פרק ט. הלכות פסח שחל בשבת
[השנים הבאות בהם יחול פסח בשבת – תשפ"ט, תשצ"ב, תשצ"ו, תשצ"ט, תת"ב, תת"ג, תת"ו, תת"ט, תתט"ז, תתי"ט, תתכ"ג, תתכ"ו, תתכ"ט].
-- הכנות לליל הסדר שחל בשבת --
הכנת מי מלח
א.
יש להכין מבעוד יום את מי המלח לטיבול הכרפס. שכח ולא הכין מבעוד יום - אם יש לו חומץ יטביל הכרפס בחומץ, ואם אין לו חומץ יכין מי מלח בכמות הנצרכת לסדר בלבד, ויכינם באופן זה שהמלח הניתן במים יהיה פחות משיעור שני שליש מכמות המים
[1]
.
הכנת החרוסת
ב.
יש להכין מבעוד יום את החרוסת. שכח ולא הכין מבעוד יום, יש לחשוש לאיסור טוחן בשבת בחיתוך הפירות מהם מכינים את החרוסת, ולכן לא יחתוך אלא לחתיכות גדולות מעט, ובסכין בלבד, ויעשה זאת סמוך לסעודה, שבאופן זה אינו בכלל מלאכת טוחן
[2]
. כמו כן יְשַׁנֶּה בעשיית החרוסת שלא יעשנה כפי שעושה בכל השנים בלילה עבה זכר לטיט, אלא יעשנה בלילה רכה על ידי שיתן בה הרבה יין עד שתהיה נוזלית, וכן ישנה בכך שיתן היין קודם שנותן הפירות, ועוד ישנה בעשייתה מכל השנים בכך שיערב העיסה פעם אחת לאורך ויוציא את הכף ואח"כ לרוחב ושוב יוציא את הכף וכך מספר פעמים עד שיתערב
[3]
.
הכנת החריין
ג.
הנוהגים לקחת חזרת למצות מרור - יש להכינה מבעוד יום ולכסותה עד זמן עשיית הסדר. שכח ולא הכין מבעוד יום - יחתכנה לחתיכות גדולות סמוך לסעודה, שלא יבוא לידי מלאכת טוחן
[4]
.
שטיפת עלי החסה
ד.
הנוהגים לקחת עלי חסה למצות מרור – יבדקו את העלים מתולעים מבעוד יום. שכחו ולא בדקו - יבדקו בשבת למול האור. אם מצא חרקים או תולעים - יזהר שלא לשטוף העלה, אלא יטלם עם מעט מן העלה עצמו
[5]
.
צליית הזרוע
ה. יש לצלות את הזרוע מבעוד יום. שכח - יטלנו כמות שהוא )מבושל בלא צליה(.
-- דיני הדלקת נרות שבת פסח --
יש להדליק נרות בערב שבת, ולברך 'להדליק נר של שבת ושל יום טוב' [אף אותם הנוהגים כהדעות שבכל יו"ט יש להדליק בלילה לפני הסעודה, בשנה שפסח חל בשבת - יש להדליק מערב שבת].
יש הנוהגות שמברכות 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש.
אלו הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש, אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן' [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה].
-- קבלת שבת וערבית --
ישנם מנהגים שונים באמירת 'לכו נרננה' ו'לכה דודי' בשבת זו, והמנהג הנפוץ הוא שאין אומרין 'לכו נרננה' ו'לכה דודי', ואומרים 'מזמור שיר ליום השבת'. אין אומרים 'במה מדליקין'. מזדרזים להתפלל ערבית בזמן. אחר חזרת הש"ץ אומרים 'ויכולו'
[6]
[ואין אומרים ברכת מעין שבע
[7]
], ואח"כ נוהגים לומר הלל שלם [ולאחריו קדיש שלם].
-- 'שלום עליכם' וזמירות שבת --
לענין אמירת 'שלום עליכם' ושאר זמירות שבת בליל הסדר שחל בשבת, חלוקים המנהגים
[8]
, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו, והמנהג הנפוץ שלא לומר.
-- קידוש )'קדש'( --
בנוסף לכוונה לצאת ידי חובת מצוות יו"ט בקידוש, יש לכוון לשם מצוות קידוש של שבת, וראה הערה
[9]
. סדר הקידוש: ויכולו, ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום [ומזכיר שבת], וברכת שהחיינו. וראה לעיל את פרטי הדינים בזה.
-- סדר מוצאי שבת פסח --
אין אומרים 'ויהי נועם', ואומרים 'ויתן לך'
[10]
, ומבדילים כרגיל כבכל מוצאי שבת בנר ובשמים [מעיקר הדין אפשר לברך 'בורא מיני בשמים' על ציפורן, משום שבזמננו אין חשש חמץ באלכוהול שבו. החושש לחמץ בציפורן – יברך על הדסים].
[1]
מגן אברהם (סימן תעג סק"ה) בשם הגהות מימוניות, בט"ז (שם סק"ג) ובמשנה
ברורה (שם ס"ק כא), שבאופן זה אין איסור דומה לעיבוד המבואר בשולחן ערוך
(סימן שכא ס"ב).
[2]
שולחן ערוך (סימן שכא סי"ב) ובמשנה ברורה (שם ס"ק מה).
[3]
מגן אברהם (סימן תעג ס"ק טז), ומשנה ברורה (סימן שכא ס"ק סח).
[4]
כנ"ל לענין חרוסת.
[5]
משום איסור בורר כמבואר בשולחן ערוך (סימן שיט ס"א) ובבאר היטב (שם סק"ב) ובמשנה ברורה (ס"ק סא).
[6]
משנה ברורה (סימן תפז ס"ק ט).
[7]
שולחן ערוך (סימן תפז סעיף א) וביאור הלכה (סימן רסח).
[8]
רב פעלים (ח"א סוד ישרים סימן יג) ויגד משה (סימן יג), לוח ארץ ישראל.
[9]
ואמנם קידוש של יו"ט על היין אינו אלא מדרבנן כמו שכתב המגיד משנה (שבת פכ"ט) ומגן אברהם (סימן רעא), ואילו קידוש בשבת על היין לכמה דעות (תוספות נזיר ד' ע"א, ועוד) מדאורייתא הוא, ולכן באופן שליל הסדר חל בשבת נכון שיכוין לקיים המצוה כפי הדין.
[10]
פרי מגדים (סימן רצה), ועיין ערוך השולחן (שם) שאין לומר.