פרק ג. מאכלי חלב בחג השבועות
אימתי
כו. נהגו לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, ישנן מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ לאכול מיד אחר התפילה בבוקר סעודה עם מאכלי חלב ולעשות הפסקה, ואחר כך לקבוע סעודה בשרית. ויש שנוהגים לאכול בלילה סעודה חלבית בלא אכילת בשר כלל, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
אולם נראה שמי שאין לו מנהג קבוע בדבר, עדיף שיאכל בסעודת הלילה גם בשר ומשום שיש מצוה של שמחת יום טוב אף בלילה, [1] וכמו שיתבאר [ואת מאכלי החלב יאכל בבוקר כפי הנכתב לעיל, או שיאכלם בתחילת הלילה, ויעשה הפסקה כדין עם קינוח והדחה]. [2]
והנה בגמרא בפסחים [3] מבואר שהלילה הראשון התמעט משמחה, ולכאורה מבואר מזה שאין חיוב אכילת בשר בסעודת הלילה, אולם נראה מוכרח שאף שאין "חיוב" של הבאת קרבן שמחה בלילה, מכל מקום ישחיוב של שמחה אף בלילה, וכל המיעוט משמחה הוא רק לגבי "קרבן" [ואכילת בשר בכלל], ולא לגבי עיקר החיוב של שמחה ביום טוב.
ואמנם נחלקו השאגת אריה [4] והמגן אברהם [5] אם מצות אכילת בשר בליל יום טוב היא מן התורה או מדרבנן, שדעת השאגת אריה שאין חיוב אכילת בשר בלילה מן התורה אלא מדרבנן, ואילו דעת המגן אברהם שהוא חיוב מן התורה, [ועיין שערי תשובה [6] שהביא מחלוקתם].
ובשאגת אריה כתב להביא ראיה שיש חיוב שמחה מדרבנן אף בלילה, מהמבואר בגמרא [7] לגבי שותה ד' כוסות בבת אחת, "אמר רב ידי יין יצאידי חירות לא יצא". וברשב"ם [8] ובתוס' [9] ביארו שידי יין יצא היינו ידישמחת יום טוב, ומבואר מזה שיש חיוב שמחה גם בליל יום טוב. ובהכרח מבואר מזה שאף שהתמעט ליל יום טוב מחיוב שמחה דאורייתא, עדיין מחיוב שמחה דרבנן לא התמעט.
אלא שבמנחת ברוך [10] ובאבני נזר [11] דחו את דבריו, שאפשר שהתמעט ליליום טוב מחיוב שמחה באכילת בשר שלמים, ועדיין אין בזה מיעוט לחיוב שמחה בכסות נקיה ויין ישן, שהוא חיוב מן התורה.
ונמצא מכל זה מחלוקת המגן אברהם והשאגת אריה אם יש חיוב אכילת בשר ויין בלילה הראשון מן התורה או מדרבנן, ובשער הציון [12] הביא מהחמד משה שדעתו כדעת השאגת אריה, ונראה שכן נקט לעיקר, שהוא חיוב מדרבנן ולא מן התורה. ועיין עוד בדבריו בביאור הלכה [13] שאף שאין חיוב מן התורה בזמן הזה באכילת בשר ביום טוב, עדיין מצוה ישבכך משום שמחת יום טוב.
ומטעם כל זאת יש מקום לערער על המנהג שלא לאכול בשר בלילשבועות. [14]
ברכת עוגת גבינה
כז.
בדין ברכה על עוגת גבינה יש להבחין בין כמה אופנים שונים שלאפיית העוגה.
[א]. כשהעיסה נאפת יחד עם הגבינה: אם יש טעם טוב בעיסה, בין אםהעיסה עבה ובין אם היא דקה, מברך רק 'מזונות' משום שהגבינה טפלה לעיסה שיש בה טעם טוב מצד עצמה.
[15]
[ב]. כשהגבינה לא נאפתה יחד עם הבצק: אם זה מעט גבינה על הבצקהיא בטלה לבצק ומברכים מזונות, אם זה הרבה גבינה, צריך לברך גם 'מזונות' וגם 'שהכל'.
[16]
[ג]. כשהעיסה דקה מלמטה ואין בה טעם טוב ועשויה רק כדי להחזיק אתה גבינה: מברך שהכל.
[17]
[ד]. עוגה שמכינים אותה יחד עם מיני מזונות בלא אפיה, וכגון מה שמצוי שמכינים עוגות ללא אפיה בשכבת בסקוויט בתחתית העוגה ומעליה גבינה ושוב שכבת בסקוויט ומכניסים למקרר או למקפיא לכמה שעות, הרי זה נחשב לעוגה אחת ]וכאילו נעשתה ע"י אפיה[ ומברך רק מזונות.
[ה]. לגבי ברכה אחרונה – צריך להקפיד לאכול כזית מהדגן תוך כדי אכילת פרס, ואם אין בו כזית דגן בכדי אכילת פרס מצטרף הדגן המועט לגבינה המרובה לכזית בכדי אכילת פרס לברך ברכת בורא נפשות.
בתוך הסעודה
כח.
האוכל עוגת גבינה שברכתה מזונות בתוך סעודתו אינו צריך לברך,הרוצה להדר יוכל לברך על קבוקים, כריות, או ביסלי ויפטור את העוגה.
[18]
[1]
עיין דרכי תשובה (יו"ד סימן פט ס"ק יט) שהשיג על המנהג שנהגו בקהילות הונגריה לאכול בסעודת הלילה רק מאכלי חלב, שמבטלים בזה מצות שמחת יום טוב.
[2]
ועיין בבית יוסף (סימן קעג) שהביא מזוה"ק (פרשת משפטים קכה, א) שכל האוכל מאכלי בשר וחלב בסעודה אחת או בשעה אחת גורם לעורר דינים בעולם.
[3]
עא, א.
[4]
סוף סימן סה וסימן סו.
[5]
סימן תקמו (ס"ק ד).
[6]
סימן תקכט (ס"ק ד*).
[7]
שם קח, ב.
[8]
ד"ה ידי.
[9]
ד"ה ידי.
[10]
סימן עח.
[11]
או"ח (סימן תכג).
[12]
סימן תקמו (ס"ק טו).
[13]
סימן תקכט (סעיף ב ד"ה כיצד).
[14]
עיין שו"ת שיח יצחק (סימן רלד) שכתב להליץ טוב על מנהג זה, שקודם קבלת התורה אין ראוי לאכול בשר, והביא שם מדברי החתם סופר שמטעם זה אכל סעודת פורים בלילה לא יצא ידי חובתו, ובמגן אברהם (סימן תרצה ס"ק ו) הביא מהכלבו שיש נוהגים שלא לאכול בשר בליל פורים, וביאר שם הטעם משום שאין לאכול בשר קודם שקיבלנו התורה. אולם אין טעם זה מיישב את הפקפוק ההלכתי שבזה.
[15]
שולחן ערוך (סימן רח סעיף ב, ג) ומשנה ברורה (ס"ק ז, ט).
[16]
משנה ברורה (סימן קסח ס"ק מה, וסימן ריב ס"ק יג).
[17]
שולחן ערוך (סימן רח סעיף ג).
[18]
עיין ביאור הלכה (סימן קסח ד"ה טעונים).
מקור