פרק ה. הלכות מכירת חמץ

חמץ בעין
א. יש מקפידים שלא למכור חמץ גמור בעין אלא במקום של הפסד מרובה [1] .

מינוי הרב כשליח
ב. הרב אינו קונה את החמץ, אלא הוא נעשה שליח של כותב ההרשאה למכור את החמץ לגוי  [2] .

עשיית קנין
ג. נוהגים לעשות קנין בין הרב לבין נותן ההרשאה, ואין הקנין מעכב כיון שמעיקר הדין מינוי שליחות אין צריך קנין, וכאן הרב רק נעשה שליח למכירה כנ"ל  [3] . 

אופן הקנין
ד. הקנין נעשה ע"י שכותב ההרשאה מגביה את הסודר ועי"ז הרב נעשה שליח למכור את החמץ. 

מהות המכירה
ה. במכירת חמץ נעשים שני דברים, דבר אחד מוכרים את החמץ לגוי, ודבר שני משכירים את המקומות שבהם מונחים דברי החמץ. הטעם שגם משכירים את מקום החמץ הוא משתי סיבות, האחת שלא יצטרך לעשות מחיצה בפני החמץ, שהרי הלכה היא בגמ' בפסחים  [4] ובשולחן ערוך  [5] שחמצו של גוי ברשות ישראל עושה לו מחיצה עשרה טפחים, ולכן בהשכרת מקום החמץ לגוי נמצא שהחמץ עומד ברשות הגוי ואין  צריך מחיצה. והסיבה השניה להשכרת מקום החמץ, כדי שהגוי יקנה את  החמץ בקנין חצר  [6] .

חמץ שבפחי האשפה
ו. חמץ הנמצא בפחי אשפה של הבנין יש לפנותו, ויש לדאוג שבערב פסח לאחר פינוי האשפה ע"י העירייה לא יניחו שום חמץ בפח האשפה. ולכתחילה אין לסמוך על כך שימכור את חלקו בפח לגוי, מכיון שהפח הוא רכוש משותף, ויש לדון אם יכול שותף להשכיר את חלקו ברכוש
המשותף ללא הסכמת שותפו  [7] .

חמץ בחצר
ז. חמץ בחצר, אם היא חצר פתוחה ויש עופות ואין ידוע שנכנס שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לסמוך שעופות אכלוהו, ולכן סגי בבדיקה בצדדי החצר במקומות שהעופות לא מגיעים. אבל אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לבדוק חמץ בחצר. ולענין להשכיר את חלקו בחצר יש לדון בכך כאמור באות ו  [8] .

ארון חשמל
ח. יש לבדוק את החמץ בארונות החשמל וכדו' משום שפעמים מכניסים שם חמץ, ולא לסמוך על המכירה וכנ"ל.

תיבות הדואר
ט. יש לבדוק את תיבות הדואר - אם משתמש בהם בפסח, משום שפעמים מכניסים שם חמץ, וכן כל מקום שמכניסים בו חמץ ומשתמש בו בפסח, אין להשכירו לגוי וצריך לבודקו מחמץ.

שואב אבק
י. יש לזכור להוציא או לרוקן את השקית של השואב אבק שיתכן ויש בה חמץ, ואין לכתחילה לסמוך על המכירה בזה.

עוזב את ביתו
יא. מי שיצא מדירתו לכל ימי החג ישכיר את הדירה לגוי וימכור את החמץ ]חוץ מחמץ גמור בעין שלכתחילה אין למכרו וכנ"ל[ אך כדי לקיים מצות בדיקת חמץ, יעשה אחד משני האפשרויות: או שחדר אחד לא ישכיר לגוי ושם יבדוק חמץ, או שישכור חדר במקום שנמצא ושם יבדוק. ולמעשה יעשה שאלת חכם.  [9]

שאר מוצרים ששימשו בחמץ
יב. קטניות, ממרחים, חטיפים, שאין בהם דגן, אף אם השתמשו בהם במשך השנה, אפשר למכור לגוי.

דוגמא לשטר הרשאה עי׳ להלן (עיונים פסח ב).

[1] שולחן ערוך (סימן תמח סעיף ג) אליה רבה (ס"ק ז) ומעשה רב (אות קפ).
[2]  משנה ברורה (סימן תמח ס"ק יד) ושולחן ערוך (חו"מ סימן קפב סעיף א).
[3]  שולחן ערוך (חו"מ שם).
[4]  ו, א.
[5]  סימן תמ.
[6]  משנה ברורה (סימן תמח ס"ק יב וס"ק יז).
[7]  עיין שולחן ערוך (חו"מ סימן שטז סעיף ב) ועיין שם בנתיבות (ס"ק ג) שבשותפין
שהבית שלהם ודאי יכול כל אחד להשכיר חלקו שלא מדעת חבירו, וכדבריו כתב הסמ"ע (סימן קנד ס"ק ח), אולם הביא שם דעת הלבוש שחולק בזה. ועוד עיין בשולחן ערוך (חו"מ סימן סימן שסג סוף סעיף י) ובסמ"ע (ס"ק כה) וביאור הגר"א (ס"ק לג). ואמנם בדברי המשנה ברורה (סימן תמח סוף ס"ק ב) שנראה בדבריו שנקט בפשיטות שיכול אחד השותפים למכור חלקו לגוי. ובכל אופן אם עשה כן ומכר חלקו לגוי יש להיזהר שלא להשתמש בפחים בכל ימי החג.
[8]  שולחן ערוך (סימן תלג סעיף ו).
[9]  שולחן ערוך (סימן תלז).