הלכות לימי בין הזמנים
תוכן
- כשרות המטבח במקומות נופש
-
שימוש בכלי המטבח – מקומות נופש בארץ ישראל (בבעלות אינו שומר תורה ומצוות)
- דיני טבילת כלים
- דיני ברכות הראייה - דיני ברכת 'עושה מעשה בראשית' על ימים ונהרות הרים ומדברות
-
דיני ברכת 'משנה הבריות'
-
דיני קריעה על מקום המקדש
-
שאלות המתעוררות בימי בין הזמנים
- דיני ברכה על קברי ישראל
שיש, ברזים וכיורים
א.
שיש - יש להקפיד שהשיש יהיה נקי, ובכך ניתן להניח עליו קדרות חמות וכדומה, אולם אוכל חם ללא כלי, אף אחר הניקיון אין להניח עליו.
[1]
ברזים - מעיקר הדין במשך השנה אפשר להקל להשתמש בהם ואין צורך להכשירם, והרוצה להדר יפתח את ברז המים החמים, וישפוך מבחוץ מים רותחים, אך אין כל חובה לעשות כך.
[2]
כיורים - הכיורים המצויים בזמנינו ברובם עשויים מחרס, ומשום כך אין אפשרות להכשירם [שהרי כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם], ולכך אין לשטוף בכיור כלים במים חמים בחום שהיד סולדת [40 מעלות צלזיוס], וכמו כן אין להניח בתוכו כלים כשהוא עם מים למשך 24 שעות בכדי שלא יהיה כבוש.
[3]
תנורים [תבניות ורשתות]
ב.
תנור - אפשר להשתמש בו ע"י שיכסה את המאכל בשני כיסויים, או ע"י שיפעיל את התנור על החום הגבוה ביותר למשך שעה, ואחר שעשה כן יכול לכסות את המאכל בכיסוי אחד.
[4]
תבניות התנור - התבניות מצופות בדרך כלל בציפוי אמאייל, וניתן להכשירם על ידי שיכניסם למשך שעה לתנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר. אולם אם יש חשש שהשתמשו בתבניות אלו לטריפות, צריכים הם ליבון חמור, ומשום כך לא ניתן להכשירם.
[5]
בשעת הדחק אפשר להניח על תבניות התנור תבנית חד פעמי [ודווקא כשידוע שתבניות התנור טבולות].
[6]
רשת התנור - אפשר להכשירה ע"י שיכניסה למשך שעה לתוך תנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר [ואם מניח את האוכל על הרשת עצמה, או אפי' בהפסק נייר אפייה, ניתן להשתמש לאחר ההכשרה דווקא כשידוע שהרשת טבולה].
טוסטר אובן - אפשר להכשירו ע"י שיפעילו למשך שעה על דרגת החום
הגבוהה ביותר.
[7]
מכשירים חשמליים
ג.
כירה חשמלית / קרמית / אינדוקציה - מעיקר הדין מספיק שהן נקיות, ויש מהדרין לכסותן בנייר כסף אך אין חובה בכך.
[8]
מיקרוגל – יחמם בשני כיסויים אטומים [כגון שישים את האוכל בקופסא סגורה בתוך שקית קשורה]. ואם רוצה להכשירו, יעשה כדלהלן: לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש יניח בתוכו כוס עם מים חמים ויפעילו עד שהמים יתאדו. יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים. [יש לציין שבמיקרוגל שבבית, לכתחילה אין להשתמש בו לבשר וחלב, אף לא בשני כיסויים].
[9]
צלחת המיקרוגל - אין להניח אוכל על הצלחת עצמה, אלא רק בתוך כלי מכוסה [כיסוי בשקית ניילון אינו מועיל באופן זה, אלא א"כ יטבול את הצלחת ללא ברכה].
[10]
מצנם/טוסטר לחיצה - לא מועילה לו הכשרה, ואין להשתמש בו.
[11]
קומקום חשמלי - מותר להשתמש בו ואין צורך להכשירו. ולעניין טבילה: אם בעל הבית גוי - אינו חייב בטבילה, אך אם בעל הבית יהודי - חייב בטבילה, ואסור להשתמש בו בלא טבילה.
[12]
שימוש בכלי המטבח – מקומות נופש בארץ ישראל (בבעלות אינו שומר תורה ומצוות)
שולחנות
ד.
שולחן (כל סוגי השולחנות) - אם הוא נקי אפשר להשתמש בו כרגיל ואין צורך להכשירו.
[13]
כלי אכילה ושתייה
ה.
סכו"ם - אפשר להשתמש רק לאחר הגעלה וטבילה.
[14]
כוסות זכוכית - אפשר להשתמש בהם בקר, אך צריכות טבילה.
[15]
כוסות פלסטיק - אפשר להשתמש בהם בקר ואין צורך להכשירם.
[16]
צלחות וכלי הגשה - אין להשתמש בהם ללא הגעלה וטבילה. וישנם כלים שאין הגעלה מועלת להם, כגון כלים העשויים מפורצלן, וכן כלי זכוכית לדעת הרמ"א, וכן כלי פלסטיק יש מחמירים שאין הגעלה מועלת בהם.
[17]
כלי מטבח
ו.
מקלף - אפשר להשתמש בו לאחר טבילה, ואין צורך בהגעלה.
[18]
קרש חיתוך - אפשר להשתמש בו אם הוא נקי, אך אין לחתוך עליו דברים חמים וחריפים.
מלחיה - מלחיה מזכוכית או מתכת צריכה טבילה (בלא ברכה, ואם מביאים אותה לשולחן, צריכה טבילה בברכה) לפני השימוש בה, אך העשויה מפלסטיק אינה צריכה טבילה.
[19]
פותחן - אינו צריך לא הגעלה ולא טבילה.
סקוטש' של טריפה - השימוש בו מותר רק במים קרים.
מנגלים
ז.
כל סוגי המנגלים - בבסיס אפשר להשתמש בלי כל חשש, אולם את הרשתות יש להכשיר על ידי ליבון חמור, וכיון שקשה לעשות להן ליבון חמור (כיוון שצריך שיאדימו) לכן אין להשתמש בהן, וצריך רשתות חדשות ולהטבילן.
[20]
רשת המנגל שהיא רב פעמית חייבת בטבילה אף בשימוש הראשון, ואף אם משתמש בה פעם אחת ואח"כ זורקה (ולפי מה שמחמירים להגעיל כלים חדשים יניחנה על האש לכמה דקות). וראה לקמן [בדיני טבילת כלים] לעניין הנמצא במקום שאין מקווה סמוך, שיכול להפקיר את הכלי בפני ג' ולהשתמש בו פחות מיום אחד.
מנגל חד פעמי - מנגל חד פעמי אינו צריך טבילה, אך בשימוש חוזר הרשתות צריכות טבילה.
שימוש בכלי המטבח במקומות נופש בבעלות גוי
ח.
כאשר מקום הנופש הוא בבעלות גוי כיון שהכלים הינם בבעלות הגוי אינם צריכים טבילה.
[21]
כלי אכילה ושתייה
ט.
סכו"ם - אפשר להשתמש ללא טבילה, אך צריך הגעלה.
[22]
כוסות זכוכית - אפשר להשתמש בהם בקר, ואינם צריכים טבילה.
[23]
כוסות פלסטיק - אפשר להשתמש בקר בהם ואין צורך להכשירם.
צלחות וכלי הגשה - אין להשתמש בהם בלא הגעלה, וישנם כלים שאין הגעלה מועלת בהם, כגון כלים העשויים מפורצלן, וכן כלי זכוכית לדעת הרמ"א, וכן כלי פלסטיק יש מחמירים בהם שאין הגעלה מועלת בהם.
כלי מטבח
י.
מקלף - אפשר להשתמש בו ואינו צריך לא הגעלה ולא טבילה.
קרש חיתוך - אפשר להשתמש בו אם הוא נקי, אך אין לחתוך עליו דברים חמים וחריפים.
[24]
מלחיה - אפשר להשתמש בה ואין צורך להכשירה, ואף אינה צריכה טבילה, ואם יש בה מלח יכול - לבזוק ממנה.
מנגלים
יא.
כל סוגי המנגלים - בבסיס אפשר להשתמש בלי כל חשש, אולם את הרשתות יש להכשיר על ידי ליבון חמור, וכיון שקשה לעשות להן ליבון חמור (כיוון שצריך שיאדימו) לכן אין להשתמש בהן, וצריך רשתות חדשות ולהטבילן.
רשת המנגל שהיא רב פעמית חייבת בטבילה אף בשימוש הראשון ואף אם משתמש בה פעם אחת ואח"כ זורקה (ומאחר שמחמירים להגעיל כלים חדשים יניחנה על האש לכמה דקות). וראה לקמן [בדיני טבילת כלים] לעניין הנמצא במקום שאין מקווה סמוך, שיכול להפקיר את הכלי
בפני ג' ולהשתמש בו פחות מיום אחד.
במקום שאין אפשרות לטבול
יב.
נמצא במקום ללא אפשרות לטבול כלים, אין לו היתר להשתמש בכלי רב פעמי ללא טבילה, אפילו בפעם הראשונה. אך יש להסתפק אם יש להקל להשתמש בכלי [לזמן קצר בלבד] ע"י שיפקירו בפני שלושה. ובאופן שבעל הכלי מפקיר, ואחר משתמש ללא כוונת זכיה - מהני אף
לכתחילה.
[25]
מכונת פופקורן / ברד / שתיה / סוכר / קפה וכד' לגבי טבילה
יג.
מכונת סוכר וכן מכונת קפה וכן מכונת ברד וכן מכונת פופקורן, שהמוכר מכין/מוזג עבור הלקוחות, יש לטבול בלי ברכה, וקשה לסמוך על המקילים שזה נחשב כלי סחורה.
[26]
מיחמים ומכונות קפה
יד.
כלים/מיחמים בבתי חולים או בית מלון וצימרים, וכן מכונות קפה ברחוב יש לטבול ללא ברכה, ואין להשתמש ללא טבילה, והמיקל בזה בשעת הדחק אין מוחין בידו.
[27]
אולמות שמחה ומסעדות
טו.
מסעדה ואולם שמחות שלא טבלו את כליהם אסור להשתמש [ואם כבר מילאו לו בצלחת, יש לדון להקל לאכול בכפית חד פעמית, דחשיב כריקון, ויל"ע].
[28]
טבילה באגם
טז.
מותר לטבול כלים באגם טבעי שיש בו ארבעים סאה, אך לא באגם מלאכותי.
[29]
דיני ברכות הראייה - דיני ברכת 'עושה מעשה בראשית' על ימים ונהרות, הרים ומדברות
הרואה את הים
א
. הרואה את הים התיכון, או את ים סוף, או את הכנרת - מברך 'עושה מעשה בראשית'. ובתנאי שלא ראה את הים במשך שלושים יום, אך אם ראה אינו מברך, ואף שלא בירך בשעת הראיה הראשונה.
[30]
לפיכך אדם שראה את הכנרת, בין אם בירך ובין אם לא, אינו מברך שוב
על הים התיכון בתוך שלושים יום, וכן להפך.
[31]
ים המלח
ב.
הרואה את ים המלח אינו מברך כיון שיש ספק האם נוצר בעת בריאת העולם, או שנוצר רק בשעת הפיכת סדום כאשר אשת לוט הפכה לנציב מלח [והם שני פירושים ברש"י בראשית].
[32]
הרוצה לברך - יסתכל על מדבר יהודה ואז יוכל לברך ולפטור את שניהם – את המדבר ואת הים,
מפני שעל שניהם מברכים 'עושה מעשה בראשית'.
[33]
הירדן
ג.
הרואה את הירדן אינו מברך 'עושה מעשה בראשית' כיון שיש חשש שהוסט ממסלולו במשך השנים ואינו זורם במקום בו נוצר בעת בריאת העולם.
[34]
הרים וגבעות
ד.
על הרים וגבעות מברכים 'עושה מעשה בראשית' רק בהרים הגבוהים מאד שנפש האדם מתפעלת בראייתו, כגון הרי אלפים וכדומה, ולכן על הר החרמון מסתבר שיש לברך.
[35]
היכן מברכים
א.
ברכה זו אינה מצויה כיון שאין מברכים על בעלי חיים אלא אם כן לא ראה פיל או קוף מעולם.
[36]
לא ראה מעולם
ב.
מי שלא ראה קוף מעולם ]ויש לדון ברואה על ידי תמונה, שאפשר שכבר אין הדבר חידוש בעיניו כל כך וצ"ע[, יברך בשם ומלכות 'ברוך אתה... משנה הבריות'.
[37]
פיל וקוף יחד
ג.
אם רואה פיל וקוף יחד יברך פעם אחת על שניהם, ואם רואה כל אחד לחוד יכוון שלא לפטור את השני ויברך פעמיים.
ינשוף
ד.
אין מברכים על ינשוף – כיון שיש ספק בברכה זו.
[38]
לא ראה שלושים יום
א.
לא ראה את העיר העתיקה או את מקום המקדש שלושים יום, חייב לקרוע.
[39]
היכן קורע
ב.
לכתחילה יש לקרוע בעת שרואה את ירושלים העתיקה, ולכן הרואה את חומת העיר העתיקה בצד המזרחי צפוני בין שער האריות לשער שכם - קורע [אבל ראיית שאר חלקי החומה, אין בהם חובת קריעה]. ולאחר שקרע על חורבן ירושלים, צריך לקרוע שוב בעת שרואה את מקום המקדש [ואפשר לקרוע את אותו הבגד, כדלהלן].
[40]
המקל שלא לקרוע על ראיית ירושלים
ג.
המקל שלא לקרוע על ראיית ירושלים, אי אפשר למחות בו, וכשיקרע בכותל יכוון בקריעתו לצאת ידי קריעה אף על ירושלים. ונכון שאדם שלא קורע על ירושלים, לא יסתכל על העיר העתיקה עד שמגיע לכותל, ואז יקרע על שניהם.
[41]
הבגדים הטעונים קריעה
ד.
ציצית וגופיה לא קורעים.
החליפה והחולצה: לדעת השולחן ערוך
[42]
חיוב הקריעה בכותל שווה לחיוב קריעה על פטירת אב ואם, ולכן צריך לקרוע גם את החליפה וגם את החולצה (אך לא את הציצית והגופיה). אך המנהג כדעת הראב"ד
[43]
שקורעים רק את הבגד העליון, ולכן אם בזמן הקריעה לובש חליפה, עליו לקרוע את החליפה, ואם הוריד את החליפה קורע את החולצה. [לכתחילה יוריד את החליפה לפני שרואה את העיר העתיקה או את הכותל, ובדיעבד אף לאחר שראה, יכול להוריד ולקרוע את החולצה].
רבים מבני עדות המזרח נהגו לקרוע את החולצה אף כשלבושים בחליפה. ויותר נכון להוריד את החליפה לפני שקורע את החולצה, ואז ניתן לשוב וללבוש את החליפה.
דיני הקריעה
ה.
לכתחילה יש לקרוע בצידו השמאלי של הבגד, אך אם זה לא מתאפשר, יקרע בצד ימין.
[44]
ניתן להתחיל את הקריעה עם סכין או מספריים, ואפשר גם להתחיל לקרוע בבית, ולהמשיך לקרוע בידיו.
[45]
צריך לקרוע מעומד, הקורע מיושב לא יוצא ידי חובה.
[46]
מהיכן קורע
ו.
מתחיל לקרוע מהצווארון לכיוון מטה
[47]
, ויקרע בידיו אורך 10 ס"מ, ובשעת הדחק יכול לקרוע גם שלא מהצווארון אלא בשפת הבגד מתחתיו.
החלפת הבגד
ז.
יכול להחליף לבגד אחר מיד לאחר הקריעה או ללבוש חליפה מעל הבגד הקרוע.
[48]
המחויבים בקריעה
ח.
קטן אינו קורע.
[49]
נשים מחויבות בקריעה, וילבשו שני בגדים ויקרעו את הבגד העליון. לאחר הקריעה ניתן להוריד את הבגד הקרוע או לחברו בסיכת ביטחון.
בגד שאינו שלו
ט.
אם לובש חליפה וחולצה שאינם שלו אלא שאולים מחברו פטור מקריעה, אך נכון שלא לעשות כן אלא לקרוע.
המקנה לחבירו
י.
המקנה בגדו לחברו ע"י קנין סודר וחברו משאיל לו את הבגד ואומר מפורש "איני מסכים לך לקרוע את הבגד", אין זה פשוט שפוטר מקריעה.
[50]
בחור
יא.
בחור שבגדיו שייכים לאביו, ואביו הודיעו שאינו מסכים שיקרע, פטור מקריעה, אך אין נכון לאב להקפיד על כך. וכל שלא גילה האב דעתו שמקפיד ניתן לסמוך שודאי נוח לו שיקרע הבן ויקיים את חיובו.
הימים בהם לא קורעים
יב.
בשבת וביום טוב וחול המועד אין לקרוע.
[51]
סדר ונוסח הקריעה
יג.
לפני הקריעה על העיר העתיקה יאמר "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁ לים שְׁמָמָה", ויאמר עוד "כִּלָּה השם אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ", ויקרע.
רואה את המסגד
יד.
אם רואה את המסגד, יאמר "בֵּית גֵּאִים יִסַּח השם וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה".
[52]
רואה את מקום המקדש
טו.
רואה את מקום המקדש ישתחווה כנגדו ויאמר "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", ויברך בלי שם השם אך עם מלכות, בנוסח "ברוך אתה מלך העולם דיין האמת". אחר הברכה יאמר "כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת, הַצּוּר תָּמִים פעֳלוֹ כִּי כל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָֽוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ".
[53]
הקריעה
טז.
אחר אמירת הפסוקים הללו – יעמוד ויקרע כדין המבואר לעיל, ואם כבר קרע כשראה את העיר העתיקה, ירחיק שלוש אצבעות שהם 7.5 ס"מ, ויקרע שוב טפח, ויאמר פרק ע"ט מתהילים בכוונה עצומה, ויבכה ויעורר ליבו להתאונן ולהתאבל ולדאוג על חורבן בית המקדש כמי שמתו מוטל לפניו. כאמור, לאחר הקריעה יכול להחליף את הבגד הקרוע או ללבוש
מעליו בגד אחר.
[54]
שאלות המתעוררות בימי בין הזמנים
סדר הקדימות לתפילת שחרית
א.
סדר הקדימויות לאדם הנמצא בדקות האחרונות לפני סוף זמן תפילת
שחרית:
א. תפילה בזמנה קודמת לתפילה בציבור.
[55]
ב. ברכות קריאת שמע בזמן קודם לתפילת שמונה עשרה בזמנה.
[56]
ג. ברכות קריאת שמע ושמונה עשרה בזמן קודמין לברכות השחר וברוך שאמר וישתבח.
ד. תפילה בזמנה קודם להנחת תפילין בעת קריאת שמע ושמונה עשרה.
[57]
התעורר וחזר ונמנם
ב.
התעורר משנתו והיה צריך לעמוד להתפלל, ונמנם עוד מעט וחזר והתעורר וחזר ונרדם כמה פעמים, ולבסוף נרדם עד שעבר זמן תפילה אף שהוי כפשיעה, עליו להתפלל תפילת תשלומין כיון שאינו מזיד.
[58]
ישן בשעה מאוחרת
ג.
הלך לישון בשעה מאוחרת וידע שלא יקום בזמן לתפילה [אף שעל פי הדין אסור ללכת לישון], ואכן הוא לא התעורר לתפילה, אף שפשע בזה שהלך לישון, בכל זאת אינו נחשב מזיד ולכן יתפלל תשלומין.
[59]
עולה לטיסה מוקדם בבוקר
ה.
העולה לטיסה מוקדם בבוקר ואין לו שום אפשרות כלל להתפלל אחר כך, יתחיל להתפלל בעלות השחר השני [- 72 דקות קודם הנץ] עד ישתבח, לאחר ישתבח [קודם 'יוצר אור'] ימתין לזמן ציצית ותפילין [- שעה קודם הנץ, ויש מחמירים 50 דקות קודם הנץ], יניח טלית ותפילין וימשיך עד סוף התפילה.
[60]
הברכה
ו.
הרואה קברי ישראל מברך ברכת 'אשר יצר אתכם בדין'. ובתנאי שלא ראה בית קברות אחר בשלושים יום האחרונים, אך אם ראה אינו מברך, ואף אם לא בירך כשראה בפעם הראשונה.
[61]
יצא מבני ברק לירושלים
ז.
מי שיצא מבני ברק לירושלים וראה ביציאתו את בית הקברות ולא בירך,
[62]
הפסיד את הברכה, ושוב אינו מברך כשעובר בסמוך להר המנוחות.
[63]
קבר אחד
ח.
גם על קברי צדיקים מברכים ברכה זו, אך אין מברכים אותה על קבר אחד, רק על כמה קברים הנמצאים יחד.
[64]
נוסח הברכה
ט.
נוסח הברכה המתוקן והמבורר: בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין, ויודע מספר כולכם ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחיי העולם הבא, בא"י מחיה המתים (ספר בית דוד).
מעוברת
י.
מעוברת יכולה ללכת לבית קברות לצורך [כגון ביארצייט או לקברי צדיקים], אך תיזהר שלא לגעת בקברים.
[65]
אשת כהן מעוברת
יא.
אשת כהן מעוברת יכולה ללכת אף אם יודעת שיש לה בן.
[66]
אם יש מצוה
יב.
מצוה לעלות לקברי צדיקים, ואף שיש שכתבו שאין בזה מצוה, להלכה נראה שיש בזה מצוה.
[67]
לעלות לקברים בלילה
יג.
בין בקברי צדיקים ובין בסתם קברים - אין איסור ללכת בלילה, אך תהילים אומרים רק אחרי חצות, אלא אם כן זה עבור חולה שאז אפשר לומר תהילים לפני חצות, וי"ג מידות אחר חצות.
הזמן המובחר
יד.
הזמן המובחר לתפילה על קברי צדיקים הוא בערב ראש חודש, יום ט"ו לחודש, ערב ראש השנה, ערב יום הכיפורים, יום פטירתו של הצדיק.[68]
[1] שולחן ערוך (יו"ד סימן צב סעיף ח וסימן קה סעיף ז).
[2] שולחן ערוך (שם סעיף ג, ובאו"ח סימן תנא סעיף ו).
[3] שולחן ערוך (או"ח סימן תנא סעיף א).
[4] שולחן ערוך (יו"ד סימן צב סעיף ח)
[5] שער הציון (סימן תנא ס"ק קצא) ובחתם סופר (יו"ד סימן קיג).
[6] שולחן ערוך (יו"ד סימן צב סעיף ח וסימן קכ).
[7] שולחן ערוך (או"ח סימן תנא סעיף ד).
[8] שולחן ערוך (יו"ד סימן צב סעיף ח).
[9] פרי מגדים (יו"ד סימן צד משבצ"ז ס"ק א) חוות דעת (סימן צב ס"ק כה).
[10] שולחן ערוך (יו"ד סימן צב סעיף ח וסימן קה סעיף ז).
[11] שולחן ערוך (או"ח סימן תנא סעיף א) גם במצנם שאין אפשרות להכניס בו רק פרוסת לחם, יש לחוש שהלחם נעשה עם שמן איסור.
[12] שולחן ערוך (יו"ד סימן קכ).
[13] שולחן ערוך (סימן תנא סעיף כ).
[14] שולחן ערוך (או"ח סימן תנא סעיף ה ויו"ד סימן קכ).
[15] שולחן ערוך (או"ח סימן תנא סעיף כה וסעיף כו).
[16] שולחן ערוך (שם).
[17] שם.
[18] שם.
[19] שולחן ערוך (יו"ד סימן קכ).
[20] שולחן ערוך (יו"ד סימן תנא סעיף ד).
[21] שולחן ערוך (יו"ד סימן קכ סעיף ח).
[22] שולחן ערוך (יו"ד סימן קכא סעיף ב) חכמת אדם (כלל נו).
[23] שולחן ערוך (שם סעיף א, ובאו"ח סימן תנא סעיף כו).
[24] חכמת אדם (כלל נו).
[25] כמבואר בשולחן ערוך (או"ח סימן שכג סעיף ז, וביו"ד סימן קכ סעיף טז) שאדם שיש לו בשבת כלי לא טבול, יכול להקנות את הכלי לגוי, ולחזור ולשאול אותו ממנו, ובכך יכול להשתמש בכלי ללא טבילה. וממה שלא כתב השולחן ערוך שיכול להשתמש ע"י שיפקיר את הכלי בפני שלושה אנשים ויתכוון שלא לזכות בו בחזרה, יש להוכיח שאין הפקרת הכלי פוטרת מטבילה, ועיין שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן ה אות קלו) שהוכיח כן. אך יש לדחות שחד מתרי ותלת נקט השולחן ערוך, ולמעשה היה נראה שעל כל פנים מהני לפחות מיום אחד, וצ"ע [ולכך לא נקט השולחן ערוך עצה זו שאינה מועילה ליותר מיום אחד], אך יותר מכן אין יכול להשתמש בו ללא טבילה, אלא או ישליכנו לאשפה או יזכה בו ויטבלנו.
[26] שולחן ערוך (יו"ד סימן קכ סעיף ח).
[27] שם.
[28] שולחן ערוך (שם ובאו"ח סימן שכג סעיף ז).
[29] שולחן ערוך (יו"ד סימן קכ סעיף א וסימן רא).
[30] שולחן ערוך (סימן רכד סעיף יג) ומשנה ברורה (סימן רכח ס"ק ב) וביאור הלכה (סימן ריח סעיף ו ד"ה כמו).
[31] עיין משנה ברורה (סימן רכד ס"ק יז) שהביא מחלוקת הפוסקים בזה.
[32] פרק יד פסוק ג.
[33] ועיין מור וקציעה (סימן רכח) שבתוך דבריו כתב שימה של סדום נכלל בשם ימים, ומשמע דעתו שיש לברך עליו.
[34] עיין משנה ברורה (סימן רכח ס"ק ה) ושער הציון (ס"ק ח).
[35] שולחן ערוך (סימן רכח סעיף א וסעיף ג) ועיין חיי אדם (כלל סג סעיף ג) שמברך רק על ההרים הגבוהים המופרסמים בעולם מחמת גבהם.
[36] כדעת השולחן ערוך (סימן רכה סעיף ט), ועיין חיי אדם (כלל סג סעיף א) שכתב, "ונראה לי מה שאין אנו נוהגין לברך ברכה זו וכן שאין אנו מברכין על כושי וננס משום דאין מברכין אלא בפעם ראשון שהשינוי גדול עליו".
[37] שולחן ערוך (שם סעיף ח).
[38] עיין כף החיים (שם ס"ק נז) שכתב לברך גם על ינשוף, אלא שלפי הטעם המבואר במאירי (ברכות נח, ב) שמברכין על קוף ופיל משום שדומין לאדם, ובמלאכת שלמה (כלאים פרק ח משנה ו) כתב שהם אנשים שנתקללו במבול, וכל זה אינו שייך בינשוף, ולכן אין לברך עליו מספק.
[39] שולחן ערוך (סימן תקסא סעיף ב וסעיף ה, וביו"ד סימן שמ סעיף לח).
[40] שולחן ערוך (שם סעיף ב).
[41] עיין בספר אורחות רבנו (חלק ב עמוד קנה) שכן נהג הקהילות יעקב, לעצום עיניו ולא לקרוע עד שהגיע לכותל.
[42] שם סעיף ד, שקורע עד שמגלה את לבו.
[43] הלכות תעניות (פרק ה הלכה יז), ועיין מגיד משנה שם שכן היא גם דעת הרמב"ן.
[44] משנה ברורה (שם ס"ק יג).
[45] משנה ברורה (שם ס"ק יב).
[46] שולחן ערוך (שם סעיף ד).
[47] כדעת השולחן ערוך שהוא כדין קריעה על אביו.
[48] ארחות רבינו (שם עמוד קמח).
[49] כמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק יז).
[50] כיון שהדבר מוכח שאין ההקנאה אלא לצורך הפטור מחיוב קריעה, אבל אין לו כוונה להקנות לגמרי. ועיין בשולחן ערוך (יו"ד סימן שמ סעיף לא) שכל שהמשאיל אינו מקפיד שיקרע השואל חייב לקרוע, ובאופן זה אין הקונה מקפיד אם יקרע המקנה, ולכן לא הועיל מאומה.
[51] כדין קריעה על המת שאין קורעין בשבת ויום טוב, ולגבי חול המועד עיין שולחן ערוך ורמ"א (סימן תקמז סעיף ו) ואפשר שלדעת הרמ"א שאין קורעין רק על אביו ועל אמו, וכיון שחוששין לדעת הראב"ד שאין דין הקריע[]ה במקום המקדש כדין קריעה על אביו ואמו לכן נהגו שלא לקרוע בחול המועד, ועיין שו"ת לבושי מרדכי (תניינא סימן קעג).
[52] שולחן ערוך (סימן רכד סעיף יא) ומשנה ברורה (ס"ק טו).
[53] שולחן ערוך (סימן תקסא סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק ו).
[54] שולחן ערוך ומשנה ברורה שם.
[55] משנה ברורה (סימן מו ס"ק לב).
[56] משנה ברורה (סימן עא ס"ק ד).
[57] עיין משנה ברורה (סימן כה ס"ק יד, וסימן מו ס"ק לג, וסימן נח ס"ק ה).
[58] סשולחן ערוך (סימן קח סעיף ח).
[59] שם.
[60] שולחן ערוך (סימן פט סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ד) וביאור הלכה (ד"ה ואם).
[61] שולחן ערוך (סימן רכד סעיף יב).
[62] ועיין ערוך השולחן (שם סעיף ח) שאין לברך אלא כשעומד בתוך ד' אמות לקבר, אכן המהלך בדרכו ואינו נכנס לבית הקברות יברך אף שאינו נכנס בתוכו.
[63] ועיין ברכי יוסף שהביא מפרי הארץ שאם נכנס בתוך בית הקברות חוזר ומברך, אך דחה שם את דבריו, וכתב שכל שנוספו קברים חדשים יש לחזור ולברך, וכן כתב בערוך השולחן (שם סעיף ח), ואולם במשנה ברורה (שם ס"ק יז) שהביא מחלוקת הפוסקים בכל ברכות הראיה כשרואה דבר אחד הדומה לראשון, ובסוף דבריו הביא מהפתחי תשובה בשם עמודי אור שאין לחזור ולברך בבית קברות אחר, והוא הדין באותו בית קברות אף שנוספו בו קברים חדשים.
[64] משנה ברורה (שם ס"ק טז).
[65] אין מקור קדום לאיסור.
[66] מגן אברהם (סימן שמג ס"ק ב).
[67] פתחי תשובה (יו"ד סימן שעב ס"ק ב) בשם שו"ת בתי כהונה (חלק א סימן כג), וכן בשו"ת פרי הארץ (סימן ז) שאין בזה מצווה, אבל במנהגי מהרי"ל מבואר שיש בזה מצווה. ועיין בית יוסף (או"ח סימן תקסח), ומנחת אלעזר (חלק ג קונטרס שיורי מנחה). סח . רמ"א (סימן תקפא סעיף ד וסימן תרה), ועיין בספר אור צדיקים (ענף ד פרק ה).