פרק ב. הלכות לסדר הלימוד בליל החג, קידוש ותפילת שחרית

שותה מעט מעט
יד. לגבי דין ברכה ראשונה ואחרונה, למי שדרכו לשתות מעט מעט בפרקיזמן ממושכים, יש להבחין בין שני האופנים:
[א]. אם שותה בכל פעם רביעית שלימה בבת אחת: יברך לפני כל שתיהולאחריה ברכה אחרונה אף שדעתו לשתות עוד במשך הלילה, אולם אםדעתו לשתות שוב בתוך שיעור עיכול [שיעור עיכול בשתיה אינו ברור,ולהלכה נראה שהוא קרוב לשעה], שאינו מפסיד את חיוב ברכה אחרונהעל השתיה הראשונה, אינו צריך לברך ברכה אחרונה לאחר השתיההראשונה, וחוזר ושותה בלא ברכה לפניה.
[ב]. אם שותה מעט מעט פחות מרביעית [שאין צריך לברך אחריה 'בוראנפשות'], וכן אם שותה שתיה חמה [שהמנהג לא לברך אחריה בוראנפשות],[1] המנהג הנפוץ [2] שאין לברך לפני כל שתיה ושתיה, אלא מברךבתחילת הלילה, ומועיל לו כל זמן שנמצא באותו מקום ודעתו לשתותעוד, [אבל כל שיצא מהבנין צריך לחזור ולברך כדין שינוי מקום, וכןכשאין דעתו לשתות עוד צריך לחזור ולברך מדין היסח הדעת].

-- ברכות השחר בניעור בלילה --

אלוקי נשמה
טו. מי שלא ישן כל הלילה למנהג האשכנזים אינו מברך ברכת 'אלוקי נשמה, וברכת 'המעביר שינה, [3] וברכות התורה, [4] אבל מנהג הספרדים שמברכים את כל הברכות [חוץ מברכת על נטילת ידים, [5] וכפי שיתבאר בסמוך].

על נטילת ידים
טז. לגבי ברכת על נטילת ידים, אם הולך לשרותים קודם התפילה, למנהג האשכנזים מברכים על נטילת ידים ואשר יצר [6] והספרדים אינם מברכים כלל.[7]

בן ספרד להוציא בן אשכנז
יז. לפי האמור ישנה אפשרות לצאת את כל הברכות גם כשלא נמצא מישישן בלילה, על ידי שאדם מבני ספרד הנוהג לברך יוציא את בני אשכנז בכל הברכות הנ"ל, [8] ואחר כך אדם מבני אשכנז יוציא את בני ספרד בברכת על נטילת ידים.

לימוד לאחר שעלה עמוד השחר קודם ברכת התורה
יח. יש לדון האם מיד בעלות השחר צריך לצאת בברכות התורה ובלי זהאסור ללמוד. ונראה שמותר להמשיך ללמוד עד שיהיה מי שיוציאנו אועד שיתפלל ויצא ידי חובה באהבה רבה, מכיון שאין איסור ללמוד לפניברכת התורה אלא יש חובה לברך קודם הלימוד, וכיון שכעת אינו יכוללברך, יכול ללמוד, בני ספרד הנוהגים לברך בעצמם יברכו בזמן עלות השחר [השני].

נטילת ידים בעלות השחר
יט. זמן נטילת ידים הוא מיד בעלות השחר. וצריך לקום ממקומו מיד כשמגיע זמן זה אך רבים מקלים בכך. [9] זמן עלות השחר לענין זה, הוא 72 דקות קודם הנץ ולא תשעים דקות.

ברכת המעביר שינה ואלוקי נשמה לאחר שינת היום כשלא בירך בבוקר
כ. מי שהיה ער בלילה ולא הוציאוהו ידי חובה בברכת המעביר שינה, ולאחר מכן ישן במשך היום, יש לדון שבאופן זה יוכל לברך ברכות השחר אפילו לשיטות שצריך דוקא שינה של לילה, היות וכעת שלא ישן בלילה שינתו העיקרית היא שינת היום, ויש לה חשיבות כשינת קבע וממילא כשיקיץ יוכלל ברך ברכת 'אלוקי נשמה' ו'המעביר שנה', אך דעת החזון איש שבכל אופן שינת היום יש לה דין של שינת עראי, ואין לברך אחריה, וצ"ע למעשה. [10]

ברכות השחר
כא. שאר ברכות השחר יכול לברך כרגיל.

אכילת כזית מזונות לאחר הקידוש בבוקר
כב. הניעורים בליל שבועות ועושים קידוש לאחר התפילה, כדי לקיים דין קידוש במקום סעודה יש להקפיד לאכול כזית מהמזונות עצמם, ולא רק מהמילוי שבהם או תוספות אחרות, ולכן בחג השבועות שהרגילות לאכול עוגות גבינה, יש להקפיד על כך שיהיה הכזית מהבצק ולא מהתוספת. [11]

ברכה על שאר משקין אחר ברכת הגפן בקידוש
כג. דין הברכה על שאר משקין, למי ששמע ברכת הגפן בקידוש או שקידש בעצמו, הדין חלוק בין קידוש על יין לבין קידוש על מיץ ענבים ,וכמו שיתבאר.
כשהקידוש על יין: ישנם ג' חילוקי דינים:
[א]. המקדש ששתה רביעית: אינו צריך לברך על שאר המשקין ששותה לאחר מכן שברכת הגפן על היין בקידוש פוטרת את שאר המשקין כיון שגם שתה רביעית. [12]
[ב]. השומעים שיצאו ידי חובה בקידוש ושתו מעט אך לא שתו רביעית: בביאור הלכה [13] הניח הדבר בספק, אם גם שתיית יין פחות מרביעית פוטר תשאר משקין. ולכן לכתחילה ראוי לפטור את המשקה בברכת שהכל עלמין מאכל שברכתו שהכל, או שיצא ידי חובה מאדם אחר שלא טעם מהיין כלל. ואם אין מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל שברכתו שהכל לפטור אתשאר המשקין יכול לשתות בלא ברכה.
[ג]. השומעים שלא שתו כלל: חייבים לברך על המשקין ששותים אחר כך שמאחר ולא שתו מהיין כלל אין ברכת הגפן ששמעו בקידוש פוטרת אתשאר המשקין. [14]
ולפי זה יש לעיין כשיודע שאין מי שיוציאנו וגם אין לו במה לפטור אתה משקין שרוצה לשתות אחר כך, האם כיון שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס [15] יטעם למרות שנכנס לספק ברכות להקל, או שעדיף שלא יטעם כלל כדי שלא יכנס לספק ברכות להקל.
כשהקידוש על מיץ ענבים:
הדין שוה בין מי ששתה רביעית לבין מי ששתה רק מעט, שאף המקדש ששתה רביעית ראוי לו לכתחילה שיפטור את המשקין על ידי מאכל או שימצא אחר שיוציאנו, כיון שישנו ספק בהלכה אם מיץ ענבים חשוב כמויין לגבי הדין של יין פוטר את המשקין. [וכשמערב רבע כוס יין במיץ הענבים יכול לסמוך בזה שנחשב כיין מזוג וכל ששתה רביעית פטר אתהמשקין].
ואם אין לו מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל לפטור, יכולים לשתות שאר המשקין בלא ברכה בין מי ששתה רביעית ובין ששתה רק מעט מאחר וספק ברכות להקל.
ואולם מי שלא שתה כלל מהמיץ ענבים פשוט שצריך לברך על משקין אחרים וכמו שהתבאר לעיל.

לחם משנה במזונות
כד. בקיצור שולחן ערוך [16] כתב שכשעושים קידוש על מזונות יש ליקח לחם משנה, דהיינו שיקח שתי עוגות שלימות ולברך עליהם מזונות אחר הקידוש כמו שעושה בפת. ואולם אין הלכה כן.

שכח יעלה ויבוא בסעודת החג
כה. שכח יעלה ויבוא בסעודת חג השבועות, בני ספרד אינם חוזרים, [17] וכןנשים אינן חוזרות, ולגבי אנשים בני אשכנז יש להבחין בין שני אופנים:
[א]. אם בבוקר אחר התפילה עשה קידוש ואכל מזונות יש לדון אם חוזר לברך. שכן כל הטעם לחזור ולברך הוא מחמת החובה באכילת סעודת יום טוב, שחובת הסעודה מחייבת את ההזכרה, ואם כן בזה שכבר אכל מזונות אפשר שכבר יצא ידי חובת סעודת היום בסעודת המזונות ונמצא שסעודת המוציא אינה חובה, ואינו מחוייב לחזור אם שכח להזכיר בה יעלה ויבוא,ולמעשה ראה הערה. [18]
[ב]. אם לא עשה קידוש בבוקר: צריך לחזור ולברך.

[1]נחלקו המגן אברהם ושאר אחרונים בדין אדם שאכל או שתה ועבר שיעור עיכול, ודעתו לאכול ולשתות עוד, אם צריך לברך שוב ברכה ראשונה, ולהלכה אין מברך שוב ברכה ראשונה.
[2] עיין משנה ברורה (סימן קפד ס"ק יז).
[3] משנה ברורה (סימן מו ס"ק כד) בשם אליה רבה.
[4] משנה ברורה (סימן מז ס"ק כח).
[5] שולחן ערוך (סימן ד סעיף יג).
[6] משנה ברורה (שם ס"ק ל).
[7]פשטות השולחן ערוך שם.
[8] עיין משנה ברורה (סימן מו ס"ק כד) בשם השערי תשובה שיצא ידי חובתו מאחר.
[9] עיין שולחן ערוך (סימן ד סעיף ד).
[10] עיין ביאור הלכה (סימן נב סעיף א ד"ה ומ"מ) שכתב עצה זו לגבי מי שהתפלל שמונה עשרה קודם שאמר אלקי נשמה.
[11] עיין שולחן ערוך (סימן רעג סעיף ה).
[12] שולחן ערוך (סימן קעד סעיף ב).
[13] שם (ד"ה יין).
[14] משנה ברורה (שם ס"ק ג).
[15] כמבואר בתוספות בפסחים (קו, א ד"ה הוה גחין) ובשולחן ערוך (סימן רעא סעיף יד).
[16] סימן עז סעיף יז.
[17] עיין שולחן ערוך (סימן קפח סעיף ו) שהצריך לחזור, ואולם בבן איש חי (פרשת חוקת אות כא) ובכף החיים (שם סקכ"ד) כתבו שמנהג בני ספרד שלא לחזור שכן ספק ברכות להקל.
[18] למעשה ראוי באופן זה שיחזור ויטול ידיו ויאכל כביצה פת ויברך ברכת המזון עם יעלה ויבוא ויפטור בזה גם את האכילה הראשונה, שבזה מוציא עצמו מידי ספק. ואם אינו יכול לאכול עוד, מספק אינו חוזר ומברך, כיון שיש צד שקיים חובת סעודת יום טוב באכילת המזונות, ולכן מספק אינו חוזר ומברך. ואם לא עבר עדיין זמן עיכול מאכילת המזונות חוזר ומברך ברכת המזון, שהרי כל הצד לפוטרו מברכת המזון הוא משום ספק שמא כבר קיים סעודת יום טוב באכילת המזונות, וגם לצד זה הוא מחוייב בברכת המזון על המזונות שעדיין לא ברך עליהם ברכת המזון אלא על המחיה, והרי הוא מחוייב בברכת המזון לכל הצדדים.