הלכות ארבעת המינים
תוכן
הקדמה
כתיב בתורה (ויקרא פרק כג פסוק מ), "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אלוקיכם שִׁבְעַת יָמִים". ובגמרא בסוכה (לה, א) למדו מפסוק זה שפרי עץ הדר הוא האתרוג, שטעם עצו ופריו שוה. כפות תמרים הוא הלולב הגדל בדקל התמרים. ענף עץ עבות הוא ההדס. וערבי נחל אלו הערבות ממין הגדל בנחל.
ובגמרא (שם מא, א) למדו עוד מפסוק זה שמן התורה אין חובת נטילת ארבעת המינים שבעה ימים אלא במקדש, וכפי שנאמר בפסוק, "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". אבל מחוץ למקדש אין חובה ליטלם אלא ביום הראשון, כלשון הכתוב, "ולקחתם לכם ביום הראשון". ואולם מדרבנן חייבו ליטול המינים אף מחוץ למקדש כל שבעת ימי החג משום זכר למקדש. וכתבו הראשונים שכיון שחיוב נטילת ארבעת המינים בכל שבעת ימי החג אינו אלא מדרבנן, משום כך יש להקל בחלק מהפסולים שנאמרו בארבעת המינים שלא יפסלו בחיוב זה שאינו אלא מדרבנן, וכגון פסול שאול הפוסל משום שאינו לכם אינו פוסל בשאר הימים משום שאין צורך שיהיו המינים שלו. [אף שיש אומרים (ריטב"א סוכה כט, ב) שגם במקדש לא נאמר פסול לכם רק ביום הראשון, עיקר הכרעת ההלכה שבמקום המקדש שהחיוב מדאורייתא נאמר פסול לכם גם בשאר ימים (כמבואר בתוספות שם ד"ה בעינן, ביכורי יעקב סימן תרנח ס"ק א)].
ולענין פסול חסרון הדר נחלקו הראשונים אם יש להקל בו בשאר הימים, יש אומרים שאינו פוסל אלא ביום הראשון אבל בשאר ימים כשר, ויש אומרים שהדר פוסל אף בשאר ימים, והקלו רק בפסול חסר שסוברים שפסולו משום שאינו לקיחה תמה, ופסול זה אינו אלא ביום הראשון. [1] ולהלכה דעת השולחן ערוך שפסולי הדר אינם פוסלים אלא ביום הראשון, ודעת הרמ"א שחסרון הדר פוסל אף בשאר הימים.
ובפוסקים [2] כתבו לחלק בין פסול חסרון הדר לפסול חסרון לקיחה תמה, שפסול חסרון הדר אם אינו ניכר לעין אלא רק בהתבוננות אינו פוסל כלל שאינו מחסר בהידור, אולם פסול חסרון לקיחה תמה פוסל גם אם אינו ניכר אלא בהתבוננות, שסוף סוף חסר הוא ואינה לקיחה תמה. [3]
גודלו
א.
שיעור גודלו של אתרוג מכביצה ומעלה,
[4]
שהוא נפח 100 סמ"ק,
[5]
ובשאר ימים אפשר להקל בשעת הדחק לברך על אתרוג שיש בו יותר מ 57 סמ"ק.
[6]
עגול ככדור
ב.
אתרוג עגול ככדור פסול, ויש אומרים שלפי דעת השולחן ערוך אינו פסול אלא ביום הראשון משום שאינו הדר, אבל בשאר הימים כשר.
[7]
ולדעת הרמ"א פסול כל שבעה.
במשנה (סוכה לד, ב) שנינו 'אתרוג החסר פסול', ונחלקו הפוסקים מה נחשב בכלל חסר, שכן צורת האתרוג היא שמבחוץ יש לו קליפה דקה כמין גלד על האתרוג [שניתן לקלפה רק אחר הקפאת האתרוג], ולפנים מקליפה זו יש קליפה עבה ירוקה/ צהובה [שיש בה טעם חריף], ולפנים ממנה מתחיל בשר האתרוג שהוא בצבע לבן, ובתוך בשר זה נמצאים חדרי הזרע שבהם גרעיני האתרוג, ונחלקו הפוסקים אם רק חסרון בבשר
הלבן שבאתרוג הוא המחשיבו לחסר, או אף אם נקלפה הקליפה העבה הפנימית עד למקום הבשר הלבן מחשיבו לחסר, אף שאין חסרון בבשר הלבן עצמו,
[8]
או שכל חסרון בקליפה העבה אף אם אינו מגיע לבשר הלבן פוסל, ובמקום הצורך יש להקל שכל שאין החסרון מגיע עד הבשר הלבן כשר האתרוג.
בשאר ימים
ג.
אתרוג החסר פסול ביום הראשון, וכשר בשאר הימים,
[9]
אולם כתבו הפוסקים שיש להדר אף בשאר הימים ליטול אתרוג שאינו חסר.
[10]
שיעור החסרון
ד.
ב
שיעור החסרון (PDF)
נחלקו הראשונים, יש הסוברים שאף חסרון כל שהוא פוסל, ויש הסוברים שרק שיעור חסרון של איסר [3.3 סמ"ר] פוסל, ולהלכה אף חסרון משהו
פוסל.
[11]
מקום החסרון
ה.
לדעת רוב הפוסקים בכלל חסרון הוא רק כאשר נחסר גם מבשרו הלבן של האתרוג,
[12]
אולם יש מחמירים שאף חסרון בקליפתו העבה הירוקה או הצהובה של האתרוג פוסל, ובמקום הצורך אפשר להקל שכל שאין החסרון מגיע עד מקום הבשר הלבן כשר.
ספק חסר
ו.
ספק חסר כשר אף ביום הראשון.
[13]
אינו ניכר לעין
ז.
חסרון באתרוג אינו פוסל אלא כאשר נראה לעין האדם, ואפילו אם נראה רק על ידי התבוננות.
[14]
על ידי זכוכית מגדלת
ח.
חסרון שאינו נראה לעין רק בעזרת זכוכית מגדלת וכדומה, הרי הוא כשר. אמנם פעמים רבות אפשר לברר בעזרת הזכוכית המגדלת את מיקום החסרון וצורתו, במקום שהחסרון עצמו נראה לעין גם בלי ההגדלה, ובגדר חסרון הפוסל הוא.
במשנה (סוכה לד, ב) שנינו "אתרוג שניקב וחסר כל שהוא פסול", ובגמרא שם (לו, א) שנינו, "תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר". ונחלקו הראשונים בפירוש דברי עולא בר חנינא, יש שפירשו שדבריו אמורים על נקב בלא חסרון, והיינו שאף נקב שאין בו חסרון כלל, מכל מקום אם מפולש הוא פוסל האתרוג, ויש שפירשו שדבריו אמורים על נקב עם חסרון, שנקב שיש בו חסרון מפולש פוסל הוא בכל
חסרון שהוא, ואם אינו מפולש אינו פסול אלא כשיש בו חסרון בשיעור איסר. ולהלכה הובאו שתי הדעות בשולחן ערוך, וכתב המשנה ברורה שמעיקר הדין יש לפסול אף נקב מפולש שאין בו חסרון, אם לא באדם שאין לו אתרוג אחר.
עוד נחלקו הראשונים בגדר מפולש מה הוא, יש אומרים שמפולש הוא כל שמפולש מעבר אחד של האתרוג לעברו השני, ויש אומרים שאף אם אינו מפולש מעבר לעבר כל שהנקב מגיע עד חדרי הזרע נחשב בכלל נקב מפולש הוא. והובאו שתי דעות אלו בשולחן ערוך, וכתב המשנה ברורה שנכון להחמיר שאף נקב עד חדרי הזרע פוסל, ובשעת הדחק אפשר להקל שרק נקב מעבר לעבר פוסל.
גדרו
ט.
ניקב האתרוג, אם הנקב מפולש מצד אל צד פסול האתרוג אף אם אינו חסר בכך כלום [כגון שניקב במחט],
[15]
ואף אם הנקב אינו מפולש אלא שמגיע עד חדרי הזרע, יש להחמיר לכתחילה שלא ליטלו, ובשעת הדחק שאינו מוצא אתרוג אחר אפשר להקל בו.
[16]
נקב בראש האתרוג
י.
מצוי שיש נקב בראש האתרוג במקום מושב הפיטם, ופעמים שנקב זה מגיע עד חדרי הזרע ופוסל האתרוג, ואם אין אפשרות לדעת עד היכן מגיע הנקב אין לפוסלו מספק, שהרי ספק ספיקא הוא שמא אף אם מגיע לחדרי הזרע כל שאין בו חסרון אינו פוסל.
[17]
בעודו על העץ
יא.
נקבים שנעשו באתרוג בעודו על העץ, אם לא הגלידו הרי האתרוג פסול,
[18]
ואם הגלידו – דינם מבואר להלן בסעיף טז בענין בלאטלעך.
במשנה (סוכה לד, ב) שנינו שאתרוג שנקלף פסול, ובגמרא שם (לה, ב) שנינו, "אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא [שהוא קילוף] כשרה". והקשתה הגמרא, והא תנן נקלף פסול. ותירצה, "הא בכולה הא במקצתה". והיינו שאם נקלף כולו פסול ואם נקלף מקצתו כשר, ונחלקו הראשונים אם פסול נקלף כולו
הוא רק כאשר כולו ממש נקלף, אבל אם נשאר משהו מהקליפה כשר הוא, או שמא רק כאשר נשאר כשיעור סלע נחשב שלא נקלף אלא מקצתו וכשר, אבל אם לא נשאר מהקליפה בשיעור סלע פסול.
איזו קליפה
יב.
נקלפה קליפת האתרוג החיצונית ביותר ולא נשאר ממנה כלום, פסול, נשאר משהו יש מכשירים, ונכון להחמיר שפסול, ואם נשאר שיעור סלע דהיינו 3.2 ס"מ כשר.
[19]
הקליפה הפנימית
יג.
נקלפה קליפת האתרוג העבה הפנימית, התבאר לעיל (סעיף ה) בענין חסר.
[20]
במשנה (סוכה לד, ב) שנינו "עלתה בו חזזית פסול". ובגמרא שם (לה, ב) מבואר שאם היתה החזזית בחוטמו פסול אפילו במשהו, ואם היתה מתחת לחוטמו פסול בשני מקומות. בזמנינו אין החזזית מצויה, אולם מצוים על האתרוגים 'בלעטלך', ונחלקו הפוסקים בבלטלעך הגבוהים מגובה האתרוג אם דינם כדין החזזית.
[21]
ונכון להחמיר כדעת הפוסלים, אך בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת המכשירים. אמנם בבלעטלך שאינם גבוהים מגובה האתרוג לדעת הכל אינם פוסלים אותו,
[22]
וכפי שיבואר לפנינו.
בלעטלך שאינם גבוהים
יד.
אתרוג שיש בו בלעטלך שאינם גבוהים מגובהו של האתרוג כפי המצוי ברוב האתרוגים, כשר לכתחילה.
[23]
מראה בלעטלך
טו.
מצוי מאד באתרוגים שיש בהם מראה שנראה כעין בלאטלעך אבל הם בעצם נקבים שנעשו באתרוג בעודו על העץ מחמת קוצים ונוצר עליהם גלד, וגלד זה נראה כעין בלעטלך, וכשר הוא. [ובאופן שלא הגליד האתרוג מקוצים אלו מבואר לעיל (סעיף יא) בענין ניקב].
בלעטלך גבוהים
טז.
אתרוג שנמצא בו בלעטלך הגבוהים מגובה האתרוג,
[24]
אם היו בחוטמו, אפילו משהו יש להחמיר לפוסלו, ואם היו מתחת לחוטם, אם היו במקום אחד כשר, ואם היו בשני מקומות אם היה ברובו [רוב שטח האתרוג או רוב היקפו כפי המבואר לעיל לענין שינוי מראה] פוסלות האתרוג, ולבני ספרד אף כששניהם במקום אחד
[25]
יש להחמיר שפסלוהו.
בגמרא (סוכה לו, א) שנינו "אתרוג הכושי הלבן והמנומר פסול", וכתבו הראשונים [26] שיש ללמוד מזה שאתרוג במראה שחור ולבן פוסל כדין חזזית שאם היה ברובו בשתים או שלשה מקומות פסול, וכן נפסק בשולחן ערוך. [27]
עוד כתבו הראשונים (סוכה לה, ב) שאם היתה הנקודה השחורה בחוטמו של האתרוג פוסלת אפילו במשהו כדין חזזית, [28] וכן פסק השולחן ערוך. [29]
עוד מצינו בראשונים שנחלקו בדין מנומר פסול אם אף כשמנומר במראות כשרים פוסל, כגון המנומר במראה חום, או שרק נימור במראות פסולים כמו השחור וכיוצא בו, בכלל פסול מנומר, והכרעת השולחן ערוך [30] והגר"א להקל בזה והמשנה ברורה הביא דבריהם, ומכל מקום נשאר בצריך עיון בזה.
ואולם מנומר במראה כשר שהמראות נוצרו על ידי קילוף האתרוג, מבואר מדברי הטור שחמור דינם יותר משאר מנומר במראה כשר, [31] ואין להכשיר האתרוג אלא בשעת הדחק.
ירוק כהה
יז.
אתרוג בצבע ירוק חזק הדומה לעשבי השדה, פסול כיון שלא נגמר גידול,
[32]
ואם התחיל להצהיב כשר
[33]
.
צבעים שונים
יח.
אתרוג בצבעים אדום כהה, שחור, חום כהה הדומה לשחור,
[34]
לבן כקליפת הביצה
[35]
- פסול, ופעמים שאף נקודה אחת מצבעים אלו פוסלת, ויבואר להלן.
מקום החוטם
יט.
צורת האתרוג היא שיש בראשו חוטם, והחוטם הוא ממקום שמתחיל האתרוג להיות צר בשיפוע
עד הפיטמא. ובהגדרת מקום החוטם יש כמה שיטות,
כמבואר בתמונה (PDF)
.
חומרתו
כ.
מקום זה של החוטם יש בו חומרא לענין כמה פסולים שכאשר הם במקום זה פוסלים הם בכל שהוא, וכדלהלן:
נקודות שחורות
כא.
נקודות שחורות פוסלות האתרוג משום שינוי מראה, ולכן בחוטם האתרוג אפילו נקודה אחת קטנה פוסלת, ואילו מתחת לחוטם רק שתי נקודות פוסלות.
מנין הנקודות הפוסלות
כב.
שתי נקודות הפוסלות אף מתחת לחוטם, לדעת השולחן ערוך
[36]
בכל אופן הן פוסלות, ואילו לדעת הרמ"א אינן פוסלות אלא כשהן ברובו, ואופן שיעור הרוב נחלקו בו הפוסקים, דעת המשנה ברורה
[37]
שהוא כשהנקודות משני צדדים באופן שרוב היקף האתרוג יש בו שינוי מראה, ודעת החזון איש
[38]
שרק כשהן ברוב שטח האתרוג פסול,
כמבואר בתמונה (PDF)
.
נקודות בפרח
כג.
היו הנקודות בפרח שעל הפיטם [שושנתא] כשר, ואם היו בדד של הפיטם, יש מכשירים, ונכון להחמיר.
שינוי מראה שאינו ניכר
כד.
שינוי מראה אינו פוסל אלא כשניכר גם כשמחזיק האתרוג בידו כדרך שנוטלו למצוה, אבל אם אינו ניכר אלא כשמקרב ממש לעיניו ומעיין בו היטב, וקל וחומר אם אינו ניכר אלא בזכוכית מגדלת, אינו פוסל האתרו.
[39]
נקודות מחמת ריסוס
כה.
נקודות שחורות שנגרמו על ידי ריסוס וכדומה אם אינן יורדות, יש להחמיר שבכלל פסול שינוי מראה הן ופוסלות האתרוג כפי התנאים האמורים לעיל סעיפים כא - כב.
[40]
נקודות חומות
כו.
אתרוג שיש בו שתי נקודות חומות ברוב היקף האתרוג או רוב שטח [כפי המבואר לעיל], נחשב מנומר במראה כשר, שנחלקו הפוסקים אם פוסל האתרוג, ונראה שאפשר להקל בזה, וצריך עיון למעשה.
[41]
נקודה חומה בחוטם
כז.
אתרוג שיש בו נקודה חומה אחת בחוטמו כשר.
[42]
מנומר ממראה אתרוג
כח.
אתרוג ירוק המנומר במראות צהובים, או להיפך, אינו נחשב כמנומר במראות כשרים אלא הכל מראה האתרוג, וכשר לכתחילה.
חום מחמת קילוף
כט.
נקודות חומות שנוצרו על ידי קילוף האתרוג דינם חמור יותר משאר נקודות חומות, ויש להחמיר לפסול האתרוג אם יש בחוטמו נקודה זו, או שיש ברוב היקף או רוב שטח [כאמור לעיל] שתי נקודות אלו, ואין להקל
במנומר בנקודות אלו אלא בשעת הדחק.
חום מחמת מכה
ל.
מצוי שהאתרוג מקבל מכה
[43]
ויוצא ממנו מיץ ומחמתו משתנה מקום המכה לצבע חום, ואינו נפסל בכך.
[44]
במשנה (סוכה לד, ב) שנינו ניטלה פיטמתו פסול, ונחלקו הראשונים באיזה שיעור נטילה נחשב שניטלה הפיטמה, יש מי שאומר שאף אם ניטל הפרח שמעל הפיטם [שושנתא] נחשב כבר בכך שניטל הפיטם ופסול, [45] ואולם דעת רוב הראשונים שרק כאשר ניטל מדד הפיטם נחשב שניטל הפיטם, וכן פסקו השולחן ערוך והרמ"א, [46] ואולם כתב הרמ"א שבמקום שאפשר נכון להחמיר אף בניטל השושנתא.
ונחלקו הפוסקים מהו שיעור הנטילה מהדד שבכך נחשב כניטל מדדו לפוסלו לדעת כל הראשונים, יש אומרים שאף כשניטל מעט מהדד הרי זה בכלל ניטלה פיטמתו, [47] ויש אומרים שרק אם ניטל הדד כולו נחשב ניטלה פיטמתו. [48] והמשנה ברורה הכריע שרק בנטילת הדד כולו נחשב ניטלה פיטמתו.
ובטעם פסול זה נחלקו הפוסקים יש אומרים שפסולו משום שנחשב חסר, [49] ומטעם זה אינו פוסל אלא ביום הראשון, ויש אומרים שפסול משום שאינו הדר ולדעת הרמ"א פוסל בכל שבעת ימי החג. [50] וכתבו הראשונים שפסול זה של ניטלה פיטמתו אינו פסול אלא אם היה לאתרוג פיטם אחר שגדל בעץ וניטל ממנו, אולם אם מתחילתו לא היה לו פיטם, כשר.
נפל הפיטם
לא.
נפלה פיטמתו של האתרוג ונשאר גומא באתרוג, פסול,
[51]
ולדעת הרמ"א פסול בכל שבעת ימי החג. ואולם אם נפל הפיטם בעוד האתרוג על העץ, כשר, שאין זה נחשב בגדר ניטלה פיטמתו אלא נחשב שלא היה לו פיטם מעודו,
[52]
ומטעם זה האתרוגים המצוים בזמנינו כשרים אף שאין בהם פיטם משום שרובם נפל מהם הפיטם עוד בעודו על העץ,
[53]
ואולם יש המהדרים ליטול אתרוג שיש עליו פיטם.
לאחר שנקטף
לב.
נפל מהפיטם אחר שנקטף מהעץ ונשאר ממנו מעט באופן שאין גומא באתרוג, נחלקו הפוסקים אם נחשב בכלל ניטלה פיטמתו, ונכון להחמיר בדבר לענין היום הראשון, אבל בשאר הימים כשר.
[54]
הפרח שעל הפיטם
לג.
נפל הפרח שעל הפיטם [שושנתא], לדעת השולחן ערוך כשר, ולדעת הרמ"א נכון להחמיר שלא ליטול אתרוג זה,
כמבואר בתמונה (PDF)
.
נפל העוקץ
לד.
נפל העוקץ [הוא העץ שהאתרוג תלוי בו באילן], פסול משום חסר, ופסול זה אינו אלא ביום הראשון ולא בשאר ימים. ואם נשאר מעט מן העוקץ באופן שאין גומא באתרוג, כשר אף ביום הראשון.
[55]
שיעור יבש
לה.
אתרוג שיש בו יבשות, היינו מקום שאין בו לחות כלל, אם היתה יבשות זו בחוטמו פסול בכל שהוא, ואם היתה יבשות זו מתחת לחוטמו, אינה פוסלת אלא אם היא ברובו של אתרוג, או שהיא חלוקה לשני מקומות.
[56]
משנה שעברה
לו.
אתרוג משנה שעברה ודאי יבש הוא ופסול אף בלא בדיקה, אולם אם נשמר במקפיא יבדקנו ואם אינו יבש כשר.
פסולים נוספים
מורכב
לז.
אתרוג מאילן המורכב משאר מינים פסול בכל שבעת הימים. וישנם כמה סימנים שנתנו הפוסקים שבהם ניתן להבחין אם האתרוג מורכב [וכפי שפורטו הסימנים בהערה],
[57]
ואולם כתבו הפוסקים שאין לסמוך עליהם לכתחילה ואין לקנות אתרוג אלא מזנים שיש עליהם כשרות שמוחזקים מזנים שאינם מורכבים.
[58]
טבל
לח.
אתרוג טבל או ערלה פסול בכל שבעת הימים, ומטעם זה יש להקפיד לקנות אתרוג שיש עליו כשרות שאין בו חשש טבל או ערלה.
[59]
אורך השדרה
א.
אורך שדרתו של לולב צריך שתהיה לכל הפחות ארבעה טפחים, שהם 39 ס"מ,
[60]
ובדיעבד אם היה בו שלש עשרה אגודלים ושליש שהם 32 ס"מ יצא ידי חובה.
[61]
בגמרא (סוכה לב, א, בבא קמא צו, א) שנינו "נחלקה התיומת פסולה". ובראשונים פירשו פסול זה בכמה דרכים, יש שפירשו שהוא באופן שהתרחקו שני העלים האמצעים זה מזה. [62] ויש שפירשו שהוא כאשר רוב עלי הלולב נחלקו לשנים [63] [שדרך עלי הלולב שכל אחד מהם עשוי משני עלים כפולים שדבוקים מגבו ופתוחים מלפניו], ויש שפירשו שהוא אף כאשר העלה האמצעי לבדו נפתח עד מקום צמיחתו בשדרה, [64] ויש שפירשו שהוא רק כאשר עלה זה נחלק גם בתוך השדרה, [65] ויש שפירשו שאף כאשר נפתח רק רוב עלה זה כבר בכלל פסול נחלקה התיומת הוא, [66] ויש שפירשו שאף כאשר נפתח עלה זה במקצתו כבר בכלל פסול נחלקה התיומת הוא. [67] ובשולחן ערוך פסק כדעת הראשונים שאין הפסול אלא כאשר נחלקו רוב עלי הלולב ובחלוקה שהיא ברוב העלה, והרמ"א פסק כדעת הראשונים שאף בחלוקת העלה האמצעי נפסל הלולב, וכתב שלכתחילה ראוי להחמיר כדעת הראשונים שאף נחלק מקצת העלה פסול, והפוסקים נחלקו בדעת הרמ"א מהו שיעור המקצת שבו ראוי להחמיר, ומהו השיעור שפוסל ודאי, וכפי שיתבאר לפנינו.
ובטעם פסולו נחלקו הראשונים יש אומרים שהוא משום חסרון לקיחה תמה, [68] ומשום כך אינו פוסל אלא ביום הראשון, ויש אומרים שפסולו משום חסרון הדר, [69] ומשום כך לדעת הרמ"א פסול בכל ימי החג. והכרעת המשנה ברורה שאין פסולו אלא משום חסרון לקיחה תמה ואינו פוסל אלא ביום הראשון.
נפתח עלה אמצעי
ב.
לולב שנפתח העלה האמצעי שלו [הנקרא תיומת משום חשיבות היותו עשוי תאומים], אם פתוח לכל אורכו עד השדרה, לדעת השולחן ערוך כשר,
[70]
ולדעת הרמ"א פסול,
[71]
ואם פתוח ברוב אורכו לדעת רבים מהפוסקים פסול לבני אשכנז,
[72]
ויש שהכשירוהו,
[73]
ואם נפתח מיעוטו בשיעור יותר מטפח, נחלקו הפוסקים בזה,
[74]
ואם נחלק בפחות מטפח דעת רוב הפוסקים שכשר,
[75]
ויש שהחמירו אף בזה,
[76]
ומשום כך ראוי להדר לקנות לולב שהעלה האמצעי שבו סגור לגמרי ולא נחלק כלל, ואולם אם אינו משיג לולב כזה, יכול ליטול אף לולב שנפתח מעט כל שאין בפתיחתו טפח, ואם אינו מוצא אלא לולב שנפתח עלה זה ביותר מטפח, בשעת הדחק יכול להקל לברך כל שלא נפתח ברובו של עלה.
בשאר ימות החג
ג.
בשאר ימי החג כשר אף לולב שנפתח התיומת שלו לגמרי,
[77]
ויש פוסלים.
[78]
לולב בעל שתי תיומות
ד.
לולב שיש לו שתי תיומות שהיו דבוקות זו לזו ונחלקו, כשר מעיקר הדין
[79]
ויש מהדרין שלא ליטלו.
[80]
ולולב כזה אינו מצוי כל כך.
[81]
בגמרא (סוכה לב, א) מבואר שלולב הסדוק פסול, ואמר רב פפא שסדוק הוא דעביד כהימנק, ונחלקו הפוסקים מה נחשב "עביד כהימנק". יש שפירשו שהוא כשנחלקו שני עלי התיומת ונתרחקו זה מזה עד שיש חלל בינהם, [82] ויש שפירשו שהוא רק באופן שנחלקו ונתרחקו עד שעומדים ראשיהם כפופים ומרוחקים זה מזה ונראים כשנים, [83] והלכה כדעה זו.
ובטעם פסולו נחלקו הראשונים יש אומרים שהוא משום חסרון לקיחה תמה, ומטעם זה אינו פוסל אלא ביום הראשון בלבד, [84] ויש אומרים שפסולו משום חסרון הדר ומטעם זה לבני אשכנז פוסל הוא בכל שבעת ימי החג. [85]
גדרו
ה.
לולב שנפתח ונחלק העלה האמצעי שלו באופן שנתרחב הסדק עד שנראה כשנים, פסול, ואף שנחלק במקצת,
[86]
ואמנם פסול זה הוא רק כאשר שני ראשי העלים פונים לשני הצדדים
[87]
,
כמבואר בתמונה (PDF)
. ויש מחמירים שפתיחה כזו פוסלת אף בעלים הסמוכים לעלה האמצעי.
[88]
לולב דסליק בחד הוצא
ו.
לולב שאין שתי התיומות מסתיימות בשוה אפילו באופן הניכר, הלולב כשר לכתחילה.
[89]
עלה מכסה את חבירו
ז.
אם עלה אחד של התיומת מכסה את חבירו ברוב רחבו כשר לכתחילה.
[90]
במשנה (סוכה כט, ב) שנינו "נקטם ראשו פסול", ונחלקו הראשונים מה נחשב בכלל ראשו, יש אומרים שהוא באופן שנקטמו רוב עלי הלולב בראשן, [91] ויש שפירשו שנקטמו שני עלים אמצעים העליונים שבלולב, [92] ויש שפירשו שאפילו נקטם עלה האמצעי בלבד בכלל הפסול הוא.
ובטעם פסולו כתבו הראשונים
[93]
שהוא משום חסרון הדר, ומטעם זה אם אין הקטימה ניכרת לעין אלא בהתבוננות אינה פוסלת, שאין פסול הדר אלא בניכר בהתבוננות, ומאידך לדעת הרמ"א פוסל הוא בכל ימי החג, כיון שהפסולים משום חסרון הדר פוסלים בכל ימי החג, [ראה לעיל בהקדמה].
פסול נקטם
ח.
נקטם ראש התיומת אפילו במשהו פסול, ואף אם נקטם עלה אחד משני העלים המרכיבים את התיומת, פסול,
[94]
ואולם אם היו שני תיומות ללולב ונקטם אחד מהם כשר.
[95]
אינו ניכר
ט.
קטימה שאינה ניכרת אלא בהתבוננות אינה פוסלת.
[96]
ספק
י.
ספק נקטם כשר.
[97]
כפוף
יא.
לולב כפוף פסול, ודוקא שהשדרה כפופה, אבל אם העלים כפופים נחלקו בזה הראשונים ולכתחילה אין ליטלו, ואף אם רק העלה האמצעי כפוף.
[98]
אבל אם הכפיפה היא בצורת "ר" (עד 90 מעלות) – כשר לכתחילה.
גדר נפרדו
יב.
לולב ששהה הרבה על האילן ועליו התקשו והתרחקו משדרתו אין זה בכלל לולב של תורה ופסול, ולפיכך לולב שעליו נפרדו זה מזה ונוטים לצדדים, אם מקום חיבורם לשדרה לא התקשה ואפשר לאגוד ולחברם
זה לזה, כשר הלולב אף כשאינו אוגדם, ואם אי אפשר לאוגדם פסול.
[99]
לכתחילה יש ליטול לולב שעליו מחוברים ולא נפרדו זה מזה כלל.
לולב קנרי
יג.
הלולב הוא כפות התמרים האמור בתורה, ולפיכך דעת רבים מהפוסקים שהלולב הקנרי פסול למצוה, שאינו בכלל כפות תמרים. והאופן לזיהוי הלולב הקנרי הוא בכך שהלולב הכשר שדרתו עבה מעט ועליו רחוקים זה מזה, ואילו הקנרי שדרתו רכה ועליו צפופים זה לזה. סימן נוסף לכך, שהלולב הכשר יש בו אבקה בין קפלי העלים, ואילו בקנרי אין אבקה זו.
עקום כמגל
יד.
עקום כמגל לפניו דהיינו לצד שכנגד השדרה או לצדדיו, פסול.
[100]
אבל אם התעקם לאחוריו לכיוון השדרה כשר.
עקום אבל לא כמגל
טו.
לולב שאינו עקום כמגל כשר לכתחילה, ומכל מקום הידור מצוה הוא בלולב שאין בו עקמימות כלל,
[101]
והיינו רק בעקמימות הניכרת לעין, אבל אין שום הידור להתאמץ ולחפש אם יש בו איזה עקמימות כשאינה ניכרת.
במשנה (סוכה כט, ב) שנינו "לולב היבש פסול". ונחלקו הראשונים מה נכלל בכלל לולב יבש לפוסלו בפסול זה, דעת רוב הראשונים שרק אם יבשו רוב עלי הלולב נחשב בכלל יבש, אולם בדעת הראב"ד יש שפירשו
[102]
שסובר שאף אם יבש העלה האמצעי נחשב הלולב יבש ופסול, ושיעור היבשות הוא שכלה מראה
הירקות שבו והלבינו פניו.
[103]
ובטעם פסול היבש מבואר בגמרא שהוא משום שאינו הדר, ומשום כך לדעת השולחן ערוך אינו פסול אלא ביום הראשון, ולדעת הרמ"א פסול אף בשאר ימות החג.
יבשו רוב עליו
טז.
לולב שיבשו רוב עליו או רוב שדרתו פסול.
יבש העלה האמצעי
יז.
יבש העלה האמצעי ברובו, יש מחמירים לפוסלו ביום הראשון בלבד,
[104]
ובשאר הימים כשר לכתחילה,
[105]
ויש המהדרים שאף במיעוט העלה לא תהיה יבשות.
[106]
נשרף בשמש
יח.
לולב שקצוות עליו נשרפו מהשמש ומראהו חום או אדום, אינו בכלל יבש וכשר.
[107]
יט.
בני ספרד נוהגים לקחת לולב עם קורא שמכסה את הלולב,
[108]
ורוב בני אשכנז נהגו לקחת לולב ללא קורא המכסה את רוב הלולב.
[109]
וקורא שנמצא בין עלי התיומת - אין בו חשש.
שיעורו
א.
שיעור אורך כל הדס שלשה טפחים [29 ס"מ],
[110]
ומודדים שיעור זה מתחילת העץ ועד סופו למעלה
(ללא העלים העליונים שעוברים את העץ).
[111]
בשעת הדחק אפשר ליטול הדס שאורכו 24.2 ס"מ.
[112]
למצוה מן המובחר
ב.
מצוה מן המובחר ליטול הדס שב- 30 ס"מ מתוכו [אפילו לא רצופים – כדלהלן סעיף ה] יהיו העלים
[קנים] משולשים, היינו שבכל שורה יוצאים שלושה עלים בשוה ואין האחד מעל או מתחת לחבירו, ואם
רוב השורות משולשים, ההדס כשר.
[113]
[114]
גדר השילוש
ג.
שילוש זה שאמרו שצריך שיהיו העלים שבכל קן יוצאים בשוה,
[115]
נכלל בו כל שקו הנמתח ביניהם נפגש בכל שלושת השורשים, ואף אם אינם שוים ממש,
[116]
ואף ספק אם יש בו חוט המקיף - שפיר דמי,
כמבואר בתמונה (PDF)
.
למצוה מן המובחר
ד.
כאמור מצוה מן המובחר שלא יפול אף עלה אחד מן ההדס בתוך שיעורו ולכן יש להזהר בשעה שתוחבים את ההדסים לתוך האגד, או בשעת הנענוע - שלא ישיר אפילו עלה אחד.
[117]
כשאין שילוש ברצף
ה.
נראה שאף שאם יש ג' טפחים משולשים אף שהם לא ברצף הוא בכלל מצוה מן המובחר.
[118]
דין עבות
ו.
הדס שאין ראשו של עלה מגיע לעוקצו של עלה שמעליו, יש מחמירים לפוסלו,
[119]
אך להלכה כל שרובו מכוסה בעלים כשר.
[120]
עלים זקופים
ז.
יש מהדרים שעלי ההדס יעמדו זקופים באופן שמכסים היטב את ההדס, אבל גם אם העלים נוטים לצדדים, ההדס כשר לכתחילה.
[121]
כמוש
ח.
הדס כמוש כשר,
[122]
ואמנם יבש באופן שיבשו שלשת העלים שבקן העליון, או שיבשו רוב העלים פסול, אך אינו מצוי כלל בהדסים שנקטפו השנה.
[123]
ענפים קטנים
ט.
מצוי שישנם ענפים קטנים הגדלים בין עלי ההדס, ונהגו שלא להקפיד עליהם, אך לכתחילה נכון לקוטמם בערב יום טוב. וזה רק בענפים קטנים, אבל מה מצוי שישנם עלים קטנים מחוץ לשורות העלים, בזה אין חשש כלל.
[124]
ומה שמשמע במשנה ברורה שאם יש עלים קטנים בין השורות הרי זה חסרון, היינו דוקא בתוך שילוש העלים, אבל בין שילוש לשילוש אין חשש כלל.
שיעורה
א.
שיעור אורכה שלש טפחים [29 ס"מ] ממקום תחילת יציאת העלים,
[125]
ומחשבים האורך בלא העלים העליונים. בשעת הדחק אפשר ליטול ערבה שאורכה 24 ס"מ.
[126]
למצוה מן המובחר
ב.
לכתחילה מצוה מן המובחר ליטול ערבה שלא נשרו ממנה עלים כלל, ואם נשרו מקצת עלים כשר כל שנשארו רוב העלים.
[127]
לכן צריך להזהר בשעה שתוחבים את הערבות לתוך האגד, או בשעת הנענוע - שלא ישיר אפילו עלה אחד.
[128]
עלים כלפי מטה
ג.
מצוי מאד בערבה שעליה נשמטים ותלויים כלפי מטה, ויש שמחמירים בזה, וראה הערה.
[129]
יבשו רוב עליה
ד.
ערבה שיבשו רוב עליה עד שכלה מראה ירקות שבה והלבינו פניה,
[130]
פסולה. אמנם אם לא הלבינו פניה, אף שנפרך בציפורן – כשרה.
[131]
כמושה
ה.
ערבה כמושה כשרה, ולכתחילה טוב להחליפה.
[132]
נקטם ראשה
ו.
ערבה שנקטם ראש עצה אפילו בכל שהוא פסולה,
[133]
אבל קטימת העלים אינה פוסלת, ולכן אין חובה לקנות ערבה עם לבלוב.
ערבי נחל
ז.
מעיקר הדין כל הערבות שעלים שבהם משוכים כנחל וחודם חלק, ועלה שלהם אדום כשרות,
[134]
אולם ראוי להדר ליטול ערבות שגדלו סמוך לנחל.
[135]
הלכות כלליות בקניית ארבעת המינים
קודם יום הכיפורים
א.
יש הנוהגים לקנות ארבעת המינים קודם יום הכיפורים בכדי להוסיף זכויות ליום הדין,
[136]
ויש שהקפידו לקנות אחר יום הכיפורים כדי לרמז לנצחון בדין.
[137]
נאמנות המוכר
ב.
יש להקפיד שיהיה המוכר נאמן שאכן המינים שלו הם ואינם גזולים, שאם היו גזולים אין יוצאים בהם ידי חובה. כמו כן יש להקפיד שיגיע המוכר לגיל מצוות.
לקנות מכספו
ג.
יקנה מכספו הפרטי, ואין לקנות המינים מכספי מעשר, ומנהג חסידים ואנשי מעשה להרבות בדמים כפי יכולתו עבור קניית ארבע מינים.
[138]
האופן המהודר לקנייתם הוא ב'קנין כסף' כשמשלם במזומן. אם משלם
בכרטיס אשראי וכדומה – יש בזה נידון, ולמעשה יש לסמוך מעיקר הדין על קנין חצר כשמביאו לביתו.
נער הסמוך על שולחן אביו
ד.
נער הסמוך על שולחן אביו, יקנה לו אביו את המינים בכדי שיהיו שלו. ובאופן הקנין יש פרטים רבים, ואכמ"ל [וראה במשנה ברורה].
[139]
[1]
ושורש מחלוקתם בביאור דברי הגמרא (סוכה לו, א), "רב חנינא מטביל באתרוג ונפיק ביה". והרי שאף שהיה האתרוג נחסר היה נוטלו, וביארה הגמרא שהמדובר בשאר ימי החג שאין חובת הנטילה אלא מדרבנן, ולקיום חובה זו כשר אף אתרוג חסר, ולמדו מזה הרמב"ם (הלכות לולב פרק ח הלכה ט) והגאונים (הובאו בבית יוסף סימן תרמט) והר"ן (סוכה טו, ב), שכל פסולי האתרוג הפסולים משום חסרון הדר אינם פוסלים אלא בחובת הדאורייתא שביום הראשון, אבל בשאר ימי החג כשרים, ולשיטתם גם פסול חסר הוא בכלל פסול הדר. ואולם דעת התוספות (סוכה כט, ב) והרא"ש שבכל שבעת ימי החג פוסל חסרון הדר, והטעם שאתרוג החסר כשר בשאר ימים הוא משום שהחסר אין בו חסרון הדר, ואין פסולו ביום הראשון אלא משום שאין זה לקיחה תמה, ומהכתוב "ולקחתם לכם" למדו שצריך שתהיה לקיחה תמה, ומטעם זה דוקא ביום הראשון שחובתו מן התורה צריך שתהיה לקיחה תמה, אבל בשאר הימים כשרה אף לקיחה שאינה תמה, אמנם פסולי הדר פסולים אף בכל ימי החג.
[2]
רבי עקיבא איגר (בכתבים שבסוף הדרוש וחידוש, במכתב לר' שלמה זלמן מק"ק גלונא).
[3]
וראה לענין פסול חסר בסעיפים ז – ח, לענין פסול שינוי מראה בסעיף כג, ולענין נקטם ראש הלולב בהקדמה לדיני נקטם ראש הלולב.
[4]
שולחן ערוך (סימן תרמח סעיף כב).
[5]
והדרך למדוד את השיעור היא בהכנסת האתרוג למים, ואם מחמת האתרוג יצאו מים בכמות של 100 סמ"ק האתרוג כשר, מכיון שמשקלו הסגולי של האתרוג נמוך ממשקל המים. ואולם נכון ליטול שיעור גדול יותר מזה ולכל הפחות 110 סמ"ק משום שעד התקדש החג מתמעט קצת משיעורו ויש לחשוש שיחסר. ואם נחסר שיעורו והצטמצם לפחות מהשיעור הראוי במהלך ימי החג, לדעת המשנה ברורה (ביאור הלכה סימן תרמח ד"ה פסול) אין לברך עליו, ולדעת החזון איש (סימן קמח ס"ק ח) יכול לברך עליו, שכל דין השיעור כביצה הוא בכדי שיהיה בו גמר פרי, וזה כבר נגמר פריו. וכן מבואר מדברי רבי עקיבא איגר (סימן תרמט סעיף ו).
[6]
השיעור גדול של 100 סמ"ק הוא שיעור חזון איש, ובמשנה ברורה (סימן תפו ס"ק א) מבואר שלענין מצוות דאורייתא יש להקפיד לשער כפי השיעור הגדול, ומטעם זה ביום הראשון יש להקפיד שיהיה באתרוג שיעור זה, אמנם גם בשאר ימי החג יש להקפיד על שיעור זה, כפי שכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ב) שאמנם לענין מצוות דרבנן אפשר לשער כפי השיעור הקטן ]עיין ביאור הלכה (סימן רעא סעיף יג)[, אבל במקום שמברך עליהם יש להחמיר לשער כפי השיעור הגדול משום חשש ברכה לבטלה. ומטעם זה יש לקנות אתרוג שיש בו לכל הפחות שיעור 100 סמ"ק. ואמנם בשעת הדחק יש מקום להקל לברך על אתרוג שיש בו כביצה אחת ( 57 סמ"ק) וזה על פי דברי החתם סופר (סימן קפא, הובא בביאור הלכה סימן תרמח ד"ה פחות מכביצה), שאחר שהתקטנו הביצים גם האתרוגים נשתנו, עיי"ש.
[7]
משנה ברורה (סימן תרמח שער הציון אות סה), ושם הביא שדעת הלבוש שהפסול הוא לפי שאין דרכו להיות כן, ולפי זה פסול כל שבעה לכולי עלמא, אך בראשונים (יראים תכב, ומחזור ויטרי שע) מבואר שהחסרון הוא שאינו הדר.
[8]
מדברי המשנה ברורה (סימן תרמח ס"ק כד ובשער הציון שם ס"ק כז) יש משמעות שכל שהתקלפה הקליפה העבה אף שאין הקילוף מגיע למקום הבשר הלבן, פסול הוא לפי דעת הר"ן, וכשר לדעת הרא"ש. ]ואולם אין הדברים ברורים במשנתו של המשנה ברורה[, ואולם דעת החיי אדם (כלל קנא סעיף ה) והגר"ז (סימן תרמח סעיף יב) והחזון איש (סימן קמז ס"ק א) שאף לדעת הר"ן אין האתרוג נחשב לחסר אלא כשנחסר מבשרו הלבן, וחסרון בקליפה העבה הירוקה או הצהובה אינו נחשב לחסרון. ואולם למעשה אין להקל כשהגיע הנקב למקום הבשר ורואים צבעו הלבן שהרי יש לחוש שנחסר מבשר האתרוג עצמו, ומטעם זה אם החסרון אינו מגיע עד מקום הבשר הלבן אפשר להקל ]במקום הצורך[, אבל אם מגיע לבשר הלבן אין
להקל כלל, שהרי יש לחוש שנחסר מבשר האתרוג עצמו.
[9]
לדעת השולחן ערוך (סימן תרמט סעיף ה) - אף אם חסר פסולו משום שאינו הדר, חסרון בהדר אינו פוסל בשאר הימים. ולדעת הרמ"א הדר פסול כל שבעה, אך חסר פסול משום חסרון לקיחה תמה ולא משום חסרון הדר, ומטעם זה כשר בשאר הימים (ראה לעיל בהקדמה לפסול חסר ובהערה שם).
[10]
ביכורי יעקב (סימן תרמט ס"ק לט). וכבר מצינו כן בראב"ד (תמים דעים סימן רלג) ובמאירי (סוכה לו, ב).
[11]
שולחן ערוך ורמ"א (סימן תרמח סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ט, יד).
[12]
ביאור הלכה (שם ד"ה ואם), ושער הציון (ס"ק כז), ועיין חזון איש (סימן קמז ס"ק א).
[13]
כשודאי לא חסר בו שיעור איסר, וטעם כשרותו משום שספק ספיקא הוא שמא אינו חסר כלל, ואף אם חסר שמא הלכה כדעת הפוסקים שאין חסר פוסל אלא כאיסר. משנה ברורה (שם ס"ק יא).
[14]
עיין מגן אברהם (ס"ק טז, יח) ולבושי שרד, ושולחן ערוך הרב (שם סעיף כב), ועיין רדב"ז (סימן אלף קפב) ומבי"ט (חלק ג סימן מט).
[15]
שולחן ערוך (סימן תרמח סעיף ב) וכפי מסקנת המשנה ברורה שם (ס"ק ו ובשער הציון ס"ק ה) כדעת המגן אברהם שנקב מפולש פוסל אף כשאין בו חסרון כלל, ודלא כדעת הפרי מגדים בדעת הט"ז.
[16]
בשולחן ערוך (שם סעיף ג) הובאו שתי דעות בזה, אם נקב שעד חדרי הזרע פוסל. וכתב המשנה ברורה שם (ס"ק יד) שמעיקר הדין יש להחמיר כדעת הפוסקים שאף באופן זה פסול, אבל בשעת הדחק אפשר להקל כדעת המכשירים, ויש להוסיף שבאופן שאין בנקב חסרון כלל, יש לצרף לקולא את דעת הראשונים
שאף נקב המפולש מצד לצד אינו פוסל כשאין בו כל חסרון.
[17]
ואמנם אם יכול לבדוק בקל על ידי הכנסת חוט דק וכדומה, ראוי שיבדוק הדבר.
[18]
משנה ברורה (סימן תרמח ס"ק י).
[19]
שולחן ערוך (שם סעיף ו), ומשנה ברורה, ושער הציון (ס"ק כז).
[20]
כאמור לעיל, לדעת המשנה ברורה קילוף מעט מהקליפה העבה פוסל לפי דעת הר"ן וכשר לדעת הרא"ש, ואילו לדעת החיי אדם והחזון איש אין קילוף פוסל במקצתו אלא רק בחסרון בשר האתרוג.
[21]
כתב התרומת הדשן (סימן צט) שבלטלעך אלו אף הגבוהים מהאתרוג אינם בכלל חזזית, ואולם דעת המהרי"ל שאם גבוהים מגובה האתרוג הוי בכלל חזזית.
[22]
אמנם לשון הפרי מגדים (אשל אברהם סוף סימן תרמח), "אשרי מי שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל", ובחיי אדם (כלל קנא סעיף ח) כתב, "לכן הירא את דבר ד' ישתדל לקנות אתרוג בלא חזזית ובהרת".
[23]
רמ"א (סימן תרמח סעיף יג) ומשנה ברורה (ס"ק נ).
[24]
גובה המורגש ולא רק חיספוס בלבד.
[25]
כשהן פרודים ונחשבים שנים, שאם לא כן הרי זה כבלטעל אחד הכשר לכתחילה מתחת לחוטם. שולחן ערוך (סימן תרמה סעיף יב, וסעיף טז).
[26]
רא"ש (פרק ג סימן כב).
[27]
סימן תרמח סעיף טז.
[28]
ר"ן וריטב"א (סוכה לה, א) אורחות חיים (הלכות לולב אות טז) בשם הראב"ד בתמים דעים (סימן רלב), וכן פסק השולחן ערוך (סימן תרמח סעיף יב).
[29]
סימן תרמח סעיף יב.
[30]
ט"ז (שם).
[31]
שהטור היקל במנומר במראה כשר, ואילו לענין נקלף לא הכשיר אלא במראה האתרוג עצמו ממש, ומבואר שקילוף המשנה ממראה האתרוג חמור דינו. וכן מבואר מדברי המשנה ברורה (סימן תרמח ס"ק נה ובשער הציון ס"ק סב) שכתב שמעיקר הדין מנומר במראה כשר כשר, ואילו לעיל (ס"ק כו) לענין נקלף
שהשתנה מראהו לאחד מהמראות הכשרים לא היקל אלא בשעת הדחק.
[32]
ויש לדון אם סופו להצהיב על ידי נתינתו באחסון עם תפוחי עץ ושאר פירות צהובים האם כשר אף שהוא ירוק לגמרי.
[33]
ודעת הב"ח שהירוק פסול משום חסרון הדר, ומטעם זה הצריך שיהיה האתרוג כולו צהוב. ויש שנהגו להדר כדעתו, אולם הכרעת המשנה ברורה (סימן תרמח ס"ק סה ושער הציון ס"ק סט) שאין בירוק חסרון הדר, ואינו פסול אלא משום שלא נגמר גידולו.
[34]
ואמנם נחלקו בזה הפוסקים (עיין חיים וברכה אות שב), ונראה להחמיר בזה.
[35]
דעת תורה (סימן תרמח ס"ק טז).
[36]
סימן תרמח סעיף י, וכן בשו"ע הגר"ז (שם סעיף כ), אם לא בשעת הדחק.
[37]
שם (ס"ק מא).
[38]
סימן קמז.
[39]
מבי"ט (חלק ב סימן מט) מגן אברהם (שם ס"ק טז) משנה ברורה (ס"ק מו) חזון איש (סימן קמז).
[40]
כן מבואר מדברי החתם סופר (סוכה לו, א) המובא בהערה להלן, ואמנם הגר"ז (סימן תרמח סעיף כג) כתב בשם המבי"ט שאין פסול שינוי מראה וחזזית אלא כשנגרם מחמת האתרוג עצמו ולא כשנגרם מגורם חיצוני, אכן כיון שמצינו במשנה ברורה (סימן תרמח ס"ק מט) שהביא דברי המבי"ט רק לענין פסול חזזית
ולא הביאו לענין שינוי מראה, מוכח שדעתו שלענין שינוי מראה יש לפסול אף שינוי הבא מחמת גורם חיצוני. ועוד יש לדון שאף שנפסק בשולחן ערוך (סימן תרמח סעיף ט וסעיף יב) כשיטת הרא"ש שכל מקום השיפוע נקרא חוטם, כיון שנחלקו הראשונים מה הגדרת החוטם יש לצרף כאן כמה ספקות להקל – ספק אם מגיע מריסוס, וספק אם מקום זה בכלל החוטם.
[41]
הר"ן (סוכה לה, ב) כתב שמנומר במראות כשרים כשר, והביא שיש מי שפוסל. ולהלכה כתב השולחן ערוך (סימן תרמח סעיף טו) והגר"א (שם) ושו"ע הגר"ז (שם) שכשר, והבכורי יעקב פסל, ובמשנה ברורה (שם ס"ק נה) כתב שלמעשה צריך עיון.
[42]
שאף לדעת הפוסקים (המובאים במשנה ברורה ס"ק נה) שאתרוג המנומר במראות כשרים פסול מכל מקום אין זה אלא פסול של נימור, אבל המראה כשר הוא, ורק מראה שחור ולבן שפסולם משום המראה עצמו פוסלים בחוטם במשהו. משנה ברורה (סימן תרמח ס"ק מה).
[43]
באופן כללי כאשר האתרוג מקבל מכה על ידי משמוש היד או שנחבט בקופסא, או מצפרניים, טוב לשוטפו מיד במים כדי שלא ישתנה צבעו.
[44]
ואף אם השתנה ברוב היקף האתרוג, מכל מקום כשר הוא משום שעיקר לדינא שהמנומר במראות כשרים כשר, וכאן יש יותר להקל שהרי שינוי המראה נוצר מדבר חיצוני ולא מהאתרוג עצמו ויש מהפוסקים הסוברים שלעולם אין פסול שינוי מראה בדבר שבא מחמת מאורע חיצוני. ואולם כתב החתם סופר (סוכה
לו, א) שאתרוג שהשתנה צבעו על ידי משמוש היד בימי חג הסוכות כשר, וזהו הידורו, שמשמשו בו למצוה. ומבואר מדבריו שבלא טעם זה היה האתרוג נפסל בשינוי מראה זה ולשיטתו יש לפסול שינוי מראה שנוצר מחמת משמוש היד לפני חג הסוכות, ויש חולקים, כמבואר בהערה לעיל.
[45]
הר"ן בדעת הרי"ף.
[46]
סימן תרמט סעיף ה.
[47]
בית יוסף סימן תרמח.
[48]
ט"ז (שם ס"ק יא).
[49]
רמ"א שם.
[50]
מגן אברהם (שם ס"ק יז) בשם מגיד משנה. וכמבואר לעיל בהקדמה טעם השיטות שהדר פוסל כל שבעה.
[51]
ואם נפל הפיטם ולא נעשה גומא במקום נפילתו, ששוה הוא לגובה האתרוג, דעת הט"ז והמגן אברהם (סימן תרמח) שכשר ואינו נחשב ניטלה פיטמתו, ודעת הב"ח שאף באופן זה יש בו פסול ניטלה פיטמתו וכן הוכיח הבית יוסף בשעת הר"ח.
[52]
שולחן ערוך (סימן תרמח ס"ז)
[53]
והאופן שבו ניתן להבחין אם נפל הפיטם כבר בעודו על העץ כתב המשנה ברורה (סימן תרמח ס"ק לב) שהוא לראות במקום הפיטם שאם יש בו גומא מוכח שכבר נפל בעודו על העץ, אבל אם אין בו גומא פסול. ולמעשה ברבים מאתרוגי זמנינו גם הפיטמות הנופלים בעודם על העץ אין בהם גומא זו, וישנם סימני זיהוי אחרים.
[54]
שלענין שאר הימים יש לצרף דעת הרמ"א (סימן תרמט סעיף ה) שאין בהם כלל פסול ניטלה פיטמתו.
[55]
שולחן ערוך (שם סעיף ח).
[56]
ביכורי יעקב (סימן תרמח ס"ק א) ופרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק ז) וראה בביאור הלכה שם מה שתמה בזה.
[57]
המגן אברהם (סימן תרמח) הביא משו"ת הרמ"א (סימן קכו) בשם מהר"ם פאדואה שלשה סימנים לבדוק אם האתרוג מורכב: א. אתרוג מורכב חלק הוא ואילו האתרוג המקורי הכשר יש בו בליטות בכל גופו. ב. אתרוג המורכב מקום עוקצו בולט, ואילו המקורי מקום עוקצו שוקע. ג. אתרוג המורכב תוכו רב וקליפתו
מועטת ודקה, ואילו המקורי תוכו מועט וקליפתו הלבנה עבה.
[58]
חתם סופר (סימן רז) וביכורי יעקב (תוספת ביכורים) והובאו דבריהם במשנה ברורה. ולענין שעת הדחק שקנה אתרוג שלא מזנים המוחזקים במסורת כתב המשנה ברורה שאפשר לסמוך על סימנים אלו בדיעבד.
[59]
שולחן ערוך (סימן תרמט סעיף ה) ומשנה ברורה (ס"ק מה).
[60]
כפי שיעור הגדול (שיעור חזון איש), וכאמור לעיל שיש להחמיר לענין ברכה ליטול שיעור הגדול.
[61]
שולחן ערוך (סימן תרנ סעיף א).
[62]
תוספות (סוכה לב, ב ד"ה נחלקה), ובבית יוסף (סימן תרמה) פירש שדבריהם אמורים בלולב שיש לו שתי תיומות ]העלים אמצעים המסיימים את השדרה[, והט"ז פירש שאף כשיש תיומת אחת כל שהתרחק מהעלה שעל ידו נחשב בכלל נחלקה התיומת.
[63]
הרי"ף והרמב"ם.
[64]
סמ"ק בשם רש"י (הובא בתרומת הדשן סימן צו)
[65]
אור זרוע בשם רש"י, (תרומת הדשן שם).
[66]
ר"ן שם.
[67]
ריטב"א ור"ן (שם) בשם יש מפרשים. ראה סיכום שמונה שיטות בראשונים בדין זה בביכורי יעקב (סימן תרמה ס"ק ט).
[68]
כתב רבינו ירוחם (דף נח) "כל הפסולים פסולים כל ז משום שאינו הדר, חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסולים משום לקיחה תמה כשרים בשני". וכן פסקו המגן אברהם (סימן תרמח ס"ק ו) הגר"ז (שם סעיף י), הביכורי יעקב (סימן תרמה ס"ק יח) והמשנה ברורה (ס"ק טז).
[69]
רבי עקיבא איגר בדעת תוספות (סוכה כט, ב ד"ה נקטם), חיי אדם (כלל קמט ס"י) וחזון איש (סימן קמה ס"ק ד).
[70]
שולחן ערוך (סימן תרמה ס"ג), ולמעשה אף לבני ספרד – לענין ברכה יש לחוש לדעת הרמ"א שפוסל ולא לברך.
[71]
רמ"א (סימן תרמה סעיף ג).
[72]
הט"ז הגר"א (שם).
[73]
משמעות הרמ"א שם.
[74]
לדעת הגר"א שם כשר, ולדעת הט"ז כל שיש בו יותר מטפח פסול, וכן פסול לדעת רבי עקיבא איגר שם ולדעת החיי אדם. ומדברי המשנה ברורה (ס"ק טז) נראה שנקט לעיקר הדין להקל כדעת הגר"א.
[75]
ט"ז שם.
[76]
רבי עקיבא איגר וחיי אדם שם. ומקורם מדברי הריטב"א והר"ן (סוכה לא, ב) בתירוצם השני, ומבואר שם שאין טעם הפסול משום שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג שהוא במשהו (ריטב"א כט, ב), אלא טעם הפסול הוא שלא ימשיך להפתח ע"י הנענועים. ולפי"ז אם ידביקו את העלים שלא יפתחו עוד - הלולב כשר. אמנם רעק"א בסוכה שם (וכן בדו"ח במכתב עמ' 176 ) כתב לפסול בגלל ש'עשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג', אבל כיון שבראשונים הנ"ל מבואר שטעם הפסול הוא כיון שסופו ליחלק לגמרי, וכן פסק המ"ב תרמה' יט' - לכאורה לשיטתם אפשר להקל ע"י הדבקה. אכן למעשה נראה שאף אם ידביקו את העלה לא מהני כיון שאנו דנים כאילו נפתח כולו בפועל ולא בגלל שסופו להפתח לאחר זמן.
[77]
כתב רבינו ירוחם (דף נח) "כל הפסולים - פסולים כל ז' משום שאינו הדר, חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסולים משום לקיחה תמה, כשרים בשני". וכן פסקו המגן אברהם (סימן תרמח ס"ק ו) הגר"ז (שם סעיף י), הביכורי יעקב (סימן תרמה ס"ק יח) והמשנה ברורה (ס"ק טז).
[78]
רבי עקיבא איגר בדעת תוספות (סוכה כט, ב ד"ה נקטם), חיי אדם (כלל קמט סעיף י) וחזון איש (סימן קמה ס"ק ד).
[79]
השיטה הפוסלת המובאת בהערה הבאה לא הובאה להלכה בשולחן ערוך רמ"א ומ"ב, וכן לדעת כל הראשונים שהובאו לעיל גבי נחלקה התיומת – לולב זה כשר, ולכן מעיקר הדין אין לחוש לזה.
[80]
שיטת הגאונים המובאת בתוס' (בבא קמא צו, א ד"ה נחלקה), ועיין ב"ח ופרי מגדים וביכורי יעקב (סימן תרמה).
[81]
יש דרכים שונות איך לבדוק אם יש שתי תיומות ללולב, ואכמ"ל. ולמעשה אינו מצוי כל כך, ורבים טועים בזה.
[82]
לבושי שרד.
[83]
דעת תורה.
[84]
כתב רבינו ירוחם (דף נח) "כל הפסולים פסולים כל ז משום שאינו הדר, חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסולים משום לקיחה תמה כשרים בשני". וכן פסקו המגן אברהם (סימן תרמח סק"ו) הגר"ז (שם ס"י), הביכורי יעקב (סימן תרמה ס"ק יח) המשנה ברורה (ס"ק טז)
[85]
חזון איש (סימן קמה) בדעת תוספות.
[86]
ממשנה ברורה (סימן תרמה ס"ק לב), ואף בני ספרד יש שמחמירים בזה.
[87]
עיטור ומאירי.
[88]
שער הציון (שם ס"ק לג).
[89]
בגמרא בסוכה (לב, א) איתא, 'לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול'. ויש בראשונים כמה פירושים בביאור דין זה, כמובא בשולחן ערוך (סימן תרמה סעיף ג וסעיף ד). שיטת הרא"ש היא שכל הלולב אינו אלא תיומת אחת. שיטת הרמב"ם שכל העלים אינם כפולים. שיטת רש"י שכל העלים הם מצד אחד של
הלולב. שיטת נוספת של הכלבו שהביא ברמ"א (שם סוף סעיף ג) שההלכה נאמרה על העלה האמצעי שאינו כפול כלל. ואף לפי שיטתו נראה שאם רוב העלה כפול – די בכך. ואף שהריטב"א והר"ן כתבו שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג, זה צירוף של כמה חומרות יחד, ולכן נראה שהלולב כשר לכתחילה.
[90]
עי' הערה קודמת.
[91]
תוספות (סוכה כט, ב ד"ה נקטם, ב"ק צו, א ד"ה נקטם).
[92]
ר"ח שם ורא"ש (סוכה פרק ג).
[93]
רש"י (סוכה כט, ב ד"ה נקטם).
[94]
בית דוד (סימן תמח) וכף החיים (סימן תרמה).
[95]
משנה ברורה (סימן תרמה ס"ק כט) חזון איש (סימן קמו ס"ק ו).
[96]
וכך הם רוב הלולבים המצוים בזמנינו שאף אם נקטמו אין קטימתם ניכרת לעין אלא על ידי התבוננות ומשום כך אינה פוסלת אותם. ועיין פרי מגדים (סימן תרמה משב"ז ס"ק ו) וביכורי יעקב (סימן תרמה ס"ק טז).
[97]
הטעם הוא, כיון שיש הסוברים שפסול נקטם אינו אלא אם נקטמו רוב העלים (ראה בהקדמה), וספק אם הלכה כמותם, וכן יש ספק בעצם אם באמת נקטם, הוי ספק ספיקא וכשר.
[98]
שולחן ערוך (סימן תרמה סעיף ט). ולולב שיש בראשו כיפוף הנקרא קנעפ"ל, יש אומרים שאין בזה חשש, ויש שאף מקפידים ליטול דוקא לולב כזה.
[99]
שולחן ערוך (סימן תרמה סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ג).
[100]
סוכה (לב, א). שולחן ערוך (סימן תרמה סעיף ח).
[101]
שערי תשובה (שם).
[102]
משנה ברורה (סימן תרמה ס"ק כב), אבל החזון איש (סימן קמה ס"ק יא) חולק וסובר שאף לדעת הראב"ד אין לפסול אלא כשיבשו רוב עליו.
[103]
ומטעם זה לולב משנה שעברה פסול שודאי יבש הוא.
[104]
שולחן ערוך (סימן תרמה סעיף ה).
[105]
שכן כל החומרא בזה היא על פי חידושו של הראב"ד, ולכן סובר השולחן ערוך שבשאר ימים אין צריך להחמיר בזה.
[106]
עיין ריטב"א סוכה (כט, ב) וביאור הגר"א (סימן תרמח סעיף ט), אך שם בריטב"א מיירי דוקא כשיבש לגמרי (חזון איש סימן קמה ס"ק יא), ובמשנה ברורה (סימן תרמה ס"ק כב) לא הביא כלל דעה זו. ועיין ביאור הלכה (סוף סימן תרמה).
[107]
(זון איש (סימן קמה ס"ק יא).
[108]
בית יוסף (סימן תרמה) מאמר מרדכי (שם ס"ק ד), ואף שיתכן שנחלק העלה האמצעי או שהוא הימנק, אין לחוש לזה.
[109]
כיון שלדעת הרמ"א (סימן תרנא סעיף ט) צריך לכסכס בעלים, וכל שיש קורא אי אפשר לכסכס, לכן אין לקחת לולב עם קורא, אמנם לדעת השולחן ערוך (שם) אין דין כסכוס, ולכן שפיר יכול ליקח לולב עם קורא.
[110]
לפי שיעור חזון איש עיין לעיל.
[111]
חזון איש (סימן קמו ס"ק ח).
[112]
שולחן ערוך (סימן תרנ סעיף א).
[113]
שולחן ערוך (סימו תרמו סעיף ה) בשם הראב"ד, ולשיטת הגאונים המובאת בטור שם אם נשר עלה אחד פסול, (עיין שער הציון ס"ק יט), ולהלכה אם נשר אחד עלה אחד כשר אך אינו מצוה מן המובחר, וכדלהלן גבי ערבה סעיף ב.
[114]
את מדידת רוב השילוש משערים ממקום יציאת העלים התחתונים ביותר, ורוב השילוש לכתחילה יש להקפיד שיהיה גם רוב הקנים וגם רוב שיעורו (עיין חזון איש סימן קמו ס"ק ח).
[115]
התוספות (סוכה לב, ב ד"ה תלתא טרפי) כתבו שצריך שיהיו העלים סמוכים ודבוקים זה בזה, וכן מבואר ברא"ש (פרק ג סימן ח) וז"ל, "ומיקרי שפיר כשהן סמוכין זה לזה בעיגול אחד שאין אחד נמוך מחבירו אף על פי שכל אחד בעוקצו".
[116]
בשם החזון איש (קהילות יעקב סוכה סימן כו).
[117]
ראה לעיל סעיף ב, ולהלן לגבי ערבה סעיף ב.
[118]
בביאור הלכה (על השולחן ערוך שם סוף ד"ה ולעיכובא ברובו) הביא את דברי הפרי מגדים והביכורי יעקב שמבואר מדבריהם שרוב ג' טפחים ע"י צירוף כשר הוא, ונראה שהוא הדין לענין מצוה מן המובחר של ג' טפחים שלמים.
[119]
שערי תשובה (סימן תרמו) בשם מור וקציעה.
[120]
ביכורי יעקב (סימן תרמו), וכן דעת החזון איש (סימן קמו).
[121]
בגמרא סוכה (לב, ב), "ענף עץ עבות, שענפיו חופים את עצו". ועיין רש"י ור"ן ורש"ש שם, ביכורי יעקב (סימן תרמו ס"ק יא).
[122]
שולחן ערוך (סימן תרמו סעיפים ו, ח, י).
[123]
משנה ברורה (סימן תרמו ס"ק לא). והגדרת יבש, ראה להלן בדיני ערבה סעיף ד.
[124]
סימן תרמו ובמשנה ברורה (ס"ק לג), ובשער הציון (ס"ק לו), חזון איש (סימן מו ס"ק לא).
[125]
לפי שיעור חזון איש.
[126]
שולחן ערוך (סימן תרנ סעיף א).
[127]
דעת המגן אברהם שלכתחילה נכון שלא ליטול ערבה שנשרו מקצת עליה, ודעת האליה רבה שאף לכתחילה כשרה. וכתב המשנה ברורה (סימן תרמז ס"ק יא) שכאשר הערבות מצויות טוב להדר לכתחילה כדעת המגן אברהם.
[128]
שולחן ערוך הגר"ז (סימן תרמז סעיף ה) וז"ל, "ומכל מקום לכתחילה אין לקח אותה אם אפשר לו בקל למצוא אחרת שלימה שלא נשרו מעליה כלום, שהשלימה היא מצוה מן המובחר". וכדלעיל גבי הדס סעיף ד.
[129]
עיין בחזון איש (סימן קמו ס"ק לב וס"ק לה) מה שכתב בזה, והמנהג להקל בזה.
[130]
שער הציון (סימן תרמז ס"ק ו).
[131]
מקור דין זה בסימן תרמו (סעיף ז) לגבי הדס, והוא הדין לגבי ערבה.
[132]
בגמרא (סוכה לג, ב) שנינו שערבה כמושה כשרה, וכן הוא בשולחן ערוך (סימן תרמז סעיף ד), ומשמע שכשרה בדיעבד. וכן הוא בערוך השולחן (שם סעיף ח) וכן נראה דעת המגן אברהם (שם ס"ק ג) והובאו דבריו במשנה ברורה (שם ס"ק יא).
[133]
סוכה (לג, ב), שולחן ערוך (סימן תרמז סעיף ב), ביאור הלכה (סימן תרמה סעיף ו ד"ה פסול).
[134]
רמב"ם (הלכות לולב פרק ז הלכה ג), רא"ש (סוכה פרק ג סימן יג), שולחן ערוך (סימן תרמז סעיף א). ועיין משנה ברורה (שם ס"ק ג).
[135]
חיי אדם (כלל קנ סעיף ט), ביכורי יעקב (סימן תרמז ס"ק ב), קיצור שולחן ערוך (סימן קלו סעיף ה).
[136]
מטה אפרים (סימן תרג סעיף ה).
[137]
דרשות חתם סופר (ח"א עמוד לח).
[138]
אלף המגן (סימן תרמח).
[139]
סימן תרנח (ס"ק י).