הלכות ראש השנה

תוכן

סדר התפילה
טבילה בערב ראש השנה
התרת נדרים
הדלקת נרות
ברכת לשנה טובה
לבישת בגדי יו"ט בראש השנה
דינים ומנהגים בסעודות ראש השנה
הסימנים
'יעלה ויבוא'
אכילה לפני תקיעת שופר
דינים ומנהגים בתפילות ראש השנה
דיני תקיעת שופר
סדר תקיעות
דין נתקל בתקיעות
דיני הכנה מיו"ט ראשון של ראש השנה ליו"ט שני של ר"ה
הדלקת נרות ביום שני של ראש השנה
קידוש בליל שני של ראש השנה

תחנון
ט. אף שאין אומרים תחנון בתפילת שחרית בערב ראש השנה, את התחנון שלאחר הסליחות אומרים, אף אם אומרים את הסליחות בבוקר. [33]

תקיעת שופר
י. אין תוקעין בשופר בערב ראש השנה, גם בשנים בהם חל היום הראשון בשבת, אף לא לאחר תפילת שחרית. אמנם מותר לתקוע כדי להתלמד בחדר סגור. [34]

טבילה בערב ראש השנה

יא. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ועל כל פנים אין להקדים יותר משעה קודם חצות. [35]

התרת נדרים

זמנה
יב. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה בכדי להנצל מעונש נדרים. [36]

נדרים שזוכרם
יג. נוסח התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה מועיל רק לנדרים ששכחם, ולא לנדרים שזוכרם. [37]

התרת נדרים שזוכרם
יד. אך נדרים שזוכרם - אם הם נדרים שאפשר להתיר אותם, יעשה זאת בפני שלשה ש"גמירי וסבירי ויודעים לפתוח פתח", [38] ויש לעשות מהחרטה פתח, דהיינו שיאמר תחילה שהוא מתחרט על הנדר שנדר, ומזה יעשו לו "פתח" שביאורו שאילו היה יודע שיתחרט על הנדר, לא היה נודר, ובאופן זה חובה לפרט לפחות לאחד מהמתירים את הנדר.

מנין המתירים
טו. יש מקפידים שיהיו דווקא שלושה מתירים ולא ארבעה, בכדי שלא יהיה 'בית דין שקול', כלומר בית דין שאין רוב להכרעה. מנהג בני ספרד לעשות התרת נדרים בפני עשרה אנשים, ובמעמד זה אף מתירים קללות.

קרובים
טז. שלושת המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה, וכן יכולים להיות קרובים לזה שמתירים לו [וכגון אביו ושני אחיו של הנודר יכולים להתיר לו את נדרו], [39] אמנם בעל אינו יכול להצטרף לשלשה כדי להתיר נדרי אשתו. [40]

עמידה
יז. המבקש התרת הנדר צריך לעמוד בפני שלושת המתירים והמתירים יושבים, אך דין זה אינו לעיכובא. [41]

שליח
יח. הנודר אינו יכול לעשות שליח להתיר נדריו, ולכן מסתבר שהתרה דרך הטלפון - אף ששלושה נמצאים יחד ושומעים - אינה מועילה [אכן למנהגי מצוה אפשר לסמוך על התרה דרך הטלפון]. [42] אמנם בעל יכול להיעשות שליח להתיר נדרי אשתו, [43] כדלהלן.

אשה
יט. אשה שאינה זוכרת שנדרה נדרים גמורים אינה חייבת להתיר נדריה, ולעניין מנהגי מצוה וכו' מועילה מסירת המודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת נדרים [ועל הנשים להקפיד לאומרה ויש לעוררן על כך, ומועילה האמירה אף בינה לבין עצמה], וכן יכולות לסמוך על אמירת 'כל נדרי', אך אם רוצה בכך - יכולה להתיר לפני שלושה כאיש, אך אינה יכולה לעשות שליח לכך מלבד בעל שיכול להעשות שליח להתיר נדרי אשתו [אבל לא נדרי בנותיו].

מינתה בעלה שליח
כ. אופן התרת נדרים לאשה שמינתה את בעלה שליח: אין לקרוא לשלושה אנשים במיוחד בשביל להתיר נדרי אשה, [44] אלא כשאוסף שלשה להתיר נדרי עצמו יתיר גם עבור אשתו, ולא יאמר הנוסח פעמיים אלא יכלול את אשתו בהתרה שלו, וקודם שאומר את נוסח ההתרה או לפני שהם עונים 'הכל מותרים וכו' - יאמר להם שמבקש התרה גם עבור אשתו, והמתירים יענו בלשון רבים: 'מותרים לכם' וכו'. [45]

לא נתמלא זקנו
כא. מי שאין לו חתימת זקן אינו יכול להתיר נדר, [46] ואם מלאו לו י"ח שנה יכול להתיר. [47] אך דין זה הוא רק בנדרים גמורים, אבל בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה, שאינו מועיל לנדרים גמורים, אפשר להקל בזה. ולכן בישיבה לצעירים אפשר לעשות התרת נדרים אף על ידי שלושה
בחורים שאין להם חתימת זקן.

מסירת מודעה
כב. מסירת מודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת הנדרים, "הריני מוסר מודעה לפניכם" וכו', אין צורך לאומרו בפני שלשת המתירים, אלא אף בינו לבין עצמו מועיל, [אך יש מעלה לאומרו בפני שלשה], [48] ולכן נכון להקפיד שאף הנשים יאמרו זאת בבית בינן לבין עצמן, ואם אומרות "כל נדרי" קודם יום הכיפורים, ומבינות שזו מסירת מודעה - הרי זה מועיל.

מנהגי מצוה
כג. על מנהגי מצוה וכדומה שנהג שלוש פעמים ולא התנה שיהיה בלי נדר, אפשר לסמוך על מסירת המודעה, ואין צריך התרה. [49]

נוסח מקוצר להתרת נדרים
"מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר, ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע, ומנהג טוב הייתי מתנה בלי נדר, ואבקש שתתירו לי את כולם". ואומרים לו הדיינים, "מותר לך", ג"פ. ואחר כך יאמר את נוסח מסירת המודעה.

הדלקת נרות

מצות הדלקה
כד. מצוה להדליק נרות יום טוב. יש הנוהגים להדליקם בערב יום טוב ויש הנוהגים להדליק ביום טוב סמוך לסעודת החג, ומי שאין מנהג בידו יש להדליק בערב יום טוב. [50]

שהחיינו
כה. ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע או תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש. [51]
הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות בעצמן, אינן אומרות 'שהחיינו' בקידוש, ואם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, אם אינן שותות מהכוס יענו אמן על ברכת 'שהחיינו', ואם שותות - יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס,
ויסוד הספק, כיון שכבר יצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשבת הפסק בקידוש, ואז תצטרך לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שמא אין עניית אמן נחשבת הפסק. ולמעשה נראה שיענו אמן. [52]

ברכת לשנה טובה

בלילה הראשון
כו. בליל א' של ראש השנה מברכים אחד את השני בברכת 'לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר ולחיים טובים [ולשלום]'. [53]

הברכה בליל שני וביום ראש השנה
כז. ביום א' דראש השנה לאחר התפילה, וכן בליל וביום ב' מברכים 'גמר חתימה טובה' 'גוט יו"ט' [-חג שמח].

לבישת בגדי יו"ט בראש השנה

כח. המנהג הנפוץ לא ללבוש בגדי יו"ט (פראק) בראש השנה, ויש שנוהגים ללבוש. [54]

דינים ומנהגים בסעודות ראש השנה

מלח ודבש
כט. רבים נוהגים לטבול צד אחד של החלה בדבש וצד שני במלח, ויש שאין מטבילים במלח, ובכל אופן יש להקפיד להניח מלח על השולחן.

מאכלים חמוצים
ל. אין לאכול מאכלים חמוצים ומרים בראש השנה [כגון חמוציות, מלפפון חמוץ, מאכלים שמעורב בהם חומץ או מיץ לימון שטעמו ניכר], אבל דברים חריפים מותר [55] ויש הנמנעים מכך. [56]

אגוזים
לא. אין לאכול אגוזים בראש השנה. ויש מקילים כשהאגוזים מעורבים באופן שאינו ניכר, כגון שנטחנו. [בכלל אגוזים גם מינים אלו: פקאן, פיסטוק, צנובר (שקד וגרעיני חמניה). ערמונים אינם אגוזים]. [57]

ענבים
לב. יש אומרים שאין לאכול ענבים בראש השנה. [58]

מצות שמחה
לג. אף שיש חובת שמחה בראש השנה, [59] אין זה כדין שמחה בשאר החגים שיש לשמח את אשתו ובניו בקניית בגדים חדשים וקליות ואגוזים. ומכל מקום אף שאין חובה לאכול בשר ולשתות יין, טוב לעשות כן. [60]

הסימנים

בלילה הראשון והשני
לד. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה בלילה הראשון, ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני, ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.

בדיקת הסימנים
לה. יש לבדוק את ה'סימנים' מתולעים לפני הכנתם.

הסימנים
לו. זיהוי הסימנים ובדיקתם:
לסילקא נוהגים לאכול -

סלק אדום – בדרך כלל בחזקת נקי, כדאי בכל אופן לבדוק שאין חורים בסלק ולפרוס לפרוסות ולראות שאין בהן מחילות ניתן לבדוק גם לאחר הבישול.
ויש הנוהגים לאכול עלי סלקא (מונגולד) – יש לאכול עלים מגידול בכשרות מהודרת בלבד. לפני השימוש - להפריד את העלים, להשרות במי ניקוי 5 דקות ולשטוף. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.

לכרתי – נוהגים לאכול לוף. – יש להשתמש בלוף מגידול מהודר בלבד. יש להפריד את העלים, ולשטוף היטב בזרם מים כמו"כ יש לחצות את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל ארכו, להפריד את השכבות ולהשרות במי סבון 3 דקות. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים
מאד בחרקים.

לרוביא – נוהגים לאכול לוביא –

ירק הנמכר קפוא – נקי בדרך כלל.
רוביא טריה – יש לשטוף את התרמילים בזרם מים חזק. כל מקום שנמצא בו נקב יש לפתוח את התרמילים ולבדוק שאין בו נגיעות.
רוביא יבשה – יש להרתיח במים שיהיו פי 3 מהרוביא. אחר כך להמתין שלוש שעות. ולבסוף לבדוק אם יש כתמים כהים שהם סימן לחרקים.

שאר הסימנים -
תמרים - תמר לח בחזקת נקי. תמר יבש – יש לחצות את התמר לשנים ולבודקו היטב מול האור. אם נמצאה נגיעות – אין לאוכלו.
קרא – שהיא דלעת או מין הדומה לה, רימון, תפוח – כל אלו בחזקת נקיים. יש לשטוף את הקליפה החיצונית לפני האכילה, ובשעת פתיחת הפרי לראות שהוא טרי ונקי.
האוכלים ראש דג – יש לקנות ראשים של דגי בריכה בהכשר מהודר שהם בחזקת נקיים. בראשים של דגי ים ובריכות באיכות ירודה יש נגיעות רבה של תולעים וטפילים. בראש דג סלמון עלול להיות זימים חומים, ויש להסירם.
דבש איכותי בכשרות טובה הינו בחזקת נקי ומסונן.

חושש לכשרותם
לז. מי שחושש לכשרות הסימנים, יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד. [61]

ברכת העץ
לח. באכילת הסימנים מברכים תחילה ברכת בורא פרי העץ על התמר שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות, [62] ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמרא [63] ובשולחן ערוך, [64] ומן הדין אין סדר לאכילת הסימנים [לאחר ברכת התמר], ובכף החיים [65] כתב להקדים לאכול התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואחר כך לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואחר כך לאכול הסימנים בסדר הזה: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש, תפוח בדבש.

זמן האכילה
לט. את הסימנים אוכלים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש שאוכלים אותם לאחר הקידוש, ועדיף לאוכלם בתוך הסעודה. [66]

דברים שברכתם אדמה
מ. האוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם האדמה שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, [67] ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדומה.

שהחיינו
מא. אם אוכל פרי לראשונה [כגון שטרם אכל רימון השנה], יברך עליו 'שהחיינו' ואם היה על השולחן בעת הקידוש נפטר בשהחיינו של הקידוש, ויש אומרים שראוי להביאו אחר הקידוש כיון [68] שהם שני סוגי 'שהחיינו'.

'יעלה ויבוא'

שכח בברכת המזון
מב. שכח יעלה ויבא בברכת המזון: ביום - אינו חוזר כיון שיש סוברים שמותר לצום בראש השנה, [69] ובליל ראש השנה - אסור לצום, ולכן יש סוברים שאם שכח יעלה ויבא בלילה חוזר, [70] להלכה למעשה נראה: שלכתחילה יבקש מאחר שיוציאו, ואם אין אחר שיוציאו לא יחזור. ובני עדות המזרח אינם חוזרים.

קודם הטוב והמטיב
מג. מי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון ואוחז עדיין לפני ברכת הטוב והמטיב, יאמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזיכרון הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל ויום הזיכרון". [71]

אשה ששכחה
מד. אף לדעת הסוברים שהשוכח בליל ראש השנה צריך לחזור [ראה סעיף מב], אשה ששכחה יעלה ויבוא בברכת המזון – אינה צריכה לחזור. [72]

אכילה לפני תקיעת שופר

תענית בראש השנה
מה. בראש השנה מותר להאריך בתפילה גם אחר חצות, ואין איסור להתענות בראש השנה עד קצת אחרי חצות. [73]

אכילת קבע וטעימה
מו. אסור לאכול אכילת קבע לפני תקיעת שופר, אבל טעימה [לחלשים] מותרת. [74]

השיעור האסור
מז. שיעור האכילה האסורה קודם התקיעות היא כביצה פת, או כביצה מזונות מפת הבאה בכיסנין, או שתיית יין או כל משקה המשכר בשיעור כביצה. [75]

שיעור טעימה
מח. גדרה של טעימה היא אכילת פירות אפילו הרבה, וכן אכילת חטיפים למיניהם ואפילו הרבה [אך לא מיני מזונות], וכן שתיית שאר משקים מותרת אפילו הרבה. [76]

שיעור השתיה מכוס הקידוש
מט. יקדש לפני האכילה, ואם מקדש על יין - ישתה ממנו רק מלוא לוגמיו שהוא רוב רביעית ולא יותר, שאין לשתות רביעית (שהיא שיעור ביצה ומחצה) בקידוש זה, מפני שאסור לשתות שיעור כביצה יין או משקה המשכר לפני תקיעת שופר ותפילת מוסף, [77] [מלבד האיסור העצמי שהשותה רביעית יין בבת אחת, או יותר מרביעית אפילו בשתי לגימות - אסור לו להתפלל]. [78]

שתיית רביעית יין קודם תפילה
נ. אמנם בדין זה של שתיית רביעית יין קודם תפילה, יש לעיין במי שטעה ושתה רביעית יין לפני מוסף ולאחר מכן אכל מיני מזונות האם יכול להתפלל מוסף, ויסוד הספק שהרי בתוך הסעודה אם שתה יותר מרביעית מותר להתפלל, ויש להסתפק האם אכילת המזונות שלאחר הקידוש נחשבת כ"בתוך הסעודה" או לא. [79]

קידוש על מיץ ענבים
נא. המקדש על מיץ ענבים מותר לשתות רביעית שלמה מפני שאין זה משקה המשכר.

לחם משנה בעוגות
נב. אם אחר הקידוש אוכלים מזונות, דעת הקיצור שולחן ערוך [80] שצריך לברך על שתי עוגות [שלימות] שיהיה לחם משנה, ולהלכה לא נקטינן כן.

כיסוי המזונות בקידוש
נג. אם בשעת הקידוש מונחים מיני מזונות לפני המקדש, או הציבור ששומע את הקידוש, כתבו החיי אדם [81] והקיצור שולחן ערוך [82] שיש לכסות את המזונות, ויש מקילין בזה.

ברכה על שאר משקין
נד. בדין ברכה על שאר משקין למי ששמע ברכת הגפן בקידוש או שקידש בעצמו, הדין חלוק בין מקדש על יין למקדש על מיץ ענבים, וכמו שיתבאר: כשהקידוש על יין: ישנם ג' חילוקי דינים:

[א]. המקדש ששתה רביעית: אינו צריך לברך על שאר המשקין ששותה לאחר מכן שברכת הגפן על היין בקידוש פוטרת את שאר המשקין כיון שגם שתה רביעית. [83]
[ב]. השומעים שיצאו ידי חובה בקידוש ושתו מעט אך לא שתו רביעית: בביאור הלכה [84] הניח הדבר בספק, אם גם שתיית יין פחות מרביעית פוטרת שאר משקין. ולכן לכתחילה ראוי לפטור את המשקה בברכת שהכל על מין מאכל שברכתו שהכל, או שיצא ידי חובה מאדם אחר שלא טעם מהיין כלל. ואם אין מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל שברכתו שהכל לפטור את שאר המשקין יכול לשתות בלא ברכה.
[ג]. השומעים שלא שתו כלל: חייבים לברך על המשקין ששותים אחר כך שמאחר ולא שתו מהיין כלל אין ברכת הגפן ששמעו בקידוש פוטרת את שאר המשקין. [85]

ולפי זה יש לעיין כשיודע שאין מי שיוציאנו וגם אין לו במה לפטור את המשקין שרוצה לשתות אחר כך, האם כיון שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס [86] יטעם למרות שנכנס לספק ברכות להקל, או שעדיף שלא יטעם כלל כדי שלא יכנס לספק ברכות להקל.

כשהקידוש על מיץ ענבים:
הדין שוה בין מי ששתה רביעית לבין מי ששתה רק מעט, שאף המקדש ששתה רביעית ראוי לו לכתחילה שיפטור את המשקין על ידי מאכל או שימצא אחר שיוציאנו, כיון שישנו ספק בהלכה אם מיץ ענבים חשוב כמו יין לגבי הדין של יין פוטר את המשקין. [וכשמערב רבע כוס יין במיץ הענבים
יכול לסמוך בזה שנחשב כיין מזוג וכל ששתה רביעית פטר את המשקין]. ואם אין לו מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל לפטור, יכולים לשתות שאר המשקין בלא ברכה בין מי ששתה רביעית ובין ששתה רק מעט מאחר וספק ברכות להקל.
ואולם מי שלא שתה כלל מהמיץ ענבים פשוט שצריך לברך על משקין אחרים וכמו שהתבאר לעיל.

לקדש פעם נוספת
נה. יש מקפידים כשחוזרים לביתם לאחר תפילת מוסף, לקדש פעם נוספת, שכן יש אומרים שלפני מוסף לא חלה חובת קידוש. [87]

דינים ומנהגים בתפילות ראש השנה

עמידה בחזרת הש"ץ
נו. לכתחילה יש לעמוד בכל חזרת הש"ץ. [88] מי שקשה לו יכול לשבת [89] [ובפרט אם לא שמע את תחילת חזרת הש"ץ]ה. מי שיכול לעמוד רק חלק מהזמן, סדר העדיפות לישיבה הוא:
א. לשבת רק בפיוטים הנאמרים כשהארון סגור.
ב. בפיוטים הנאמרים כשהארון פתוח. [90]
ג. לשבת בעיקר חזרת הש"ץ. [91]

כריעה בתפילת לחש
יש לכרוע ולהשתחוות בעת אמירת 'ואנחנו כורעים' גם בתפילת הלחש. [92]

שימוש בנייר לכורעים
נז. אם לוקחים נייר מחשב ל'כורעים' - צריך ומועיל יחוד לפני ראש השנה, אף שהוא רק ליום זה [93] לאחר מכן ישליכנו לפח.

שינה בראש השנה
נח. נוהגים שלא לישון בראש השנה, [94] אך אחר חצות מותר, [95] וכן אם יודע שלא יצליח לכוון כראוי – מוטב שיישן. ובכל אופן בשינה על סטנדר וכדומה אין קפידא. [96]

דיני תקיעת שופר

שמיעת התקיעה כולה
נט. צריך לשמוע את התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה. [97]

טעה בסדר התקיעה
ס. באופן שהשומע חושב שתוקעים תקיעות של סדר מסוים, ובפועל התקיעות הן של סדר אחר [כגון שחוזרים ותוקעים עקב טעות וכיוצא בזה] יש לחוש שלא יצא ידי חובתו, ולכן יש לכוון לצאת הכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא]. [98]

איזה תקיעות מן התורה
סא. בתקיעת שופר כיון שיש גם תקיעות מיושב וגם תקיעות מעומד נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה, לכן יש לכוון לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפי הדין.

נשים
סב. נשים פטורות מתקיעת שופר מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך נהגו הנשים לשמוע. [99]

הברכה לנשים
סג. התוקע לנשים וכבר יצא ידי חובתו, לא יברך להן, [100] אלא תברכנה כל אחת לעצמה, או שאחת תברך ותוציא את כולן [למנהג אשכנז שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא].

לא שמע תקיעות דמיושב
סד. מי שלא שמע את הברכה של תקיעת שופר לפני תקיעות דמיושב, בין אם שמע את התקיעות דמיושב, בין אם לא שמע את התקיעות דמיושב, יברך לפני התקיעות דמעומד. ויש להסתפק האם אפשר לומר "היום הרת עולם" ו"ארשת שפתינו" לאחר התקיעות של מלכויות או זכרונות כיוון
שעדין לא שמע שלושים תקיעות. [101] ויותר נראה דאפשר לומר.

הפסק בדיבור
סה. אסור להפסיק בדיבור מעת שהתחילו את התקיעות עד לאחר תפילת מוסף, כיון שהברכה של התקיעות היא על כל התקיעות והדיבור נחשב להפסק, אכן מי שעשה צרכיו יכול לברך ברכת "אשר יצר". [102]

סדר תקיעות

הבעל תוקע צריך לכוון לצאת ולהוציא ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין [103] השומעים יכוונו לצאת ידי חובת מצות תקיעת שופר כפי הדין והכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא]

לפתוח טבלת סדר תקיעות

בשלושים תקיעות אחרונות - בתשר"ת לא מפסיקים כלל בין השברים לתרועה. בתקיעה ה 100- יש נוהגים לתקוע 'תקיעה גדולה', ואין שיעור לאורכה, רק שיאריך קצת.

נוסח אשכנז – 30 תקיעות לפני מוסף, 30 תקיעות בחזרת הש"ץ, 30 תקיעות לפני 'עלינו' ו 10- אחריו.

נוסח ספרד – 30 תקיעות לפני מוסף, 30 תקיעות בתפילת לחש, 30 תקיעות בחזרת הש"ץ, 10 לפני או אחרי 'עלינו'.

את התשר"ת ב 10 תקיעות האחרונות יעשה כאחת משלוש האפשרויות הנ"ל (כדי נשימה - נשימה אחת), וכאשר יש חשש שאחד מהסדרות לא נעשה כראוי ניתן להשלימו ב 10 תקיעות הללו.

שיטות נוספות בשברים (יש המוסיפים אחרי התפילה)
מחלוקת באורך השברים -
שיטת רש"י – כל שבר 2 כוחות (קולות ישרים כדי שלא יצאו 3 כוחות), תרועה 3 כוחות. (ויש בזה שלש שיטות בתשר"ת – יש העושים בנשימה אחת עם הפסקה קלה, יש שעושים בשתי נשימות, ויש התוקעים כשיטת החזון איש – תרועה מתוך השבר).
שיטת התוספות – כל שבר 3 כוחות (וכן הלכה).

מחלוקת בצורת השברים -
שיטת הרמב"ן שיש שינוי בצורת התקיעה בין שברים לתרועה [ויש בזה כמה נוסחים - 'א וּ ט וּ ', או 'ט וּ א וּ ' או 'ט וּ א וּ ט וּ '] – וכך מנהג ליטא.
שיטת הריטב"א – שברים בקולות ישרים – וכך נוהגים בקהילות החסידים. שיטת המאירי (במגן אבות ענין השני) – הפסק נשימה בין שלשת השברים.
שיטת בעל העיטור – שברים של כוח אחד (כתרועה) עם הפסק גדול ביניהם.
מנהג תימן ויוצאי גרמניה – 'תרועה מתרעשת'.

סדר תקיעות לצאת ידי שיטות נוספות
[מן הדין אין צריך לשמוע תקיעות אלו וכך נוהגים רבים, אך מותר לתוקעם]
א. שברים של ב' כוחות כרש"י ותרועה ג' כוחות, תוקעים תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ.
ב. שברים ישרים ארוכים ג' כוחות כשיטת הריטב"א, ותרועה ט' כוחות, תוקעים תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ.
ג. שברים בקול שבור טוּ-אוּ ובתשר"ת שלהם תוקעים מתוך השבר ממש בלא הפסק, תוקעים תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ.
ד. תרועה מתרעשת כמנהג קהילות תימן, תוקעים תשר"ת ג"פ ותר"ת ג"פ.

דין נתקל בתקיעות

כללא דמילתא – נתקל באותו קול – חוזר על אותו קול.
הוסיף קול אחר בטעות, או שחזר על קול פעמיים (כגון שתקע שברים פעמיים זא"ז בתש"ת) – חוזר לראש השורה [כשחוזר על קול מחמת שנתקל יכול לנשום ללא חשש].
א. נתקל בתקיעה אחרונה של השורה ויצא קול קצר פחות מג' כוחות, יש אומרים שצריך לחזור לראש השורה היות ותקיעה קצרה נעשית שבר ולא הוי נתקל באותו מין, אך מנהג העולם להקל בזה דהוי נתקל ואין צריך לחזור לראש השורה. [104]
ב. כאשר תקע בתקיעה אחרונה בשורה של תשר"ת תקיעה פחות מי"ח כוחות, אם משום שנגמר לו האויר הרי דינו כמבואר בסעיף הקודם, ואם טעה התוקע וחשב שאוחז בתש"ת או תר"ת ולכן קיצר בתקיעה ותקע בשיעור ט' כוחות, דעת החיי אדם [105] שצריך לחזור לראש השורה, שהרי זה תקיעה שלא מענין הסדר, והמהרש"ם מיקל בזה.
ג. נתקל בתקיעה אחרונה בשורה של תש"ת אם יצא עד ו' כוחות דינו כנ"ל סעיף א, ואם טעה ותקע ו' כוחות ולא הגיע לט' דינו כנ"ל סעיף ב.
ד. נתקל בתקיעה אחרונה בשורה של תר"ת אם יצא פחות מג' כוחות דינו כנ"ל סעיף א, ואם תקע ג' כוחות דינו כנ"ל סעיף ב.
ה. נתקל בתרועה ויצא ג' כוחות עד ט' כוחות דינו כנ"ל סעיף א, אלא אם עשה כן במכוון שדינו כסעיף ב.
ו. נתקל בתרועה ויצא ב' כוחות יעשה תרועה כדין, ואין צריך לחזור לראש השורה. [106]
ז. וכן נתקל בשברים ועשה ב' שברים יעשה ג' שברים ואין צריך לחזור לראש השורה.
ח. נתקל בשברים ויצא לו בשבר קול קצר מאוד דינו כנ"ל סעיף א. [107]

דיני הכנה מיו"ט ראשון של ראש השנה ליו"ט שני של ר"ה

הכנה מיום א' ליום ב'
סו. אסור להכין מיום א' של ראש השנה ליום ב', עד צאת הכוכבים של יום ב'.[108]

מה נכלל באיסור הכנה
סז. איסור הכנה כולל גם מלאכות כגון בישול, אפיה, חימום, וכדומה, וכן כל טורח, ולכן אין להוציא אוכל מבושל או חלות מההקפאה לצורך יום טוב שני של ראש השנה עד צאת הכוכבים. כמו כן אין לערוך את השולחן של הלילה השני של ראש השנה קודם צאת הכוכבים של יום השני. [109]

בשעת הדחק
סח. בשעת הדחק אם לא יספיקו לעשות את ההכנות בלילה, ובלא זה תתאחר מאד הסעודה, אפשר להקל בפעולות שהן בגדר "טורח", [110] ובתנאי שיעשה זאת בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם ביום הראשון, אולם מלאכות כגון בישול, חימום, לצורך ליל שני אסורות.

הדלקת נרות ביום שני של ראש השנה

זמן ההדלקה
סט. ביום שני של ראש השנה יש להדליק את הנרות רק לאחר צאת הכוכבים ורק לאחר אמירת 'המבדיל בין קודש לקודש', או אמירת 'ותודיענו' בתפילת ערבית. יש נוהגים להדליק מיד בצאת הכוכבים, ויש המדליקים בסמוך לקידוש [111] אכילה אסורה עד לאחר הקידוש. [112]

שאריות פתילה וכו'
ע. אם נשארו פתילות, חתיכות פח, שיירי נרות וכדומה, מהנרות של יום הראשון, מעיקר הדין מותר להוציאם אפילו בידו לצורך הדלקת נרות יום טוב. וטעם הדבר שאין בכך משום איסור מוקצה, כיון שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. [113] אך בזמנינו שיש את אור החשמל אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש, ולכן לכתחילה עדיף להוציא הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.

שהחיינו
עא. אף אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות [ראה לעיל דיני הדלקת נרות בלילה הראשון], כיון שבקידוש ליל שני של ראש השנה נוהגים בברכת 'שהחיינו' לכוון גם על פרי חדש [כפי שיבואר להלן], ואם תברך 'שהחיינו' בברכת הנרות יהא הפסק גדול בין אכילת הפרי לבין ה'שהחיינו', לכן ביום השני יש שאינן מברכות 'שהחיינו' בהדלקת הנרות. אך אם לובשת בגד חדש, או שמדליקה את הנרות בסמוך לקידוש - יכולה לומר 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות [לאלו הנוהגות כן]. [114]

הנחת הפרי לפניה
עב. אף הנוהגת להקל ולברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות ומכוונת על פרי חדש שתאכל בסעודה, יש לה על מה לסמוך, ואף שיש הפסק גדול בין ברכת 'שהחיינו' לאכילת הפרי. אמנם אם עושה כן, עליה להניח את הפרי לפניה בשעת ההדלקה. [115]

קידוש בליל שני של ראש השנה

פרי חדש
עג. בשעת הקידוש בליל שני של ראש השנה נוהגים להניח פרי חדש על השולחן, ולכוון בברכת 'שהחיינו' גם על הפרי ולאוכלו לאחר שיאכל כזית מהפת, [116] אמנם גם מי שאין לו פרי חדש מברך 'שהחיינו'. [117]

[33] שולחן ערוך (סימן תקפא סעיף ג)ומשנה ברורה (ס"ק כג).
[34] רמ"א (סימן תקפא סעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק כד).
[35] רמ"א (סימן תקפא סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק כו).
[36] חיי אדם (כלל קלח סעיף ח).
[37] דרך החיים (הלכות התרת נדרים בערב ראש השנה), אלף המגן (סימן תקפא ס"ק קא).
[38] לשון השו"ע (יו"ד סימן רכחסעיף א).
[39] שולחן ערוך (יו"ד סימן רכח סעיףג).
[40] שולחן ערוך (יו"ד סימן רלד סעיףנז) וש"ך (ס"ק ע).
[41] שולחן ערוך (יו"ד סימן רכח סעיףג, ד), וש"ך (ס"ק ט).
[42] שולחן ערוך (יו"ד סימן רכח סעיףטז).
[43] שולחן ערוך (יו"ד סימן רלד סימןנו) וש"ך (ס"ק ע).
[44] שולחן ערוך (שם).
[45] כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סימןרכח סעיף מו) דאפשר להתיר לכמה אנשים ביחד.
[46] פתחי תשובה (יו"ד סימן רכחס"ק ב) ועיין שער הציון (סימן רעא ס"ק ה) דסגי שיש ריבוי שער בזקנו, ואין צריךשיתמלא לגמרי.
[47] מגן אברהם (סימן לט ס"ק א)ואמנם בביאור הלכה (שם ד"ה או קטן) השיג עליו, אך לגבי התרת נדרים נהגו להקל כדבריהמגן אברהם.
[48] עיין חידושי הריטב"א (נדרים כג,ב) ובב"ח והגר"ז (סימן תריט).
[49] דעת תורה (למהרש"ם, יו"דסימן ריא ס"ק ב).
[50] מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג, וסימןתקצט סעיף י) ואלף למטה (סימן תרכה ס"ק נא), ופרי מגדים (משבצ"זסימן רס ס"ק ג).
[51] משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג)ועיין עוד מטה אפרים (סימן תקפא סעיף נד).
[52] עיין שו"ת הר צבי (סימן קנד).
[53] רמ"א (סוף סימן תקפב), חיי אדם (כללקלט סעיף ה), אלף המגן (שם ס"ק מ).
[54] עיין שערי תשובה (סימן תקפא ס"קטו), ומשנה ברורה (שם ס"ק כה).
[55] משנה ברורה (סימן תקפג ס"ק ה,וסימן תר ס"ק ד), וערוך השולחן (סימן תקפג סעיף ג).
[56] עיין לקט יושר (או"ח קכד).
[57] רמ"א (סימן תקפג סעיף ב).
[58] משנה ברורה (סימן תר ס"ק ד).
[59] עיין רא"ש (סוף ראש השנה),ושולחן ערוך (סימן תקצז סעיף א).
[60] ועיין רש"י (עבודה זרה ה, ב)ומגן אברהם (פתיחה לסימן תקצז).
[61] כף החיים (סימן תקפג ס"ק ו).
[62] שולחן ערוך סימן קיא סעיף א וסעיף ד).
[63] כריתות (ו, א).
[64] סימן תקפג.
[65] שם (ס"ק כה)
[66] מטה אפרים (סימן תקפד סעיף א), ועייןקצה המטה שהביא המנהג לאכלם מיד לאחר הקידוש.
[67] עיין כף החיים (סימן תקפג ס"קיב) שהביא מטה יהודא שאין מברך, ובאלף המגן (שם ס"ק יג) כתב דצריך לבארעליהם.
[68] ואין לפוטרו בברכת שהחיינו שבקידושכיון שהם ב' ענייני ברכה חלוקים, עיין שו"ת כתב סופר (או"ח סימןכו).
[69] משנה ברורה (סימן קפח ס"ק יט).
[70] עיין משנה ברורה (סימן תקצז ס"קה) דאסור להתענות, ועיין תהלה לדוד (סימן קפח ס"ק ה) וסידור הגר"זדאם שכח יעלה ויבוא בליל ראש השנה חוזר.
[71] משנה ברורה (סימן קפח ס"ק יט).
[72] שיש אומרים בכל סעודת יום טוב שנשיםפטורות, עיין שו"ת רבי עקיבא אייגר (סימן א).
[73] רמ"א (סימן תקפד סעיף א) ומשנהברורה (ס"ק ה, וסימן תקצז ס"ק ב), ועיין
מעשה רב (אות רז) דעת הגר"אשאין להאריך בתפילה אלא עד קודם חצות היום.
[74] משנה ברורה (סימן תרצב ס"ק טו),ומטה אפרים (סימן תקפח סעיף ב).
[75] עיין משנה ברורה (סימן תרנב ס"קז), ועיין שולחן ערוך (סימן רפו סעיף ג) ומשנה ברורה (שם, וסימן תרלטס"ק טו).
[76] שם.
[77] עיין ביאור הלכה (סימן תרלט סעיף בד"ה ויין, וסימן רפו סעיף ג ד"ה אכילת).
[78] שולחן ערוך (סימן צט סעיף א).
[79] משנה ברורה (שם ס"ק ב).
[80] סימן עז (סעיף יז).
[81] כלל נז (סעיף י).
[82] סימן נה (סעיף ה).
[83] שולחן ערוך (סימן קעד סעיף ב).
[84] שם (ד"ה יין).
[85] משנה ברורה (שם ס"ק ג).
[86] כמבואר בתוספות בפסחים (קו, אד"ה הוה גחין) ובשולחן ערוך (סימן רעא סעיף יד).
[87] ברכי יוסף (סימן רפו ס"ק ז),ומהרש"ם (שם ס"ק ג), וכן נראה לדקדק מלשונו של האליה רבה (שם ס"ק ט).
[88] רמ"א (סימן קכד סעיף ד) ומשנהברורה (ס"ק כ).
[89] עיין כף החיים (שם ס"ק כד)וערוך השולחן (שם סעיף ט) שהקילו בזקן או חולה וחלוש המזג הרבה.
[90] ט"ז (יו"ד קמב ס"ק יג)שאין זה מן הדין אלא מנהג העולם דרך כבוד, וכן הוא בשער הציון (סימן קמו ס"ק יח).
[91] שהוא חיוב מן הדין לעמוד כמבוארלעיל, ולא הקילו אלא בזקן או חלוש המזג הרבה
[92] מקור חיים (סימן קיג סק"ג) שלמתחיים (מהדו"ת או"ח סימן קנא).
[93] משנה ברורה (סימן שיב ס"ק ו)ושער הציון (ס"ק ט).
[94] רמ"א (סימן תקפג סעיף ב).
[95] כן דעת האריז"ל, משנה ברורה (שםס"ק ט).
[96] עיין שער הציון (שם ס"ק י).
[97] משנה ברורה (סימן תקצב ס"ק י)ושער הציון (ס"ק יא).
[98] עיין משנה ברורה (סימן תקצסקכ"ו) שנראה בדבריו דמהני תנאי לכוונה בתקיעות, ועיין בשער הציון (שםסקכ"ג).
[99] שולחן ערוך (סימן תקפט סעיף ג) וחייאדם (כלל קמא סעיף ז).
[100] רמ"א (סימן תקפט סעיף ו).
[101] עיין משנה ברורה (סימן תקצב ס"קיא, יב) ושער הציון (ס"ק טו).
[102] שולחן ערוך ורמ"א (סימן תקצבסעיף ג) ומשנה ברורה (ס"ק ח, יב).
[103] בתקיעת שופר כיון שיש גם תקיעותמיושב וגם תקיעות מעומד נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה לכן יש לכווןלצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפיהדין.
[104] דעת המחמירים מובאת בלוח ארץ ישראל,אמנם ברא"ש (פרק ד סימן יא) מבואר לא כן, וכן מבואר בשולחן ערוך (סימןתקצ סעיף ז). ויש שהבינו בכוונת הלוח שרק אם עשה קול של שבר או תרועהפוסל, ולא אם עשה תקיעה קצרה משיעור.
[105] כלל קמב סעיף יג, יד.
[106] כמבואר בשולחן ערוך (שם).
[107] ועי׳ שם הערה קב.
[107]שולחן ערוך (סימן תקג סעיף א) ומשנהברורה (ס"ק א) ומטה אפרים (סימן תר סעיף כ).
[109] שם.
[110] משנה ברורה (סימן תרסז ס"ק ה).
[111] עיין מטה אפרים (סימן תר סעיף כ).
[112] משנה ברורה (סימן רצט סקל"ו).
[113] הגהות רבי עקיבא איגר (על הט"זסימן תקא ס"ק ז) על פי מה שכתב ברמ"א (סוף סימן תקט).
[114] עיין מטה אפרים (סימן תקצט סעיף ט)שתסמיך ההדלקה לקידוש, ובכף החיים (סימן תר ס"ק ו) כתב שאינה צריכהלהסמיך האכילה להדלקה, ועיין אלף למטה (סימן תקפא ס"ק מ) שעדיף שתברךעל בגד חדש.
[115] שם.
[116] עיין מטה אפרים (סימן תר סעיף ו).
[117] שולחן ערוך (סימן תר סעיף ב) ומשנהברורה (ס"ק ה). ועיין ברכי יוסף (סימן תר ס"ק ב) על פי שער הכוונותשאין לחזר אחר פרי חדש, וכן הוא במעשה רב (אות רג).

הפכו לשותפים שלנו בתמיכה ובהפצת התורה

עזרו לנו לענות על שאלות נוספות בצורה מהירה וטובה יותר

הצטרפו למשימה