פרק א. הלכות חג השבועות

שואלין ודורשין
ב. הדין של 'שואלים ודורשים בהלכות חג בחג' לענין חג השבועות, מבואר בגר"א שהוא מראש חודש סיון [2] .

אמירת תחנון
ג. אין אומרים תחנון מר"ח סיון עד לאחר אסרו חג, ויש נוהגים עד י"בסיון ועד בכלל. [3]

הדלקת נר נשמה ליזכור
ד. לכתחילה יש להדליק נר נשמה בערב יום טוב, ואם לא הספיק להדליק בערב יום טוב ידליק במקום הסעודה כדי שיהנה מאורו, ויותר טוב להדליקו בבית הכנסת, ובשעת הדחק אפשר שיש להתיר בכל אופן שהוא כעין נר מצוה שהוא לכבוד אבותיו ויגרם לו צער רב ביום טוב אם לא ידליקו. [4]

דין 'תמימות'
ה. מצוה לקבל קדושת יום טוב מוקדם בכדי להוסיף על היום טוב, ואף שלגבי שבועות יש דין לאחר את תפילת ערבית משום תמימות [כמבוארבסמוך סעיף ח], אין בכל זה סתירה לדין תוספת יום טוב. [5]

דיני הדלקת נרות
ו. כבכל יום טוב, יש נוהגים להדליק נרות מערב יום טוב, ויש נוהגים להדליק בלילה לפני הסעודה. ומי שאין מנהג בידו ידליק נרות בערב יום טוב. [6]
כאמור הדלקת נרות מוקדמת אינה פוגמת בשלימות ה'תמימות', כיון שהתוספת אינה עוקרת את היום שעבר.

ברכת 'שהחיינו' בהדלקת נרות
ז. ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמעאו תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש. [7]
הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות בעצמן, אינן אומרות 'שהחיינו' בקידוש, ואם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, אם אינן שותות מהכוס יענו אמן על ברכת 'שהחיינו', ואם שותות - יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק, כיון שכבר יצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשבת הפסק בקידוש, ואז תצטרך לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שמא אין עניית אמן נחשבת הפסק. ולמעשה נראה שיענו אמן.

מקום ההדלקה
ח. האוכל בבית אחד וישן בבית אחר, לכתחילה יש לו להדליק במקום האכילה, [8] ואף שלהלכה מברכים גם על מקום הלינה, [9] כיום שיש תאורת חשמל לכתחילה אין לברך על ההדלקה במקום הלינה, שכן אין מברכים על תוספת אורה בהדלקה משום שלום בית. [10]
ובפרט בהדלקת נרות יום טוב שיש לדון אם נתקנה גם משום שלום בית, או רק משום כבוד ועונג וממילא אינה אלא במקום האכילה, [11] אמנם למעש הנראה שניתן לברך גם ביום טוב על שלום בית, ולכן בשעת הדחק ניתן לסמוך להקל לברך גם במקום לינה. וטוב לכתחילה שיאכל שם מזונות וכדומה, או שיעשה שם תשמיש לצורך הסעודה, וכן מוטב להחשיך את החדר לחלוטין קודם ההדלקה, ובשעת ההדלקה בלי הפסק בדיבור תדליק את האור ותברך, ובכך תהיה הברכה גם על תאורת החשמל.
ואותם הנוהגים להדליק ביום טוב עצמו יכוונו שעון שבת שיכבה את תאורת החשמל בעת ההדלקה או לאחר מכן לזמן קצר בתוך הזמן שדולקות הנרות.

זמן תפילת ליל יו"ט
ט. מאחרים להתפלל תפילת ערבית בליל שבועות עד אחר צאת הכוכבים, כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות. [12]

הישן שנת קבע בערב החג
י. הישן בערב שבועות שינת קבע על מיטתו, ראוי שיכוין בברכת 'אהבת עולם' לצאת ידי ברכת התורה, וילמד מיד לאחר התפילה. [13]

-- שמחת יו"ט --

המצוה
ט. ישנו חיוב שמחה ביום טוב, ואמרו חז"ל [14] שבזמן הזה אין שמחה אלא ביין, ואכן פסק השולחן ערוך שחובה לשתות יין ביום טוב. [15] חובה זו היא בסעודת היום.

שיעור היין
י. חובה לשתות יין בשיעור המביא לידי שמחה [לאו דוקא רביעית], ויש אומרים שיש חיוב שתיית יין אף בסעודת הלילה. [16]

בקטנים ונשים
יא. את הקטנים יש לשמח ע"י ממתקים שהם שמחים בהם, ולנשים יקנה בגדים ותכשיטים כפי ממונו. [17]

אכילת בשר
יב. אין חובה לאכול בשר ביו"ט אך יש מצוה, ועיקר המצוה לאכול בשר בהמה, ואם אין לו בשר בהמה אפשר לקיים המצוה גם בבשר עוף. [18]

כבוד יום וכבוד לילה
יג. בגמרא בפסחים [19] ובשולחן ערוך [20] מבואר שכבוד יום השבת קודם לכבוד הלילה, ולכן מאכלי סעודת היום צריכים להיות מכובדים יותר מסעדות הלילה. ויש להסתפק אם דין זה נאמר אף ביום טוב, ושמעתי ממו"ח שליט"א שבספר ערכי תנאים ואמוראים לאחד מרבותינו הראשונים, בערך 'רב יהושע בריה דרב אידי', מבואר להדיא דדין זה שכבוד יום עדיף מכבוד לילה נאמר אף ביום טוב, [ועיין שו"ת שביבי אש חלק ד סימן ז].

[1] בשנה בה חל ערב ראש חודש בשבת יש לומר את התפילה ביום שישי, ואם לא אמרה ביום שישי מותר לומר את התפילה בשבת על ידי הרהור, משום שאסור לבקש בשבת בקשות פרטיות גם על דברים רוחניים [ויתכן שכיון שזמנה הוא בשבת מותר אף לאומרה בפה, ולכן אם לא הספיק לאומרה ביום שישי יוכל לאומרה בשבת], עיין משנה ברורה (סימן רסג ס"ק ב וסימן רצד ס"ק ב וסימן תקכט ס"ק יט).
[2] משנה ברורה (סימן תכט ס"ק א).
[3] שולחן ערוך (סימן קלא סעיף ז, וסימן תצד סעיף ג).
[4] ביאור הלכה (סימן תקיד סעיף ה ד"ה נר של בטלה) בשם הכתב סופר.
[5] כיון שאין התוספת עוקרת את היום שעבר, עיין העמק דבר ומשך חכמה (ויקרא פרק כג).
[6] מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג, וסימן תקצט סעיף י) ואלף למטה (סימן תרכה ס"ק נא), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן רס ס"ק ג).
[7] משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג) ועיין עוד מטה אפרים (סימן תקפא סעיף נד).
[8] רמ"א (סימן רסג סעיף י).
[9] עיין שולחן ערוך (שם סעיף ה) לגבי נר של יום הכיפורים, ובמשנה ברורה (ס"ק כה) שביאר המחלוקת אם מברכים על נר שלום בית, ועיין שולחן ערוך (סימן תרי סעיף ב).
[10] פרי מגדים (אשל אברהם סימן רסג ס"ק כא) ובשערי תשובה (שם ס"ק ד) בשם הפנים מאירות.
[11] עיין ארחות חיים (הלכות הדלקת נרות בערב שבת סעיף א) שהביא מחלוקת אם מברכים על נר יום טוב משום שאין בו שלום בית, כיון שבכל שעה שירצה יכול להדליק, וכן איתא במושב זקנים (על התורה, פרשת אמור). ואמנם עיין בשו"ת רבי עקיבא איגר )סימן א( שכתב דנשים פטורות מכבוד יום טוב שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, וכן מדין שמחה, ולדבריו תימה טובא אמאי מברכות על הדלקת נר יום טוב, דממה נפשך משום כבוד ועונג פטורות, ומשום שלום בית ליכא.
[12] משנה ברורה (סימן תצד ס"ק א).
[13] עיין משנה ברורה (סימן מז ס"ק כח).
[14] פסחים קט, א.
[15] סימן תקכט (סעיף א) וביאור הלכה (סעיף ב ד"ה כיצד).
[16] עיין חזון איש (או"ח סימן קכד ס"ק עא), ועיין לעיל בהלכות חג הסוכות.
[17] שולחן ערוך (סימן תקכט סעיף ב).
[18] שולחן ערוך וביאור הלכה (שם).
[19] קה, א.
[20] סימן רעא סעיף