכה, נראה שהיינו דווקא כשפסקו הגשמים לגמרי, אך אם עדיין יש עננים ונראה שהגשם עתיד לחזור בקרוב – אינו חייב לחזור לסוכה.
רעש
סג.
מי שאינו יכול לישון בסוכה מחמת רעש, כגון משמחת בית השואבה וכדומה - אם הוא רעש חזק שמחמתו היה עובר לחדר אחר - פטור מלישון בסוכה.
[101]
איסטניס
סד.
פטור מצטער נאמר רק בדבר שדרך בני אדם להצטער בו, אבל אדם המצטער מדבר שאין בו כלל צער לשאר בני אדם, חייב בסוכה אף שהוא מצטער.
[102]
אשתו מפחדת
סה.
אשה המפחדת לישון לבד בבית - אם הבעל עצמו אינו מפחד מכך, אינו בכלל פטור מצטער, אולם כאשר הבעל עצמו בצער מחמת פחדה של אשתו, יש להסתפק אם נכלל בכלל פטור מצטער, שמחד אכן יש לו צער לישון בסוכתו, אולם מאידך אין הצער בעצם השינה בסוכה אלא שעל ידי השינה בסוכה נגרם לו צער חיצוני.
[103]
אורחים בסוכה
סו.
אם יש אורחים בסוכה ואינו יכול לישון שם - יש להסתפק אם זה נחשב מצטער שפטור מן הסוכה, כיוון שאין הצער מגוף הסוכה.
נסע לטיול
סז.
הנוסעים לטיול מחוץ לעיר - פטורים מן הסוכה ויכולים לאכול ולישון ברכב, וכן הדין בנסיעה באוטובוס בין-עירוני.
[104]
סוכה שאינה ראויה לדיור בלא צער
כתבו הראשונים שאין פטור מצטער אמור אלא במי שהעמיד תחילה סוכתו במקום הראוי לו לקיום מצות סוכה באכילה ושינה, אלא שנולד לו צער אחר כך בתוך ימי הסוכות, אבל אם מתחילה העמיד סוכתו במקום שאינו ראוי לישב שם בלא צער, אין לו פטור מצטער. וכן פסקו הטור, השולחן ערוך והרמ"א (סימן תרמ סעיף ד).
בטעם הדבר נחלקו הראשונים, יש שכתבו שהטעם משום שסוכה שאינה ראויה למגורים אינה נחשבת דירה כלל, ומשום כך הרי זה כמי שלא בנה סוכה שחייב לטרוח לקיים מצות סוכה ככל שאר המצוות, ויש שכתבו שהטעם משום שהתורה הגבילה את פטור מצטער, שלא ייאמר במי שהכניס עצמו למצב הצער. ואכן מצינו חילוקים בלשון הראשונים בעניין זה: היראים (סימן תכא) והמרדכי (סוכה פ"ב סימן יב) כתבו שכל שאין הסוכה ראויה לאחד מאופני הישיבה אינו יוצא בה כלל. כלומר, סוכה שאינה ראויה לאכילה אינו יוצא בה אף בשינה, וכן להיפך, שאינה נחשבת דירה כשאינה ראויה לאחד מאלו.
ואילו הרא"ש (סוכה כו) כתב על מה שהתיר רבא לר' אחא בר אדא לישן חוץ לסוכתו משום שהצטער מהריח [עיי"ש], וז"ל "ומיירי באכסניא, דאי בביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער", עכ"ל. וכעין זה לשון הטור (שם) "ודוקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני", עכ"ל.
ובביאור חילוק לשונותיהם נראה שהיראים למד שהטעם שאין פטור מצטער באופן שבנה סוכתו מראש במקום צער באכילה או בשינה, הוא משום שסוכה במקום שכזה לא חשיבא דירה כלל [וכלשונו 'כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער, מתחילה לא הוי סוכה'], אולם הרא"ש והטור למדו שאף שסוכה העשויה במקום צער נחשבת דירה, אעפ"כ לעניין הפטור שפטרה התורה את המצטער מן הסוכה, הגבילו שאין פטור זה אמור במי שהכניס עצמו למצב הצער. [105]
ולהלכה פסק השולחן ערוך כדעת הרא"ש שפטור מצטער הוגבל ואינו אמור במקום שהכניס עצמו לצער זה בבניית סוכה במקום צער, ואילו הרמ"א פסק כדעת המרדכי שסוכה הבנויה במקום צער אינה נחשבת כלל כדירה, ולכן לא יוצאים בה יד"ח. [106] וישנם כמה נפק"מ בין דעת השולחן ערוך לדעת הרמ"א בזה, וכדלהלן.
במקום בעלי חיים
סח.
אדם שעושה סוכה במקום שמפחד לישון בה משום בעלי חיים המצויים בקרבת הסוכה וכיו"ב, וכן משום נמלים וחרקים שעולים על מיטתו - לדעת השולחן ערוך קז אין לו פטור מצטער, והוא יכול וצריך לאכול בסוכה,
[107]
ולדעת הרמ"א
[108]
סוכה זו פסולה ואינו יוצא בה ידי חובתו, וצריך לעשות סוכה במקום אחר ולהוציא על כך עד חומש מנכסיו.
[109]
ובמשנה ברורה הביא דעות שכיוון שאינו מצטער באכילה – יצא ידי חובה בשינה בדיעבד, וסיים 'ויש ליזהר בזה מאד'.
[110]
אם חייב להביא מזגן
סט.
המצטער מקור וחום שפטור מהסוכה - יש להסתפק אם מחויב להביא תנור חימום או מזגן [נייד]. ולכאורה נראה שאם הוא מקרה חד פעמי אינו חייב לעשות כן ואף יש לו פטור מצטער, אך אם הוא מצטער באופן קבוע נראה שאין לו פטור מצטער, ולדעת הרמ"א אף נחשב שכלל לא בנה סוכה, וחובה עליו להביא מזגן בסוכתו [ועיין בהערה לעיל בסמוך]. ונראה שאם בכל הלילות יכול לישון שם ובכל הימים אינו יכול [שבצהרי היום הסוכה מתחממת] – חשיב כמצטער באופן חד פעמי, ויכול לישון בצהריים בביתו.
סמוך לאולם שמחות
ע.
מי שגר בסמיכות לאולם אירועים או בתי כנסיות ואינו יכול לישון בכל הלילות בסוכתו מחמת אירועי שמחה – לדעת הרמ"א נחשב הדבר שאין לו סוכה, וצריך להוציא עד חומש מנכסיו כדי למצוא סוכה אחרת, שסוכה זו שבנה פסולה היא. ולדעת השו"ע סוכה זו כשרה, אלא שאין לו פטור מצטער, והוא צריך ויכול לישן בסוכה זו. והמשנ"ב הביא דעות שכיוון שאינו מצטער באכילה – יצא ידי חובה בשינה בדיעבד, וסיים 'ויש ליזהר בזה מאד'.
[111]
יש רעש באחד הלילות
עא.
מי שאינו יכול לישון באחד הלילות בסוכה מחמת רעש, כגון משמחת בית השואבה וכדומה [וכן מצוי בבחורי ישיבה הרוצים ללון בסוכת הישיבה בהושענא רבה, וקשה להם להירדם מפני קול לימוד התורה הבוקע מבית המדרש] – כיוון שהסוכה עצמה ראויה למגורים בכל ימי החג [בשונה מהמקרה בסעיף הבא], ורק באופן חד פעמי קשה לישון בה, על כן נראה שאם יש רעש חזק שמחמתו היה עובר לחדר אחר, פטור מלישון בסוכה.
[112]
לאחר הושענא רבה
עב.
בחורים שמגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם עייפים כי היו ניעורים בליל הושענא רבה – אסור להם לישון מחוץ לסוכה ואין זה נחשב מצטער.
[113]
הוריו אינם שומרי תורה ומצוות
עג.
אדם שהוריו אינם שומרי תורה ומצוות ואין ברשותם סוכה, והם ביקשו שיבוא לבקרם ולסעוד אצלם בחול המועד סוכות – נראה שאם יכול להימנע ולא לאכול אלא עד כביצה פת או תבשיל ממיני דגן בשיעור הפחות מכדי אכילתו בסעודתו שבכל יום באופן שלא יפגע בכבודם, עליו להימנע ולא לאכול אלא שיעור זה.
[114]
אולם אם אין אפשרות להימנע מלאכול שיעור גדול יותר בלא לפגוע בכבודם - לבני ספרד מותר לאכול כל השיעור הנצרך, ולבני אשכנז יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג בחכמה ובתבונה ולהימנע מלאכול שיעור זה מחוץ לסוכה.
[115]
סדר התפילה
א.
בהושענא רבא אומרים פסוקי דזמרה כבכל שבת ויו"ט, אלא שמוסיפים 'מזמור לתודה' ולא אומרים 'נשמת'.
[116]
להתיר אגד הלולב
ב.
נוהגים להתיר את אגד הלולב. יש הנוהגים להתירו קודם נטילת הלולב ויש הנוהגים לאחר הנטילה קודם הלל, ויש הנוהגים לאחר הלל קודם הושענות, ומי שאין לו מנהג יסיר את הטבעות לאחר הנטילה לפני אמירת הלל.
[117]
מנין הערבות
ג.
נהגו ליטול ערבה, ואף שמן הדין די בערבה אחת נהגו ליטול ה' ערבות על פי האריז"ל.
[118]
אגד הערבות
ד.
נוהגים לקשור את חמש הערבות יחד,
[119]
ויותר טוב לקושרן בגבעול ערבה שלא השתמשו בה לנטילת לולב,
[120]
ומי שאין לו גבעול ערבה יכול לאגוד בטבעות הלולב
[121]
בו או בגומיה, אך אז יש להיזהר לאחוז בערבות ולא באגד על מנת שלא תהא חציצה.
להשתמש בערבות הלולב
ה.
ניתן להשתמש בב' הערבות של הלולב ולקיים בהן את דין נטילת הערבה.
[122]
להשתמש כמה פעמים
ו.
אף שמן הדין מותר שכמה אנשים שונים יחבטו את אותן הערבות כמה פעמים, נהגו שכל אחד יחבוט ערבות המיוחדות לו, ומי שאין לו אפשרות יקל כעיקר הדין.
נשים וקטנים
ז.
נוהגים שגם נשים חובטות ערבה ואף נהגו לחבוט עבור תינוק בן יומו, אך אין צריך לחבוט עבור עוברים
[123]
ובנות ספרד לא נהגו בזה.
מתפלל ביחידות
ח.
המתפלל ביחידות יעשה הקפות בביתו ע"י שיניח ספר קודש על כיסא ויסתובב סביבו ז' הקפות.
[124]
מעל ארון הקודש
ט.
יש נוהגים להניח הערבות מעל הארון קודש, ואין איסור בדבר משום שלב בית דין מתנה עליהם.
[125]
קרעפלאך
י.
רבים נהגו להוסיף בהושענא רבה מאכלים נוספים [מעבר למה שאוכלים בחול המועד] כמו בסעודת יום טוב, ויש הנוהגים לאכול לביבות ממולאות בשר הנקראות 'קרעפלאך', ויש מקור למנהגים אלו.
[126]
זמן הסעודה
יא. לכתחילה יש להתחיל לאכול את סעודת הושענא רבה קודם חצות, ואם לא הספיק אפשר להתחיל עד שעה עשירית, ואם התחיל אחר שעה עשירית אין להרבות בסעודה ומצוה לאכול רק שיעור מעט יותר מכביצה פת.
[127]
שטיפת הבית
יב.
מותר לשטוף את הבית כרגיל.
[128]
נטילת ציפורניים
יג.
מי שנטל ציפורניו בערב סוכות [או אפילו בערב שבת שלפני סוכות, אם הוא תוך ג' ימים לחג] יכול ליטול ציפורניו בחול המועד. מי שלא נטל ציפורניו בערב סוכות, אם רגיל ליטול ציפורניו בכל ערב שבת, יכול ליטול ציפורניו בערב שבת חול המועד עם כלי, אף לבני אשכנז, אבל לא בערב שמחת תורה (ספרדים וקטנים מבני אשכנז מותרים לקצוץ בכל חוה"מ).
[129]
שינה חוץ לסוכה
יד.
בחורים המגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם עייפים כי היו ניעורים בליל הושענא רבה – אסור להם לישון מחוץ לסוכה ואין זה נחשב מצטער, כי בעשיית הסוכה אין פטור מצטער.
[130]
הפרידה
טו.
בשעה שנפרדים מהסוכה אומרים 'יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לוויתן' [ויש בזה נוסחאות שונות],
[131]
ונהגו בני עלייה לנשק את הסוכה ביציאתם ממנה.
[132]
אכילה חוץ לסוכה
טז.
עד צאת הכוכבים של ליל שמחת תורה אסור לאכול מחוץ לסוכה.
[133]
פירוק הסוכה
יז.
יש לפרק את הסוכה רק לאחר שמחת תורה, וכן אין לסגור את הגג שמעל הסוכה עד לאחר שמח"ת. אמנם אם יש חשש לגשמים בשמחת תורה - לאחר מנחה קטנה יכול לפרקה ונכון לאחר הפירוק ככל האפשר וכן לסגור את הגג ולהוריד הקישוטים.
[134]
לאכול ולישון בסוכה
יח.
אסור לאכול או לישון בשמחת תורה בסוכה. והרוצה לאכול או לישון בסוכה, יוריד לאחר שעת מנחה קטנה סכך בשיעור 40 ס"מ על 40 ס"מ, ואם אינו יכול להוריד או ששכח - יכניס סירים ריקים לסוכה, וכן יכול לסגור את הגג.
[135]
שנים מקרא בפרשת 'וזאת הברכה'
זמנה
יט.
אם קרא שנים מקרא ואחד תרגום של 'וזאת הברכה' ממנחה של שבת סוכות יצא ידי חובה, אך לכתחילה נחלקו הפוסקים אם זמן הקריאה הוא מליל הושענא רבה או מליל שמחת תורה.
[136]
סוף הזמן
כ.
סוף זמן קריאת השנים מקרא ואחד תרגום הוא עד שגומרים לקרוא בתורה את 'וזאת הברכה'.
[137]
פרשת בראשית
כא.
ניתן להתחיל לקרוא שנים מקרא של פרשת בראשית לאחר שקראו בתורה פרשת בראשית.
[138]
עמידה
כב.
בזמן ההקפות יש לעמוד, והחלשים שמקילים לשבת יש להם על מה לסמוך.
[139]
יזכור
כג.
אומרים יזכור בשמחת תורה, אף ביחידות.
[140]
דיני העליות בשמחת תורה
להתחיל באמצע
כד.
אם נשארו שניים שלא קיבלו עליה, די לקרוא מ'ולזבולון אמר' ואין צורך להתחיל מ'וזאת הברכה'.
[141]
יש כהן אחד
כה.
אם בקריאות הנוספות נשאר רק כהן אחד והשאר ישראלים או רק לוי אחד והשאר ישראלים [ואין עוד כהנים ולויים אפי' קטנים], בשעת הדחק אפשר לקרוא לישראל מיד לאחר הכהן או הלוי, אך יותר נכון שלא לקרוא לכהן או ללוי כלל אלא רק לישראלים.
[142]
כהן לחתן תורה
כו.
כהן או לוי יכולים להיות 'חתן תורה' ו'חתן בראשית', כמו כן מותר ששלושה כהנים או לויים יהיו 'חתן תורה' 'חתן בראשית' ומפטיר.
[143]
גם לחתן תורה וגם לחתן בראשית
כז.
אם יש רק כהן אחד ורוצים להעלותו גם ל'חתן תורה' או ל'חתן בראשית', מותר שיעלה פעמיים.
[144]
יש הרבה כהנים ולויים
כח. אם יש הרבה כהנים ולויים, יעלו לתורה כהן, לוי, ישראל, כהן, לוי, ישראל, וחוזר חלילה.
[145]
אב ובנו
כט. אב ובנו יכולים לעלות האחד ל'חתן תורה' והשני ל'חתן בראשית', ויש להקל אף בספר תורה אחד.
[146]
הסוכה והמינים לאחר החג
שמירת הלולב
עד.
טוב לשמור את הלולב ומיניו ולשורפם בשריפת חמץ. ובמקום הצורך אפשר להשליכם לאשפה בתוך שקית.
[147]
אחסון הסכך
עה.
את הסכך יש לאחסן מרוסס בחומר הדברה ארוך טווח )כגון ,)K2000 כשהוא יבש לגמרי וארוז באריזה אטומה לחלוטין ובתוכה יש לפזר כדורי נפטלין, ולאחסן במקום יבש. יש לבדוק את הסכך כל שנה (המלצות הרב מ. ו. שליט"א).
השלכת סכך ודפנות
עו.
השלכת סכך ודפנות אחרי החג – אין לזרוק את הסכך או הדפנות במקום שיפסעו עליהם, ואפילו אינו מקום אשפה. יש לזורקם במקום פתוח שלא עוברים שם, ויש ערים שהסכך נאסף ע"י העיריה בנפרד. במקום שלא עושים כן, יש להקל לזרוק את הסכך או הדפנות כשהם עטופים בניילון לאשפה.
[1]
מטה אפרים (סימן תרכה סעיף יא).
[2]
שם.
[3]
שולחן ערוך (סימן רנא).
[4]
משנה ברורה (סימן תעא ס"ק כב, וסימן קכח ס"ק קסה).
[5]
רמ"א (סימן תרלט סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק כז).
[6]
שולחן ערוך (סימן תעא סעיף א).
[7]
שולחן ערוך (סימן תרלח סעיף א).
[8]
שולחן ערוך (סימן תרנא סעיף א).
[9]
שם (ס"ק ח).
[10]
סוכה (לו, א).
[11]
ס"ק ח.
[12]
משום תיקון כלי.
[13]
רמ"א (שם סעיף א).
[14]
משנה ברורה (סימן תרנא ס"ק יב).
[15]
סימן תרנא (סעיף ב, ג).
[16]
רמ"א (שם סעיף א).
[17]
שם ומשנה ברורה (ס"ק יג).
[18]
משנה ברורה (שם ס"ק יד).
[19]
ביכורי יעקב (סימן תרנ ס"ק א) ושולחן ערוך הרב (סימן תרנא סעיף יא). ואמנם בלשון המשנה ברורה (שם) משמע שהוא דין רק בעלין ולא בשדרה.
[20]
מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג, וסימן תקצט סעיף י) ואלף למטה (סימן תרכה ס"ק נא), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן רס ס"ק ג), וכן נהגו בבית החזון איש והקהילות יעקב.
[21]
משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג) ועיין עוד מטה אפרים (סימן תקפא סעיף נד).
[22]
עיין שו"ת הר צבי (סימן קנד).
[23]
מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג).
[24]
עיין שולחן ערוך (סימן רסג סעיף ה) ובמשנה ברורה (ס"ק כה), ועוד עיין בשולחן ערוך ורמ"א (סימן תרי סעיף ב).
[25]
רמ"א (סימן תרלט סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק כה, כו).
[26]
שולחן ערוך (סימן תרמג סעיף א).
[27]
שהברכה חלה על עצם מצות סוכה.
[28]
שולחן ערוך (סימן תרלט סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק כב).
[29]
ויש דעות נוספות בעניין זה כמה הוא שיעור כדי אכילת פרס בין ארבע דקות לתשע דקות.
[30]
ויש המחמירים לאכול כביצה תוך כדי אכילת פרס (מטה אפרים סימן תרכה סעיף נב) ולהלכה יש להקל בזה שדי שיאכל כל כזית כדי אכילת פרס (משמעות דברי המשנה ברורה סימן תרלט סוף ס"ק כב).
[31]
משנה ברורה (סימן תרכה ס"ק א), וראה ביכורי יעקב (סימן תרכה ס"ק ג) שפסק שכוונה זו מעכבת, אבל המשנה ברורה פסק שאין כוונה זו מעכבת מלצאת ידי המצוה. ונראה שגם באכילה בסוכה שייכים דברי החיי אדם (כלל סח המובאים במשנה ברורה סימן ס ס"ק י) שעצם זה שבא לאכול בסוכה מעשהו מוכיח עליו ונחשב שכיוון לשם המצווה, ולפי זה יש להקל שגם אם לא כיוון במפורש לשם מצות סוכה יצא ידי חובה בכך שבא ונכנס לסוכה, ומעשהו מוכיח שבכך שנכנס בלילה זה לסוכה הרי זה ככוונה.
[32]
משנה ברורה (סימן תרלט ס"ק מח).
[33]
פרי מגדים (מש"ז סוף סימן תרמג).
[34]
משמעות דברי המשנה ברורה (סימן תרלט ס"ק כא) שרק בעוגות שיצאו מתורת פת הוא שאין יוצאים, אבל בפת עשירה במי פירות יוצאים.
[35]
שו"ת יד אליהו (פסקים סימן כג), שכיון שאכילת הפת אכילת מצוה היא הרי שיש בזה הכלל שטעם רשות מבטל טעם מצוה כפי שאמרו בגמרא (פסחים קטז, א) לענין מצה שאין לאוכלה בליל פסח עם טעם נוסף שלא יבטל טעם רשות את טעם מצוה.
[36]
צל"ח (פסחים קח), ישועות יעקב (סימן תעא ס"ק ב).
[37]
מטה אפרים (סימן תרכה סעיף נו), מנח"ח (שכ"ה אות יג).
[38]
עפ"י הצל"ח דלעיל.
[39]
פסחים קט, א.
[40]
סימן תקכט (סעיף א) וביאור הלכה (סעיף ב ד"ה כיצד).
[41]
עיין חזון איש (או"ח סימן קכד ס"ק עא), ועיין להלן בהלכות חג השבועות.
[42]
שולחן ערוך (סימן תקכט סעיף ב).
[43]
שולחן ערוך וביאור הלכה (שם).
[44]
משנה ברורה (סימן תרמג ס"ק ט).
[45]
שם.
[46]
ברמב"ם (שבת פרק ל הלכה ט) מבואר שיש לאכול במוצאי יו"ט סעודת מלוה מלכה.
[47]
משנה ברורה (סימן תרלט ס"ק ל).
[48]
שולחן ערוך (סימן תרנא סעיף ב), ומשנה ברורה (ס"ק טו).
[49]
שם (סעיף ג).
[50]
רמ"א (שם סעיף ז) ומשנה ברורה (ס"ק לו).
[51]
שולחן ערוך ורמ"א (שם סעיף ט), ומשנה ברורה (ס"ק מז).
[52]
שולחן ערוך (שם סעיף י) ומשנה ברורה (שם).
[53]
הובא במגן אברהם (ס"ק כא).
[54]
שכן יש דעות שאינו יוצא בזה ידי חובת נטילה כאמור לעיל.
[55]
עי' בית יוסף (סימן תרמה), שו"ת חתם סופר (יו"ד סוף סימן פא), שו"ת כתב סופר (או"ח סימן קכב), פתחי תשובה (יו"ד סמן' פז ס"ק יט).
[56]
שולחן ערוך (סימן תרלט סעיף ב).
[57]
משנה ברורה (ס"ק טו, טז).
[58]
שם.
[59]
משנה ברורה (שם).
[60]
שם.
[61]
משנה ברורה (שם ס"ק יג).
[62]
שולחן ערוך (שם סעיף ב).
[63]
שולחן ערוך (שם) ומשנה ברורה (ס"ק יא, ולעיל סימן מד ס"ק ד).
[64]
שולחן ערוך (שם) ומשנה ברורה (ס"ק יח).
[65]
רמ"א (סימן תרלט סעיף ב), ויש לעיין מה טעם אין חובה לעשות סוכה שיוכלו לגור בה איש ואשתו, שהרי הרמ"א שם לימד זכות על מה שיש אנשים שאינם ישנים בסוכה כיון שאין נשותיהם ישנות איתם ולכן הם פטורים, וצריך ביאור מה טעם לא יהיה חיוב לבנות סוכה שיוכלו לגור בה איש ואשתו.
[66]
סימן תרכז (סעיף א).
[67]
שם, ויש להסתפק האם מודדים את העשרה טפחים של המיטה העליונה מהקרקע או מהמיטה שמתחתיה. ולמעשה נראה שיש למדוד עשרה טפחים בין מיטה למיטה.
עוד יש לדון לפי הערוך לנר (סוכה כא) שאדם נחשב כאהל שמפסיק, ולפי זה אם ישן אדם במיטה העליונה ייתכן שלא יוצאים ידי חובה במיטה התחתונה, אך דבריו מחודשים ולא נפסקו להלכה.
[68]
שולחן ערוך (סימן תרלט סעיף ח).
[69]
משנה ברורה (סימן תרלט ס"ק טו, טז).
[70]
כמשמעות לשון השולחן ערוך (סעיף ב) וכמבואר במשנה ברורה (ס"ק טו).
[71]
ולכאורה היה נראה שיש להן לברך על ישיבת הסוכה קודם ברכת המוציא, שכיון שאינן חייבות בסוכה הרי שברכת 'לישב בסוכה' אינה מצורך האכילה, ואם כן נחשבת היא להפסק בין ברכת המוציא לאכילה, אולם המנהג שמברכות אחר ברכת המוציא כגברים, ויש ליישב המנהג.
[72]
עיין משנה ברורה (ס"ק מו).
[73]
דעת רב יהודה בשם שמואל שאין לברך אלא ביום הראשון בלבד, ודעת רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן שמברכים בכל יום. ותלתה הגמרא מחלוקתם במחלוקת רבי וחכמים בברכת הנחת תפילין, שדעת חכמים שאין מברכים על הנחת תפילין אלא פעם אחת ביום, ודעת רבי שבכל פעם שחולץ ומניח התפילין שנית מברך עליהם [ושמואל כחכמים שמצוה שאין הפסק לחיובה מברך עליה פעם אחת, ורבי יוחנן כרבי שאף מצוה זו מברך עליה בכל פעם שמקיימה]. ומסקנת הגמרא שהלכה כרבי שתפילין מברכים עליהם בכל פעם שמניחן, וכמו כן הלכה כרבי יוחנן שמברכים על ישיבת סוכה בכל יום.
[74]
סימן תקלט ס"ק כ.
[75]
כלל קמז סעיף טו.
[76]
שם ס"ק מח.
[77]
שם ס"ק ח.
[78]
שם סעיף יב.
[79]
שם.
[80]
שם סעיף יד.
[81]
וטעם הדבר, משום שברכת 'לישב בסוכה' הפוטרת אף ביציאה גמורה, היינו דווקא כשחוזר לסוכתו שלו, אך אם הולך לסוכה אחרת, עליו לברך שם שנית.
[82]
שם.
[83]
עיי' שער הציון (שם ס"ק צג).
[84]
משנה ברורה (תרלט ס"ק מז).
[85]
וטעם הדבר מבואר בשער הציון (שם ס"ק צא) שמצרפים ב' שיטות:
א. שיטת הב"ח והט"ז (שהובאה לעיל) שבכל פעם שמתחיל סעודה צריך לברך שוב 'לישב' אפילו לא יצא בינתיים מהסוכה.
ב. שיטת המג"א שהליכה הוה הפסק ]ואף שקיי"ל להילכתא שהליכה לא הוה הפסק, מ"מ בצירוף ב' השיטות מברך[.
[86]
עי' שעה"צ (שם ס"ק צא), ונראה דאין זה יציאה עד דעת לחזור מיד, כבסעיף הבא.
[87]
שער הציון (שם ס"ק פו) וכדעת השו"ע הרב והדרך החיים.
[88]
שער הציון (שם ס"ק צא) שרק בין סעודה לסעודה מברך משום שמצרפים את השיטות ]וכהערה לעיל[, אך אם ממשיך אותה סעודה, נשאר רק דעת המגן אברהם שמברך, ולכן אינו מברך.
[89]
כתב המגן אברהם (סימן תרלט ס"ק יז) שהיוצא מסוכתו לסוכת חבירו, צריך לחזור ולברך על ישיבת הסוכה כשיכנס לסוכת חבירו, משום שהברכה שבירך בסוכתו שלו לא חלה אלא על סוכתו שלו שהייתה לפניו בשעת ברכה, ולא על סוכת חבירו. ואולם הבית מאיר (שם) כתב שהמגן אברהם לשיטתו שפסק ששינוי מקום נחשב הפסק לענין ברכת המצוות, אולם לדעת הט"ז שאין שינוי מקום נחשב הפסק אלא לענין קידוש במקום סעודה, הוא הדין שאין יציאה מסוכתו לסוכת חבירו נחשבת הפסק, והברכה שברך על ישיבה בסוכתו שלו פוטרת אף את הישיבה בסוכת חבירו ואין לחזור ולברך שם.
וכתב הלבושי שרד שאם היה דעתו מתחילה בשעה שברך בסוכתו לילך אחר כך לסוכת חבירו - פטרה ברכה זו את מצות ישיבתו בסוכת חבירו, ואין לו לברך שם, אולם אם לא היה כן בדעתו בשעה שבירך, צריך לברך בסוכת חבירו שנית. ולמעשה כיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, על כן ההולך מסוכתו לסוכת חבירו לא יברך על הישיבה בסוכת חבירו.
ואולם אם בסוכת חבירו יחזור ויאכל פת שיעור אכילה המחייבת בברכת 'לישב בסוכה' - יש לו לברך אף שכבר בירך בסוכתו שלו, משום שמצינו בפוסקים שנחלקו אם כל אכילה ואכילה שאוכל אדם בסוכה מחייבת ברכה בפני עצמה. דעת הב"ח הט"ז והחמד משה שאף היושב בסוכתו שלו ומברך על ישיבתה, אם חוזר ואוכל סעודה שניה צריך לחזור ולברך 'לישב בסוכה' אף שלא יצא מסוכתו כלל, ואילו דעת הלבוש המגן אברהם והשל"ה שכיון שלא יצא מסוכתו, אף סעודה השניה בכלל ישיבה ראשונה היא והרי ברך עליה, ומשום כך אין לו לברך שנית על סעודה שניה. והכריעו הפוסקים (נהר שלום, אליה רבה, חיי אדם, דרך החיים ושולחן ערוך הרב) שאין לברך שנית אם לא יצא מהסוכה, וכמו שהביא ופסק המשנה ברורה (סימן תרלט שעה"צ ס"ק פו). אולם אם יצא מהסוכה בין סעודה לסעודה אפילו הייתה היציאה לזמן קצר מאד - כתבו הבכורי יעקב (שם) ורבי יעקב עמדין שבאופן זה יש לו לברך על סעודה שניה. ואולם דעת הדרך החיים ושולחן ערוך הרב שאין לברך אלא אם כן יצא מהסוכה יציאה גמורה לזמן מרובה ובהיסח הדעת. והנה מחלוקת זו שנחלקו הבכורי יעקב והדרך החיים בחוזר לסוכתו שלו היא, ובנידון זה הכריע המשנה ברורה (שם) שכיון שספק ברכות להקל אין לו לברך על סעודתו השניה כשלא הייתה יציאה גמורה בהיסח הדעת, אולם כשהלך לסוכת חבירו ושם סעד סעודה שניה - נראה שיש לברך שנית על הישיבה בסוכת חבירו, שהרי דעת הט"ז שכל סעודה חדשה ]אפי' בסוכתו שלו ואפי' לא יצא כלל[ מחייבת ברכה, ואף שאיננו עושים כן משום הדעות החולקות ]וכדלעיל[, אך כשיצא לסוכת חבירו יש לצרף את דעת המגן אברהם שכל יציאה לסוכת חבירו הרי היא הפסק ויש לו לברך על האכילה שם שנית, ועל כן באופן זה שחוזר לסעוד סעודה שניה בבית חבירו יש לצרף דעת הט"ז עם דעת המגן אברהם ]ובפרט לפי הכרעת הבכורי יעקב שהיוצא וחוזר לסוכתו, אפי' הייתה היציאה לזמן קצר, צריך לחזור ולברך שנית[. וחסידים ההולכים באמצע סעודתם לשולחן רבותיהם – אף אם לא חשבו על כך מפורש בשעה שבירכו, כיוון שרגילים לעשות כן, חשיב שדעתם לכך, ולא יברכו שנית.
[90]
עיין מהר"ם שיק (או"ח סימן שכה), וספר ברכת הבית (שער נב סעיף ז).
[91]
מרדכי (סוכה פ"ב רמז תשמ) ובמהרי"ל (הלכות סוכה סימן יט)
[92]
אלף המגן (סימן תרכו ס"ק יח) והחיי אדם (כלל קמז).
[93]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרמ סעיף ד), ומשנה ברורה (ס"ק טו).
[94]
שם.
[95]
שולחן ערוך שם (סעיף ג).
[96]
שולחן ערוך (סימן תרלט סעיף ז).
[97]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרלט סעיף ה).
[98]
עי' רמב"ם (פרק ו הלכה י), ושולחן ערוך (סימן תרלט סעיף ה, ומשנה ברורה ס"ק לג), ועי' ריטב"א ור"ן (סוכה כט, א), ומאירי (סוכה כו).
[99]
שולחן ערוך (שם סעיף ה, ז).
[100]
משנה ברורה (שם ס"ק מ).
[101]
כדין מצטער.
[102]
רמ"א (סימן תרמ סעיף ד).
[103]
עיין משנה ברורה (שם ס"ק כג, כד).
[104]
שולחן ערוך ורמ"א (שם סעיף ח).
[105]
ולכאורה י"ל דפליגי האם 'מצטער' הוא פטור או הפקעה, ואכמ"ל.
[106]
עי' זרע אמת (ח"א סימן צא), מור וקציעה (שם), שואל ומשיב (רביעאה, ח"א סימן כט) שביארו בזה פלוגתת השו"ע והרמ"א.
[107]
סימן תרמ (סעיף ג).
[108]
שם.
[109]
כאמור לעיל, אין פטור מצטער אמור במי שהעמיד מתחילה סוכתו במקום שאינו ראוי לישב שם בלא צער, משום שאין זה נחשב שבנה סוכה כיון שסוכה היא המקום שאפשר לדור בה כעין דירתו בלא צער, וכיון שנחשב שלא בנה סוכה ממילא מחויב במצות סוכה ועליו לטרוח למצוא סוכה ככל טרחה שחייב אדם לטרוח כדי לקיים מצוות עשה.
ואולם לכאורה יש להעיר על כך מדברי מהר"ח אור זרוע (או"ח סימן קצד) שכתב שבכך שאמרה התורה לעשות סכך מפסולת גורן ויקב אף שאפשר שיכנסו בהם גשמים ויהיה האדם מצטער ופטור, וכן מכך שחתן פטור מן הסוכה ואינו חייב לעשות סוכה גדולה הראויה לצרכיו, וכן מכך שרבא התיר לרב אחא בר אדא לישון מחוץ לסוכה משום סירחא דגרגישתא כמבואר בגמרא (סוכה כח ע"א), מוכח שכיון שסוכה דירת עראי היא, משום כך אין חובה לעשות אלא סוכה הראויה לדיור עראי, אבל אינה צריכה להיות ראויה לכל דיור, הרי שאף שצריכה הסוכה להיות ראויה לדיור מכל מקום אינה צריכה להיות ראויה לדיור חשוב ככל דירת קבע אלא כדירת עראי היא, וכן מבואר מדברי הרמ"א (סימן תרלט ס"א) שכתב שטעם המקלים שלא ללון בסוכה הוא משום שאין מקום בסוכת הרבים לכל אחד לישן עם אשתו, ובלא אשתו צער הוא לו, ופטור מללון בסוכה משום מצטער, ולכאורה יש להקשות מה טעם לא נחייבו לבנות סוכה לעצמו שתהיה ראויה לדיור עם אשתו.
ומוכח שאין חובת בניית הסוכה מחייבת אלא בניית דירת עראי. וכן מבואר מדברי הפרי מגדים (סימן תרלט ס"ק יג) שכתב שאשרי מי שמתקין תנור בסוכתו כדי שלא יפטר ממנה, ומשמע שאין חיוב מעיקר הדין להעמיד סוכתו באופן שתהיה ראויה לדיור בזמן הצנה, ואם כן לכאורה הוא הדין גם בזמן החום שרק חומרא והידור לעשות מזגן בסוכה.
אמנם נראה שיש לחלק בין תנורים בזמנם שהיו כבניין גמור בפני עצמו, שבניין כגון זה אין עושים אותו בדירת עראי ולא חייבה התורה אדם לבנות סוכה אלא כבניין עראי, אולם בזמנינו שמצוי מזגן נייד שבקל אפשר להביאו לסוכה ואינו בניין קבע, הרי שאין הבאתו מוגדרת דירת קבע ומי שאינו יכול לישון אף מעט בלא מזגן חייב להביא מזגן נייד לסוכתו כדי שתהיה ראויה לדיור שלו. ויש לדמות הדברים לדברי הביכורי יעקב (סימן תרמ ס"ק יג) והחתם סופר (סימן תרמ ס"ד) שאף שמי שכבו נרות שבסוכתו פטור מן הסוכה ואינו צריך לילך לסוכת חבירו משום שצער לאדם לישן בסוכת חבירו, מכל מקום מי שאין לו מקום בחצירו לבנות סוכה חייב לילך אצל אחרים לבנות לו סוכה שם, שאין בזה פטור מצטער, ומבואר שחייב אדם לטרוח לבנות לעצמו מקום הראוי לדיור, וכמו כן לעניין התקנת מזגן בסוכה.
[110]
עי' משנ"ב (סימן תרמ ס"ק כ, שעה"צ ס"ק כה).
[111]
עיין בהערה הנ"ל.
[112]
אם אין לו אטמי אוזניים, או שהם לא מועילים לו. אך כדורי שינה אינו צריך ליטול לשם כך.
[113]
כתב הביכורי יעקב (סימן תרמ ס"ק יג) שאף שמי שכבו הנרות שבסוכתו פטור מן הסוכה ואינו צריך לילך לסוכת חבירו משום שצער לאדם לישן בסוכת חבירו, מכל מקום אין לפטור מטעם זה אדם שאינו יכול לעשות סוכה בביתו, משום שאין פטור מצטער אלא למי שעשה סוכה וארע שבאחד הימים נעשה לו צער לישב בה מאיזה טעם כגון שכבו הנרות, שבזה פטור משום תשבו כעין תדורו, אולם אין פטור מצטער מלבנות סוכה, ומשום כך על האדם לבנות סוכה אף שכרוך בזה צער או טרחה כל שאינו יותר מחומש. ומטעם זה נראה שאף תלמיד זה חייב במצות סוכה ואסור לו להפקיע עצמו ממצוה זו וחייב לשוב לביתו לישב בסוכה, שהרי אין זה מקרה המתחדש אלא מראש נסע למקום שאין בו סוכה הראויה לו.
[114]
אכילת עראי הפטורה מסוכה היינו פת בשיעור כביצה, ותבשיל העשוי ממיני דגן שלא קבע עליו סעודה, ונחלקו הפוסקים אם חובת ישיבה בסוכה הוא באכילה בשיעור כביצה, או רק באכילה שיש בה שיעור קביעות סעודתו הרגיל בה בכל יום, ואמנם עיקר ההלכה להחמיר שלא לאכול תבשיל העשוי ממיני דגן בשיעור יותר מכביצה אחת מחוץ לסוכה, אמנם לענין הנידון שלפנינו שיש ענין של מצות כיבוד אב מדאורייתא יש להקל כדעת הסוברים שאין חיוב סוכה אלא בשיעור שדרך אדם זה לקבוע סעודתו עליו בכל יום. ומטעם זה יש להקל בנידון זה שיוכל לאכול עד שיעור קביעות סעודתו הרגילה מחוץ לסוכה כדי שלא ימנע ממצוות כיבוד אב, וכמו כן יש להקל לענין חישוב השיעורים באכילת פת ששיעורה כביצה, שאף שיש להחמיר לענין ישיבה בסוכה כפי הדעות שלא התקטנו השיעורים ושלא לאכול יותר משיעור ביצת זמנינו, אולם לענין נידון
זה שיש בו חשש מניעת כיבוד אב - יש להקל לחשב שיעור הביצה כפי הדעות ששיעורה גדול בכ 100- סמ"ק כיון שהתקטנו השיעורים, וכפי שמצינו במשנה ברורה (באור הלכה סימן רעא) שחשש לדעות אלו לענין דינים דאורייתא, ומצות כיבוד אב הפוטרת מסוכה משום עוסק במצוה דאורייתא היא.
[115]
מצינו מחלוקת ראשונים האם ישנה חובת כיבוד אב כשאביו רשע. מקור המחלוקת הוא בגמרא (סנהדרין פה, ב), "לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית", וכתב הרי"ף (שם) שיש ללמוד מדברי הגמרא שאף אב רשע חייב הבן בכבודו ומשום כך אף שחייב מלקות אסור הבן להכותו. וכן דעת הרמב"ם (ממרים פרק ו הלכה יא). אולם הטור (יו"ד סימן רמ) והגהות מימוניות (ממרים שם אות ז) הוכיחו מדברי הגמרא (ב"מ סב ע"א) ששנינו שאם האב לוה בריבית ולא עשה תשובה אין הבן חייב בכבודו, שאב רשע שאינו עושה מעשה עמך אין הבן חייב בכבודו [וראה בבית יוסף (שם) מה שכתב בישוב הסוגיות].
ובפסק ההלכה נחלקו הפוסקים: השולחן ערוך (שם סעיף יח) פסק כדעת הראשונים שחייב אדם אף בכבוד אביו רשע, והרמ"א (שם) פסק כדעת הראשונים שאין אדם חייב בכבוד אביו רשע. ומטעם זה כאשר האב אינו שומר תורה ומצוות ועובר איסורי דאורייתא בפרהסיא הרי שלפי דעת הרמ"א אין הבן חייב בכבודו, ואם כן אין עיסוקו בכבוד אביו נחשב עוסק במצוה לפוטרו ממצות סוכה, ומטעם זה מי שהוא מבני אשכנז הנוהגים כפסקי הרמ"א אינו יכול לדחות מצות סוכה משום עיסוקו בכבוד אביו רשע, אלא שכאמור יש להזהר בכל מקרה לגופו ולהיוועץ עם חכם באופן ההנהגה בפועל בזה. ואולם לדעת השולחן ערוך שאף בכבוד אביו רשע חייב אדם הרי שעסק בכבוד אביו נחשב עוסק במצוה, וכיון שאין בבית אביו סוכה פטור הוא ממצות סוכה משום שעוסק בכבוד אביו.
ואמנם אף לדעת הרמ"א יש להסתפק שאפשר שהחילונים של היום נחשבים כתינוקות שנשבו כיון שגדלו רח"ל על חינוך כפרני ואינו יודעים חובתם בעולמם, וכמבואר בחזון איש (יו"ד סוף סימן ב), ואם כן אפשר שאינם נחשבים רשעים לענין זה, וממילא חייב הבן בכבודם, ומאידך אפשר שדין תינוק שנשבה אינו אלא באותם תינוקות שנשבו לבין הגוים במקום שאין שם יהודים ויהדות כלל, אולם אותם הגרים בארץ ישראל שמצויים בה ב"ה גם יהודים שומרי מצוות וממילא שמעו מהם מעניני הדת, עליהם היה להשכיל בדרך האמת ואינן נחשבים תינוקות שנשבו, ועוד שאפשר שאף תינוק שנשבה שאינו בכלל מומר מכל מקום אין חובה לכבדו כיון שאינו מקיים מצוות. ומשום כך מעיקר הדין אינו נפטר ממצות סוכה, ומכל מקום כאמור ראוי להימנע כמידת האפשר מלבוא בסבך זה, כמבואר לעיל שניתן להקל לאכול תבשיל ממיני דגן בשיעור הפחות מכדי אכילתו בסעודתו שבכל יום, וכמו כן לאכול פת בשיעור כביצה כפי השיעור הגדול שהוא כ 100 סמ"ק.
[116]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרסד סעיף א).
[117]
שולחן ערוך (שם).
[118]
שולחן ערוך (שם סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק טז).
[119]
משנה ברורה (שם ס"ק יז).
[120]
פרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק ד).
[121]
אשל אברהם (בוטשטאש, סוף סימן תרסד).
[122]
משנה ברורה (ס"ק כא).
[123]
מנהגי וורמישא.
[124]
בן איש חי (פרשת האזינו אות טו).
[125]
עיין שולחן ערוך סימן קנד, שו"ת מהרש"ם חלק ד סימן נז. וראה מנהגים נוספים בסוף הלכות שמח"ת.
[126]
עיין מנורת המאור, וביאור הגר"א וערוך השולחן (סימן תרסד) ועיין ליקוטי מהרי"ח בשם ספר גאולת ישראל.
[127]
מגן אברהם (הקדמה לסימן תרסח) ושולחן ערוך (סימן רמט סעיף ב) ועיין שם משנ"ב (סקי"ג, ובסימן תרסח סק"א, וסימן תרצה סק"י).
[128]
עיין להלן הלכות חול המועד.
[129]
שם.
[130]
עיין לעיל דיני מצטער.
[131]
רמ"א (סימן תרסז סעיף א).
[132]
משנה ברורה (סימן תעז ס"ק ה).
[133]
שולחן ערוך (סימן תרסו סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ז).
[134]
בגמ' (סוכה מח) ובשו"ע (סימן תרסו) נאמר שלא יסתור אדם סוכתו בחג, ונאמרו בדבר ג' טעמים: רש"י כתב שהוא משום שחובה לאכול בסוכה, וייתכן שיצטרך לאכול. הר"ן כתב שהוא משום שכתוב 'בסוכות תשבו שבעה ימים', ומזה נלמד שצריך שתהא לו סוכה כל שבעה. המאירי כתב שהוא משום ביזוי מצווה ופריקת עול. מעבר לטעמים אלו, יש בפירוק הסוכה איסור משום 'סותר' שלא לצורך המועד [ועיין מאמר מרדכי וביאור הלכה סימן תרלז, ויל"ע בדבריהם]. אמנם איסור 'סותר' לא נאמר לצורך דבר האבד.
[135]
שולחן ערוך (סימן תרסו סעיף א).
[136]
במגן אברהם (סימן רפה ס"ק י) כתב לקרוא בערב שמחת תורה, ובפרי מגדים שם כתב שנהגו לקרותה בליל הושענא רבה, אבל יותר טוב בערב שמחת תורה, ובברכי יוסף (סימן רפה ס"ק ד) כתב לקרותה ביום הושענא רבה, בכדי שלא לקרוא תרגום בליל שמחת תורה, ובמשנה ברורה (שם ס"ק יח) כתב לקרותה ביום הושענא רבה ואם קרא ביום שמחת תורה לא הפסיד.
[137]
עיין משנה ברורה (שם ס"ק יב) שתלוי בזמן סיום התורה בציבור.
[138]
עיין שולחן ערוך (סימן רפה סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק ח).
[139]
משום שיש לדון להקל לשבת מפני שיש מחיצה של בני אדם העומדים סביב לרוקדים וחוצצים בין היושב לבין הספר תורה, וכן מטעם שבזמן ההקפות זהו מקומו של הס"ת (עי' יו"ד סימן רמב סעיף טז), ומטעמים נוספים. עיין ערוך השולחן (יו"ד סימן רפב סעיף ה) ומשנה ברורה (סימן קמו ס"ק יז), שער הציון
(שם ס"ק יח).
[140]
משנה ברורה (סימן תרסח ס"ק טו), ועיין בספר גשר החיים (פרק א סימן לב) שגם יחיד המתפלל בביתו אומר יזכור.
[141]
כף החיים (סימן תרצג
[142]
רמ"א (סימן קלה סעיף י) ומשנה ברורה (ס"ק לז).
[143]
משנה ברורה (סימן תקסט ס"ק ב).
[144]
שם ועיין משנה ברורה לעיל (סימן קלה ס"ק לו).
[145]
משנה ברורה (סימן קלה ס"ק לז).
[146]
כיון שהם ב' קריאות שונות, עיין משנה ברורה (שם ס"ק לו).
[147]
ישנם מנהגים נוספים בעניין ד' המינים וההושענות לאחר החג, ונביא מקצתם: יש השומרים את ההושענות אצלם בבית, והוא סגולה לשמירה ולזש"ק. ויש השומרים אף את הלולב ומיניו, ואף הוא סגולה לשמירה (עיין חיד"א שהוכיח כן מהירושלמי שבת פרק ב הלכה ו). יש השומרים את האתרוג ועושים ממנו ריבה לט"ו בשבט, ויש המשתמשים בו כסגולה ללידה קלה. יש המשתמשים בהדס כבשמים בכל מוצאי שבת (ויקפיד לבדוק אם עדיין יש בו ריח לאחר זמן).