דיני ספירת העומר
טעה בספירתו אם חוזר ומברך
א.
טעה בספירה ונזכר תוך כדי דיבור מתקן מיד ואינו חוזר ומברך, אף אם היתה דעתו לטעות בשעת הברכה. נזכר לאחר כדי דיבור חוזר ומברך.
[1]
שכח לספור בלילה
ב.
השוכח לספור ספירת העומר בלילה - יספור ביום ללא ברכה וימשיך בשאר הלילות לספור בברכה. אם שכח לספור גם ביום - ימשיך לספור בשאר הלילות ללא ברכה.
[2]
מסופק אם ספר
ג.
המסופק אם ספר או המסופק אם ספר נכון - אף שיותר נראה לו שלא ספר או לא ספר נכון, ממשיך לספור בברכה [דהוי ספק ספיקא]. והוא הדין המסופק שמא לא ספר כמה ימים - יכול להמשיך לספור בברכה.
[3]
ספר אחר השקיעה של יום המחר
ד.
נזכר לספור רק אחר השקיעה של יום המחר, כל שספר תוך 13 וחצידקות מהשקיעה ממשיך לספור בברכה.
[4]
נשים
ה.
נשים הרוצות לספור ספירת העומר, עדיף שיספרו בלא ברכה, אלא אםבטוחה שלא תשכח אף יום ולא תטעה בספירתה.
[5]
קטנים
ו.
קטן שהגיע לגיל חינוך יש לחנכו לספור בברכה מידי יום, ואם לא ספריום אחד – יספור מכאן ואילך בלי ברכה.
[6]
קטן שהגדיל
ז.
קטן שהגדיל בימי הספירה – אם לא ספר אחד הימים בקטנותו – יספורבלי ברכה גם אחר שהגדיל, ואם ספר כל הימים בקטנותו – נחלקו בזה האחרונים, ולהלכה יספור בברכה.
[7]
ידיעת מנין הימים
ח.
לכתחילה יש לדעת את מספר הימים קודם הברכה. בדיעבד אם שתקלאחר שברך עד ששמע מחברו וספר כמותו - יצא.
[8]
אכילה קודם הספירה
ט.
אחר השקיעה אסור לאכול קודם שיספור ספירת העומר, אלא אם מעמיד שומר. שעון מעורר שכתוב בו במפורש 'ספירת העומר' יש להקל שחשוב כשומר.
[9]
מנה ימים ולא שבועות
י.
אמר רק את מספר הימים, ולא אמר את מנין השבועות, צריך לחזור ולספור ללא ברכה, ואם שכח סופר בשאר ימים סופר בברכה.
[10]
מנה שבועות ולא ימים
יא.
אמר רק את מנין השבועות ולא את מנין הימים, אם היה זה ביום שנשלם בו השבוע כגון ביום השביעי או ביום י"ד, צריך לחזור ולספור בברכה,ואם שכח סופר בשאר ימים בלא ברכה. היה זה באמצע השבוע כגון ביום השמיני, ואמר היום שבוע אחד ויום אחד בעומר, לכתחילה יחזור ויספור בלא ברכה, ואם שכח יצא בדיעבד ובשאר ימים סופר בברכה.
[11]
טעה במנין השבועות
יב.
אמר כראוי את מנין הימים וטעה במנין השבועות לכתחילה חוזר וסופר בלא ברכה, ובדיעבד סופר בשאר ימים בברכה.
[12]
שאלו חבירו כמה היום
יג.
שאלו חבירו 'כמה היום', ואמר לו 'היום כך וכך' לפני שספר בעצמו בברכה, יחזור ויספור שוב באותו יום ללא ברכה.
[13]
ודין זה הוא רק בשבוע הראשון שאין בו מנין שבועות, אבל לאחר שנשלם שבוע שסופרים גם אתמנין השבועות, כל שאמר לחבירו רק את מספר הימים ולא את השבועות הרי מוכח שלא היתה כוונתו לשם ספירת מצוה, ולכן יכול לחזור ולספור בברכה, [אמנם אם לא חזר וספר, יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה, כיון שבכל אופן של ספק סומכים על דעת רוב הראשונים שכל יום הוא מצוה בפני עצמה, וכאן שיש צד שיצא למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה, יכול להמשיך לספור בברכה].
[14]
שאל את חבירו אם היום כך וכך
יד.
השואל את חברו, האם היום כך וכך ימים לעומר, והזכיר בשאלתו את המנין הנכון, יכול לחזור ולספור בברכה, כיון שאמר את הספירה בלשון שאלה ואין זו דרך ספירה. ואף אם נאמר שספירה מספק נחשבת כספירה
[15]
- בלשון שאלה אינו נחשב ספירה.
[16]
ואם לא חזר וספר יש להסתפק בשאר הימים אם יספור בברכה.
אמר היום ל"ג בעומר
טו.
אמר 'היום ל"ג בעומר' חוזר וסופר בברכה.
[17]
וכן האומר דרך לימוד ואת מספר הימים של אותו היום – לא הפסיד הברכה.
[18]
כתב היום כך וכך
טז.
כתב 'היום כך וכך לעומר' חוזר וסופר בברכה. לא חזר - יש להסתפק אם יכול להמשיך לספור בברכה.
[19]
ספר כראוי וחזר בו תוך כדי דיבור
יז.
ספר כראוי ותוך כדי דיבור חזר וספר שלא כראוי, ממשיך לספור בברכה [דתוך כדי דיבור מועיל רק לתקן ולא לקלקל].
[20]
שמע מהחזן
יח.
שכח לספור אך שמע ספירת העומר מהחזן - ממשיך לספור בברכה.
[21]
עומד בשמונה עשרה ונזכר סמוך לשקיעה
יט.
העומד בתפילת שמונה עשרה של מנחה סמוך לשקיעה ונזכר שלאספר אתמול - לא יפסיק מתפילתו בשביל הספירה, אך אם יסיים בתוך13 וחצי דקות אחר השקיעה - יספור ללא ברכה, ויוכל להמשיך לספור בברכה בימים הבאים.
[22]
חושש שישכח
כ.
החושש שישכח לספור אחד מהימים, או מי שיודע שלא יוכל לספור את כל הספירה ברצף [כגון שצפוי לטיפול ארוך בהרדמה וכדומה] יתחיל לספור בברכה [ואינו כאשה שאינה חייבת מעיקר הדין].
[23]
ש"ץ ששכח
כא.
אין לש"ץ ששכח לספור ספירת העומר לבקש מחברו שלא יברך,ובכך יוכל הש"צ לברך ולהוציאו ידי חובתו, אך המיקל לעשות כן יש לועל מי לסמוך.
[24]
להקדים תפילת מעריב
כב.
לכתחילה אין להקדים ולהתפלל מעריב בימי הספירה לפני השקיעה, ואף בערב שבת, ואם הקדימו - אין לספור ספירת העומר עד צאת הכוכבים. ואין לאכול לפני שספרו.
[25]
-- תספורת בימי העומר --
איסור תספורת
כג
. אין מסתפרין ואין מתגלחין בספירת העומר. גילוח שפם - המעכב את האכילה מותר, ושאינו מעכב אסור.
[26]
נשים
כד.
נשים נשואות ובחורות בשידוכים מבנות ספרד מותרות בתספורת. ובנות אשכנז יכולות לסמוך ולהקל בשעת הצורך.
[27]
קטנים
כה.
גם בקטנים נהגו להחמיר שלא להסתפר בימי הספירה, אך במקום הצורך [כגון שהשערות מפריעות לילד] מותר.
[28]
תספורת 'חלאקה' מותר תבספירת העומר, אך נהגו להמתין עד ל"ג בעומר.
[29]
בעלי ברית
כו.
אבי הבן והסנדק מותרים להסתפר מהיום שלפני הברית סמוך לערב [ממנחה קטנה], ואם חלה הברית ביום א' – בשעת הדחק מותרים להסתפר כבר ביום שישי. לפי מנהג האר"י ז"ל אין לגלח השערות בכל ימי הספירה אפילו כשיש ברית מילה.
[30]
בל"ג בעומר
כז.
לכתחילה אין להסתפר עד 'יום' ל"ג בעומר, אך בשעת הדחק מותרים בניאשכנז להסתפר כבר בליל ל"ג בעומר, [ואף כשחל ביום חמישי]. בני ספרדי כולים להסתפר בשעת הדחק בליל ל"ד בעומר, ולכתחילה רק ביום ל"ד.
[31]
לאחר ל"ג בעומר
כח.
המנהג הנפוץ הוא שאשכנזים מסתפרים מל"ג בעומר ואילך וספרדים מסתפרים מל"ד בעומר ואילך, אך בלוח ארץ ישראל כתב שנוהגים היתררק מר"ח סיון, ויש הנוהגים רק משלושת ימי הגבלה.
מנהג האר"י ז"ל
כט.
הנוהגים כהאריז"ל לא יסתפרו עד ליל מ"ט לעומר. במקום הצורך אפשר להסתפר ביום מ"ח ואפילו בליל מ"ח לעומר.
[32]
-- מוזיקה ושמחות בספירת העומר --
שמיעת מוזיקה
ל.
אדם בריא בגופו ונפשו - אסור לו לשמוע מנגינות ושירים בספירת העומר.
[33]
מי שמצבו הנפשי ירוד מאוד והמוזיקה משפיעה עליו לטובה, מותר לו לשמוע.
מוזיקה וואקלית
אף בשירי רגש וואקלי [שאינם נשמעים כמוזיקה רגילה] אף שאין למחות ביד המקילים, נהגו להימנע גם בזה.
קטנים
לא.
לילדים עד גיל חינוך (גיל שש) מותר לשמוע
[34]
[ואף אם הגדולים שומעיםברקע את המנגינה אין בזה איסור, כיון שלא מתכוונים לשמוע ולהנות ממנה].
בסעודת מצוה
לב.
יש להמנע גם משמיעת שירים ומנגינות בסעודת מצוה [כגון ברית,פדיון הבן, בר מצוה בזמנה, סיום מסכת], אמנם בשמיעת מוזיקה מוקלטת יש מקום להקל, אם נוהג תמיד להשמיע מוזיקה בשמחות אלו בשאר ימות השנה.
[35]
בימים שאחרי ל"ג בעומר - יש להקל להביא תזמורת לסעודות הנ"ל אף לנוהגים אבילות בימים אלו.
[36]
מוזיקת ליווי
לג.
מוזיקת ליווי (כגון ברקע של סיפור), וכן נגינה לצורך לימודים (כשהתחיל ללמוד לפני ימי הספירה) וכן מוזיקה לצורך רפואי - מותרים.
[37]
שירה בפה
לד.
שירה בפה ללא כלי נגינה - ביחיד מותר ובציבור יש שנמנעים.
[38]
ליל ל"ג בעומר
לה. שירים בליל ל"ג בעומר – לא שומעים מוזיקה בליל ל"ג בעומר, אךאם הם לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי - מותר.
[39]
לאחר ל"ג בעומר
לו.
מוזיקה אחרי ל"ג בעומר - יש שנהגו לשמוע, אך המשנה ברורה פסק שאין להקל בזה אלא רק מר"ח סיון, וכך צריך לעשות.
[40]
-- נישואין בימי הספירה --
לבני אשכנז
לז.
בני אשכנז מותרים לעשות חתונות לכתחילה ביום ל"ג בעומר, ובניספרד ביום ל"ד בעומר. בשעת הדחק (כגון שקשה למצוא אולמות וכדו') - בני אשכנז יכולים להתחתן בליל ל"ג בעומר.
[41]
לבני ספרד
לח.
בני ספרד נהגו היתר בחתונות מל"ד בעומר ואילך, ובני אשכנז [בארץ ישראל] נהגו שלא לעשות חתונות עד חודש סיון, מראש חודש ואילך ישנם מנהגים שונים, יש שנהגו להמתין עד ג' בסיון, ויש נוהגים מב' סיון ויש נוהגים מראש חודש.
[42]
בשמחת חבירו
לט.
הנוהג איסור לאחר ל"ג בעומר והוזמן לשמחת חברו - מותר ללכת, ואף שנהנה מהשירים או רוקד בשמחה - יש לו על מה לסמוך.
[43]
הכנסת ספר תורה
מ.
תזמורת בהכנסת ספר תורה - עד ל"ג בעומר יש להחמיר, ולאחר ל"ג בעומר ניתן להקל לכתחילה. ורבים נוהגים להכניס ספר תורה אחר ראש חודש סיון.
[44]
-- קניות וברכת 'שהחיינו' בספירת העומר --
קניית בגדים
מא.
קניית בגדים בימי הספירה - מותר לקנות בגדים שאין מברכים עליהם שהחיינו, אך בגדים יקרים שמברכים עליהם שהחיינו, יש שנוהגים להימנע מלקנותם, אך מעיקר הדין מותר לקנותם.
[45]
על דעת לחדש אחר הספירה
מב.
הקונה בגדים על דעת לחדשם לאחר ימי הספירה, מותר לקנותם לכתחילה אף בימי הספירה.
[46]
קניית רכב וריהוט
מג.
קניית רכב, ריהוט וכדו' - לאדם נשוי מותר לקנות רכב, וכן ריהוט ומוצרי חשמל יקרים לבית, כיון שמברך עליהם ברכת 'הטוב והמטיב' ולאברכת 'שהחיינו' [שהרי בני ביתו שותפים עמו בטובה], ואין בקנייתם כלחשש. ולרווקים שמברכים שהחיינו - יש הנמנעים.
[47]
קניית פרי חדש
מד.
קניית ואכילה של פרי חדש - יש הנמנעים, ולצורך שבת – מותר לכתחילה.
[48]
נזדמן לו פרי חדש
מה.
נזדמן לפניו פרי חדש באמצע השבוע - יכול לאכלו ויברך 'שהחיינו',
[49]
אולם אם הפרי ישמור על טריותו עד שבת - לכתחילה יש להמתין ולאוכלו בשבת.
-- דינים שונים --
סיוד ושיפוץ הבית
מו.
סיוד הבית ושיפוצו מותרים בימי הספירה.
[50]
מעבר דירה
מז.
מותר לעבור דירה בימים אלו, ויש הנמנעים מכך משום שימים הללוהם ימי דין.
הליכה לים ובריכה
מח.
מותר ללכת לים ולבריכת שחייה בימי הספירה.
[1]
משנה ברורה (סימן תפט ס"ק לב) ובשער הציון (ס"ק מא).
[2]
שולחן ערוך (סימן תפט סעיף ז) ומשנה ברורה (ס"ק לד).
[3]
שולחן ערוך (שם סעיף ח) ומשנה ברורה (ס"ק לח).
[4]
דהרי זה ספק יום ספק לילה, והוי ספק ספיקא כמבואר בסעיף הקודם.
[5]
משנה ברורה (שם ס"ק ג), ואמנם כוונתו שם שודאי יטעו במנין הימים, ולא שישכחו לספור, ולכן בימינו שיש לוחות שנה אין מצוי שיטעו, ואם יודעת בעצמה שלא תשכח או תטעה יכולה לסמוך ולברך.
[6]
שערי תשובה (שם ס"ק כ).
[7]
שערי תשובה (סימן תפט ס"ק כ), מנחת חינוך (מצוה שו).
[8]
שולחן ערוך (סימן תפט סעיף ה) ומשנה ברורה (ס"ק כט).
[9]
רמ"א (שם סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק כג) ושער הציון (ס"ק כט), ומאחר השקיעה נחשב כחצי שעה הסמוכה לזמן החיוב, ואף שבמשנה ברורה כתב ששומר מועיל להתיר רק קודם הזמן, כיון שסומכים על השומר לענין קריאת שמע הוא הדין שסומכים עליו לענין ספירת העומר.
[10]
משנה ברורה (שם ס"ק ז).
[11]
משנה ברורה (שם ס"ק ט) ושער הציון (ס"ק יא).
[12]
שכן מנין השבועות אינו מעכב, כמבואר במשנה ברורה (ס"ק ז).
[13]
ואם לא אמר 'היום' יכול לחזור ולספור בברכה. משנה ברורה (ס"ק כ).
[14]
שולחן ערוך (שם סעיף ד) ומשנה ברורה (ס"ק כב)
[15]
עיין דבר אברהם (חלק א סימן לד).
[16]
כף החיים (שם ס"ק סא).
[17]
שכן דעת רוב הפוסקים שלא יצא בזה ידי חובת ספירה, עיין ביאור הלכה (שם סעיף א ד"ה מונה), ודינו עדיף מהמונה ימים בלא שבועות שחוזר וסופר בברכה.
[18]
עיין ביאור הלכה (שם סעיף ד ד"ה שאם) שהביא את דעת הט"ז והחולקים עליו, ולכאורה כל טעם החולקים הוא שזה שהשיב לחבירו את מנין הימים התכוין להעמיד את מנין היום והרי זו כוונת ספירה, אכן בזה שאומר כן דרך לימודו ואין כאן שום כוונת ספירה הרי זה כמתעסק בעלמא וחוזר וסופר בברכה.
[19]
בשבות יעקב (חלק א סימן ל) כתב שיצא, אבל הברכי יוסף (סימן תפט אות יד) והשערי תשובה (ס"ק ו) כתבו שלא יצא, ובשו"ת רבי עקיבא איגר (חלק א סימן כט, לא) הביא דעת דודו של רבי עקיבא איגר שלא יצא, ורבי עקיבא איגר נסתפק בזה, ועיין כף החיים (שם ס"ק כח) שהביא מסידור בית עובד דחוזר וסופר בלא ברכה.
[20]
משנה ברורה (סימן מו ס"ק ה).
[21]
עיין ביאור הלכה (שם סעיף א ד"ה ומצוה) שהביא מחלוקת הפוסקים אם בספירת העומר יוצא מדין שומע כעונה, וכפי שהתבאר כל מקום שיש ספק הרי זה מצטרף לספק ספיקא שיוכל להמשיך לספור בברכה בשאר ימים.
[22]
כמבואר לעיל סעיף ג.
[23]
שכן דעת רוב הפוסקים שכל יום הוא מצוה בפני עצמו, והטעם שאין מברכים בשכח יום אחד הוא לחוש לדעת הבה"ג שכבר הפסיד המצוה, אך בזה שיש עליו חיוב גמור לספור כדין, אין לו להפסיד קיום המצוה בברכה משום העתיד אחר שעיקר ההלכה כדעת הפוסקים שכל יום מצוה בפני עצמו.
[24]
פרי חדש (שם ס"ק ח) שהרי הוא כבן עיר שאינו מוציא בן כרך כיון שאינו מחויב בדבר.
[25]
שולחן ערוך (שם סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק יד, טו).
[26]
שולחן ערוך (סימן תצג סעיף ב), ועיין בשולחן ערוך (סימן תקנא סעיף יב) ושער הציון (ס"ק צ) לגבי גילוח השפם המפריע את האכילה בבין המצרים וקל וחומר בימי הספירה.
[27]
עיין שולחן ערוך (יו"ד סימן שצ סעיף ה) לגבי אבילות, ועיין משנה ברורה (סימן תקנא ס"ק עט).
[28]
עיין משנה ברורה (סימן תקנא ס"ק פא, פב) ושער הציון (ס"ק צא).
[29]
עיין שערי תשובה (סימן תקלא ס"ק ז) ובאר היטב (שם ס"ק ז) שמבואר מדבריהם דמותר לעשות כן בימי הספירה. ועיין שם בשערי תשובה שהביא מפרי עץ חיים שהאריז"ל גילח בנו ביום ל"ג בעומר, ואף שדעתו שכל ימי העומר אסורים בתגלחת.
[30]
רמ"א (שם סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק יב, יג).
[31]
רמ"א (שם) ומשנה ברורה (ס"ק יא).
[32]
עיין כף החיים (שם ס"ק יג) שכאשר חל שבועות ביום א' אפשר להקל ולהסתפר ביום ו' אף שהוא יום מ"ח לעומר, וכן מובא בפרי עץ חיים שנהג האריז"ל בעצמו, בכדי לא להיכנס לחג כשהוא מנוול.
[33]
משנה ברורה (סימן תצג ס"ק ג), ועיין ערוך השולחן (סעיף ב) ששמיעת כלי שיר הוא כריקודין ומחולות, ובכלל האיסור כל ניגונים הנשמעים ככלי שיר.
[34]
כיון שאינם בכלל חינוך לאבילות, אולם למעלה מגיל שש יש לאסור עליהם על פי דברי המגן אברהם (סימן תקנא ס"ק לח) שיש דין חינוך באבילות דרבים.
[35]
עיין משנה ברורה (סימן תטו ס"ק ב) דסעודת שידוכין חשובה סעודת מצוה, ובמגן אברהם (סימן תצג ס"ק א) אסר בה ריקודין ומחולות, ועיין שולחן ערוך הרב (שם סעיף א). ומכל מקום בשמיעת ניגונים מוקלטים אפשר להקל כיון שיש שנקטו בהם שאינם ככלי שיר ובכלל איסור ריקודין ומחולות, ומצטרפת לזה דעת המחצית השקל (שם) ואליה רבה (שם ס"ק ב) שהתירו בסעודת מצוה.
[36]
שכן הכרעת הרמ"א (סימן תצג סעיף ב) להקל בדיני האבילות לאחר ל"ג בעומר, ואף שהחמירו כשיטת הט"ז (שם ס"ק ב), לגבי סעודת מצוה אפשר להקל.
[37]
שלא נאסר אלא דרך שמחה.
[38]
דכל שהוא ברבים יש נמנעים כיון שיש לדונו כריקודין ומחולות שנאסרו. ועיין לקט יושר (ח"א עמוד 106 ) ומקור חיים להחו"י (סימן תקנא).
[39]
רמ"א (סימן תצג סעיף ב) ומשנה ברורה (ס"ק יא), וחיי אדם (כלל קיא סעיף יא).
[40]
שער הציון (סימן תצג ס"ק ד).
[41]
רמ"א (שם) ומשנה ברורה (ס"ק יא), ובחתם סופר (או"ח סימן קמב) כתב להקל בנישואין שהם מצוה, ולכן יש לסמוך להקל בשעת הדחק.
[42]
שולחן ערוך ורמ"א (שם), ובט"ז (ס"ק ב) כתב שנהגו באשכנז להמשיך האבילות משום גזירות תתנ"ו.
[43]
שכן היא סעודת מצוה, וכפי שהובא לעיל דעת המחצית השקל ואליה רבה להקל
בסעודת מצוה.
[44]
שכן נהגו לאסור גם בסעודת מצוה, כמבואר בסמוך, ובשער הציון (סימן תצג ס"ק ד) הסתפק לאסור ריקודין ומחולות של רשות גם לאחר ל"ג בעומר, ולכן נהגו להמתין עד ראש חודש סיון.
[45]
על פי המבואר במשנה ברורה (סימן תצג ס"ק ב) שאין להביא עצמו לידי חיוב שהחיינו בימי הספירה.
[46]
שכן כאמור כל הטעם לאסור הוא משום ברכת שהחיינו, וכיון שהדרך לברך שהחיינו בשעת הלבישה הרי באופן זה אינו מתחייב עתה בברכת שהחיינו ולכן מותר לקנות.
[47]
עיין שולחן ערוך (סימן רכג סעיף ה) שהקונה כלי חדש לעצמו ולבני ביתו מברך הטוב והמטיב, ועיין מגן אברהם (סימן תקנא ס"ק מב) לגבי בין המצרים שהטעם שאין מברכין בהם שהחיינו משום שאין לומר שהחיינו על הזמן הזה, שהוא מועד לפורענות, וזה לא שייך בברכת הטוב והמטיב.
[48]
כאמור מדברי המשנה ברורה (סימן תצג ס"ק ב) שאין לברך שהחיינו בימי העומר, אלא אם נזדמן לו, ולכן נמנעים לכתחילה מלהתחייב בברכה, אך לגב
שבת עיין לבוש (סימן תקנא סעיף יז) שכתב בשבתות של בין המצרים שמותר, והוא הדין כאן, ואף לדעת האר"י שהביא המגן אברהם שם זהו דווקא בימי בין
המצרים ולא בימי העומר.
[49]
כמבואר במשנה ברורה שם, שאם נזדמנה לו ברכת שהחיינו יכול לברך.
[50]
שאין בכך שמחה כל כך.