פרק א. דיני ליל הסדר

-- עריכת הסדר -- 

לבישת הקיטל
א. בני אשכנז הנשואים נוהגים ללבוש בגד לבן ]קיטל[ בעת עריכת הסדר, ולענין חתן בשנה הראשונה יש בזה מנהגים שונים [1] . אָב̤ל – המנהג שאינו לובש, ומי שלובש אין מוחין בידו  [2] .

הבאת הקערה
ב. מביאים לשולחן את קערת ליל הסדר שבה יש את המרור, הכרפס, החרוסת, זרוע וביצה. ישנם מנהגים חלוקים בזמן הבאת הקערה: יש נוהגים להביאה אחר הקידוש קודם אכילת הכרפס  [3] , ויש שנהגו להביאה  קודם הקידוש  [4] ומנהג  הגר"א להביאה אחר  טיבול ראשון  [5] .

כמו כן חלוקים  המנהגים בענין סידור  הקערה: יש המסדרים  באופן שהכרפס והמי  מלח יעמדו סמוך לבעל הבית ואחריהם שלש מצות ואחריהם מרור  וחרוסת וזרוע וביצה כדי שלא יעבירו על המצוות  [6] , ויש המסדרים הזרוע  מימין וביצה משמאל ומתחתיהם המרור באמצע, ואחר כך חרוסת מימין  תחת הזרוע והכרפס משמאל תחת הביצה, והוא על פי קבלת האר"י  [7] , וכל  אחד ינהג כמנהג אבותיו.

-- דיני הסיבה --

ההכנה
ג. יסדר מקום מושבו כדי שיוכל לישב בהסיבה, ואופן ההסיבה הוא שמטה גופו לצד שמאל  [8] , ואף האיטר יסב על שמאלו  [9] , ויישען על כרים וכסתות  [10] , ובדיעבד יכול להשען על חבירו [11] .

צורתה
ד. צורת ההסיבה צריכה להיות באופן שידו אינה משוחררת ואינו יכול להשתמש בה   [12] .

נשים
ה. מנהג רוב האשכנזים שאין הנשים מסיבות [13] , ויש שנהגו שאף הנשים מסיבות  [14] .

תלמיד אצל רבו ובן אצל אביו
ו. תלמיד אצל רבו אף שאינו מובהק אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות  [15] , וכן האוכל אצל גדול הדור אף אם לא למד ממנו תורה, אינו מיסב  [16] . ובן אצל אביו מיסב אף אם אביו הוא רבו המובהק, שמסתמא מוחל  [17] . ואם אומר בפירוש שאינו מוחל, יש אומרים שבטלה דעתו ומיסב  [18] , ויש אומרים שלא יסב  [19] .

יש לו מכה בשמאלו
ז. מי שיש לו מכה בצד שמאלו שההסיבה מכאיבה לו, אפשר שפטור מלהסב  [20] .

היכן מיסב
ח. לכתחילה יש להסב בכל הסעודה  [21] , והיום רבים נוהגים שאין מסבים במשך הסעודה כי אין רגילים להסב במשך השנה, וראה בהמשך הדברים   שיש מקומות בהם ההסיבה מעכבת אף בדיעבד, שאינו יוצא ידי חובתו אם  לא היסב בהם, ואף במקומות בהם ההסיבה מעכבת יחזור ויאכל וישתה  ללא ברכה.

• • • קדש • • •

זמנו
ט. הקידוש של ליל הסדר, אין לעשותו אלא אחר צאת הכוכבים. ואמנם בהגיע הזמן מיד אחר תפילת ערבית יש למהר לעשות הקידוש כדי שלא ישנו התינוקות  [22] .

שהחיינו
י. אומרים שהחיינו בקידוש, נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות יש להסתפק אם יענו אמן, ונראה שיאמרו, ונשים שאין להם מנהג לא יאמרו שהחיינו בהדלקת נרות אלא בקידוש  [23] .

קליות ואגוזים
יא. נוהגים לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ושאר מיני מתיקה כדי לעוררם שלא ישנו  [24] , וכן כדי שיראו שינוי מהמנהג בכל השנה שאין מחלקים אלא אחר הסעודה, ויבואו לשאול מה נשתנה  [25] .

אמירת שלום עליכם
יב. לענין אמירת 'שלום עליכם' ושאר זמירות שבת בליל הסדר שחל בשבת, ראה להלן בדיני פסח שחל בשבת.

אמירת סימני הסדר
יג. קודם הקידוש יאמר עורך הסדר 'קדש', וקודם נטילת ידים ראשונה  יאמר 'ורחץ', וכן בכל עשיית הסדר יאמר קודם כל דבר מה הולך לעשות  [26] .

המזיגה
יד. כוס הקידוש ימזגו אחרים לבעל הבית ואינו מוזג לעצמו  [27] , ויש נוהגים שאף כל המסובים אינם מוזגים לעצמם, אלא כל אחד מוזג לחבירו, דרך חירות  [28] .

שיעור השתיה
טו. לכתחילה יש לשתות מכל כוס שיעור רביעית שלם [150 סמ"ק לשיעור הגדול, 86 סמ"ק לשיעור הקטן  [29] ], ובפרט יש להקפיד על שתית כל הרביעית בכוס ראשון ובכוס רביעי  [30] . אם שתה רוב רביעית [76 סמ"ק לשיעור הגדול, 44 סמ"ק לשיעור הקטן] - יצא ידי חובה. יש אומרים  שהשותה רוב רביעית יצא היינו בשותה כוס המחזקת שיעור רביעית, אבל  כוס שיש בה יותר מרביעית, חובה לשתות לכל הפחות רובה אף שהוא  יותר מרביעית  [31] , ויש מחמירים אף את כולה  [32] , וראוי לחוש לדעות אלו.  ולכן מי שקשה לו שתית יין מרובה יקח כוס שאין בה יותר מרביעית.

משך השתיה
טז. לכתחילה יש לשתות את הרוב רביעית בבת אחת  [33] , ועכ"פ לא יותר  מהפסק אחד דהיינו שישתה בשתי לגימות, אם שהה בשתיית רוב רביעית מכוס ראשון יותר ממשך ארבע דקות, יחזור וישתה שנית, ואם שהה פחות מזמן זה אבל הפסיק באמצע שתייתו שתי פעמים, אם נהג כמבואר להלן סעיף יז ולהלן הערה סד וכיון לפטור כל שתייתו עד כוס שני, יחזור וישתה שנית, ואם לא כיון, לא יחזור לשתות  [34] [ואולם לעניין שאר הכוסות ראה  לקמן סעיפים לח, סא, סט].

אדם שפיו גדול
טו. אדם שפיו גדול ומלא לוגמיו שלו מכיל יותר משיעור רוב רביעית, חייב לשתות כמלוא לוגמיו  [35] .

ברכה אחרונה
טז. מנהג העולם שאין מברכים ברכה אחרונה אחר שתיית כוס ראשון אף כאשר יעבור שיעור עיכול, ויש שכתבו שיקפיד שלא יעבור שיעור זה ואם יעבור יברך ברכה אחרונה מיד אחרי שתיית הכוס  [36] .

הסיבה
יז. יש לשתות כל ארבע הכוסות בהסיבה, שכח ולא היסב, בן אשכנז אינו חוזר ושותה אלא בכוס שני, ובן ספרד חוזר ושותה בכל הכוסות, ואם כיון מתחילה בברכת הגפן שישתה עוד יין, אף בן אשכנז יחזור וישתה בכוס ראשונה, ולכן נכון לכתחילה לכוין לפני שתיית כוס ראשונה שישתה עוד יין עד זמן כוס שני  [37] , [וראה עוד לקמן הערה סד].

נשים
יח. נשים חייבות בכל מצוות הסדר  [38] .

הכוונה
יט. לפני הקידוש יכוין לשם מצות קידוש יום טוב, ולשם מצות ארבע כוסות, ולשם מצות שמחת יו"ט  [39] .

סדר הקידוש
כ. סדר הקידוש: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום, וברכת שהחיינו, וי"א שיכוין בברכת שהחיינו על כל מצוות הלילה  [40] , וי"א שיכוין על מצות  ספירת העומר  [41] אך לא נהגו כן. וברכת שהחיינו יש המברכים בישיבה,  ולדעת האר"י אף אותה יברך בעמידה.

ברכת הגפן
כא. אין לברך ברכת הגפן אחר שתיית הכוס כיון שפוטרים אותה בברכת המזון, ואם חושש שיעבור שיעור עיכול עיין לעיל סעיף טז.

• • •  ורחץ  • • •

הנטילה

כב. נוטלים ידיים כדרך שנוטלים לאכילת לחם  [42] , אבל אין מברכים על נטילה זו  [43] . שכח וברך על נטילה זו, יאכל כזית מהכרפס  [44] .

• • •  כרפס  • • •

מה לוקחים לכרפס
כג. למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי  [45] , ויש נוהגים ליקח צנון  [46] , ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה  [47] .

שיעור האכילה
כד. יש לאכול פחות משיעור כזית מהכרפס, ויברך עליו בורא פרי האדמה, ויכוון לפטור בברכה זו את המרור  [48] . וראוי לכוון לפטור אף המרור שבכורך  [49] . 

הטיבול
כה. נראה שיש להדר לטבול את הכרפס ולאוכלו בידיו ממש ולא בעזרת מזלג וכדו', שכיון שצריך להתחייב בנטילת ידיו משום דבר שטיבולו במשקה צריך שיטבלנו ויאכלנו בידו  [50] .

הסיבה
כו. באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב  [51] , ויש אומרים שחייב להסב  [52] . ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה ובזה יוצאים ידי כל הדעות.

• • • יחץ • • •

כיצד
כז. יטול המצה האמצעית שבקערה ויבצענה בידו לשתי חצאי מצה  [53] , את החצי הגדול יוציא וישמור לאפיקומן, ואת החצי הקטן יותר יחזיר למקומו בין שתי המצות.

שיעור החצי הקטן 
כח. יש להקפיד שאף בחצי הקטן יהיה לכל הפחות שיעור כזית, כדי שיוכל לברך עליו על אכילת מצה.

• • • מגיד • • •

הכוונה
כט. לפני שמתחיל באמירת ההגדה יכוין לשם מצוה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים  [54] .

מי מספר
ל. סיפור יציאת מצרים, כשנמצאים אצל ההורים סגי בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה וגם שהסבא עושה זאת במקום האב כיון שאין צורך דווקא שהאב יספר בעצמו  [55] , אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יציאת מצרים.

הגבהת הקערה
לא. יגביה הקערה עם המצות ויתחיל באמירת הא לחמא עניא וכו' עד מה נשתנה [56] , ויש אומרים שיגביה את המצה הפרוסה בלבד  [57] .

סילוק הקערה
לב. אחר שסיים אמירת 'הא לחמא עניא', יסלק הקערה לקצה השולחן כדי שיראו התינוקות וישאלו, ויש אומרים שאין צורך לסלק הקערה אלא יכול להסתפק בכיסוי המצות  [58] .

מזיגת כוס שני
לג. אחר כך ימזוג כוס שני, ואין צריך שטיפה והדחה קודם מזיגת כוס שני  [59] , ואף שאין שותים ממנו אלא אחר סיום אמירת ההגדה מכל מקום מוזגים כבר הכוס כדי שיראו התינוקות ויתמהו ויבואו לשאול על כך  [60] .

צורת האמירה
לד. את ההגדה יש לומר באימה וביראה שלא בהסיבה  [61] . ואין לאכול או לשתות בזמן אמירת ההגדה עד שיסיים ברכת גאל ישראל.

ברכת הגפן
לה. כוס שני, בני ספרד אינם מברכים עליו בורא פרי הגפן, שכבר נפטר בברכת הגפן של כוס ראשון  [62] , ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן  [63] , וטוב שיכוונו בברכת כוס ראשון שאינם רוצים לפטור בו כוס שני, וראה עוד בהערה  [64] .

לא היסב
לו. שכח ולא היסב בכוס שני חוזר ושותה בהסיבה  [65] .

הפסיק בשתיה
לז. אם הפסיק באמצע שתיית כוס שני שתי פעמים, יחזור וישתה שנית  [66] .

• • • רחצה • • •

לא נגע בדבר המטמא
לח. קודם נטילת ידיים לסעודה, מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים  [67] . 

• • • מוציא מצה • • •

הקנאת המצה
לט. יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים ]אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב[, אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה שיסמוכו  [68] .

הכוונה
מ. יש לכוין באכילת המצה לשם מצות אכילת מצה  [69] .

צורת הבציעה
מא. אופן הבציעה: יקח את שלושת המצות (שתי השלימות והפרוסה שביניהן) ויברך המוציא, אחר כך יעזוב את המצה התחתונה ויברך על השתיים שנותרו בידיו על אכילת מצה  [70] , ויכוין בברכה זו לפטור גם מצות של כורך ושל אפיקומן  [71] , ויאכל כזית ממצה העליונה וכזית ממצה הפרוסה  [72] .

שיעור האכילה
מב. שיעור המצה שנצרך לאכול הוא 30 גרם  [73] , שבזה נמצא אוכל כזית משיעור הגדול לקיום הדין דאורייתא של כזית אחד, ושני כזיתים משיעור הקטן לקיום הדין דרבנן לאכול משתי המצות  [74] . [וראה עוד בהרחבה להלן סעיף ע וסעיף עא].

שקילת המצה
מג. מותר לשקול המצה בשבת ויום טוב ואין בזה משום איסור מדידה בשבת כיון שהוא לצורך מצוה  [75] .

משך האכילה
מד. המנהג הנפוץ הוא לאכול את ב' הכזיתים מעט מעט בלא הפסק עד השלמת השיעור בפחות מכדי אכילת פרס  [76] , [לכתחילה 2 דקות, ובדיעבד 4 דקות]  [77] .

טיבול במלח
מה. מנהג בני ספרד שאף בליל פסח טובלים המצה במלח  [78] , ומנהג בני אשכנז שבליל פסח אין טובלים המצה במלח  [79] . ונראה שאף לבני אשכנז יש להביא מלח לשולחן אף שאין טובלים במלח  [80] .

• • • מרור • • •

כיצד
מו. יקח כזית מרור, חזרת או חסה, יטבלנו בחרוסת ומיד ינער החרוסת, ואף כשחל בשבת יכול לנער החרוסת ואין בכך משום מלאכת בורר, שהרי אינו מפריד בניעורו את החרוסת כולה  [81] .

הברכה
מז. יברך על אכילת מרור ויכוין בברכתו לפטור אף המרור שיאכל בכורך  [82] .

הסיבה
מח. באכילת מרור אין צורך להסב  [83] .

השיעור
מט. שיעור המרור, עלי חסה קלים קצת מהמים ואפשר לשער את נפחו במשקל המים וכיון שכזית במרור דרבנן אפשר להקל כשיעור שכזית הוא שליש מביצה של זמנינו שהיא 17 סמ"ק - גרם, אך כל זה רק אם הוא שומע את הברכה של המרור מאחר, אבל המברך על המרור כתב המשנה ברורה שכיון שמברך צריך לאכול כשיעור הגדול של כזית שהוא חצי ביצה של זמנם והוא 50 סמ"ק - גרם והוא בערך 2 עלי חסה גדולים ]וראה להלן סעיפים פה, פו[.

• • • כורך • • •

אופן הכריכה
נ. יקח כזית מהמצה השלישית וכזית ממרור, ונוהגים שמניח המרור בין שני חלקי המצה  [84] , ושיעור המצה לכורך 15 גרם  [85] , ואחר כך יטבלם בחרוסת, והמקפידים שלא לאכול שרויה לא יטבלו את המצה אלא רק את המרור. ויאמר זכר למקדש כהלל, ואחר כך יאכל הכורך  [86] , ויש אומרים שרק לאחר אכילת הכורך יאמר זכר למקדש כהלל  [87] .

• • • שולחן עורך • • •

אכילת הביצה
נא. לאחר הכורך אוכלים סעודה, ויש לאכול בה ביצים  [88] , ויהדר לאכול מהביצה שבקערה  [89] . אין אוכלים מהזרוע שבקערה כיון שלא אוכלים בשר צלוי בלילה זה.

לא ימלא כריסו
נב. יזהר שלא יאכל בסעודה זו הרבה כדי שיוכל לאכול את האפיקומן לתאבון, ושלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה  [90] .

• • • צפון • • •

שיעור האכילה
נג. לאחר גמר הסעודה יאכל כזית ממצת האפיקומן  [91] , ולכתחילה ראוי שיאכל שני כזיתים ממצת האפיקומן  [92] . ושיעורם 30 גרם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם  [93] .

שאר המסובין
נד. שאר המסובים יאכלו מעט ממצת האפיקומן, ואת החסר לשיעור כזית ישלימו משאר המצות.

הסיבה
נה. את האפיקומן יש לאכול בהסיבה, שכח ולא היסב, אם נזכר קודם  ברכת המזון ראוי שיחזור ויאכל בהסיבה, אבל אם קשה עליו האכילה  יכול להקל בכך ואין צריך לאכול שנית  [94] .

אכילה ושתיה לאחר האפיקומן
נו. אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול ולשתות מלבד מים ותה, עד עלות השחר  [95] , ואם ישן והשכים קודם עלות השחר מן הדין רשאי לאכול ולשתות  [96] .

קודם חצות
נז. יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה  [97] , ולצורך זה יזדרז בסעודתו, ובשעת הדחק יש מקילים על ידי עשיית תנאי, שאם הלכה כרבי אליעזר המצה שאוכל בשולחן ערוך תהא לשם אפיקומן, ואילו המצה שאוכל אחר כך באפיקומן תהא מצה סתם, ואם הלכה כרבי עקיבא שזמן אפיקומן עד עלות השחר תהיה המצה שאוכל בצפון לשם אפיקומן  [98] .

• • • ברך • • •

הדחת הכוס
נח. יברך ברכת המזון על הכוס, וישטפנה וידיחנה קודם הברכה  [99] .

הזכרת רצה ויעלה ויבוא
נט. כשחל ליל הסדר בשבת יש להזכיר בברכת המזון 'רצה' ו'יעלה ויבוא'. ואם שכח אחד מהם יחזור ויברך שנית  [100] . אולם אם נזכר אחר שכבר שתה מכוס של ברכת המזון, יברך ברכת המזון שנית בלא כוס  [101] .

שתיית כוס שלישי
ס. ישתה כוס שלישי בהסיבה, שכח ולא היסב, בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה, ובן אשכנז לא ישתה, שלא יוסיף על הכוסות. 

הפסיק בשתיה
סא. הפסיק באמצע שתיית כוס שלישי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית  [102] .

• • • הלל • • •

מזיגת כוס רביעי
סב. אחר שתיית כוס של ברכת המזון ימזוג כוס רביעית ויאמר שפוך חמתך וכו', ויש מוזגים כוס רביעית אחר אמירה זו  [103] .

פתיחת הדלת
סג. המנהג לפתוח דלת הבית קודם אמירה זו  [104] .

הלל קודם חצות
סד. לכתחילה יאמר ההלל קודם חצות  [105] .

מהיכן אומר
סה. אומר מ'לא לנו' עד סוף ההלל וברכת השיר על כוס רביעית, ואחר כך שותה ממנה, ויש לשתות ממנה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה  [106] .

שתיית כוס רביעי קודם חצות
סו. מן הראוי להקפיד לשתות מכוס רביעית קודם חצות  [107] .

ברכת הגפן בכוס רביעי
סז. על שתית הכוס הרביעית בני ספרד אינם מברכים עליו בורא פרי הגפן שכבר נפטר בברכת הגפן של הכוס השלישית, ובני אשכנז מברכים עליו קג  בורא פרי הגפן, וטוב לכוין בברכת הכוס השלישי שאינו רוצה לפטור את  הכוס הרביעי  [108] .

הסיבה
סח. יש להסב בשתיית כוס רביעי, שכח ולא היסב בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה ובן אשכנז אינו חוזר לשתות  [109] . 

הפסיק בשתיה
סט. הפסיק באמצע שתיית כוס רביעי באופן ששתה אותו במשך זמן רב
יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית  [110] .

[1] עיין מהר"ם שיק (או"ח סימן כח) ובקצה המטה על מטה אפרים (סימן תרי ס"ק
טו), ובויגד משה (סימן יב).
[2]  משנה ברורה (סימן תעב ס"ק יב) ושער הציון (שם).
[3]  רמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה א) ושולחן ערוך (סימן תעג סעיף ד).
[4]  אבודרהם, פרי מגדים (סימן תפו משבצ"ז ס"ק א).
[5]  מעשה רב (אות קצא).
[6]  רמ"א (סימן תעג סעיף ד).
[7]  חיי אדם (כלל קל סעיף א) משנה ברורה (שם ס"ק כו) וראה בחק יעקב (שם ס"ק
טז) הטעם שאין בזה משום אין מעבירין על המצוות.
[8]  גמרא (פסחים צט, ב) שולחן ערוך (סימן תעב סעיף ג).
[9]  רמ"א (שם).
[10]  משנה ברורה (שם ס"ק ז).
[11]  מגן אברהם (שם ס"ק ג), משנ"ב (שם ס"ק ח).
[12]  ראיה לכך מפסחים (קח ברשב"ם ד"ה הסיבת ימין) ומשנה ברורה (סימן תעב ס"ק י).
[13]  שולחן ערוך ורמ"א (שם סעיף ד).
[14]  פסח מעובין (סימן קע) , בן איש חי (פרשת צו אות כח) , ומנהגי חתם סופר.
[15]  שולחן ערוך (שם סעיף ה), משנה ברורה (ס"ק יז).
[16]  מקור חיים (סימן תעב ס"ק ה).
[17]  כל בו (סימן מח) , אבודרהם ולבוש (שם סעיף ה).
[18] חק יעקב (שם ס"ק ט).
[19]  פרי מגדים (שם משבצ"ז ס"ק ד).
[20]  ביאור הלכה (שם סעיף ג).
[21]  רמב"ם (חמץ ומצה פרק ז הלכה ה).
[22]  שולחן ערוך (סימן תעב סעיף א) בט"ז (שם ס"ק א) ובמשנה ברורה (שם ס"ק ה).
[23]  משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג).
[24]  גמרא (פסחים קח, ב) שולחן ערוך (סימן תעב סעיף טז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק נ).
[25]  רמב"ם (חמץ ומצה פרק ז הלכה ג) מנה חלוקת הקליות והאגוזים כחלק. מהשינויים שעושים לעורר התינוקות לשאול. ובמאירי (פסחים קח, ב) מבואר דשניהם טעם אחד הוא.
[26]  יסוד ושורש העבודה (שער התשיעי פרק ו), סידור בית יעקב ליעב"ץ.
[27]  רמ"א (סימן תעג סעיף א).
[28]  כף החיים (שם ס"ק לא).
[29]  ולכוס ראשון שהוא כוס הקידוש יש להחמיר לשתות כפי השיעור הגדול, כהכרעת המשנה ברורה )סימן תפו ס"ק א(, שבדיני דאורייתא יש להחמיר לשער כפי שיעורו הגדול של הנודע ביהודה, וכיון שמצות הקידוש דאורייתא היא כמבואר בגמרא (ברכות כ, ב), ומצינו לכמה מהפוסקים (אור זרוע הלכות ערב שבת אות כה' מגן אברהם סימן תקצז ס"ק ג בשם מהר"ם) שאף קידוש על היין דאורייתא הוא ]ועיין בהערה 49 שקידוש ביום טוב הוא מדרבנן אך יש אומרים שבליל פסח הוא מהתורה, עי' מדרש שכל טוב[ משום כך יש להחמיר שכוס ראשון יהיה בשיעור הגדול של 150 סמ"ק.
[30]  שבכוס ראשון שיש בו רביעית מקיים קידוש במקום סעודה, שכיון שעריכת השולחן בשולחן עורך היא זמן רב אחר הקידוש, הרי שבשתיית יין של כוס ראשון מקיים דין קידוש במקום סעודה, אשר פסק השולחן ערוך )סימן רעג סעיף ה( כדעת הגאונים ששתיית רביעית יין נחשבת סעודה לענין זה. ומשום כך ראוי להקפיד בכוס זו במיוחד שישתה רביעית כולה ולא רק רובה. ואף בכוס רביעי נכון להקפיד לשתות רביעית שלם כמבואר בט"ז )סימן תפו ס"ק א) שכיון שמברכים 
אחריו ברכה אחרונה, צריך שיהיה בו רביעית. וראה עוד להלן סעיף סו, פ
[31]  שולחן ערוך (סימן תעב סעיף ט), ובמשנה ברורה שם (ס"ק לג) שראוי לחוש  לדעה זו.
[32]  ב"ח וגר"ז(סעיף יט) לדעה זו.
[33]  מ"א (תעב ס"ק יא) ובגר"ז (שם סעיף כ) ובמשנ"ב (שם ס"ק יא).
[34]  משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[35]  שולחן ערוך (סימן רעא ס"ק יג) משנה ברורה שם (ס"ק סח). וביאור הלכה (סימן  תעב ד"ה וישתה).
[36]  על פי מהר"ח אור זרוע (סימן רעג), ועיין אשל אברהם (בוטאשט, סימן תעד). [37]  השולחן ערוך (סימן תעב סעיף ז) פסק כדעת הרא"ש (פסחים פרק י סימן א)  שכל דבר שצריך הסיבה אם אכל או שתה שלא בהסיבה לא יצא ידי חובתו,  ומטעם זה פסק שבכל ארבע כוסות אם שתאן שלא בהסיבה צריך לחזור ולשתות  בהסיבה, אולם הרמ"א שם כתב שבשתי כוסות ראשונות אכן יחזור ויסב, אבל  בשתי כוסות אחרונות לא יחזור ויסב, שכיון שיש חשש של נראה כמוסיף על  הכוסות, יש לסמוך בזה על דעת הראבי"ה שבזמן הזה אין דרך להסב ואין חובה  להסב. וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ז) שלפי המנהג שאף בין כוסות ראשונות  אין שותים, הרי שאם יחזור וישתה יצטרך לברך עליו ברכת הגפן כיון שלא כיון  בברכה ראשונה שבירך לפוטרו, ואם יברך יראה בזה כמוסיף על הכוסות, ומטעם  זה אין לחזור אף בכוסות ראשונות, אמנם ראה בפרי מגדים שם שכתב שבכוס  גדולה המחזקת שיעור שתי רביעיות, אם נשאר רביעית יכול לחזור ולשתותו.  וכמו כן מי שכיון לשתות עוד בין כוסות ראשונות יכול לשתות שנית.
[38]  שולחן ערוך (סימן תעב סעיף יד).
[39]  יש אומרים שהוא מדרבנן ויש אומרים שהוא מן התורה, עיין פסחים (עא ובדף
קח, ב) ובמג"א (סימן תקמו) ובשו"ת שאגת אריה (סימן סח).
[40]  עי' אבודרהם וברכי יוסף (סימן תעג) וביעב"ץ בסידורו.
[41]  עי' במאירי (פסחים דף ז) ובשיבולי הלקט (סימן רלד) ובאבודרהם.
[42]  בדיני הכלי ונטילת הידיים עד הזרוע, ואיסור הפסק והיסח הדעת כמבואר כל זה  בשולחן ערוך (סימן קנח סעיף ז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק כ).
[43]  שולחן ערוך (שם סעיף ד), ודעת הגר"א (שם) שמברכים על נטילה זו, אמנם רק  כשאוכל כזית מהכרפס. 
[44]  כמבואר בהערה לעיל דעת הגר"א שמברכים אף נטילת ידיים לדבר שטיבולו  במשקה, אמנם אין זה אלא כשאוכל ממנו שיעור כזית, ומטעם זה אם טעה וברך  על נטילה זו, יאכל כזית וייצא דעת הגר"א, ולא תהיה ברכתו לבטלה לדעת  הגר"א.
[45]  מחצית השקל (סימן תעג) וחתם סופר (שו"ת סימן קלב).
[46]  קיצור שולחן ערוך (סימן קיח).
[47]  ערוך השולחן (סימן תעג), וכן נהג הח"ח.
[48]  משנה ברורה (סימן תעג ס"ק נה).
[49]  סידור יעב"ץ.
[50]  עיין שולחן ערוך (סימן קנח).
[51]  שבלי הלקט (סימן ריח), ומסקנת הברכי יוסף (סימן תעג), בן איש חי (פרשת צו).
[52]  אבודרהם (פירוש על ההגדה), קיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ג), מאמר  מרדכי. 
[53]  שהמצה לחם עוני היא ודרכו של עני בפרוסה. 
[54]  משנ"ב (סימן תעג ס"ק א) שמצוות צריכות כונה כמו שפסק השולחן ערוך (סימן  ס ס"ד), ובפרט מצוות דאורייתא כמו שכתב האליה רבה (סימן תפט ס"ק יב) ועוד פוסקים שם.
[55]  פסחים (קטז, א) שו"ע הגר"ז (סימן תעג סעיף כד), מעשה רב.
[56]  שולחן ערוך (סימן תעג סעיף ו), מגן אברהם (שם ס"ק כג), ומשנה ברורה (שם
ס"ק ס).
[57]  חק יעקב (סימן תעג ס"ק לא) בשם פסח מעובין, משום חשש שלא יהיה נראה 
כמקדיש הזרוע המוגבהת בהגבהת הקערה כולה.
[58]  שולחן ערוך (סימן תעג סעיף ו).
[59]  משנה ברורה (סימן תעג ס"ק סח).
[60]  שולחן ערוך (סימן תעג סעיף ז). 
[61]  של"ה (פסחים ב, א), חק יעקב (סימן תעה ס"ק יד), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן
תפו), משנה ברורה (סימן תעג ס"ק עא)
[62]  שולחן ערוך (סימן תעד סעיף א) ויכונו בני ספרד בברכת כוס ראשון לפטור את
הכוס השני.
[63]  רמ"א )שם(, מגן אברהם וט"ז )שם ס"ק א(.
[64]  פרי מגדים )משבצ"ז שם( וטעמו כדי שיתחייב בברכה על כוס שני לכל הדעות,
אולם מאידך מצינו במשנה ברורה )שם ס"ק כא( שכתב שהנכון שקודם שמברך
על כוס ראשון יהיה בדעתו לשתות עוד כוסות כדי שאם ישכח ולא יסב בכוס  ראשון יוכל לחזור ולשתות כוס נוספת בלא חיוב ברכת הגפן ולא יהיה בזה  כמוסיף על הכוסות, ועל כן הנכון שיקיים עצה זו של הפרי מגדים באופן זה  שיכוין שפוטר כל הכוסות שישתה עד כוס שני בלבד, אבל כוס שני אינו פוטר  בברכה זו, ונמצא שמחד אם ישכח להסב בכוס ראשון יכול לחזור ולשתות בלא  ברכה, ומאידך על כוס שני כבר חייב לברך לכל הדעות, שלא נפטר בברכת כוס  ראשון.
[65]  לבני ספרד פשוט כמבואר לעיל סעיף יח, ולבני אשכנז כתב המשנה ברורה  (סימן תעב ס"ק כא) שכיון שאין מברכים על יין שבתוך הסעודה שברכת כוס  שני פוטרת כל היין ששייך לסעודה, משום כך יכול לחזור ולשתות שהרי אינו  מברך על כוס זו שיחזור וישתה, ואין בכך משום מוסיף על הכוסות, אולם לפי  המבואר בשער הציון (ס"ק לא) שאם אין דעתו לשתות יין בתוך הסעודה עליו  לברך שנית, משום כך ראוי שיכוין בברכת כוס שני לפטור כל יין שישתה בתוך  הסעודה.
[66]  משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[67]  פרי מגדים (סימן תעג משבצ"ז ס"ק א) וביאור הלכה (תעה).
[68]  שפת אמת (סוכה לה, א) אמרי בינה (או"ח פסח סימן כג).
[69]  כמבואר בשולחן ערוך )סימן ס סעיף ד( שהלכה שמצוות צריכות כונה, ואמנם  בסימן תעה )ס"ד( פסק השולחן ערוך כדעת הרמב"ם )חמץ ומצה פרק ו הלכה ג(  שאם אכל מצה בלא כונה יצא ידי חובה, כתב המשנה ברורה שם שביאור הדברים  הוא על פי דברי המגיד משנה )שם( בשם הר"ן בראש השנה שבמצוות שקיומם  באכילה אין הכונה מעכבת, משום שכן נהנה, וההנאה במקום הכונה, אמנם הביא  המשנה ברורה שדעת הרא"ש )ראש השנה פרק ג( שאף במצוות שקיומם באכילה  הכונה מעכבת, ויש לחוש לדעות אלו, ומכל מקום לכתחילה לדעת הכל יש לכוין  לשם מצוה אף במצוות שקיומם באכילה. 
[70]  שולחן ערוך (סימן תעה סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק ג).
[71]  פרי חדש (שם ס"ק א).
[72]  שולחן ערוך (שם), ומשנה ברורה (ס"ק ט).
[73]  שהם נפח 55 סמ"ק בקירוב.
[74]  שולחן ערוך (סימן תפו סעיף א) ומשנה ברורה (שם ס"ק א). ומי שקשה עליו  לאכול מצה בשיעור זה יכול להקל בפחות מזה, וישאל חכם, ולקטנים עד בר  מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם. 
[75]  שאין לחלק כלל בין מדידה לשקילה.
[76]  שולחן ערוך (סימן תעה סעיף ו).
[77]  ויש מקלים ביותר מזה וחולה וכיוצא בו ישאל חכם, ובפרט שבזמנינו כיון שאם
התקטנו השיעורים אז גם שיעור אכילת פרס הוא כפול זמן.
[78]  טור (סימן תעה בשם הירושלמי), שולחן ערוך (שם סעיף א), ובאר היטב (ס"ק ג)
מדברי האר"י בזה.
[79]  רמ"א (שם), ומקורו מלקט יושר (ח"י) בשם מהרי"ל.
[80]  עי' ברכות (דף מ) בתוספות שם, ושולחן ערוך (סימן קסז).
[81]  כמבואר בט"ז (סימן שיט ס"ק יג), ובמשנה ברורה (שם ס"ק סא) שמותר להוציא
זבוב ממשקה כשמעורב בו מעט מהמשקה, שאין בורר אלא כשמפריד לגמרי,
וכמו כן בניעור החרוסת כיון שאף אחר הניעור נשאר מעט מהחרוסת דבוק
במרור אין כאן מלאכת בורר.
[82]  שולחן ערוך (סימן תעה סעיף א).
[83]  שולחן ערוך (סימן תעה סעיף א) ומשנה ברורה (ס"ק יד).
[84]  קיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ז), ערוך השולחן (סימן תעה סעיף ו).
[85]  שלענין דרבנן סומכים על השיעור הקטן. משנה ברורה (סימן תפו ס"ק א).
[86]  משמעות לשון השולחן ערוך (סימן תעה סעיף א), שולחן ערוך הגר"ז (שם סעיף  יח), קיצור שולחן ערוך (סימן קיט סעיף ז). 
[87]  ביאור הלכה (שם ד"ה ואומר), משום חשש הפסק בין ברכת המרור לאכילת  הכורך.
[88]  רמ"א (סימן תעו סעיף ב), וראה חק יעקב (שם ס"ק ו) בטעמים לכך, והנפקא  מינה לענין יום טוב שני.
[89] משנה ברורה (סימן תעו ס"ק יא) ויש שאין אוכלים מהביצה שבקערה כדי  שהקערה תשאר שלימה עד סוף הסדר, מאמר מרדכי (סימן תעג ס"ק ח). 
[90]  שולחן ערוך (סימן תעו סעיף א).
[91]  שולחן ערוך (סימן תעז סעיף א). ושיעורו 15 גרם.
[92]  מגן אברהם (שם ס"ק א), ומשנה ברורה (שם ס"ק א).
[93]  עי' בהערה עד וכן להלן סעיפים ע,עא ומ"מ מי שקשה לו יכול לאכול שיעור של  15 גרם, ומי שחולה יכול להקל אף בפחות מזה וישאל חכם.
[94]  משנה ברורה (סימן תעז ס"ק ד), ודבריו בסימן תעב (ס"ק כב) יש לומר שאמורים  הם כשנזכר אחר ברכת המזון שבאופן זה חלק האפיקומן שם לעצמו ונחשב שתי  פעמים אפיקומן כלשונו שם, מה שאין כן קודם ברכה וסילוק סעודה שנחשב  אכילת אפיקומן אחת ארוכה.
[95]  שולחן ערוך (סימן תעח סעיף א) ומשנה ברורה (שם ס"ק ב).
[96]  חק יעקב (סימן תפא ס"ק א), ופרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק א). ואולם על
פי המבואר בזוהר לעולם הניעור משינתו אסור באכילה אף קודם עלות השחר,
משנה ברורה (סימן פט).
[97]  שולחן ערוך שם.
[98]  אבני נזר (סימן שפא), על פי מה שחידש שם שאיסור אכילה אחר אפיקומן אינו
נוהג לרבי אליעזר אלא עד חצות, שכל האיסור לאכול הוא בתוך זמן אכילת
אפיקומן, אמנם רבים מהפוסקים פקפקו בחידוש זה, וכן פקפקו בעצם התנאי אם
מועיל, ולכן מן הראוי לאכול האפיקומן קודם חצות.
[99]  פרי מגדים (משבצ"ז סימן תפו), משנה ברורה (סימן תעט סק"א).
[100]  משנה ברורה (סימן קפח ס"ק טז). ואף נשים צריכות לחזור, עיין רבי עקיבא איגר
(שו"ת סימן א).
[101]  שאין להוסיף על הכוסות, וברכה שבירך אף בלא הזכרת רצה ויעלה ויבוא נחשבת  ברכה (כהמבואר בסימן קפח סעיף ט, [ואין לומר שאין הברכה הראשונה חשובה  ברכה ורק שהזימון הראשון הועיל להם לברכה השניה, שהרי עיקר תקנת הזימון  היתה שאחד מברך לכולם, ואילו בזה כל אחד מברך לעצמו, ועל כרחך שקיימו  ברכת המזון ודין זימון בברכה הראשונה ועתה אינם מברכים אלא להשלמת חיוב  אזכרה] ותלוי בדעות בסימן קח סעיף יא) ולכן יצא ידי חובת כוס של ברכת  המזון במה ששתה אחר הברכה הראשונה. 
[102]  משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).
[103]  ויגד משה (סימן ל).
[104]  רמ"א (סימן תפ סעיף א).
[105]  תוספות ור"ן (מגילה כא ע"א) רמ"א (סימן תעז) וראה בהערה הבאה.
[106]  שולחן ערוך (סימן תפ).
[107]  ביאור הגר"א (סימן תעז אות ו) בביאור טעם הרמ"א (שהובא לעיל סעיף סה)
שהצריך לומר הלל קודם חצות. ואולם במעשה רב הובא שהגר"א נהג להקל בזה,
וסיים ההלל אחר חצות.
[108]  שם.
[109]  שולחן ערוך ורמ"א (שם, וסימן תעב סעיף ז).
[110]  משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).